לקוטי שיחות חלק ל/נח א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. איתא במדרש{{הערה|ב"ר פ"ה, א. ועד"ז באיכ"ר פ"א, נב.}}: "מתחילת ברייתו של עולם לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים", ולאחרי ש"עמד דור המבול ומרד בו . . אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב{{הערה|פרשתנו ז, יב.}} ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".

ולכאורה דורש ביאור: איך מתאים ענין זה שבמי המבול עם תוכן ענינם '''בפשטות''', שבאו "לשחת כל בשר"{{הערה|שם=:2|פרשתנו ו, יז.}}?

בפירוש רש"י{{הערה|פרשתנו ז, יב (מזהר חדש (מהנ"ע) פרשתנו (כב, סע"א). וראה ב"ר פל"א, יב).}} מצינו, ד"כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול" – הרי שהורדת המים היתה "ברחמים", שיהיו "גשמי ברכה"{{הערה|ועפ"ז יומתק שגם במדרש הנ"ל (בתחלת הסעיף) הובא הכתוב "ויהי '''הגשם''' גו'" (וראה מפרשי המדרש שם) – לרמז שהו"ע של "גשמי '''ברכה'''".}}. אמנם, זה הי' רק '''בתחילה''' ובאופן של תנאי – באם "יחזרו" אנשי דור המבול ויעשו תשובה (אז לא ישחיתו המים את הארץ, אלא יהיו "גשמי '''ברכה'''"){{הערה|וראה בארוכה לקו"ש חכ"ה ע' 23 ואילך.}}, וכיון שלא חזרו בתשובה, לא היו המים "גשמי ברכה" אלא מי '''מבול'''; משא"כ לפי דברי המדרש יוצא, שגם בפועל, כשמי המבול הציפו וכסו את העולם, הי' בזה ענין '''למעליותא'''.

[ואדרבה – כמאמר הידוע{{הערה|עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ג פכ"ב. וראה של"ה יג, ב ואילך.}}, שהתורה "מדברת בעצם בעליונים ורומזות בשניות בתחתונים": לא רק שדברי תורה יכולים להתפרש '''גם''' לפי תוכנם הרוחני (כפי שהתורה היא "בעליונים"), כ"א להיפך: מקור והתחלת התורה הוא "בעליונים" (כמש"נ{{הערה|משלי ח, ל.}} "ואהי' '''אצלו''' גו' שעשועים גו'", וכמחז"ל{{הערה|שבת פח, ב.}} "חמדה גנוזה שגנוזה לך", ועוד), ומשם "ירדה" ונשתלשלה התורה עד למטה ובגשמיות (בל' הכתוב{{הערה|יתרו כ, יט. ואתחנן ד, לו.}} מן '''השמים''' דברתי עמכם; מן '''השמים''' השמיעך את קולו גו'), ולכן, "'''בעצם'''" מדברת התורה בעליונים וברוחניות, אלא כש"יורדת" למטה בעוה"ז, ניתנה להתפרש בפירושה הפשוט כפי שהוא "בתחתונים"].

ונמצינו למדים ענין נוסף: מכיון שאצל הקב"ה "לא יגורך רע"{{הערה|[[תהלים פרק ה|תהלים ה, ה]]. וראה לקו"ת במדבר ג, ג. אוה"ת (יהל אור) עה"פ.}} – עכצ"ל, שגם ענינים אלו שבתורה שלפי פירושם הפשוט ("בתחתונים") הם ענינים בלתי רצויים (מעשים לא טובים, עונשים וכיו"ב), הרי בתורה כפי שהיא בעליונים (שלא יתכן בהם מציאות של רע) מתפרשים המה באופן שכולם קודש וטוב{{הערה|ראה ג"כ בארוכה סה"מ עטר"ת (ע' תקטו ואילך). ועוד. – ולהעיר גם מהמבואר, שלעת"ל בגמר הבירורים – כל ענין עסק התומ"צ יהי' רק בקדושה גופא, ליחד יחודים כו' (תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סוסכ"ו]]. קו"א סד"ה ולהבין פרטי ההלכות ועוד).}}.

ולהעיר מדברי הרמב"ם{{הערה|פיהמ"ש סנה' פ' חלק היסוד הח' (מסנהדרין צט, ב).}} ד"אין הפרש בין . . ותמנע היתה פילגש{{הערה|וישלח לו, יב.}}, ובין אנכי ה' אלקיך ושמע ישראל{{הערה|יתרו כ, ב (ואתחנן ה, ו). ואתחנן ו, ד.}}, כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת": אף שפשטות המכוון בתיבות אלו ("תמנע היתה פלגש") הוא לאשה שהיתה בתכלית הירידה כו' (עד שלידתה היתה באופן דהיפך קיום שבע מצות ב"נ{{הערה|פרש"י וישלח שם.}}) – קצה ההפכי בתכלית מקדושת "אנכי ה"א" – מ"מ אין זה נוגע לקדושת תיבות אלו כמו '''שנכתבו בתורה''', עד שאין הפרש כלל בין קדושת תיבות אלו לקדושת התיבות "אנכי ה"א", ד"הכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת". כי אין הנידון מציאותה של "תמנע", כ"א '''הדיון בתורה''' אודותה, ודיון זה שבתורה הוא תמים טהור וקדוש באמת.

[ויומתק ע"פ מה דמפרש אדמו"ר הזקן{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא ספל"ז]].}} את הלשון "קורא בתורה" – "שע"י עסק התורה (האדם) קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצוותא חדא"{{הערה|ביאור ב' הדוגמאות ראה לקוטי לוי"צ לתניא ע' יז.}} – וכן בעניננו, שע"י קריאת התורה של אדמו"ר הזקן, קרא והמשיך התורה כפי שהיא בעליונים, אצל '''הקב"ה'''{{הערה|וי"ל שבאמרו "'''כשאבא''' קורא" רמז ג"כ שבקריאת אדה"ז היתה נשמעת קריאתו של "אבינו" שבשמים (שאצלו ית' לא יגורך רע). – ולהעיר, שגם בעל המאמר במדרש (שהובא לעיל ריש סעיף א) הוא "רבי '''אבא'''").}} (דשם "לא יגורך רע", כנ"ל)].

וזהו מה שמשמיענו המדרש, שהמציאות של מי המבול על פני כל הארץ{{הערה|היינו, שתוכן זה שבענין המבול (כפי שהוא "בעליונים") נמשך במי המבול הגשמיים למטה בארץ:{{ש}}מכיון ש"תורה לא בשמים היא" אלא ניתנה למטה בארץ [שהכוונה בזה היא '''לכל''' חלקי התורה, וכמובן מפסק דין אדמו"ר הזקן בהלכות ת"ת שלו (פ"א ס"ד), שכל אחד ואחד מישראל מחוייב בלימוד כל ד' חלקי התורה] – הרי מובן, דזה שלכל ענין שבתורה יש פירוש כפי שהתורה היא "בעליונים" – אין הכוונה ש"מקומו" של פירוש זה הוא '''רק''' ב"עליונים", אלא ש(תוכנו של ענין) זה נמשך גם ב"תחתונים".{{ש}}וכן בעניננו, שתוכן האמור במי המבול אינו רק ענין שהי' רק בעולמות עליונים, אלא שבמי המבול הגשמיים (שהציפו את העולם בפשטות ואשר בהם נאבד דור המבול, וטהרו את העולם מטומאת החטאים) היתה גם התכונה של "תוספת" טהרה, כענין המבול בעליונים.}} הוא (גם) ענין שכולו קדושה{{הערה|שם=:1|ולהעיר מהביאור בהכתוב (שה"ש ח, ז) "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – "מים רבים" '''למעליותא''', "ההתבוננות . . בגדולת ה' '''ביחו"ע''' . . שמזה נמשך ואהבת . . בכל מאדך בלי גבול" (תו"א תולדות יח, ב).}} – דוגמא ל"תחילת ברייתו של עולם", כאשר "כל העולם כולו מים במים", כי "לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים".

דוגמא '''פשוטה''' בחיי האדם, גם שאינם מבנ"י, בעוה"ז הגשמי '''והחומרי''': אהבת אב לבנו – שהיא באמתתה ותקפה בלב האב וכולה אך אהבה וטוב. כשחוטא הבן – נשתלשל מאהבה זו שמעניש את הבן בשבט וככל שתגדל האהבה בלב האב – יגדל עונש הבן. ועד אשר חושך{{הערה|משלי יג, כד.}}שבטו '''שונא בנו'''.

וכמו"כ הוא התוכן הרוחני של מי המבול בימי נח – שבאו "לשחת כל בשר"<ref name=":2" />, "לשחת הארץ"{{הערה|שם=:3|פרשתנו ט, יא.}} – היינו לבטל ("לשחת") בביטול כליל (של "בשריות" ו"ארציות") ב"מי הדעת", עד שלא נראה שום מציאות מלבדו יתברך.

וע"ד מצב העולם לעתיד לבא{{הערה|ראה גם שער היחוד (לאדמו"ר האמצעי) בתחלתו (ב, א).}}, וכדברי הרמב"ם בסיום וחותם ספרו, ש"באותו הזמן . . לא יהי' '''עסק'''{{הערה|ע"ד הפי' '''בלעסוק''' בד"ת (ב"ח לטואו"ח סמ"ז ד"ה ונוסחא).}} כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד . . שנאמר{{הערה|ישעי' יא, ט.}} כי מלאה הארץ דעה את ה' '''כמים לים מכסים'''" – שמצב העולם לעת"ל דומה ל"מבול'''"{{הערה|ולהעיר ג"כ ממחז"ל (סנהדרין צב, ריש ע"ב) "אותן שנים. . הקב"ה עושה להם כנפים כו' ושטין על '''פני המים'''" (נת' בתו"ח בראשית ד, ג ואילך. אוה"ת בראשית כח, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רלט ואילך (אוה"ת שה"ש ח"א ע' ט ואילך). ועוד) – אלא ששם קאי באלף השביעי, כש"יהי' עולם זה חרב" (רש"י שם). וראה לקמן סעיף ו־ז (ובהערה 63).}} ("כמים לים מכסים"), שהעסק ב"דעה את ה'" ("מי הדעת") יהי' באופן ד"'''מלאה''' הארץ דעה" (ועד ש"'''לא''' יהי' עסק '''כל''' העולם '''אלא''' לדעת את ה' '''בלבד'''"{{הערה|ראה בארוכה "הדרן" על הרמב"ם (לקו"ש חכ"ז ע' 238 ואילך) – דיוק תיבת "בלבד".}}).

אלא שכדי לפעול עילוי זה בהארץ עצמה צ"ל ההכנה של "טבילת" הארץ ב"מי המבול" – "לשחת הארץ", לבטל לפי שעה מציאותה של הארץ עד שמכוסה כליל במים; וביטול זה הוא הוא הנותן כח, שגם כאשר אח"כ "יבשה הארץ"{{הערה|פרשתנו ח, יד.}} ("נעשה גריד '''כהלכתה'''"{{הערה|פרש"י שם.}}), יומשך ביטול זה ביבשת הארץ עצמה.

[עפ"ז יובן גם מש"כ במדרש{{הערה|ויק"ר פ"ז, ד. איכ"ר בסופו. ועוד.}} על הכתוב{{הערה|מלאכי ג, ד.}} "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" – "כימי עולם '''כימי נח'''". דלכאורה תמוה: הפסוק "וערבה לה' גו'" קאי על הזמן דגאולה האמיתית והשלימה, כאשר העולם יהי' בתכלית השלימות, וא"כ איך אפשר לומר שהוא "כימי עולם – כימי '''נח'''"{{הערה|ובפרט ע"פ מ"ש באיכ"ר שם: שנאמר (ישעי' נט, ד) כי מי נח זאת לי – והרי המדובר שם בנוגע '''למי המבול'''. וראה (בביאור מדרש זה ע"ד החסידות) אוה"ת פרשתנו סח, א ואילך. (כרך ג) תרכג, א ואילך.}}?!

תכלית הכוונה היא שתהי' מציאות העולם דוקא, "לשבת יצרה"{{הערה|ישעי' מה, יח.}}, ובאופן ד"לא ישבותו"{{הערה|פרשתנו ח, כב.}}, וכמו שהעולם הוא '''במציאותו''' יהי' כלי לכל הענינים הכי נעלים, כנ"ל.

[שלכן לא רצה הקב"ה שהעולם '''ישאר''' בהמצב ד"כולו מים במים" – אף שאז "הי' קלוסו של הקב"ה עולה" – אלא צמצם הקב"ה התגלות זו עד ש"תראה היבשה"{{הערה|בראשית א, ט.}}, העולם כפי שנראה לעינינו]{{הערה|ולהעיר מאוה"ת בראשית (ל, סע"ב. וכן בסה"מ תרכ"ז ריש ע' רמו (אוה"ת שה"ש ע' יד) – הובאו לעיל הערה 47), '''דלאחרי''' ה"חד חרוב" (שאז יהי' "מים במים כמו שהי' לפני הבריאה ואז . . שטים על פני המים") – "יתחדש העולם '''כאשר הוא עתה''' אלא כו' (השמים החדשים והארץ החדשה) . . כולו טוב". ע"ש (ובלקו"ת שמע"צ פט, ג).}}.

ודוקא על ידי "ירידה" זו (של התורה) לעוה"ז מתגלה חלק '''ההלכה''' שבתורה. כידוע דתורה לא בשמים היא{{הערה|ב"מ נט, ב.}}, ופסק הלכה אפשר להיות רק על ידי נשמה בגוף דוקא{{הערה|וראה [[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סכ"ו]] (קמד, ב ואילך).}}. כי ענין ההלכה הוא – הידיעה כיצד להתנהג במעשה בפועל, הלכה למעשה. וכן – ענינם של הלכות הוא לפעול בעולם, בלשון הכתוב{{הערה|חבקוק ג, ו.}} "הליכות עולם לו", "אל תקרי הליכות אלא הלכות"{{הערה|מגילה כח, סע"ב. נדה בסופה.}}, כלומר, שפעולת התורה בעולם – "הליכות עולם", היא ע"י '''ההלכות''' שבתורה. ועד שהעולם נעשה מהלך.

ובפשטות, שתכלית המועדים דחודש תשרי היא – להמשיך הקדושה וכו' ששאבו בחודש זה תוך חיי יום יום במשך כל השנה כולה "בארץ"{{הערה|ראה [[אגרת הקודש סימן ט'|תניא אגה"ק רס"ט]].}}, עד שעבודת השם תהי' (גם) בכל עניניו הגשמיים – "כל '''מעשיך''' יהיו לשם שמים"{{הערה|אבות פ"ב מי"ב.}}, ו"בכל '''דרכיך''' דעהו"{{הערה|משלי ג, ו.}}.