לקוטי אמרים טו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דטקסט, מאגר טקסטים חב"דים חופשיים
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (הפעיל הגנה על הדף "לקוטי אמרים פרק ט"ו": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
(החלפת הדף בתוכן "{{פרק תניא}}")
תגית: החלפה
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
{{פרק תניא}}
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
{{תניא}}
'''פרק ט"ו – חובה לדעת שצריך להתייגע'''
 
==מבוא לפרק==
ההכנה השלישית והאחרונה לפני תחילת ביאור העבודה עצמה{{הערה|מ[[לקוטי אמרים פרק ט"ז|פרק ט"ז]] עד [[לקוטי אמרים פרק כ"ה|פרק כ"ה]].}} היא לדעת שצריך להתייגע. אדם שיודע מראש את גודל המאמץ הנדרש לא יתיאש באמצע הדרך.
 
==גוף הפרק==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ט"ו}}
 
==סיכום הפרק==
הבינוני לא נמדד כלל בהצלחתו לנצח את היצר{{הערה|רק צדיק יכול למגר את ייצרו לגמרי ודבר זה לא נדרש כלל מאנשים רגילים.}}. יתר על כן, אפילו אם בפועל הצליח לכבוש את היצר (ואינו נכשל בעבירה לעולם) אבל הדבר לא עלה לו במאמץ ויגיעה{{הערה|אלא בא לו בקלות מצד טבעו ורגילותו.}} אינו נקרא כלל עובד אלוקים.
 
הנדרש מבינוני הוא יגיעה, ועבורו '''זו''' היא שלימות עבודתו, וידיעת דבר זה מכשירה את האדם להתמודד עם כל קושי שיעמוד בדרכו בעבודה עצמה.
 
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:תניא|ב]]
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]]

גרסה מ־13:20, 15 ביולי 2025

תניא
דף השער וההקדמה
דף השער • הסכמה א • הסכמה ב • הסכמה ג • הקדמת המלקט
לקוטי אמרים
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
אגרת התשובה
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
אגרת הקודש
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב
קונטרס אחרון
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניא • מפתחות לספר התניא

טו

פרק טו ובזה יובן מ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו שההפרש בין עובד אלהים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הוה שהוא באמצע העבודה שהיא המלחמה עם היצה"ר להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה שלא יתלבש באברי הגוף שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד והיינו הבינוני. אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כמו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם או מלך כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע עד כי ויגרשהו וילך לו ולבו חלל בקרבו. ובבינוני יש ג"כ שתי מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ"כ אינו רשע כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו ע"י אור ה' המאיר על נפש האלהית שבמוח השליט על הלב כנ"ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה"ז הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה' להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל"ת ואהבת ה' בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות"ת כנגד כולן אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ"ש לקמן. וכן אף מי שאינו מתמיד בלמודו בטבעו רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה ונעשה ההרגל לו טבע שני די לו באהבה מסותרת זו אא"כ רוצה ללמוד יותר מרגילותו ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה' ע"י שמתבונן בגדולת ה' במוחו לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה שממנה הוא הטבע וזו היא עבודה תמה לבינוני. או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו למשול על ידה על הטבע שבחלל השמאלי שזו נקרא ג"כ עבודה להלחם עם הטבע והיצר ע"י שמעורר האהבה המסותרת בלבו משא"כ כשאין לו מלחמה כלל אין אהבה זו מצד עצמה נקראת עבודתו כלל: