ספר הזכרונות פרק נא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר הזכרונות}}

== הוקרה ליהודי פשוט ==

{{להשלים}}

במשך כל התקופה שבה התרחשו הדברים שהה זבולון בנימין בכפרי הסביבה, בהם עדיין השתוללה המגיפה. לאחר שהסתיימה עבודתו בענין זה בין יהודי דוברומיסל יצא אל הכפרים כדי להציל גם את ילדי הגויים ובהמותיהם. רק ביום שישי אחרי הצהרים חזר לביתו, ומיהר מיד לבית המרחץ. בהכנסו לבית המרחץ, שהיה אפוף אדים, כך שאיש אינו מצליח להבחין באחר, שמע אנשים מדברים אודותיו. השיחה התנהלה בלי הפרעה משום שלא הבחינו בנוכחותו. מכל זה נוכח זבולון בנימין לדעת כי הרב שיבחו מאד בדרשתו, וכי מרבית התושבים מעריכים אותו מאד. הדברים הללו הכאיבו מאד לזבולון בנימין, שלא יכל לסבול את דברי השבח. הוא הזדרז להתלבש ורץ הביתה.

הנפח ניסה להרגיעו ולנחמו, שאין לו ממה לחשוש. לאחר שיחה ממושכת הלכו שניהם לעיירה לקבלת שבת. בדרכם שוחחו על נפלאותיו של בורא העולם, בכך שישנם מצד אחד צמחים שבכוחם לרפא ומצד שני צמחים המביאים מחלות, רחמנא ליצלן.

זבולון בנימין עצמו ניסה לבטל את חשיבות העובדה שהצליח באמצעות צמחים שונים להתגבר על המגיפה. לדידו לא היה זה אלא תוצאה מן הרפואה שהקדים הקב"ה למכה, וחלקו שלו היה מועט בכך, והתבטא רק בזה שכיוון את המדה והזמן המתאימים לניצול תכונות המרפא שבצמחים אלה.

זבולון בנימין מילא את הכיור מים והדליק נרות בעמוד התפלה ובמנורות התלויות. בינתיים התאסף כל הצבור והוחל בתפלת המנחה. זבולון בנימין תפס את מקומו הקבוע מאחורי הבימה. כשנסתיימו התפלות המשיך זבולון בנימין לעמוד כשפניו אל הקיר, ועסק באמירת פרקי תהלים אותם הורה לו ר' יצחק שאול לומר אחרי כל תפלה.

הוא הסב את פניו ותדהמה אחזתו. רבה של דוברומיסל הוא אשר עמד מולו, כשהוא מושיט לו את ידו, וחוזר ואומר:"שלום עליכם, ר' זבולון בנימין!"

זבולון בנימין פרץ בבכי. לראשונה בחייו ניתן לו כבוד כזה, ולראשונה שמע את התואר "ר'" מוצמד לשמו.

מיד התפשטה על פני בית הכנסת הידיעה כי הרב ניגש אל זבולון בנימין ואיחל לו שבת־שלום, כשהוא מוסיף לו את התואר "ר'". תוך זמן קצר נודע הדבר בכל דוברומיסל, והעיר געשה מן הסיפור המפתיע.

כאשר הודיע ר' יצחק שאול על כך לזבולון התמלא שמחה. סוף־סוף הוא חש עצמו כשוה בין שוים: הוא עתיד לזכות לחתן בן תורה.

זבולון בנימין התגאה מאד בחתנו המיועד. ר' יצחק שאול הבטיחהו נאמנה כי ירמיהו הוא בן־תורה מופלג באמת, לאחר ששוחח אתו ארוכות בדברי תורה, ואף הביאו אל רבה של דוברומיסל שיתהה על קנקנו. ר' יצחק שאול היה מעוניין באמת להיות בטוח כי זבולון בנימין יזכה לחתן למדן.

מתחלה לא היה ר' יצחק שאול גלוי לב עם ברוך עד כדי כך לספר לו שאביו, ר' ניסן, שייך ל"כת החסידים", שהחלה אז לפעול, וכי הוא חינך גם אותו ברוח החסידות. אך ככל שהיחסים ביניהם היו  

למרות שבתקנות החברה נאמר כי מתקבלים אליה רק חברים נשואים, התקבל ר' ניסן, שהיה אז עדיין בחור רווק, לחברה כיוצא מן הכלל, לפי הוראתו של רבי יחיאל.

במשך שתים־עשרה השנים התפשטה החברה מאד ונוספו אליה חברים רבים. כעבור שנים־שלושה חדשים נודע לר' ניסן כי לתוככי החברה מצויה חבורה מיוחדת שיש לה דרך משלה בעבודת הבורא. על־פי מה ששמע אין בני חבורה פנימית זו מתמסרים כליל ללימוד הקבלה, ואין הם עוסקים בסיגופים ותעניות. מעיקרי דרך זו בעבודת ה' הוא קיום המצוות בשמחה גדולה. לר' ניסן אף נודע כי זברי קבוצה זו מאריכים בתפלה, ולפני התפלה הם טובלים במקוה טהרה, וכי כל דרכם בצניעות יתירה. הוא גם שמע כי רוב חברי הקבוצה האמורה עוסקים ביגיע כפיהם, וכי גם אלה מביניהם שאינם בעלי מלאכה פשטו את "איצטלא דרבנן" והם לבושים בגדים רגילים של בעלי מלאכה. זאת, כדי שיוכלו להתחבר עם אנשים פשוטים ובדרך זו לקרבם לתורה ולמעשים טובים. עוד שמע כי יש מאלה היוצאים תכופות לערוך גלות, ובסיבוביהם בין אנשי ההמון, לבושים כאנשים פשוטים, הם מעוררים אותם ומדריכים אותם לעבוד את ה' ולשמור את תורתו.