משנה/מעשר שני פרק א

משנה/מעשר שני
פרקים
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה

משנה א

מעשר שני, אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן; וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חינם.

משנה ב

מעשר בהמה, אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו האשה. הבכור, מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו.

משנה ג

הלוקח בהמה לזבחי שלמים, או חיה לבשר תאוה, יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות, מקום שדרכן למכור סתומות, יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהם לחולין. התמד עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ, נלקח בכסף מעשר.

משנה ד

הלוקח חיה לזבחי שלמים, בהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין. כדי יין פתוחות, או סתומות מקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין. סלי זיתים וסלי ענבים עם הכלי, לא יצאו דמי הכלי לחולין.

משנה ה

הלוקח מים, ומלח, ופירות המחוברים לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. הלוקח פירות, שוגג, יחזרו דמים למקומן. מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו.

משנה ו

הלוקח בהמה, שוגג, יחזרו דמיה למקומן. מזיד, תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש, תקבר על ידי עורה.

משנה ז

אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים, וקיני זבות, וקיני יולדות, חטאות, ואשמות, מדמי מעשר שני. ואם הביא, יאכל כנגדם. זה הכלל: כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדו.