דבר מלכות/שופטים: הבדלים בין גרסאות בדף

א. בשייכות עם הציווי בפרשתנו{{הערה|בתחילתה.</ref> "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ישנו היעוד של נביא הגאולה{{הערה|ישעי' א, כו.</ref>: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה", וכפי שאומרים גם בתפלה בכל יום (מימי החול{{הערה|ברכה הי"א דתפילת העמידה.</ref>): "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה".

וע"פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה – בנוגע להכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו{{הערה|"קול קורא" ב"הקריאה והקדושה" (סיון־תמוז תש"א. אלול תש"ב) – נדפסו באגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך.</ref>: "לאלתר לתשובה (ובמילא) לאלתר לגאולה", שכבר סיימו את הכל, גם את "צחצוח הכפתורים"{{הערה|ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref>, וצריך רק להיות "עמדו{{הערה|אגרות־קודש שלו ח"ד ע' רעט. וש"נ.</ref> הכן כולכם"{{הערה|ראה [[היום יום ט"ו טבת|"היום יום" ט"ו טבת]]. ובכ"מ.</ref> – וגם את זה כבר סיימו – לקבל פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש – מובן, שאוחזים עתה כבר בזמן של קיום היעוד "ואשיבה שופטיך גו' ויועציך"{{הערה|ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"ג, דמשמע שם ש"ואשיבה שופטיך גו'" יהי' עוד "לפני בוא המשיח" וכהסיום בכתוב זה "'''אחרי כן''' יקרא לך עיר הצדק גו'". וראה לקו"ש ח"ט ע' 105 הערה 74.</ref>, ויתירה מזה: כבתחילה: כבר ישנה ההתחלה בזה, כדלקמן.

החילוק בין שופטים ושוטרים הוא – בלשון רש"י<ref name=":0">ריש פרשתנו.</ref>: "שופטים – דיינין הפוסקים את הדין, ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט"{{הערה|וראה רמב"ם ריש הל' סנהדרין: שופטים – אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינים באים לפניהם, שוטרים – אלו בעלי מקל ורצועה כו'. וברש"י סנהדרין טז, ב (ד"ה שוטרים): חובטין במקלות ע"פ השופטים לכל מי שאינו שומע.</ref>. כלומר, שהשוטרים ענינם לכפות ולהכריח{{הערה|ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קעו (ועד"ז בחינוך מצוה תצא): למנות שופטים ושוטרים '''שיכריחו''' לעשות מצוות התורה ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אלי' '''על כרחם''' כו' וימנעו ויחזרו מהרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ואזהרות נדונות לפי אמונת כל איש.</ref> את אנשי העם שיקבלו את הדין והמשפט.

עפ"ז מובן מדוע ביעוד '''הגאולה''' נאמר רק "ואשיבה '''שופטיך'''" ולא "שוטרים" – כיון שלעתיד לבוא יתבטלו מציאות הרע{{הערה|כמש"נ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכרי' יג, ב).</ref> והיצר הרע{{הערה|ראה סוכה נב, א.</ref>, ולא יצטרכו לשוטרים{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו ע' תתכא: ועפ"ז יובן ענין ושוטרים . . והיינו להכות נה"ב בשבט ע"ד לעולם ירגיז (ברכות ה, רע"א).</ref> שיכריחו את אנשי העם להשמע להוראות השופטים, כיון שכל האנשים יקיימו מעצמם את ההוראות{{הערה|ולהעיר מפי' הרד"ק עה"פ ואשיבה שופטיך כבראשונה: זה יהי' בימות המשיח שיכלו הרשעים כולם ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפני' ג, יג).</ref>. יצטרכו רק "שופטים", שיפסקו דינים וילמדו תורה ויורו את הוראות התורה והמצוות לבנ"י{{הערה|ראה רמב"ם ריש הל' ממרים: ב"ד הגדול שבירושלים [העיקר והיסוד של כל השופטים ש"בכל שעריך"]* הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהן חק ומשפט יוצא לכל ישראל. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 97.{{ש}}'''*) ראה פרשתנו יז, ח (ובפרש"י ד"ה דברי ריבות). ולהעיר גם מספרי ריש פרשתנו (עה"פ בכל שעריך). רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג. ועוד.'''</ref> ("ילכו מחיל אל חיל"{{הערה|לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref> בקדושה גופא{{הערה|ראה [[אגרת הקוד סימן כ"ו|תניא אגה"ק סו"ס כו]] (קמה, א).</ref>).

ד. ויש לומר שזה מרומז גם בשם הפרשה "שופטים" (ללא תיבת "שוטרים"), כידוע{{הערה|ראה [[שער היחוד והאמונה פרק א'|תניא שעהיוה"א פ"א]]. וראה בארוכה "תשובות וביאורים" (קה"ת תשל"ד) ס"א*. לקו"ש ח"ו ס"ע 35 ואילך ובהערות שם. וש"נ.{{ש}}'''*) אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ס"ע רפח ואילך'''. המו"ל.</ref> ששמו של דבר מבטא את תוכן כל הדבר, ועד"ז בנוגע לשמות פרשיות התורה כפי שהן נקראות ע"פ מנהג ישראל, והן בתכלית הדיוק{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.</ref> –

ולכאורה: כיצד מתאים שם הפרשה ("שופטים") עם המצוה שתוכנה הוא לכאורה "שופטים '''ושוטרים''' תתן לך בכל שעריך", ועד שאיתא במדרש{{הערה|תנחומא פרשתנו ב (ובתנחומא באבער ג). וראה גם ספרי ריש פרשתנו (עה"פ בכל שעריך). וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג פרשיות פרשה א' בסופה.</ref> "אם אין שוטר אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם בב"ד לחבירו אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפורש מן הדיין אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום אא"כ מוסרו ביד השוטר"?!

והביאור בזה{{הערה|ראה לקו"ש חל"ד ע' 104־103.</ref>: ענין השוטרים הוא רק סיוע להשופטים, שאם השופט אינו יכול לבצע את משפטו בפועל, צריכים לשוטרים, "בעלי מקל ורצועה"<ref name=":0" />, שיכריחו את הבעל דין "שיקבל עליו את דין השופט". ולכן נקראת הפרשה רק בשם "שופטים", ומינוי השוטרים אינו נחשב למצוה בפ"ע (במנין המצוות), אלא הוא נכלל במצות מינוי השופטים – כיון שענין השוטרים הוא פרט בענין ה"שופטים" (בכדי לפעול את קיום המשפט (בפועל) שע"י השופטים), אבל אין זה ענין הכרחי לענין המשפט, שיכול להתקיים בפועל גם ללא שוטרים, כאשר המצב והזמן הוא כתיקונו, שאין צריכים לזה (כפי שיהי' לע"ל), כנ"ל.

אמנם, מכיון '''שפשטות ועיקר''' הפירוש ד"שוטרים" הוא "בעלי מקל ורצועה כו'", לא נזכר זה בדיבור ביעוד הגאולה.</ref> [ולכן גם נאמר במדרש "אם אין שוטר אין שופט", לא לדינא, אלא לתועלת קיום הדבר, כשיתכן שבלא שוטרים המשפט לא יצא לפועל].

משא"כ '''יועץ''' כשמו כן הוא – הוא נותן עצה טובה{{הערה|דפשוט שההבטחה בהגאולה הוא, שיועץ ("יועציך") עצה טובה דוקא.</ref>, בלשון חז"ל{{הערה|עירובין לט, א. וש"נ.</ref> – "עצה טובה קמ"ל". שענין זה מורה שהיועץ (בתור יועץ) נמצא בערך להשומע ומקבל העצה, ולכן מדבר היועץ אליו (לא מלמעלה למטה בדרך ציווי וגזירה, אלא) כידיד טוב המדבר עמו שוה בשוה ונותן לו עצה טובה כיצד להתנהג, עצה שהוא (השומע) מבין ומונח אצלו והוא מרגיש שזהו ענין טוב עבורו (השומע), אם לאו – אין זו עצה טובה, אלא חוקה וגזירה.

וע"ד שני הענינים שצריכים להיות בכללות עבודת האדם{{הערה|ראה גם בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 2־750 (לעיל ע' 2־351).</ref>: עבודת האדם בכח עצמו – אתערותא דלתתא, והסיוע מלמעלה – אתערותא דלעילא. ועד"ז בפרטיות יותר ישנם שני ענינים אלו בסיוע מלמעלה עצמו{{הערה|להעיר מהמבואר (לקו"ת שה"ש כג, ד. ובכ"מ) ע"ד החילוק בין אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת (שהיא מבחי' פנימיות האור) לאתעדל"ע הבאה מצד עצמה (שנמשכת מבחי' נעלית יותר, מבחי' כזו שאין אתעדל"ת מגעת שם). – אלא דשם קאי דוקא באתעדל"ע הבאה '''ע"י ולאחרי''' עבודת האדם בבחי' אתעדל"ת.</ref>: סיוע ונתינת כח שהוא בערך להאדם ומתלבש בו באופן פנימי; וסיוע ונתינת כח הבא מדרגא שלא בערך אליו. ועד"ז י"ל ישנם שני ענינים אלו בהסיוע לעבודה הבא מבנ"י עצמם: "שופטיך" – שענינם הוא תורה (דבר השם) – נותנים סיוע מלמעלה{{הערה|ראה סד"ה שופטים העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'קיד).</ref> שלא בערך האדם, ו"יועציך" – מסייעים לו באופן של התלבשות פנימית, באופן שמרגיש שזוהי טובתו.

ו. עפ"ז יובן החילוק שב"שופטיך" נאמר "כבראשונה" וב"יועציך" – "כבתחלה"{{הערה|להעיר מהפירושים עה"פ – באו"א.</ref>:

החילוק בין "ראשונה" ו"תחלה" הוא: "ראשון דמעיקרא משמע"{{הערה|פסחים ה, א. וראה גם פרש"י בא יב, טו (ד"ה אך).</ref>, היינו שזהו (או שיכול להיות) קודם התחלת הענין{{הערה|וגם לפי הפירוש הפשוט ב"ראשון", שהוא הראשון של הבא לאחרי זה (ויש '''שני''' לו), הרי הוא מובדל ומרומם מהם. משא"כ "תחלה" – התחלת הענין – מורה על קירוב להבא לאחרי זה. '''ע"ד''' המבואר בהחילוק בין הלשון "ראש השנה" ו"תחלת השנה", שהראש הוא למעלה ומרומם ו(לכן) כולל כל אברי הגוף, משא"כ תחלה אפשר להיות רק התחלת הענין.</ref>. משא"כ "תחלה" מורה על התחלת הענין בפועל.

ויש לומר שזהו החילוק בין "שופטיך כבראשונה" ו"יועציך כבתחלה" (שגם כפי שהשופטים והיועצים היו פעם{{הערה|ראה יל"ש עה"פ ישעי' שם (רמז שצא): ואשיבה שופטיך זה משה ואהרן ויועציך זה דוד ושלמה (וראה בביאור הגר"א עה"פ).</ref>, ישנו חילוק עיקרי ביניהם המודגש בשינוי הלשון "כבראשונה" ו"כבתחלה"): כיון שבפעולת השופט נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות השופט, וזה בא בדרך ציווי מלמעלה, ללא התחשבות (כ"כ עיקרית) בהכשרת כלי המקבל – לכן ישנו הפסק (באיכות, ובמילא גם בזמן) בין דברי השופט לקיומם ופעולתם בפועל, כיון שלאחרי פס"ד השופט צריך רק אז '''להתחיל''' דבר חדש – קבלת הדין וקיומו ע"י הבעל דין. ולכן נאמר בזה הלשון "שופטיך '''כבראשונה'''" – שהשופטים ש"אשיבה" הם "כבראשונה", בדרגת "ראשונה", לפני התחלת הענין.

שער (העיר) הוא הפתיחה וההתחלה להכנס לעיר. והכוונה היא, שמינוי השופטים (והשוטרים – בזמן שבו צריכים לזה) יהי' באופן ד"תתן '''לך''' בכל '''שעריך'''" לשון '''נוכח''', שה(הוראות ופסקי דינים דה)שופטים – שהם מצ"ע באופן של הבדלה{{הערה|ולכן נאמר "שופטים ושוטרים" בלשון סתם.</ref>, ומתקבלים בדרך ציווי וקבלת עול – יתקבלו אצל בנ"י וירדו "לך (ויתירה מזה) בכל שעריך", בפנימיות, באופן שנעשה התחלה ו"שער" – "שעריך".

ויומתק ע"פ הפירוש בזה{{הערה|ש"ך עה"ת ריש פרשתנו. וראה בארוכה אוה"ת פרשתנו ע' תתכב. ועוד.</ref> בעבודת ה', ש"שעריך" קאי (גם) על שערי (אברי) האדם (עיניו, אזניו, אפו ופיו, כדלקמן סי"ב) שהם "שער" ופתיחה בינו ובין כל הסובב אותו, ו"בכל שעריך" צריך להיות "שופטים תתן לך" – שכל אבריו וכחותיו יונהגו ע"י ה"שופטים" שבנפשו, המוחין דנפשו האלקית (שופטים){{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא פי"ג]].</ref>, שאתם הוא לומד תורה. היינו, שלימוד התורה והוראות התורה (שופטים) שלו ינהיגו וירדו ויתלבשו – ובאופן ד"תתן" ד"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"{{הערה|ראה ב"ב נג, א. סה, א. עא, סע"א. רמב"ם הל' מכירה פכ"ה ה"ד. הל' זכיה ומתנה פי"א הכ"ב.</ref> – "בכל שעריך", בכל איבריו וכחותיו הפנימיים, באופן שחודרים בו לגמרי – "שעריך", השער וההתחלה שלו. שזה נפעל ע"י "'''יועציך'''", שהם "כבתחלה"{{הערה|והטעם שלא נאמר "יועציך" בפרשתנו – כי בלשון התורה נאמר הכל בכללות, ובכללות הציווי הוא "שופטים גו' תתן לך בכל שעריך" (וזה כולל ברמז גם הפרט ד"יועציך", שהעבודה צ"ל בפנימיות), ובהיותו ציווי לדורות ה"ז כולל כל המצבים, גם כשזקוקים לשוטרים (כנ"ל ס"ג); משא"כ ביעוד '''הגאולה''', עיקר החידוש ד"ואשיבה שופטיך גו'" נעשה ע"י "שופטיך" ו"יועציך", כדלקמן בפנים.</ref>, כנ"ל.

ז. עפ"ז יובן הטעם לכך שלאחרי ביאת המשיח לא יצטרכו ל"שוטרים", כיון שאז יהיו "שופטיך" ו"יועציך" בשלימות – הן המשפטים והוראות התורה הבאים ע"י "שופטיך" ביחד עם נתינת כח הנעלית שבזה, והן העצות הטובות הבאות ע"י "יועציך", המביאים זאת בפנימיות בהאדם, ודוקא ע"י שני ענינים אלו נעשה יהודי חדור לגמרי בתורה ומצוות ואלקות{{הערה|ע"ד הידוע (ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] – מו, א) שלע"ל תתמלא שלימות הכוונה ד"דירה לו יתברך בתחתונים" (ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו) – ששני ענינים בזה: השלימות בגילוי אלקות, "דירה לו יתברך", "לו" לעצמותו (המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32); וגם, שהדירה לו ית' תהי' "בתחתונים", בגדרי התחתונים.</ref>, כך שאינו צריך יותר לשוטרים (כפי' והכרח) כדי לקיים את דבר ה':

ונוסף לזה: ע"פ הידוע שתכלית השלימות דימות המשיח "תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כו'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref>. וכל ההמשכות מלמעלה באות באופן דמדה כנגד מדה{{הערה|ראה סוטה ח, ב. ט, ב. וש"נ. תוספתא סוטה רפ"ד. מדרש לקח טוב שמות ג, ו. ועוד.</ref>, שעבודתו של יהודי צריכה להיות מעין ההמשכה שהוא ממשיך ע"י עבודה זו{{הערה|ראה בארוכה סה"מ מלוקט ח"ג ע' מז־ח. וש"נ.</ref> (ועי"ז נעשה כלי פנימי לההמשכה) – מובן בנדו"ד, שבכדי להגיע ולקבל את המצב ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" בימות המשיח, צריך להיות ביהודי מעין זה בעבודתו '''עכשיו''' – שיהדות ותומ"צ יהיו אצלו בשני האופנים: בדרך "שופטיך" – קבלת עול בקיום הוראות התורה, ובדרך "יועציך" – שהוראות התורה יתקבלו אצלו בפנימיות כעצה טובה.

וענין זה נפעל עי"ז שבנ"י בכל דור ודור מצייתים ל"שופטים" ו"יועצים" של דורם – כמבואר בפוסקים{{הערה|רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"א־ב, ע"פ סנהדרין נו, ב. מכות ז, א. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בית דין בתחלתו (ע' קנ). וש"נ.</ref>, ש"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" הוא ציווי עיקרי ויסודי{{הערה|ראה חינוך מצוה תצא: המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת.</ref> בכל המקומות, גם בחוץ לארץ, ובכל הזמנים, גם בזמן הזה (בתור שליחותם של ב"ד הראשונים){{הערה|גיטין פח, ב ובתוד"ה במילתא. ב"ק פד, ב. טור חו"מ סימן א. וראה רמב"ם הל' סנהדרין פ"ה ה"ח (בנוגע לחוץ לארץ). וראה אנציקלופדי' תלמודית שם ע' קנא. ע' קסא ואילך. וש"נ.</ref>, וכמו שנאמר בפרשתנו{{הערה|יז, ט־י.</ref> – "ובאת גו' אל השופט אשר יהי' בימים ההם{{הערה|"אין לך אלא שופט שבימיך" – פרש"י עה"פ, מר"ה כה, ריש ע"ב. וראה גם ספרי עה"פ.</ref> ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך", עד שה"שופט אשר יהי' בימים ההם" בכל דור הוא "כשמואל בדורו כו' (עד) כמשה בדורו"{{הערה|ר"ה שם. פרש"י פרשתנו יט, יז (ד"ה אשר); טור חו"מ סכ"ה (ושם הובא רק שיפתח בדורו כשמואל בדורו). וראה של"ה פרשתנו שעז, א־ב.ואיתא בראשונים (רא"ש סנהדרין ספ"ג. ב"ק קיב, ב. מרדכי סנה' שם סתש"ט. ועוד. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך ב"ד הגדול ע' קפ. וש"נ) – שבזמן הזה שאין לנו ב"ד הגדול, כל ב"ד חשוב שבדור נקרא ב"ד הגדול. וברמב"ם ריש הל' ממרים (בנוגע לב"ד הגדול): כל מי שמאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהם ולהשען עליהם.</ref>.

ושלימות ענין השופט והחכם היא כאשר נוסף לזה "נהנין ממנו עצה ותושי'"{{הערה|אבות פ"ו מ"א (הפרק דשבת זה).</ref>, או שנוסף על השופט והרב מורה הוראה בדורו יש לו (בנפרד) גם "יועציך" ("עשה לך רב"{{הערה|שם פ"א מ"ו. שם מט"ז.</ref> וכיו"ב), הנותן לו עצות ביראת שמים ועבודת ה'.

ט. דוגמא להנ"ל ישנה מהחילוק שבין דברי תורה ודברי נבואה{{הערה|בהבא להלן, ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 142 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 211 ואילך.</ref> (שאודות שניהם מדובר בפ' שופטים{{הערה|יז, ח ואילך. יח, יד ואילך.</ref>):

'''תורה''' היא למעלה מהעולם (קדמה לעולם{{הערה|ראה שבת פח, ב. פסחים נד, א (וש"נ). מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"י, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א. וראה סה"מ תש"ח ס"ע 272.</ref>). תורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref name=":1">[[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]].</ref>, שהיא למעלה משייכות לגדרי העולם, כשם שלית מחשבה תפיסא בי' כלל{{הערה|תקו"ז בהקדמה (יז, א).</ref> [והגם שהתורה "ירדה ונסעה כו'"<ref name=":1" /> ובאה בהתלבשות בהבנה והשגה למטה, עד ש"נקראת על שמו"{{הערה|ראה קידושין לב, ריש ע"ב (ובפרש"י). ע"ז יט, א.</ref>, אך היא נשארת בעצם מהותה – עצם התורה – למעלה מהבנה והשגה]. ולכן גם אופן פעולת התורה בעולם – הוא בעיקר בדרך ציווי ופס"ד מלמעלה.

משא"כ '''נבואה''' – אע"פ שהיא דבר הוי', ה"ה התגלות אלקות לנבראים, "גילה סודו אל עבדיו הנביאים"{{הערה|עמוס ג, ז.</ref>, בגדרם הם{{הערה|ראה שער רוה"ק ושער היחודים (להאריז"ל) בתחלתם.</ref> (אם ישנם התנאים דחכם גבור כו'<ref name=":2">רמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ז.</ref>), שנקלטת '''בדעתו ושכלו''' של הנביא, באופן שמתאחד עם זה{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 86 ואילך.</ref> – "מתלבשת בשכלם והשגתם במראה הנבואה וגם במחשבתם ודיבורם כמ"ש{{הערה|שמואל־ב כג, ב.</ref> רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני"{{הערה|[[שער היחוד והאמונה פרק ב'|שעהיוה"א ספ"ב]]. ולהעיר מתו"ח בא קמ, ב ואילך.</ref>, וענין הנבואה צריך לבוא בגלוי דוקא בדיבור, "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם כו' והוא מגזירת ניב שפתיים{{הערה|ישעי' נז, יט.</ref> כו'"{{הערה|פרש"י וארא ז, א.</ref>, לא כתורה שיכולה (מצד ענינה) להשאר במחשבה; וגם לתוכן הנבואה יש שייכות לעולם, "אין{{הערה|רמב"ם שם פ"י ה"ג.</ref> הנביא עומד אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם כו'"{{הערה|כולל גם "לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עלי'" (שם פ"ט ה"ב), ואפילו בנוגע לנביא עצמו, "להרחיב לבו ולהוסיף דעתו כו'" (שם ספ"ז) – תכלית ומטרה השייכת להעולם ודהאדם כו'.</ref>.

ויש לומר לכאורה, שתורה ונבואה הם '''בכללות ע"ד''' החילוק בין "שופטיך" ו"יועציך": שופט ענינו הוא – לפסוק דיני התורה, שזה בא בדרך ציווי וגזירה. יועץ נותן עצה ש"מלובשת" בלבושים של שומע העצה, בהבנתו והשגתו – ע"ד ענין הנבואה{{הערה|ראה אוה"ת נ"ך ע' שסח, מזח"ג קצג, ב.</ref> (הקשורה{{הערה|שער הנבואה להאריז"ל, הובא בשעהיוה"א פ"ה (פ, א).</ref> עם כליות יועצות{{הערה|ברכות סא, סע"א. וש"נ.</ref>, בחי' נצח והוד{{הערה|ראה ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך עצה ע' שנה. וש"נ.</ref>), שהנביא (שאינו שופט{{הערה|ראה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ד"ה והחלק השני בסופו.</ref>) נותן עצה בנוגע להנהגה בעניני העולם ("דברים העתידים להיות בעולם"), "כגון, לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו כו'"{{הערה|רמב"ם שם פ"ט ה"ב.</ref>.

וכשם שישנו הציווי לשמוע ל"שופטיך" בכל הזמנים, כמ"ש בפרשתנו: "ובאת גו' אל השופט אשר יהי' בימים ההם" (כנ"ל ס"ו), כן הוא גם בנוגע לנביאים – כמ"ש אח"כ בהמשך הפרשה<ref name=":4">יח, טו.</ref>: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון", וכפי שמאריך הרמב"ם בספר המדע<ref name=":2" />, ש"מיסודי הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", ואודות המצוה לשמוע לנביא, כמבואר שם{{הערה|פרק ז־י.</ref> פרטי הדינים בזה.

כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות"{{הערה|הקדמת הרמב"ם לספר היד.</ref> (ובאריכות גדולה), ועם ההקדמה שזהו "מיסודי הדת" – מובן, שזוהי הלכה הנוגעת לבנ"י בכל הדורות. והגם שאמרו חז"ל{{הערה|יומא ט, ב. סוטה מח, ב. תוספתא שם פי"ג, ד. סנהדרין יא, א.</ref> "משמתו נביאים האחרונים חגי וזכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" – דובר פעם{{הערה|לקו"ש חי"ד ע' 72 ואילך.</ref> הפירוש בזה שהיא לא נתבטלה לגמרי (אלא "נסתלקה", אבל לא "בטלה" או "פסקה"{{הערה|כהלשון בגמ' סוטה שם בנוגע לכמה דברים שבטלו.</ref>), וכדמוכח מזה שגם אח"כ מצינו השראת רוח הקודש אצל כמה וכמה{{הערה|ראה שערי קדושה (להרח"ו) שער ג פרק ז. פרקי גילוים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. '''וש"נ'''. וראה גם לקו"ש שם ע' 73.</ref> (וכמובן גם מזה שבספרו הלכות – בין כל התנאים בנוגע לנבואה – אין הרמב"ם מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, משמתו נביאים האחרונים{{הערה|ראה לקו"ש שם ובהערה 25.</ref>).

ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן{{הערה|פרק ג.</ref>, שבשנה מסויימת (כפי שמחשב שם) "תחזור הנבואה לישראל", "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (שנאמר{{הערה|יואל ג, א.</ref> ונבאו בניכם ובנותיכם וגו')".

ולכן הלכה היא לדורות – גם בזמן הגלות – ש"'''מיסודי''' הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", שתמיד (בכל הדורות) שייך הענין דגילוי הנבואה למטה, עד לדרגת נבואה שהיא מעין דנבואת משה, "נביא<ref name=":5">פרשתנו יח, יח.</ref> אקים להם מקרב אחיהם '''כמוך'''"{{הערה|דאף שנאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (ברכה לד, י. וראה רמב"ם שם פ"ז ה"ו), הרי מפרש תומ"י שזהו בענין "אשר ידעו ה' פנים אל פנים". וכמובן מההבטחה בפרשתנו "נביא מקרבך מאחיך כמוני גו'", "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (כבפנים), ראה גם לקו"ש חי"א ע' 59.</ref> – שלימות ענין הנבואה, כמבואר ברמב"ם בארוכה<ref name=":3">שם.</ref>.

ועפ"ז יש לומר הטעם לכך שהרמב"ם מאריך<ref name=":3" /> בנוגע לאופן נבואת משה, דלכאורה: מאי דהוה הוה{{הערה|ע"ד יומא ה, ב. ועוד.</ref> – למאי נפק"מ בזה בספר הלכות הלכות לבנ"י בכל הדורות? ואם זה נוגע לזמן שלאחרי ביאת המשיח כאשר "משה עמהם"{{הערה|יומא שם. וראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב.</ref>, הרי יראו זאת בעצמם, ואין צריך לומר הלכה על זה '''עכשיו'''?

והביאור בזה: בכל הדורות – גם לפני תחה"מ של משה – נוגע ההלכה לדעת ש"הא־ל מנבא את בני האדם" (גילוי אלקות בגדרי הנבראים), עד השלימות בזה כפי שהי' אצל משה{{הערה|לקו"ש חכ"ג ע' 71. ע"ש.</ref>. ויתירה מזה – בכל דור שייך ש"נביא אקים להם גו' '''כמוך'''", כמבואר ברמב"ם{{הערה|שם פ"ח ה"ב.</ref> ש"כל נביא שיעמד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה '''משה בתורה''' כו'", כלומר, שכל נביא הוא המשך נבואת משה ותורתו{{הערה|שנבואת משה (שלימות הנבואה) מאמתת אמיתית התורה (ראה לקו"ש חי"ט ע' 185).</ref> (אלא שב'''גילוי''' הנבואה ישנם חילוקי דרגות, כמבואר ברמב"ם<ref name=":3" />). ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל", שהיא "הקדמת משיח" (כנ"ל) – הנבואה שתהי' אצל משיח צדקנו (ש"נביא{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.</ref> גדול הוא קרוב למשה רבינו"{{הערה|ובתנחומא (ס"פ תולדות) משמע שהוא נביא גדול ממשה – ראה לקו"ש ח"ו ע' 254. – ועצ"ע.</ref>), ואמרו חז"ל{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים. ועוד.</ref> ש"גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון", ובכל דור ודור ישנו אחד הראוי לזה – לכן צריכים לדעת כהלכה גם בזמן הזה (עוד קודם הגאולה), שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה), כמעין והתחלת ("יועציך '''כבתחלה'''") שלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה. היינו, שאין זה חידוש שיתחדש רק לאחרי הגאולה, אלא שההתחלה בזה נפעלת עוד קודם בבחי' "יועציך כבתחלה", ולכן כותב זאת הרמב"ם בספר ההלכות שלו (ובפרט שהרמב"ם כותב בספרו גם את ההלכות הנוגעות לימות המשיח, גם – ההקדמה לזה).

מהזמן שהתורה צוותה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" ובמשך הדורות מאז, ובפרט הדורות (הקודמים) של הגלות – כיון שלא זכו והגאולה לא באה אז, ה"ז ראי' שעדיין לא סיימו את מעשינו ועבודתינו ועדיין נותר רושם מענין ד"חטאינו" (ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח תפלת מוסף דיו"ט.</ref>), שבגלל ההעלם והסתר דעולם עדיין לא אחזו בשלימות בהמצב והזמן ד"שופטיך" ו(בפרט ד)"יועציך", והיו זקוקים ל"שוטרים" (לכפות שיתנהגו ע"פ משפט השופטים).

ובמיוחד בדורות האחרונים, כאשר ניתוסף הענין דגילוי פנימיות התורה, החל מה"מצוה לגלות זאת החכמה" בזמן האריז"ל{{הערה|אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).</ref>, ואח"כ – "יפוצו מעינותיך חוצה"{{הערה|ראה אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.</ref> ע"י רבותינו נשיאנו – שעל ידם "תחזור נבואה לישראל" (בלשון הרמב"ם הנ"ל){{הערה|ראה לקו"ש ח"ב ע' 589.</ref>, "גלה סודו אל עבדיו הנביאים", הם הנם נביאי דורנו{{הערה|"הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא הי' מימות הראשונים פלאי פלאות נסים היוצאים מהטבע אשר היו נראים על ידו כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע שהוא ותלמידו הה"מ נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראי' והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר הי' נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהי' גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבבע"ג. גם מזקני נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה" (ספר החקירה להצ"צ מצות עדות ספ"ח (סה, סע"א). וראה שם נ, סע"א).</ref> עד "נביא מקרבך גו' כמוני" (בהיותם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א). ובב"ר פנ"ו, ז: "אין דור שאין בו כמשה". וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). [[אגרת הקודש סימן כ"ז|אגה"ק ביאור לסי' ז"ך בסופו]] (קמז, ב).</ref>), והם "שופטיך" ו"יועציך" דדורנו:

הן "שופטיך" – בהיותם '''נשיאינו''', שנשיא (מלשון התנשאות) הוא למעלה שלא בערך מאלו שעליהם הוא נשיא (ע"ד מ"ש{{הערה|שמואל־א י, כג.</ref> "ויגבה מכל העם משכמו ומעלה"), וגם רבותינו המלמדים תורה לכל העם – ע"ד "שופטיך"; והן "יועציך" – הנותנים עצות בעניני תורה ויראת שמים{{הערה|ראה אגה"ק סכ"ב (קלד, א).</ref>, עד גם עצות בענינים גשמיים (ענין הנביאים){{הערה|אגה"ק שם. – ואף שכתב אדה"ז שם "זכרו ימות עולם כו' ואי' איפוא מצאתם מנהג זה כו' להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי כו' כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים מישראל כו'" – מ"מ, ידוע שלאחרי זה נתקבלו אצל אדה"ז – ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו – שאלות חסידים בענינים גשמיים (ראה אגה"ק שלו הידועה ד"ה נפש השפלה – אגרות־קודש אדה"ז סס"ה (ע' קנא ואילך)), '''וענה עליהן''' (ראה ס' שעורים בספר התניא לאגה"ק שם (ע' 1585)).</ref>.

ובפרט ע"י הגילוי דתורת חסידות חב"ד, בהתלבשות בחכמה בינה ודעת בהבנה והשגה, באופן שזה מובן אפילו בשכל דנפש הבהמית – עכ"פ בבחי' "עצה טובה קמ"ל" – שמתקבלת בשכל ורגש האדם, וע"י גילוי פנימיות התורה בחב"ד שבשכל ("יועציך") – עד באופן ד"טועמי' חיים זכו"{{הערה|שער הכוונות ענין טבילת ערב שבת. פע"ח שער יח רפ"ג. ועוד. וראה בכ"ז לקו"ש חט"ו ע' 282 ואילך. ח"כ ע' 173. וש"נ.</ref> (שע"י הטעימה טועמים את עצם הדבר) – נעשה שער ("שעריך") והתחלה ("יועציך '''כבתחלה'''") לגילוי פנימיות התורה לע"ל, וע"י הטעימה וההתחלה עכשיו – נעשים בנ"י וכל העולם כלי פנימי לגילוי פנימיות התורה שלאחרי זה ע"י משיח צדקנו{{הערה|ראה לקו"ת צו יז, א־ב. שער האמונה פנ"ו ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג.</ref>.

ובכל זה גופא ניתוסף עוד יותר בדורנו זה – כאשר ישנה השלימות דיפוצו מעינותיך חוצה בכל קצוי תבל, ובאופן המובן בשכל בני אדם, אפילו של זה הנמצא בחוצה שאין חוצה הימנו, וגם – תרגום פנימיות התורה ותורת החסידות בלשון עם ועם{{הערה|ראה לקו"ש ח"ג ע' 862 ואילך. חכ"ד ע' 10. חכ"ו ע' 299 ואילך. שם ע' 315. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 629. לקו"ש חל"ו ע' 44־43. וראה לקו"ש חי"ג ע' 180.</ref> [רוסית{{הערה|וראה סה"ש שם הערה 54. לקו"ש חי"ג שם.</ref>, וכיו"ב] ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן דהולך ומוסיף ואור, עד לימים האחרונים – שנדפס גם (ספר התניא, תושב"כ דחסידות{{הערה|מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר – נדפס בקיצורים והערות לתניא ע' קיח ואילך. אגרות קודש שלו ח"ד ע' רכא ואילך. וראה שם ח"ה ע' צ.</ref>) ב"בּריַיל", הכתב עבור "סגי נהור"{{הערה|שזהו מפני שהוא "סגי נהור" כפשוטו – מפני ריבוי אור שנכנס בעין, וחסר בהכיסויים כו' (ראה אוה"ת בראשית תתרלח, ב. סה"מ תרס"ח ע' לב. המשך תער"ב ח"א ע' ערה. ח"ב ס"ע א'כד ואילך). ועוד יש לומר, שע"י הירידה דהעדר הראי' (לפי שעה), נעשה אח"כ גילוי אור וראי' ביתר שאת וביתר עוז, כיתרון האור מן החושך (קהלת ב, יג).</ref> ר"ל (כמדובר לעיל{{הערה|סה"ש תנש"א ח"ב ע' 764 (לעיל ע' 364) ואילך.</ref>).

וע"פ ההכרזה הנ"ל דכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכבר סיימו את כל עניני העבודה, כולל העבודה דרבותינו נשיאינו כ"שופטיך" ו"יועציך" עד היום הזה, ו"אכשור דרי"{{הערה|לשון חז"ל – יבמות לט, ב. חולין צג, ב.</ref> כפשוטו – מובן, שכבר הגיע הזמן ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" בתכלית השלימות (ואין צריכים לשוטרים, כיון שכבר הכל מבורר), לאחרי הטעימה וההתחלה בזה ע"י רבותינו נשיאינו{{הערה|ראה פיה"מ להרמב"ם שבהערה 8: ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה . . זה יהי' בלי ספק כשיכון הבורא ית' לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ותגדל חכמתם לפני בוא המשיח כו'.</ref>.

לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם – שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – "מאן מלכי רבנן"{{הערה|ראה גיטין סב, א.</ref> בכלל, ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו,

וכציווי התורה הנ"ל<ref name=":5" />: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו", "אליו תשמעון"<ref name=":4" />, וכפס"ד הרמב"ם הנ"ל, שאם יש לאחד המעלות והשלימויות שצריכות להיות לנביא ומראה אותות ומופתים – כפי שראינו ורואים בהמשך קיום ברכותיו אצל נשיא דורנו – הרי "אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון", עי"ז ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו"{{הערה|רמב"ם שם רפ"י.</ref> (כפי שראו זאת אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר),

ויתירה מזה: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא – כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, וזה נמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו' – הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה"<ref name=":6">שם ה"ה.</ref>; וצריכים לציית לו תיכף ומיד עוד "קודם שיעשה אות", ו"אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר{{הערה|ואתחנן ו, טז.</ref> לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה כו' אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כו'"<ref name=":6" />, כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלו דברי '''הקב"ה''' ע"י נביא '''זה'''!

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל־בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)"{{הערה|משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דיעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.</ref>,

עד – הנבואה העיקרית – הנבואה{{הערה|לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בודאות – ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שנה־ו.</ref> ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.</ref>.

וביחד עם זכות זו – יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו את ה"שופטיך" וה"יועציך", ולציית להוראות ועצות הטובות שלו – ובלשון רבים ("שופטיך" ו"יועציך"), ריבוי משפטים וריבוי עצות, נוסף על כך שזה בא (ומיוסד על ההוראות והעצות) מ"שופטיך" ו"יועציך", "מאן מלכי רבנן", ורבותינו נשיאינו בדורות שלפני זה – שאז יש לזה גם התוקף המובן לכל א' בבחי' עצה טובה (לא רק בדרך ציווי), שאפילו אם הוא אוחז מעצמו (ואפילו אם יש לו ע"פ תורה ושו"ע ממה לאחוז מעצמו), הרי יחיד ורבים הלכה כרבים{{הערה|ברכות ט, א. וש"נ.</ref> – כדעת ה"שופטיך" ו"יועציך" – רבים.

וע"י הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – נעשה עי"ז גופא מעין והתחלת קיום התפלה{{הערה|ולהעיר שזוהי ברכה הי"א בתפלת שמונה עשרה, אשר ענין אחד עשר הוא בחי' כתר, שלמעלה מהשתלשלות דע"ס (ע"ד בחי' שופט שהוא שלא בערך להנשפטים), הכולל ונמשך גם בע"ס (ע"ד בחי' יועץ).</ref> "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל), במכ"ש מזה ש"סוף מעשה במחשבה תחלה"{{הערה|פיוט "לכה דודי".</ref>, עאכו"כ שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא את הדברים בדיבור, כולל ובמיוחד – שהנה הנה באה הגאולה.

ובפרטיות יותר: כשם שישנו שופט ונביא בכל דור, וזהו "מיסודי הדת", שתמיד ובכל מקום ישנו גילוי אלקות למטה – '''עד"ז''' הוא גם בפרטיות בתוך יהודי בעצמו, יש לו נשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, ממש גם בפירושו שזה קיים באופן נצחי (גם כפי שיורדת למטה לעולם הזה הגשמי).

ותוכן ההוראה ד"שופטים גו' תתן לך בכל שעריך" הוא בזה, שהוראות ה"שופט" וה"יועץ" הכללי נמשכים ועוברים ע"י ה"שופט" וה"יועץ" הפרטי שבכל נפש האלקית – שכל ה"שערים" (אברים גשמיים) שלו מונהגים ע"י ג' המוחין שלו ("שופטיך"), ומדותיו שבלב ("יועציך"), שכל ומדות דנפשו האלקית, הלומדת ומבינה את הוראות התורה, ובפרט כפי שמתבארות ע"י "שופט" הדור כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומורידה זאת למדות הלב שלו, אהבה ויראה וכו'{{הערה|ראה שם פ"ג.</ref>.

ובכל אחד מהם – בשני הכיוונים דימין ושמאל, עשה טוב וסור מרע, שכנגד זה הם ב' העינים, ב' האזנים וב' נחירי האף. וגם הפה – טועם ("חיך אוכל יטעם"{{הערה|איוב יב, יא.</ref>) הן טעם מתוק והן טעם מר{{הערה|ראה רמב"ם הל' דיעות פ"ד.</ref>. כלומר, שהוראת השופט (ובפרטיות – השכל דנה"א) מקיפה ומורה כיצד צריך להתנהג בכל הענינים בחיים – "מטעמים" לשון רבים (כמבואר בתניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק כ"ז|פכ"ז]].</ref>), הן הענינים שהם "מתוקים" והן הענינים שהם "מרים" (בחיצוניות), אבל – מגלים בזה (וזה חלק מהוראת השופט), שבאמת ובפנימיות גם הדבר המר הוא "מתוק", ואדרבה – מתיקות נעלית '''יותר''' מדבר שהוא לכתחילה מתוק (ע"ד המעלה דחסדים הנסתרים).

עד גם בכללות העולם – כך שכל העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר{{הערה|ראה לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.</ref>, עם כל פרטיו ופרטי פרטיו נעשה רשות היחיד חדור בנקודה האחת והיחידה דיחידו של עולם{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ג|תניא ספל"ג]]. ובכ"מ.</ref> (מלשון העלם למעליותא, מבחי' "ישת חושך סתרו"{{הערה|[[תהלים פרק י"ח|תהלים יח, יב]].</ref>), כפי שמגלה את עצמו "בקרבנו" ע"י "נביא אקים להם גו' כמוך", נשיא הדור ש"הוא הכל"{{הערה|פרש"י חוקת כא, כא.</ref>, "צדיק יסוד עולם"{{הערה|משלי י, כה.</ref>,

ע"ד אבן השתי' – שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי<ref name=":7">יומא נג, ב.</ref>, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז<ref name=":7" /> וכיו"ב), ע"ד שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי) – שממנה הושתת כל העולם כולו{{הערה|שם נד, ב.</ref>. ושני הענינים באבן השתי' – (א) נקודה אחת (ב) הכוללת הכל (ממנה הושתת כל העולם) – מרומזים גם באותיות ד"שתי־ה"<ref name=":8">ולהעיר שבשנת ה'שי"ת (שנת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר) התחילה תקופה חדשה בפעולתו ועבודתו כו'. ובפרט לאחרי שעברו יותר מארבעים שנה מאז, כאשר ניתן לבנ"י "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" (תבוא כט, ג).</ref> (ועד"ז בתיבת "ישת" ד"ישת חושך סתרו" כנ"ל): היו"ד מורה על נקודת הביטול (קבלת עול) – ע"ד הענין ד"שופטיך", וה"שתה" מורה על התפשטות – כנראה בצורת האותיות ש, ת וה' – ע"ד הענין ד"יועציך".

ובהדגשה יתירה בשנה זו – הי' תהא שנת אראנו נפלאות, שכוללת בתוכה את רוב האותיות ד"שתי־ה", ובמקום היו"ד (ה'שי"ת)<ref name=":8" /> בא הנ"א; והכנה לשנה הבאה – הי' תהא שנת נפלאות בינה, עם המעלה דבינה (בחי' "יועציך" בערך לנקודת החכמה), ששרשה הוא למעלה מחכמה (ראי', אראנו){{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' קסט. וש"נ.</ref>. בשנה זו גופא – נמצאים כבר בסיום השנה, בחודש אלול – חודש החשבון דשנה שעברה וחודש ההכנה לשנה הבאה. ובחודש זה כבר עברנו את ז' הימים הראשונים, ז' ימי ההיקף{{הערה|ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. הובא ונת' בד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח, תש"ד, תש"ה, ועוד.</ref> (מיום ראשון עד יום השבת), הכוללים את כל ימי השנה (שעברה והבאה) – הרי זה מתאים עוד יותר לערוך חשבון צדק וההכנות המתאימות לשנה הבאה בנוגע לעבודה הנ"ל ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה".

ונוסף על זה כבר עברו שלשה שבועות (למעליותא) שלמים מה"שבעה דנחמתא", ואוחזים כבר בההפטורה ד"אנכי אנכי הוא מנחמכם"{{הערה|ישעי' נא, יב.</ref>, מענה הקב"ה{{הערה|ראה אבודרהם בסדר פרשיות וההפטרות בשם המדרש.</ref> על טענת בנ"י "ותאמר ציון עזבני אד' וה' שכחני"{{הערה|שם מט, יד.</ref>, ובסגנון אחר – "עד מתי"?! והקב"ה משיב ש"אנכי אנכי הוא מנחמכם", כולל – הנחמה בכפליים (אנכי אנכי) דהגאולה האמיתית והשלימה.

יג. ויהי רצון, שע"י העבודה בקיום "שופטים גו' תתן לך בכל שעריך", באופן ד"ואשיבה שופטיך גו'" הנ"ל – יקויים זה בפועל ממש, ב"שעריך" בארץ ישראל, וב"שעריך" דביהמ"ק השלישי, ש"טבעו בארץ שערי'"{{הערה|איכה ב, ט. וראה במבד"ר פט"ו, יג. ועוד.</ref>, ובנ"י ע"י עבודתם מעמידים זאת מחדש{{הערה|ראה גם לקו"ש חי"א ע' 98. ועוד.</ref>, וביחד עם זה בית המקדש עצמו (שהוא בנוי ומשוכלל למעלה{{הערה|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref>) יורד מלמעלה למטה, ביחד עם קדש הקדשים ואבן השתי' שבו, שממנה הושתת כל העולם כולו.

ובעמדנו אחרי חמשה עשר באב – שמזלו ארי'{{הערה|ספר יצירה פ"ה מ"ב. רש"י ר"ה יא, ב. ועוד.</ref>, ר"ת (אב) אלול, ראש השנה, יוהכ"פ הושענא רבה{{הערה|של"ה במס' ר"ה שלו (ריג, א). ועוד.</ref> – הנה מנהג ישראל לאחל לכאו"א מישראל ולכל בנ"י: כתיבה וחתימה טובה{{הערה|ראה דרכי חיים ושלום סתרפ"ד.</ref>, וגמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות וגם יחד, והקב"ה ימלא משאלות לבב כל אחד ואחת מישראל לטוב,