ספר הזכרונות פרק לח: הבדלים בין גרסאות בדף

מן המשימות המיוחדות שהטילה דבורה על עצמה היתה הרמת מצבן הרוחני של הנשים היהודיות בוויטבסק. לאחר שהסדירה את ניהול חבורות הנשים לעניני צדקה, סידור יתומים ועזרת עניים וחולים – היתה דבורה מעונינת שהנשים תתקרבנה יותר למקורות היהדות. לפיכך, בכל הזדמנות של פגישה עם נשים בעניני צדקה נשאה לפני הנוכחות הרצאות המבוססות על מאמרי חז"ל שונים ואגדות. היא השתדלה באופן מיוחד שדבריה יובנו על ידי הנשים ויהדרו ללבותיהן. לצורך כך השתמשה בספרים נפוצים באידיש, ובכללן התרגום האידי לחומש (טיטש־חומש) שכבר היה אז בדפוס, אך בעיקר השתמשה בידיעותיה העצמיות מהן השתדלה להעניק לנשים בצורה מובנת. תוך זמן קצר התקיימה בוויטבסק קבוצה גדולה של נשים, שקבעו להן זמנים מיוחדים ללימודים תורניים מתאימים, בהדרכתה של דבורה. ברם, דבורה לא הסתפקה בכך. היתה לה תכנית לטווח ארוך: להפוך את וויטבסק הנחשלת לעיר של תורה ושל תלמידי חכמים. בוויטבסק היתה אז ישיבה לא גדולה ובלתי ניכרת. מרבית התלמידים היו מבני העיר, ורק מעט מהם באו מן הסביבה. היחס בוויטבסק לבחורי הישיבה היה שונה בהרבה מן היחס במינסק. שם, במינסק, כמו בערים אחרות, היתה מוכרת התופעה של "אכילת ימים". היתה זו דרך למצוא בסיס קיום לבחורי הישיבה, על ידי כך שכל בית החזיק בחור ישיבה או כמה בחורי ישיבה.