דבר מלכות/בהעלותך (א): הבדלים בין גרסאות בדף

איתא בגמרא{{הערה|שבת קטז, ריש ע"א. וראה גם מס' סופרים רפ"ו. ספרי פרשתנו עה"פ. ב"ר פס"ד, ח. ויק"ר פי"א, ג. פרש"י משלי ט, א.}}, שפרשת "ויהי בנסוע הארון" (בפ' בהעלותך<ref name=":9">י, לה־לו.}}) "ספר חשוב הוא בפני עצמו", ועפ"ז נמצא (כהדרשה המובאת שם בגמרא עה"פ{{הערה|משלי שם.}} "חצבה עמודי' שבעה") שישנם "שבעה ספרי תורה"{{הערה|ראה גם זח"ג רנד, א: ואינון חמשה חומשי תורה ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון.}}, כיון ש"פרשה זו (ויהי בנסוע הארון) ספר לעצמו, נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו . . נמצא ספר וידבר (במדבר) נחלק לג' ספרים"{{הערה|פרש"י שבת שם. וראה גם ב"ר וויק"ר שם.}}, במילא ישנם "שבעה ספרי תורה" (ארבעת הספרים – בראשית שמות ויקרא דברים, וספר במדבר שנחלק לג' ספרים). עפ"ז – החידוש בפ' בהעלותך הוא, שפרשה זו כוללת בתוכה "ג' ספרים" (חלק הפרשה שלפני פ' ויהי בנסוע הארון, פ' ויהי בנסוע הארון, וחלק הפרשה שלאחרי זה).

(א) דבר תמוה: על פי החלוקה ד"שבעה ספרי תורה", נמצא שהספר הששי (הספר השלישי בספר במדבר, לאחרי פ' ויהי בנסוע הארון) מתחיל ב"ויהי העם כמתאוננים"<ref name=":0">פרשתנו יא, א.}} – ענין בלתי רצוי שהביא לתוצאות שליליות ("ותבער בם אש גו'"<ref name=":0" />), ואח"כ – בהמשך הענין אודות חטא מרים{{הערה|שם יב, א ואילך.}}, ולאחרי זה (אבל בפרשה שלאחרי זו{{הערה|ר"פ שלח (יג, א ואילך).}}) אודות חטא המרגלים וכו'!

בפשטות השייכות ביניהם מובנת מכך שהמנורה – "בהעלותך את הנרות"<ref name=":1">ריש פרשתנו (ח, ב).}} – קשורה עם ענין התורה (תורה אור<ref name=":2">משלי ו, כג.}}); וכשם ש"בהעלותך את הנרות" מורכב מ"'''שבעת''' הנרות"<ref name=":1" />, כך גם התורה נחלקת ל"שבעה ספרי תורה"{{הערה|וכשם שכל שבעת הנרות הם חלק ממנורה אחת, "מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא" (פרשתנו שם, ד), כמו"כ '''כל''' חלקי התורה (ז' ספרי תורה) הם "מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת כו'", "ואין הפרש בין . . ותמנע היתה פילגש (וישלח לו, יב) ובין אנכי ה' אלקיך (יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו) כו'" (פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק יסוד הח'. וראה סנהדרין צט, ב).}} (כנגד השבעה נרות){{הערה|ראה ד"ה בהעלותך – באוה"ת פרשתנו (ע' שכב). תרל"ד (ע' רלז). תרע"ח (ע' שמג). וראה גם אוה"ת לך תרפג, א. חנוכה תתקלא, א.}} מהי השייכות בתוכן הענינים, וכיצד זה מתאים עם החלוקה דחמשה חומשי תורה.

כידוע שכל עניני התורה (תורה מלשון הוראה{{הערה|ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ס' השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). וראה זח"ג נג, ב.}}) הם הוראה ליהודי בעבודתו. ובפרט הענינים הקשורים עם העבודה במשכן – המשתקפים בעבודת כאו"א מישראל, כמ"ש{{הערה|תרומה כה, ח.}} "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "בתוך כל אחד ואחד מישראל"{{הערה|ראה ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו (ד"ה ושני פסוקים – סט, ב). אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. לקו"ת פרשתנו לד, ד. ועוד.}}, ובפרט הדלקת המנורה ("בהעלותך את הנרות") במשכן, המבטאת את התוכן הכללי של עבודת היהודי לעבוד את ה' (כדלקמן).

ולהעיר – זהו ענינו של פירוש רש"י – "אני{{הערה|פרש"י בראשית ג, ח. ג, כד. ועוד.}} לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"{{הערה|ובפרט ע"פ דיוק לשון רש"י "לא . . אלא" – דלשון זה מורה שהוא ענין לעיכובא (ראה תוד"ה מתני' – מנחות פג, סע"ב).}}, המובן אפילו לבן חמש (כיון שהוא שייך ולומד) '''למקרא'''.

"בהעלותך את הנרות" בכלל מבטא את העבודה הכללית של יהודי לשמש את קונו{{הערה|ע"פ ל' חז"ל – משנה וברייתא סוף קידושין.}}: העבודה{{הערה|בהבא להלן, ראה לקו"ת ריש פרשתנו (כט, ג ואילך). ובכ"מ. וראה גם שיחת [[שיחת בהעלותך תשמ"ח - מוגה|ש"פ בהעלותך תשמ"ח]] (סה"ש ח"ב ע' 482). [[שיחת בהעלותך תשמ"ט - מוגה|תשמ"ט]] (סה"ש ח"ב ע' 523 ואילך). [[שיחת בהעלותך תש"נ - מוגה|תש"נ]] (סה"ש ח"ב ע' 5־504).}} ד"הדלקת" ה"נר ה' נשמת אדם"{{הערה|משלי כ, כז.}} בהאור ד"נר מצוה ותורה אור"<ref name=":2" />, ועי"ז תאיר באורה, ותאיר את כל מציאותו, גופו וחלקו בעולם – "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו"<ref name=":3">אבות פ"ב מי"ב (שלומדים בשבת זה). משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז שם סקנ"ו ס"ב.}}, ותאיר גם את האנשים סביבו, עד – הארת כל העולם כולו (ממנה אורה יוצאה לכל העולם{{הערה|ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. רש"י כת"י מנחות פו, ב (ד"ה ואטומים).}}) – עם "נר מצוה ותורה אור", וכזה אור שמקשר – מצוה מלשון צוותא וחיבור{{הערה|לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ג ע' עב הערה 55.}} – את העולם הגשמי עם הקב"ה (כביכול), באופן שהעולם נעשה – בלשון הידוע{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}} – דירה לו יתברך בתחתונים, "מנורה מאירה" שדולקת ומאירה באור אלקי.

"'''עולה'''": עבודתו להאיר כ"שלהבת" ב"נר מצוה ותורה אור" צריכה להיות באופן, שאין הוא נשאר לעמוד במקומו, אלא הארתו היא מתוך תנועה מתמדת של הליכה ועלי' ("מעלין בקודש"<ref name=":4">ברכות כח, א. וש"נ.}}): נוסף על כך שישנה אצלו המעלה של הליכה בכלל (שהיא למעלה מעמידה (אפילו מעמידה בתוקף), ובלשון ההפטורה{{הערה|זכרי' ג, ז.}}: "מהלכים בין העומדים"{{הערה|ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). לקו"ת שלח לח, ד. שה"ש כ, ב. ובכ"מ.}}), הליכתו היא באופן ד"'''עולה'''": יכולה להיות הליכה שהיא באורך וברוחב, דהיינו, הליכה באותו "שטח" וסוג עבודה, אלא שהיא באופן דהתפשטות לאורך ורוחב; הפירוש ד"עולה" הוא, שהוא עולה '''מעל''' השטח והדרגא שבה הי' עד אז [וכפי שהוא בשלהבת בפשטות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק י"ט|תניא רפי"ט]], בביאור הכתוב "נר ה' נשמת אדם", "שישראל הקרוים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו ["מאלי'"] מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח כו'". וראה ד"ה כבוד מלכותך תרס"א (ע' קעו), שטבע העלי' שבאור הוא לא (כדבר נוסף עליו) מפני שמרגיש את מעלת מקורו, אלא מפני ביטולו והעדר מציאותו (וראה לקו"ש ח"ו ע' 112). ועפ"ז מובן מ"ש בהערה 40 (ולקמן בפנים), ש"עולה מאלי'" הוא העלי' למעלה מטבעו.}}] – '''סוג''' עבודה נעלה יותר.

ועד"ז בלימוד שלו עצמו: הוא לומד ענין בתורה ריבוי פעמים כבימיהם – "שונה פרקו מאה פעמים"<ref name=":5">חגיגה ט, ב.}}, כפי שהיתה הרגילות בימיהם (בזמן הש"ס)<ref name=":6">[[לקוטי אמרים פרק ט"ו|תניא פט"ו]] (כא, א).}} – עד שזה '''נחקק''' בזכרונו, באופן שאין הוא זקוק ללמוד זאת פעם נוספת, אלא "מאלי'" – ה"ז נזכר בשכלו וזכרונו;

[ואעפ"כ צריך הוא ללמוד פעם נוספת (מאה פעמים '''ואחד'''<ref name=":5" />) – לא משום שחסר ב"מאלי'" (דאדרבה: ה"מאלי'" אצלו היא בשלימות, הרגל נעשה טבע<ref name=":7">[[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, ב).}} (שני<ref name=":8">[[לקוטי אמרים פרק ט"ו|תניא פט"ו שם]]. [[לקוטי אמרים פרק י"ד|שם ספי"ד]]. שבילי אמונה נתיב ד שער ב. שו"ת הרמ"ע מפאנו סל"ו.}})), אלא בכדי '''לשנות''' ולהוסיף על רגילותו<ref name=":6" /> – (שאז הוא נקרא{{הערה|מלאכי ג, יח. חגיגה שם.}} "'''עובד''' אלקים")].

יב. ועד"ז מובן גם בנוגע לפרשת המרגלים (בפ' שלח), ובהקדים השאלה: (א) כיצד יתכן שהתורה מספרת בפרטיות את פרשת המרגלים, שהיא בגנותן של המרגלים – בו בזמן שהתורה נזהרת לדבר אפילו בגנותה של בהמה אינה טהורה{{הערה|פסחים ג, א. ב"ב קכג, א.}}? (ב) ההפטורה, שצריכה הרי להיות "מענין הפרשה"{{הערה|טושו"ע או"ח ר"ס רפד. שו"ע אדה"ז שם וסרפ"ג. טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סכ"ח.}}, מדברת אודות שליחת מרגלי חרש ע"י יהושע{{הערה|יהושע ב, א ואילך.}} שנפעלה בשלימותה – ההיפך הגמור ממעשה המרגלים בפרשתנו.

וי"ל נקודת הביאור בזה: הכוונה בכך שהתורה מספרת את פרשת המרגלים – היא בכדי לגלות את העילוי שבא גם ממעשה המרגלים – וכפי שבא בגלוי בההפטורה, שע"י שילוח המרגלים ע"י יהושע, שי"ל שלמד זאת ממשה רבינו, ויהושע לא ימיש מתוך האוהל{{הערה|תשא לג, יא.}}, והוא "כפני לבנה" שמשקף את "פני חמה" של משה{{הערה|ב"ב עה, א.}} – נפעלה במילואה שליחותו של משה ודעתו בשילוח המרגלים שהוא לכבוש את הארץ. וכמודגש בקרא שיהושע הי' ממרגלי '''משה''', והוא (עם כלב) מילאו את שליחותם כדבעי, עד שאמרו{{הערה|שלח יד, ז.}} ש"טובה הארץ '''מאד מאד'''"{{הערה|ראה לקו"ת בפרשתנו עה"פ.}}.

– כפי שהי' בשנים הטובות בפולין, שבנ"י גרו שם במנוחה{{הערה|ראה שו"ת הרמ"א סצ"ה: עדיף טפי פת חריבה ושלוה במדינות אלו [פולין] . . אשר אין שנאתם גברו עלינו כמו במדינת אשכנז, מי יתן והי' עד ביאת משיחנו. וראה גם תשובות מהר"ם מינץ סס"א: ביושבי תחת המלך מפולין מלכות קרקוב וסביבותי' אשר מקדם ומאז חשבו לפליטה לבני גולה.}}, ובזמנים מיוחדים – באופן ש"כל שרי המדינות גו' מנשאים את היהודים"{{הערה|אסתר ט, ג.}}, כידוע שכמה משרי הממשלה נהגו לתת את נכסיהם בידי יהודים ["משה'קע" – כפי שהגויים קראו להם, דמזלייהו חזו בחי' משה שבכאו"א מישראל{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}] שהיהודים ינהלו אותם, ובנ"י ניצלו זאת לענינים טובים וקדושים לפי דעתם דבנ"י ושכלם ("לדעתך"), ע"ד "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}} (ההיפך ממה שהגויים נצלו את הנכסים כאשר היו בידיהם, כידוע).

ובפרט שהרועה{{הערה|שכן נקרא אהרן במקרא מפורש "שלשת הרועים" (זכרי' יא, ח. וראה תענית ט, סע"א).}} אהרן הכהן שבדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ"י, כולל – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ע"י פעולותיו הרבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה [ובפרט ע"פ הידוע{{הערה|ראה תו"א מקץ מא, א. סה"מ תקס"ח ח"ב ס"ע תרמט ואילך.}} שבדורנו זה אין כאלו ע"ה כבדורות הראשונים, כיון שכיום יש לכאו"א מישראל שייכות וידיעה בתורה (עכ"פ בתושב"כ, שבה יוצאים יד"ח אפילו כאשר לא ידע מאי קאמר{{הערה|שו"ע אדה"ז חאו"ח ס"נ. הל' ת"ת שלו פ"ב סי"ב־יג.}})],

ותיכף ומיד ממש – הולכים כולם לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש (השלישי) ולקדש הקדשים, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא י, ט.}}.