אמרי בינה/פתח השער
| אמרי בינה |
|---|
| חלק ראשון |
| הקדמה • פתח השער • שער הקריאת שמע |
| חלק שני |
| שער הציצית • שער התפילין |
| חלק שלישי |
| שער התפילין |
| ספר הקיצורים |
| קיצורים מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע |
(א) להבין ענין הק"ש בכלל הנה ארז"ל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וי"ל מהו ענין אריכות דאחד ומה ענין של אריכות ימים לק"ש אך הנה תחלה י"ל שרש כללי בענין כונה דק"ש שלכאור' לפי הנז' בס' קבלה עיקר הכונה בפסוק ראשון דשמע ישראל הוא רק בבחי' ההעלאה שהוא בחי' היחוד וההתכללות דע"ס דאצי' במאצילן והוא באמרו ה' אלקינו יחוד או"א וה' אחד שהוא יחוד ו"ק דז"א כו' והיינו למסור נפשו באחד בבחי' אח"פ בדרך העלאה והתכללו' וכמ"ש בספרי ע"פ כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו וכו' ומ"ש רז"ל וכי אפשר לידבר בשכינה אלא הדבק במדותיו דוקא היינו בח"י ברכות דש"ע באמרו ברוך אתה ה' שהוא בחי' המשכה ומ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף היינו בק"ש במס"נ באחד ולזה צריך להאריך בדלי"ת של אחד כידוע שמפני זה הטעם אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לפסוק ראשון דק"ש כר"י הנשיא שהי' מעביר כו' אבל הנה בדרז"ל משמע שעיקר הכונה בפסוק ראשון דק"ש הוא בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה דוקא והוא באמרם תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם שזהו להמשיך אא"ס אח"פ בו"ק שהן שמים וארץ בחי' מעלה ומטה והוא אות הח' שהוא ז' רקיעים וארץ וד' דאחד הוא ד' סטרי עלמא מזרח ומערב צפון ודורם ואות הא' דאחד היינו בחי' המקור הראשון שמשם מאיר ונמשך לו"ק דמעלה ומטה כו' והוא הנק' אלופו ש"ע כי עולם הוא בחי' ו"ק כידוע ואלופו של עולם הוא בחי' אלף דחכמ' שממנה מקור להתחלקו' דו"ק שנק' עולם ומקום וכידוע בענין ברוך המקום כו' וכמאמ' הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' וכתיב הנה מקום אתי כו' שבחי' ו"ק דמקום בטל ונכלל לגבי עצמות אא"ס מקור התחלקות הו"ק שנק' מקום כמה שכתוב לך ה' הגדולה והגבורה כו' שזהו בדרך העלאה והתכללו' מלמטה למעל' דוקא ודאי גם זה אמת אמנם לפי דעת רז"ל באמרם תמליכהו היינו בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה מן המקום דו"ק להמליכו בו"ק דשמים וארץ וד' רוחות העולם והענין הוא כמ"ש אטו האידנא לאו אחד הוא ולמה אמר ביום ההוא יהיה ה' אחד כו' אלא מפני שעכשיו בחי' אלף דאחד מוסתר ונעל' בו"ק ולע"ל יתגלה ויהי' הוי' אחד בגלוי ולזה כל עיקר הכונה ביחוד עליון דק"ש באמרינו תיבת אחד להמליכו בשמים ובארץ כו' שיומשך בגלוי מלמעלה למטה כמו לע"ל אעפ"י שגם עכשיו אחד הוא וכן מ"ש בזהר דאיהו וחיוהי חד ממש וכן אמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו' שזהו ג"כ כמובן ענין היחוד בדרז"ל שהוא בדרך המשכה מלמעלה למטה היפך ענין הכונה שלפי דעת המקובלים שהוא בבחי' העלאה והתכללות מלמטה למעלה דוקא כנ"ל שלזה צריך להיות במס"נ באח"פ דוקא כנ"ל והנה באמת שני אופני היחודים הנ"ל ענין א' הוא והא בהא תליא וצריך כל איש מישראל לכוין בב' האופנים הנ"ל תחלה יכוין בבחי' ההעלאה שהוא ביחוד אמיתי דע"ס במאציל איך שהן נכללים ומיוחדים בעצמו' אא"ס ממש כדמיון הנז' בס"י כמו שלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג וכמ"ש ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל וכמו שמסיים ולאו מכל אינון מדות כלל והיינו אליו דוקא ולא למדותיו כנ"ל ואח"כ יכוין ביחוד השני בבחי' היחוד דעצמו' אא"ס במדותיו דאיהו וחיוהי חד ממש שהוא בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה כדרז"ל תמליכהו בשמים וארץ כו' וע"כ צריך להאריך בד' של אחד דוקא כנ"ל ושני היחודים אחר הוא ממש והוא הנרמז באות הא' דאחד שהאלף הוא אותיות פלא בהיפך אתוון והענין ידוע שכאשר בחי' החכמ' מאין תמצא לבחי' יש דוקא אז נק' אלף לשון אולפנא למוד שהוא גלוי ההמשכה מאין הנעלם דבחי' הכתר כמו אאלפך חכמ' כו' ואז נעשה בחי' מקור להתחלקות ו"ק מעלה ומטה כו' והיינו אלופו ש"ע כנ"ל שזהו ענין ברוך המקום כו' וענין הוא מקומו של עולם כו' אבל כאשר בחי' החכמ' בבחי' אין בהעלם הכתר שנק' פלא הוא למעלה עדיין מהיות בחי' מקור להתחלקות ו"ק ושם נכללים ובטלי' בחי' הו"ק כמ"ש הנה מקום אתי כו' והוא כמאמר אין העולם מקומו כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' והיינו אליו ולא למדותיו כנ"ל וכידוע דבחי' הכתר שנק' פלא הוא נחשב מבחי' עצמות אא"ס דאח"פ דלאו מכל אינון מדות כלל הוא למס"נ באחד ממש כנ"ל וד"ל וע"כ צריך תחלה לכוין בבחי' יחוד והתכללות דע"ס באא"ס עצמו בבטול הו"ק ואח"כ יכוין ביחוד דאא"ס בע"ס דאיהו וחיוהי חד כו' והוא אלף אלופו ש"ע כדרז"ל והא בהא תלי' שאם אין העלאה אין המשכה כידוע וד"ל אך א"כ לכאורה ב' ענינים הפכים הן דפלא היפך אלף ואיך יהי' המשכה דאלף מפלא דבר מהיפוכו כו' הנה זהו הנרמז במ"א ז"ש הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו הרי משמעו דגם בהיותו מקומו ש"ע אין העולם מקומו וכן גם בהיות שאין העולם מקומו שהוא בחי' פלא הוא מקומו ש"ע בבחי' אלף אלופו ש"ע א"כ הכל א' ממש והא בהא תליא דוקא וד"ל:
(ב) ולהבין זה יש להקדים מ"ש בראשית ברא אלקים את השמים כו' וידוע דבראשי' הוא בחי' החכמה כמ"ש ה' בחכמ' יסד ארץ וכתרגומו בחוכמתא ברא כו' וארז"ל במאמר א' ברא ואח"כ נתחלק לי' מאמרות כו' ובראשית נמי מאמר הוא וביאור הענין ידוע שהחכמ' נק' ראשית ובה כלולים הכל כמ"ש כולם בחכמ' עשית והיינו ענין ב' מדרגות הנ"ל באלף ופלא דחכ' שכאשר אור החכמ' נאצל מאין ליש אז נאמר כולם בחכמה עשית שהחכמ' נעשה מקור לכל השתלשלו' העולמו' וכוללם יחד כו' להיותו בבחי' גלוי אור במציאות יש ודבר מה ע"כ יומשך מן כח החכ' כל מציאת יש ודבר מה כשמים וארץ וכל צבאם כו' והיינו מ"ש בראשי' נמי מאמר הוא וכמו שאומר עושה בראשית כידוע ואז בראשית זה דחכמ' ברא הכל ואע"פ שהבריאה היא מאין ליש ואיך אנו או' שבחכמה ברא הכל אחר שהחכמ' עצמה כבר היא נבראת בבחי' יש מאין כמ"ש והחכמ' מאין תמצא וכמ"ש בראשית נמי מאמר הוא כנ"ל הענין הוא דגם שהחכמה בבחי' יש לגבי מקור' שהוא אא"ס שבכתר מ"מ נק' החכמ' בחי' אין ומקור כללי לגבי כל הברואים כמ"ש כולם בחכמה עשית בחכמה דוקא אך מה שנקרא החכמה בבחי' יש לגבי מקורה הנעלם היינו לפי שממנה מקור מוצא כל בריאה שהיא בחי' יש גמור אעפ"י שכוללם יחד עדיין בבחי' אין כמ"ש כולם בחכמה כולם יחד וכמ"ש בפי' בראשית ברא את השמים כו' דמשמע שבבראשית זה נברא הכל שמים וארץ וכל צבאם יחד ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור כו' וזהו ענין אלף אלופו ש"ע הנ"ל דהנה אנו רואים במאמר זה דבראשי' דחכמה שהוא נעשה מקור לו"ק מעלה ומטה כו' שהרי אמ' בראשית ברא השמים והארץ שהוא בחי' מעלה ומטה שמים מעלה והארץ מטה ואח"כ אמר יהי אור ויהי רקיע שהן בחי' חו"ג יהי אור הוא בחי' החסד כידוע שנאמר בו כי טוב והטוב והחסד א' הוא כמ"ש כי טוב חסדך כו' וכתיב אך טוב וחסד כו' ויהי רקיע הוא בחי' הגבורות והדין שהי' להבדיל בין מ"ע כו' כידוע וזהו בחי' ימין ושמאל דרום וצפון הרי שנמשך מן החכמה מעלה ומטה חו"ג כו' שהן בחי' ו"ק שבאין בהתחלקות מזה המאמר דבראשית דחכמה הגם שהוא בבחי' אין והעלם מקור כללי נתפשט ובא לבחי' התחלקות ו"ק וד"ל וזהו ענין אות האלף דחכמ' ל' אולפנא לימוד כאשר באה אור החכמה להתפשטות להיות מקור לעולמות שמים וארץ וד' רוחות כו' ונק' אלופו ש"ע כנ"ל וזהו ויבדל אלקים בין האור והחשך ויקרא לאור יום כו' והבדלה זו נעשית כאשר אור החכמה באה מן ההעלם לגלוי להיות בחי' מקור לו"ק שהן וימ"ב חו"ג כו' אז ממילא נבדל האור מן החשך ונק' מדת יום ומדת לילה בחי' חו"ג כו' אבל טרם שבאה אור דחכמה מן ההעלם דאור הכתר לגלוי יש היה האור והחשך כלולים יחד ולא היה הבדלה ביניהם כלל וכמאמר אור וחשך היו משתמשים בערבובי' כו' ובאור הענין ידוע דאור וחשך הן ב' מיני מדות דחו"ג האור בחי' גלוי אור החסד שיורד ומאיר מלמעלה למטה מטה מאד כו' והחשך הוא בחי' הצמצו' וההעלם להעלים ולהסתיר האור בבחי' הסתלקו' למעלה מעלה וזהו ויקרא לאור יום כי חסד אל כל היום ולחשך קרא לילה שהוא בחי' הגבורה והדין והצמצום כו' וב' אלה הפכיים שרשם תחלה בחכמ' שממנו נמשך ב' נטיות הללו דימין ושמאל חו"ג כאשר באה מן ההעלם לגלוי דוקא והיינו מה שנמשך מבחי' החכמה בבחי' מעלה ומטה דשמים וארץ כמ"ש ז"ל במדרש נטה הקב"ה ימינו וברא את השמים ונטה שמאלו וברא את הארץ כמ"ש אף ידי יסדה ארץ יש שמאלו וימיני טפחה שמים כו' הרי שמים וארץ הן ג"כ בבחי' ימין ושמאל שהן חו"ג אע"פ שעיקר ענין שמים וארץ הוא רק בחי' מעלה ומטה לבד שהוא בחי' משפיע ומקבל כידוע וד"ל והענין הוא דבחי' אור השפע דמשפיע שהן השמים הוא בא בבחי' החסדים העליונים דאו"י שיורדים מגבוה לנמוך דוקא ובחי' הקבל' דארץ הוא בבחי' הגבורות דאו"ח כו' ועיקר ומקור תחלת הו"ק היינו מעלה ומטה דמשפיע ומקבל שהוא בחי' כללו' אור הנמשך מלמעלה למטה ואח"כ נתפשט לימין ושמאל צו"ד שנק' רוחב (ורוחב זה מקבל מבחי' האורך שהוא מזרח ומער' שהוא ג"כ אור משפי' ומקבל ויש בזה דעות חלוקו' כמשי"ת) וביאור ענין ב' נטיות דימין ושמאל שנמשך מן החכמה ידוע ע"ד שאנו רואים בחכמה שבאדם למטה שמיד שיאיר אור שכל וחכמה מלמעלה מן השכל יש בו ב' הטיות א' שכל מטה כלפי חסד לימין מקרבת להכשיר ולטהר ולזכות כו' ונטי' הב' לדין וחוב כמו ב"ש אוסרים וב"ה מתירין כו' וההכרעה נמשכת מאמצעו' שניהם כו' והחכמה עצמה היתה תחלה בבחי' אור פשוט בלתי חילוק ??? שכליי' הפכיי' כאלה כלל רק כשיצאה לגלוי במציאות התחכמות דבר מה מה תהי' מתפשטת לימין ושמאל לזכות ולחוב כו' שזהו הנק' חו"ג שבחכמה כידוע והיינו ענין אור וחשך שנבדלו בבחי' החכ' דוקא שהן חו"ג אור חסד וחשך דין מדת יום ומדת לילה כו' וטרם שיצאה אור החכ' לגלוי הי' בחי' חו"ג דאור וחשך כלולים יחד בלי שום הבדלה כלל וזהו שהי' אור וחשך משתמשי' בערבוביא כו' עד שהבדילן באמרו ויבדל אלקי' כו' (וכמ"כ שמים וארץ היו כלולים כא' בלי' התחלקו' מעלה ומטה עדיין שהן ג"כ חו"ג כנ"ל כמ"ש בראשית ברא אלקים שהוא מדה"ד שהוא החשך שקדם לאור וכמ"ש והארץ היתה כו' וחשך ע"פ תהום ורוח אלקים כו' וזהו טעם מ"ד דשמים וארץ כא' נבראו בלי התחלקות מעלה ומטה בגלוי עדיין כי הגם ששמים וארץ הן ג"כ בבחי' ימין ושמאל דחו"ג דאו"י ואו"ח כנ"ל היינו לאחר שנבראו בפ"מ דוקא כמ"ש נטה ימינו וברא השמי' כמ"ש אף ידי יסד' ארץ וימיני טפחה שמים אבל בהיותם כלולים עדיין במאמ' דבראשית כלולים כא' היו כמנין אור וחשך משתמשי' יחד כו' וז"ש בראשי' ברא אלקים שהוא בבחי' ההעלם דחכ' שמים וארץ יחד נבראו ואח"כ באו להתחלקו' מעלה ומטה בגלוי והוא לאחר שאמ' יהי אור כו' שהבדיל בין האור וחשך שהן חו"ג דהיינו הך אלא שבשמים וארץ הי' זה בבחי' מעלה ומטה ואור וחשך הן בבחי' חו"ג דבחי' רוחב דדרום וצפון כו' ומ"ד שמים נבראו תחלה לפי שמדבר בבחי' גלוי אור השפע מן החכמ' מלמעלה למטה וע"ד ארץ נבראת תחלה דסוף מעשה עבמ"ת כידוע):
(ג) והנה באמת י"ל בשרש ענין הו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום שלכאור' כללות ענינו אינו רק שהוא גדר מקום שטחי שכולל ו"ק הללו ובלעדי זה אינו נק' בשם מקום כלל כידוע והן ששה גדרים בפרט א גדר מעלה וב' גדר מטה וב' במזרח ומערב וב' בדו"צ והנה העיקר הוא השטח שכולל אורך ורוחב אורך ממזרח למערב ורוחב מדרום לצפון שנק' ימין ושמאל אבל מעלה ומטה ממילא בא ולזה יש דיעה במקובלי' שהמעלה ומטה הוא בבחי' נו"ה ות"ת ומל' מזרח ומערב ודו"צ חו"ג ואמנם ג' ענינים כוללים הו"ק והוא אורך ורוחב ועומק עמ"ר ועמ"ת ויש דיעות חלוקו' אם האורך קודם או הרוחב קודם וההסכם שהאורך קודם לרוחב ומוכח זה מלשון הפסוקים שבכל מקום נק' המזרח בשם קדם כמו ימה וצפונה נגבה וקדמה ולפי שם הזה דמזרח נק' קדם נק' המערב אחור כמו אחור וקדם צרתני וכן בסדר הד' דגלים ובד' מחנות למעלה המזרח קודם היינו שתחלה נמשך בחי' האורך שמתחיל ממזרח דוקא שנק' קדם והולך למערב שנק' ימה ואח"כ נמשך ימין ושמאל שהן צפון ודרום כמ"ש אתה הצבת כל גבולות ארץ כו' צפון וימין אתה בראתם וכן ד' מחנות וכן במרכבה דפני אדם דמזרח ראשון כו' והוא מה שהשמש זורח במזרח כו' וכן במזבח בא לו לקרן דרומי' מזרחית כו' והענין הוא כידוע שבחי' האורך נק' ירידת אור השפע והשפלתו מגובה לנמוך כמו צורת הוי"ו שהולך ונמשך מלמעלה למטה הולך ומתקצר כו'כמ"כ ירידת השפלת שכל וסברא עמוקה להיות מתקבלת גם לתינוק קטן שאין זה רק ירידה והשפלה מגובה לנמוך ונמצא יש בזה ב' דברים תחלה וסוף התחלה כמו שיוצאת אור השפע בתמציתה ועומקה מן המשפיע והולכת ונמשכת בירידה שנק' אורך של חוט שיורד כפי מדת אורכו למטה מטה ביותר וכמ"ש בפי' אורך היריעה הא' ך"ח באמה כו' וסוף הוא מה שמתקבל במקבל היותר אחרון שזהו הנק' מזרח ומערב קדם ואחור שראשית האור מאיר מן המזרח שנק' קדם וסופו בא ונמשך במערב שנק' אחור כו' ואמנם אין בתחלה וסוף זה מבחי' הרוחב דימין ושמאל כלל רק בחי' המשכתו מראש לסוף כמו שהוא בלי התפשטו' לצדדים כלל וכמו מי הנהר שהולך מראשית המשכתו כמה מאות פרסאות עד סופו שנופל אל הים זהו נק' אורכו אבל הנה בחי' הרוחב דימין ושמאל כו' כך הוא בענין השפעת שפע שכל וסברא מן המשפיע אל המקבל שמתפשט בהרחבת הענין בהסבר רב שיש בו התפשטות רב לימין ושמאל דוקא כו' וביאור הענין הנה בבחי' האורך דמזרח ומערב שהוא תחלה וסוף הרי לזה יש בהכרח ב' מדרגות הנק' פנימי' וחיצוניות פנים ואחור כו' שהרי המזרח נק' קדם והמערב אחור כנ"ל והענין יובן ע"ד דוגמא מהשפעת אור שכל שיורד ונמשך בריבוי ירידות והעלמות שונות כנ"ל הנה ודאי בהכרח שימצא בו בחי' פנימי' וחיצוניו' הנק' אחוריי' כו' וכמו שאנו רואים ברוב ירידת אור שפע שכל לתלמיד קטן שיש בו נקודת תמצית השכל שאינו רק דבור א' רק שצריך להסבירו לפי קטנות התלמיד ברוב דברים מלובשי' בעניני' שונים שכל מה שמרבה בדברים אינו אלא בחי' חיצוניות וטפל לגבי עיקר נקודת השכל הגם שבלעדי ריבוי הדברי' לא יבין התלמיד לנקוד' השכל מ"מ לגבי הגדול א"צ לכ"ז ונק' טפל ואחוריי' לנקודת השכל שנק' פנימי' ואחוריי' וחיצוניו' דהיינו מה שהוא לנקודת ותמצית הסברא ושכל נק' פנימי' ומה שמרבה בהסבר דברי' להוריד בפרטי ענינים הם הנק' טפל ואחורי' אע"פ שיחסר הבנת נקודת השכל בלעדם מ"מ נק' טפל וחיצוניו' מאחר שאינם רק בשביל הבנת נקודת ותמצי' השכל וזהו משל להבין מזה ענין מזרח ומערב שנק' קדם ואחור כנ"ל שהוא הנק' בחי' אורך שיש בו תחלה וסוף שהתחלה הוא תמצית נקודת השפע כמו שיוצא מן המשפיע וסוף הוא בירידת אור השפע למקבל להקטינו ברוב העלמות ענינים טפלים שנק' חיצוניו' ואחוריי' כנ"ל וד"ל אבל בחי' הרוחב הכל הוא בעצם אור השפע דמשפיע עצמו מיד שיצא נקודת השכל ותמציתו מתפשט באותו האופן כמו שהוא במקומו בלי הורדת השכל כלל לכמה חלקים רבים בפרטי סברות רבות לימין ולשמאל כמו להטות נקוד' השכל לזכות וחסד בכמה טעמי' וסברות רבות וכן לשמאל להטות הנקודה לדון לחוב ולדין וכמו מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור שכ"ז נק' פנים כו' פנים מסבירות לימין לחסד לטהר ופנים מסבירות לטמא כו' וזהו הנק' רוחב שמתפשט לימין ושמאל כצדדי הנהר שמתרחב כנ"ל והיינו ענין דרום וצפון שמקבלי' מן המזרח שהוא הנקודה ומשם יוכל להבין ולהטות לחו"ג כב"ש וב"ה שמעו דבר א' ואלו מטים כלפי חסד ואלו מטים כלפי דין והכל בטוב טעם ופנים מסבירות כנ"ל בענין ב' נטיות דחו"ג שבחכ' וזהו יש בכל שפע שכל וחכמ' שאותן הדברים הן המדברים בגופו של שכל עצמו ולא בחיצוניו' וטפל שבו שאינו רק להבין השכל על ידם כנ"ל שנקרא אורך אלא בפנימי' השכל דוקא יוכל זה להבין אותו להטות לחסד וזה יבינו להטות לדין כמו שנראה בחוש שמן שכל א' יהופך לדון ממנו לב' הפכי' דחו"ג עד שיהיה הדבר שקול ויצטרכו למכריע כו' וריחוק הקצוות מימין לשמאל זהו כריחוק מדרום לצפון כו' וד"ל ועוד יוכל להיות בחי' חו"ג בדיעה אחת דוקא והוא כמו בשכל של חסד כשעומד לנגד הסותר המנגדו לתרץ לו כל קושיות או לתקן כל טעות ושכל זר המחשיך אור האמת זהו הנק' גבורה שבחסד והוא קו השמאל שבימין והכל א' ויוצאים שניהם מעיקר הנקוד' אלא שזה מאיר אור האמת כמו שהוא בבחי' היושר של חסד וקו השמאל הוא המרחיק כל מנגדו וכל טעות ושקר כו' אמנם עיקר ענין קו השמאל הוא מה שיכול לנטות מן הנקודה להיפך מן קו הימין רק שמסתעף הימנו מה שיכול לנטות מן הדברים מנקודת האמת לדרך זר להקשות קושיו' המסתירים האמת שנק' גבורות קשות שהן בחי' העלמות והסתר על אמיתת השפע כו' כידוע וד"ל:
(ד) ונמצא מובן מכ"ז שיש יתרון מעלה באורך מברוחב במה שעיקר הנקודה כמו שהיא במשפיע יורד אל המקבל בלי נטית לימין ושמאל שאעפ"י שאין בה רוחב כלל ומאוד הורדה בירידת והשפל' בלבושי' וחיצוניו' דחיצוניות מ"מ זהו המעלה שעכ"פ לא יצאה חוץ לנקודת האמת משא"כ ברוחב דימין ושמאל יכול לצאת חוץ מנקודת האמת לחסד או לדין ביתר מכפי המדה (שא' מהן אינו אמת שכל א' מנגד לחבירו כו') אע"פ שהרוחב הכל בפנימי' השפע כנ"ל וכמו לא תסור ימין ושמאל כו' שלא יוסיפו בתוס' בחסד שנק' ימין ולא יגרעו בדין שבקו השמאל וגם שהתפשטות ימין בא בגדר והתפשטות שמאל בא בגדר מ"מ יצאו מעצם הנקודה שבמזרח להלאה לימין ולשמאל משא"כ בחי' האורך שהולך ביושר מנקודה שבמזרח אל המערב כנ"ל וד"ל ויש יתרון מעלה ברוחב מבאורך במה שהרוחב הכל הוא בעצם פנימי' השפע הוא שמתרחב במקומו לימין ושמאל כנ"ל ולא שיורד ונשפל בלבושים והעלמות חיצוניות ואחוריי' כו' משא"כ האורך שהולך ונשפל בדברי' טפלים שלא מן העיקר דנקודה כלל וע"כ מובן ממילא שתחלה נעשה אורך במזרח ומערב שהוא נקודת השפע שבמזרח שנמשך באורך למערב ואח"כ נעשה הרוחב לימין ושמאל שהרי המזרח נק' קדם והמערב אחור ואח"כ דרום וצפון (או להיפך שמנקודה דמזרח נעשה תחלה התפשטות הרוחב דו"צ ואח"כ נמשך ממנו האורך למערב וכמו תמונת אות הד' שהרוחב שבו נעשה תחלה ואח"כ האורך אמנם עיקר הרוחב הוא בימין ושמאל והוא כתמונת אות החית כו') ויהיה איך שיהי' המזרח שנק' קדם ממנו מתחיל ברוחב ואורך ע"כ נק' קדם וד"ל אך הנה בחי' מעלה ומטה הוא העולה על הכל ע"כ הוא עיקר בחי' המקום כנ"ל כי הנה כל בחי' אורך ורוחב הנ"ל אינו רק בבחי' אור השפע כאשר יוצא מן המשפיע שתחלתו רק נקוד' ומתפשט באורך ורוחב אח"כ כנ"ל אבל בחי' מעלה ומטה היינו כמו שהשפע במשפיע עצמו בבחי' מעלה מעלה ומוכן לבא ולמשך למטה מטה במקבל כמו שהוא בעצמו' המשפיע בלי שיומשך תחלה בבחי' נקודה פנימי' ולהתפשט אח"כ באורך ורוחב הנ"ל אלא כמו שהוא למעל' תבא למט' זהו הנק' מעל' ומט' שהוא העיקר והעצם שבו כולל כל מה שצריך להיות הילוך אור השפע מן המשפיע אל המקבל דרך צמצום כנקודה וקו ושטח שזהו אורך דמזרח ומערב ורוחב דצו"ד הנ"ל כי כל בחי' אורך ורוחב הנ"ל היינו רק באופן הילוך אור השפע לבד שנק' תחלה וסוף בבחי' אורך פנימי' וחיצוני' ואח"כ ברוחב מתפשט לימין ושמאל אבל הכולל הכל הוא רק עצם השפע דמשפיע עצמו שתבא במקבל כמו שהיא בעצם המשפיע רק כאשר צריך לצאת מהעלם עצמו' המשפיע יהי' אופן ההילוך וההמשכה בדרך אורך ורוחב שהוא דרך נקודה וקו ושטח נקודה במזרח וקו באורך ממזרח למערב ושטח ברוחב דימין ושמאל שזהו ג' אותיות דיו"ד וי"ו דלי"ת יו"ד נקודה וי"ו קו ד' שטח והדלית תמונתו באורך ורוחב אך הרוחב היינו כמו שהוא מתפשט עדיין בתחלת השפע דמשפיע שהוא בחי' קדם דמזרח הנ"ל אבל אין בו ימין ושמאל שהוא דו"צ כלל רק קו א' ברוחב מימין לשמאל וכן הקו האורך שבדלית הוא בצד הימין שבו שאינו בא ונמשך מאמצעית נקודת השפע כאות הוי"ו אך אינו אלא מורה ירידת השפע מן המשפיע למקבל בכלל וכן הרוחב שבקו העליון בכללות ההתפשטו' מימין לשמאל ואין זה אלא רק אורך ורוחב בכלל אבל עיקר גלוי אורך ורוחב שנק' בשם שטח מרובע הוא כאשר מן הקו הרוחב נמשך מב' צדדיו קו באורך לימין ושמאל שב' הקוין הללו שמב' הצדדי' של רוחב נק' ימין ושמאל ממש כתמונת אות החי"ת שב' הקוין שלו מימין ושמאל יוצאים מהקו העליון שבו הנק' רוחב שאז הקוין הללו שנק' ימין ושמאל בבחי' התפשטות והמשכה לכל צד הן ג"כ הנק' אורך להתמשך למט' כלפי מערב שאז נק' שטח מרובע שהוא עיקר שם מקו' שטחי בד' סטרין כאות מ"ם המרובע ולזה יש בזה דיעו' חלוקו' שי"א שבחי' מעלה ומטה למעלה מבחי' התפשטו' דאורך ורוחב כלל כנ"ל כי רק עד שתבא העצם של השפע למטה מתפשט באמצעי' ההילוך לאורך ורוחב בימין ושמאל ממש שהן ד' סטרין ע"כ מעלה ומטה הוא העיקר הכללי שזהו כמו המשפיע כאשר לא נודע שפעו עדיין בצרופי אותיות בדברי' שאין בזה בחי' פנימי' וחיצוני' כלל ולא ימין ושמאל זהו הנק' מעלה ואותו עצם השפע הוא שבא במקבל ה"ז בחי' מטה שמקבל ממעלה כמו שהוא למעל' מהתפשטו' ד' סטרין רק שאח"כ מתפשט לד' סטרין בדרך נקודה קו ושטח כנ"ל וע"כ מעלה ומטה עולה על הכל במה שאין באורך ורוחב כלל וזהו כמו ענין אות החי"ת שמורה מעלה ומטה כמו שהוא שהן ז' רקיעים וארץ שמקבל הארץ ממרחב דשמים עצמן כו' כמו תלמיד המקבל כל עצם השפע דמשפיע בלי העלם והילוך דרך נקוד' וקו ושטח וכו' (וזהו מ"ד שמים וארץ כא' נבראו כנ"ל וד"ל) שזה הי' במשפיע תחלה טרם שמשפיע שמובן מזה שבחי' מטה יצא כא' עם בחי' מעלה (כמו הגג והקרקע ששטחן שוה ממש) וי"א בהיפוך שמעלה ומטה הן היות' אחרונים כי מאחר שנתפשט לד' סטרין ממש כשטח המרובע כנ"ל אזי ממילא בא בחי' מעלה ומטה כמשל הבית שמוקף ד' מחיצות מזרח ומערב צפו"ד שנק' שטח מרובע אז הקרקע והגג ממילא נעשי' והיינו שלפעמים נק' מעלה ומטה בבחי' נו"ה שזהו רק גלוי כלות השפע מן המשפיע במקבל דהיינו לאחר שנתפשט לד' סטרין דוקא אזי אינו חסר רק שיומשך זה האורך ורוחב במקבל מלמעלה למטה עד"מ שפע שכל שכבר מוכן בבחי' רוחב ימין ושמאל ובאורך דבחי' פנימי' וחיצוני' יורד ומתקבל במקבל והיינו כאות החי"ת שמורה בחי' מעלה ומטה כנ"ל אבל אות הד' שמורה רק רוחב ואורך כללי היינו כמו שמבואר למעלה בבחי' מעלה ומטה לפי דיעה הא' וד"ל:
(ה) ואמנם הנה שני הדיעות אמת רק שיש הפרש בין עצם השפע דמשפיע כשבא מלמעל' למטה כמו שהוא בעצמו ממש שלא ע"י התפשטו' דאורך ורוחב אז בחי' מעלה ומטה למעלה מבחי' מקום ושטח לגמרי וכמו הנה מקום אתי כו' אבל כאשר השפע דמשפי' הולך ואור מן המיצר והצמצום למרחב בגדר מקום ודאי גם בחי' המעלה ומטה בגדר וגבול כפי אופן השטח דאורך ורוחב כמו הגג שאינו אלא לפי מדת השטח המרובע וכ"ש הקרקע שנגבל ממילא וזהו עיקר ענין ששה קצוות שהן באין כולן בבחי' גדר וגבול ואז אחר שנתפשט בד' סטרין בגדר מקום ושטח מרובע נמשך בחי' מעלה ומטה כדיעה האחרונה הנ"ל בגדר וגבול ואמנם בחי' מעלה ומטה כמו שהוא בלתי גבול הוא שבא בגדר והמשכ' ע"י גבול דשטח באורך ורוחב ושניהם אמת וזהו כמו צורת אות החי"ת שבא בחי' מעל' דמשפי' ג' הקוין לגדר ומדה כו' וכן באות הד' בא הרוחב והאורך לגדר ומדה אבל אין האורך רק מצד הימין ופתוח למטה ובצפון שאין בזה מעלה ומטה במדה רק האורך ורוחב כמו שנמשך מן המשפיע משא"כ בחי"ת שהן ג' קוין א' רוחב וב' אורך לימין ושמאל שנמשכי' מבחי' מעלה הנק' משפיע בגדר ומדה ותחתיו פתוח לקבל מג' הקוין שלזה נקרא המלכות פתח שמקבל מחי"ת שהיא כצורת הפתח וד"לף ובכ"ז יובן הדוגמא למעלה בבחי' ששה קצוות הרוחניי' שנק' מקום למעלה כמו הנה מקום אתי כו' דהנה לפי כל הנ"ל מובן בו"ק גשמיי' שתחלה נמשך בחי' מעל' ומטה שהוא עצם דמשפיע ומקבל ומהם נמשך בחי' אורך שהוא מזרח ומערב וכך למעלה בו"ק הרוחניי' הרי בחי' מזרח ומערב שנק' קדם ואחור נבראו מן המעלה ומטה שהן שמים וארץ שע"ז מורה אות החי"ת דאחד ז' רקיעי' וארץ ומן בחי' האורך דמזרח ומערב נמשך הרוחב דימין ושמאל העליון שהוא צפון ודרום והיא אות הדליטת דאחד שהן ד' סטרי עלמא כידוע שציור אות הד' כולל אורך ורוחב דד' סטרי עלמא ולכך צריך להאריך בד' של אחד דוקא לפי שכל הד' סטרי' כלולים יחד בסוף הכל שהוא השטח שבארץ שכולל ד' סטרין והוא בחי' מטה ממש שנעוץ תחלתן בסופן והוא בחי' מעלה שקדם להכל גם לקדם דמזרח כמובן מכל הנ"ל (לפי דיעה הא') וזה שארז"ל תמליכהו בשמים וארץ ובד' רוחות העולם פי' תחלה תמליכהו בשמים ובארץ שהוא ז' רקיעים וארץ שמורה אות החי"ת והוא בחי' מעלה ומטה (בשני האופנים אם בתחלה כמו שהוא בעצם בלתי מדה וגבול או בסוף כשבא בגבול כנ"ל) ואח"כ בד' רוחות העולם שהוא בחי' התפשטות דאורך ורוחב שבמזרח ומערב צפו"ד שהוא סוף הכל כנ"ל וד"ל אך הנה מ"ש לשון תמליכהו בשמים וארץ כו' הנה זהו בחי' ירידה והמשכה מעצמות אא"ס שלמעלה מבחי' מקור לו"ק מעלה ומטה כו' (ואע"פ שנזכר לשון מעלה ומטה גם בעצמות אא"ס שהוא למעלה מעלה עד אין שעור ולמטה מטה עד אין תכלית כידוע היינו בחי' עומק רום ועומק תחת שהוא בלתי מוגבל כלל כמו שמים לרום וארץ לעומק כו' והיינו תמליכהו ממקורא דכולא שבלי גבול למעלה ולמטה שיבא ויומשך להיות בבחי' מקור לו"ק הבא בגדר וגבול דמעלה ומטה כו' והיינו ברוך המקום פי' ממקומו העצמי כמו ברוך כבוד ה' ממקומו וכמ"ש הנה מקום אתי שבבחי' א"ס כו' להיות נק' אלופו ש"ע באבי"ע וזהו שארז"ל הוא מקומו ש"ע להיות בחי' מקור לעולם דאצי' ובריאה כו' עד שמים וארץ וד' רוחות העולם השפל ואין העולם מקומו כו' וד"ל) וזהו ל' תמליכהו כמלך שיושב על הכסא כו' והיינו כמו בחי' מרכב' דפני ארי' ופני שור שהן חו"ג ופני נשר בחינות ת"ת כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ויש ב' מיני אדם א' בבחי' המרכבה עצמה והוא בחי' פני אדם לארבעתן כמו שבד' מחנו' שכינה למטה ג"כ והוא בא בבחי' פנים ואחור וימין ושמאל כו' שהוא קדם ואחור דמזרח ומערב וחו"ג דדו"צ כנ"ל אבל בחי' אדם שעל הכסא הוא שרש ועיקר הכל שהוא רק בחי' מעלה ומטה הכולל לד' סטרין כנ"ל שהוא כמו אות וי"ו ויו"ד בראשו כו' וד"ל (אבל למעלה מבחי' אדם מ"ה וב"ן היינו מה שלמעלה מבחי' משפיע ומקבל לגמרי והוא מבחי' עצמות אא"ס כמו שהוא למעלה מן החכמ' דאדם אז הוא למעלה מהיות מקור להתחלקות הקוין דו"ק גם בבחינת מעלה ומטה וכנ"ל בענין אור וחשך שהיו משתמשים בערבובי' ע"כ גם שמים וארץ כא' כלולים יחד במאמ' דבראשי' קודם שנמשך מאין ליש בגלוי גמור בחילוק חו"ג דחכ' כי' כנ"ל בענין ויבדל כו' וד"ל) וזהו פי' תיבות אחד האלף הוא בחינות אור גלוי החכמה מאין דכתר שנקרא אולפנא להיות מקור לו"ק דמעלה ומטה וד' סטרין והוא הנק' אלופו של עולם כנ"ל והיינו אלופו של חי"ת וד' שנק' עולם שהחי"ת הוא בחינת מעלה ומטה ז' רקיעים וארץ והד' הוא ד' סטרין כנ"ל וזהו אחד א"ח ד' א' דחכמ' מאיר בחי"ת שהוא ציור ג' קוין דרוחב ואורך להשפיע למקבל והמקבל הוא הד' רבתי שהוא סוף הכל בקבלת האור מעצמות אא"ס שבא ומאיר מלמעלה למטה ע"י ג' שמות הללו דהוי' אלקינו הויה באמצעות הא' לחי"ת כנ"ל וד"ל ובכ"ז יתורץ ענין שני אופני היחודי' הנ"ל בפלא ואלף איך שמבחי' פלא שלמעל' מהיות מקור לו"ק במדה נמשך להיות דוקא אלופו ש"ע וכפי' תמליכהו בשמים וארץ ואין זה דבר מהיפוכו כלל משום דגם בהיותו מקומו ש"ע אין העולם מקומו וכן להיפך גם בהיות שאין העולם מקומו הוא מקומו ש"ע וכמ"ש אטו האידנא לאו אחד הוא אך שצריך להמשיך מן ההעלם דמקומו העצמי שבבחי' הא"ס כנ"ל להיות מקומו ש"ע ועכ"ז אין העולם מקומו וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' אבל הא בהא תליא דוקא שאם אין בחי' העלאה למעלה אין המשכה וירידה למטה כנ"ל וראיה לזה ממע"ב דבכל יום מחדש ונמשך ממקור הראשון שהוא מאמר דבראשית שבו ברא שמים וארץ מעלה ומטה כא' ומתפשט אח"כ בגלוי בחי' מקום דמזרח כו' בחינת רוחב וצריך בכל יום ויום להיות בחי' חידוש דמאמ' בראשית מאין הנעלם שלמעלה ממקור העולם להיות עושה בראשית שהוא החכמה שזהו להיות אלופו ש"ע כנ"ל והיינו כללות ענין מצות ק"ש בפסוק ראשון להאריך באחד בב' אופני יחודי' הנ"ל דוקא משום דהא בהא תליא מטעם הנ"ל וד"ל:
(ו) אך הנה להבין זה בתוס' ביאור דלכאור' עדיין אין זה מובן איך יהיה דבר והיפוכו כא' דהגם שבחי' פלא שלמעלה מהיות אלופו ש"ע יכול להיות יורד ונמשך להיות אלופו ש"ע אבל איך גם בהיותו מקומו ש"ע אז אין העולם מקומו כו' דלזה ב' היחודי' דהעלא' והמשכה א' הוא ממש כנ"ל והנה אנו מוצאים שכבר הי' כן בגלוי גמור דבר והיפוכו כזה ממש במקום גשמי והוא בהיכל ק"ק בבהמ"ק שהי' במדה גשמי' והארון הי' עומד בו ואינו תופס מקום כלל כי היה עשר אמות לכל רוח כידוע וזה דבר פלא ביותר איך לא היה מקום ארון מן המדה אחר שבא בבחי' מקום ומדה בעצם מהותו ועומד במקום מדה ואם מפני שהשכינה בלוחות שבארון שהוא למעלה מבחי' מקום ומדה גם הארון אינו תופס מקום ומדה הרי הי' נתפס במקום כי לא הי' במקום אחר זולת בהיכל ק"ק הרי נתפס במקום ואינו תופס מקום שם כלל שהו דבר פלא ביותר שזה אינו פלא מה שיוכל להיות אור אלקי למעלה מגדר מקום להיותו למעלה מכל גדר וגבול ומקום ואינו נתפס בכל עולם אך מ"ש איהו תפיס בכלהו עלמין ולמדת"ב כלל זהו דבר והיפוכו בנושא א' כמו המאמ' דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כנ"ל דגם זה יפלא ביותר ממקום ארון שאינו מן המדה כו' איך נתפס בכ"ע ולמדת"ב וכה"ג מ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי כו' דגם בזה יש דבר והיפוכו כא' דשמים כסאי משמע שעכ"פ נתפס ויושב בשמים כמו על הכסא וכן בארץ הדום רגלי השכינה ואח"כ אמ' אי זה בית כו' דהבית הוא גדר מקום בעל ו"ק איך יהי' נתפס ושוכן שם אא"ס שבלתי בע"ג אין לו תחלה כו' הלא לפ"ז גם השמים ושה"ש לא יכלכלוהו ואיך אמ' השמי' כסאי כו' אלא צ"ל דזהו כמ"ש איהו תפיס בכ"ע ולמדת"ב כך השמים כסאי כו' ועכ"ז למדת"ב כלל כי אין העולם מקומו גם בהיותו מקומו ש"ע כנ"ל וד"ל ולפ"ז לא יובן מ"ש איזה בית כו' דא"כ הרי יכול לצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון בהיכל ק"ק ועכ"ז אינו נתפס שם כמו השמים כסאי כו' וכאשר הי' כן באמת שצמצם שכינתו בהיכל ק"ק בבהמ"ק ראשון ושני כו' אלא צריך לומר דה"ק השמים כסאי כו' לשכון בתחתונים בדרך ירידה ודילוג הערך ממקומה העצמי שבלתי גבול להיות אלופו ש"ע כו' אבל שיהי' משכן אור עצמותו ממש כמו שהוא בלי גבול ושיעור למעלה ולמטה כו' איזה בית אשר תבנו לי לי ממש כענין נתאוה להיות לו ממש דירה בתחתונים כו' ואי זה מקום מנוחתי העצמי כו' שגם שה"ש לא יכלכלוהו כו' אך מ"מ בהיכל ק"ק היה שורה כל בחי' מוה"ע היינו כמו שהוא בבחי' מקומו העצמי כענין ברוך ה' ממקומו כו' הלכך גם עכשיו אין לו בעולמו רק ד"א של הלכה במקום ארון ולוחות שבהיכל ק"ק שנק' מקומו ממש ובזה לא יפלא כלל על ענין מקום ארון שלא היה מן המדה היינו גם בהיותו במקום ומדה ונתפש שם אינו נתפס במקום זה כלל וכלל משום דבארון ולוחות היה שורה מבחי' עצמות אור הא"ס להיות לו דירה שם כמו במקום מנוחתו העצמו' ממש כנ"ל ששם אין זה ב' הפכים כלל וכלל דגם שבשמים וארץ נתפס ואינו נתפס מ"מ זהו נראה כדבר והיפוכו משום שבא האור הזה דרך דלוג עכ"פ ועכ"ז אע"פ שנתפס אינו נתפס דלמדת"ב גם בהיותו נק' אלופו ש"ע מאחר שגם שם מופלא הוא עד שגם בהיותו מקור לעולם אין העולם מקומו אין זה חידו' כלל מצד עצמו מה דלמדת"ב כלל ומה שיורד ונתפס אע"פ שהן ב' הפכים לגבי התחתונים אך עכ"ז הרי העולם הוא בגדר גבול ומקום עכ"פ היפוך האור דא"ס הבלתי בע"ג כו' אבל מה שהארון אינו מן המדה זהו יותר פלא הרב' כי גם בחי' הגבול ומדה דארון הי' בבחינות בב"ג להיות נתפס ואינו נתפס כמוהו אין זה רק מצד שכינת אור עצמותו ממש בארון וד"ל ונמצא מובן מכל זה שיש כאן ב' מדרגות הא' איך שמפלא נעשה אלופו ש"ע כמאמ' דהוא מקומו ש"ע כו' ואיהו תפיס כו' וכענין השמים כסאי כו' כנ"ל והב' איך שמבחי' עצמות אא"ס ממש כמו שהוא שמקומו ויבא למטה בבחי' גבול ומדה במקום כמו היכל ק"ק ואז גם בחי' הגבול הוא בא בבחי' ומדרג' הבלתי בע"ג כמו הארון שאינו מן המדה ומ"מ נתפס שם וז"ש איזה בית אשר תבנו לי ממש כו' וב' מדרגות אלו יובן בתוס' ביאור עפ"י הנ"ל בהפרש שבין מעלה ומטה כמו שהוא בעצם שכל מרחב העצמות שבמשפיע תחלה נמשך למקבל שלא ע"י צמצום דאורך ורוחב דמזרח ומערב צו"ד כלל שזהו כמו ענין השמים כסאי והארץ הדום רגלי שהן בחי' מעלה ומטה בכללות אור השפע מן המשפיע אל המקבל שלא ע"י ד' סטרין מזרח ומערב כו' ואח"כ נק' אלופו של עולם בבחינות ו"ק ממש להיות נתפס שם ואינו נתפס כנ"ל והוא מה שבלתי בע"ג נתפס בגבול עכ"פ כמו חי"ת ד' כנ"ל והמדרגה הב' היינו למעלה מזה והוא למעלה מבחינות משפיע ומקבל בבחינות מעלה ומטה אלא מה שבעצמותו הוא למעלה עד אין שיעור שנק' עמ"ר ולמטה כו' ולד' סטרין בלתי גבול כלל כנ"ל אין יזה בא להתלבש ולהתצמצם להיות בבחינת אלופו של עולם כלל וכלל אלא כמו שהוא במקומו במקומו העצמי ממש בא ושוכן למטה כמו בהיכל ק"ק שגם הגבול יחשב בלתי בע"ג וכמו שאמר ופרצת ימה כו' וכענין פרזות תשב ירושלים כו' כמו שהשטח המרובע לא היה לא גדר כלל לצפון הוא מתפשט עד אין שעור וגבול כלל וכן לדרום אין לו גבול כלל וכן למזרח ולמערב ששטח כזה שאיננו מוגבל בגדריו לד' סטרין כלל ממילא מובן שהרום והעומק אין לו שעור למעלה ולמטה כלל כו' כעיר הפרזי שאינה מוקפת חומה כלל שיושביה מתפשטים לכל צד בלתי מוגבל כלל וכך ימין ושמאל תפרוצי וקדמה וימה בלי גבול כי כנ"י יהיו לע"ל בחינות בית קבול רחב מאד בלתי מוגבל כלל לקבל אור העצמו' דא"ס ממש כמו שהוא בעצם בלתי מוגבל בעמ"ר וכו' וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ שכל חפצו העצמי בה כו' שאז לא יתכן בחינות משפיע ומקבל שצריך לבא האור בדילוג אלא כמו שבמשפיע ממש כך הוא במקבל רק שבהיכל ק"ק נתלבש בדרך צמצום והעלם הבלתי בע"ג במקום וגבול רק שמקום הארון לא היה מן המדה כו' ולע"ל יבא בגלוי למטה בכנ"י בבחינות בלתי גבול כמו למעלה ממש וזהו כללו' ענין המאריך באחד מאריכין ימיו כו' כמ"ש יקימנו ונחי' לפניו ממש והוא יום שכולו ארוך בראשו כמו בסופו כו' כמשי"ת בעז"ה וד"ל:
(ז) והנה מעתה יש להבין ענין ד' רבתי דאחד שצריך להאריך בו שהוא ד' סטרי עלמא שכולל אורך ורוחב כנ"ל דהנה ידוע בדרך כלל שבשית תיבין דפסוק ראשון הוא בחינת יח"ע שבו"ק דאצי' ובבשכמל"ו בחינת יח"ת דמל' בבי"ע והדלי"ת רבתי הוא בחינת מל' דאצי' עצמה טרם שמתפשט להיות בבחינות מקור לבי"ע וע"כ הדלי"ת רבתי שהוא גדלות הדבור וביאור הענין ידוע שבחי' ו"ק יש בשני מדרגות א' בבחינת המשפיע שהוא בבחינת מדות דאצי' שנק' בחינת ז"א וזהו הוי' אחד א"ח ט"ס דז"א והד' בחינת המל' דאצי' כו' וענין היחוד בו"ק דז"א היינו בחינת יחוד והתכללות דבחינת מקום העליון כמו שהוא באצי' בבחינת מעלה ומטה וד' סטרי' דשם שע"ז אמ' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם דאצי' שזהו בשני אופני היחודים שתחלה יכוין בבחינת העלאה וביטול ואח"כ בבחינת המשכה וירידה תמליכהו כו' דהא בהא תליא ושניהם א' מטעם הנ"ל והוא ג"כ ענין יחוד העליון בע"ס דאצי' בג' הקוין ימין ושמאל ואמצע שזהו לאכללא שמאלא בימינא וימינא כו' והוא ע"י בחינת גלוי אא"ס שבשם מ"ה דמלגיו דאיהו אורח כל האצי' כו' ובכללות היינו בחי' הקו"ח שע"י מתייחדים כל הג' קוין כמו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד כו' וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון מלגיו ומלבר כל ספי' שהוא בבחי' או"כ כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד וחיוהי וגרמוהי הן או"כ דאצי' כידוע וזהו מלגיו ומלבר וכ"ז מצד גלוי אור העצמות בקו"ח העובר בכל האצי' (שהוא בציור וי"ו בכלל שנק' קו המדה שמודד כל או"כ כו' והוא עצמו אינו מן המדה כי יש בו מעצמות אא"ס הבלתי גבול וכולל גם בחינת הגבול ב' הפכי' כענין הנ"ל בארון (וכמ"ש במ"א) וכמ"כ עד"ז יש התכללו' ויחוד בו"ק במעלה ומטה ומזרח ומערב כו' מזה לזה כמו בציור ג' קוין וכידוע שזהו הנק' י"ב ג"א כמו רומית מזרחית עם תחתית מערבית ורומית דרום עם תחתית צפונית שנק' ששה כפולות והכל ענין א' וד"ל וזה היחוד שנעשה מצד ההמשכה וגלוי האור דשם מ"ה מלגיו כו' הנה הוא בא מצד היחוד וההתכללות שבבחינת ההעלאה תחלה כנ"ל וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ דלך ה' הוא בבחינת ההעלאה והביטול דו"ק וחילוק הקוין דחג"ת כו' ועי"ז נמשך להיות כי כל בשמים דתרגומו דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחינת יסוד שנק' וי"ו זעירא כידוע בפירוש את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו אותיות אהו"ה גי' טוב שהוא בחינות יסוד כידוע וכן בראשית ברא את השמים ואת הארץ דכמו שבחינת מעלה ומטה מתחברי' יחד בתחלת אור השפע שכולל כל מה שמתפשט אח"כ לד' סטרין באורך ורוחב כנ"ל והוא הנק' וי"ו רבתי שהוא כללות אור השפע מן המשפיע אל המקבל כמו שהוא בלי נטי' עדיין לאורך ורוחב כלל כנ"ל כך הוא בגמר וכלות כל אור השפע שנתפשט לד' סטרין הרי יש בחינות ממוצע המחבר ומקשר ומביא אור גלוי השפע מן המשפיע אל המקבל והוא הנק' וי"ו זעירא שהוא אור שפע המצוצם רק כפי כלי המקבל והיינו דאחיד בשמיא וארעא שמקשר השפע דשמיא במקבל שהוא נקרא ארץ הוא בחינת מטה ממש שמקבל הדלי"ת רבתי דאחד שהוא באצי' עצמו עדיין (כמשי"ת) וזהו כי כל בשמים אחר שאמ' לך ה' בבחינת ביטול והעלאה שגורם ההמשכה וד"ל ומעתה הנה יובן מזה גם בבחינת יח"ת דמל' דאצי' בבי"ע בבשכמל"ו שהוא ג"כ ממש ע"ד הנ"ל ביח"ע דפסוק ראשון דשמע כו' דהיינו בחינות יחוד והתכללות בבחינת ו"ק דמל' בבריאה כו' וכמ"ש כגונא דאינון מתייחדין לעילא בו"ק דאצי' אוף הכי איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' שהוא מל' דאצי' בבריאה אחר בקיעת המסך שבין אצי' לבריאה שזהו ענין בשכמל"ו כידוע והוא ענין ועד בחלופי אתוון דאחד ממש וכמ"ש ביום ההוא יהיה הוי' אחד יח"ע ושמו אחד למהוי אחד באחד ממש כידוע וד"ל וביאור זה ידוע בפי' לך ה' הגדולה בה"א שזהו בחי' המדות דנוק' שהיא בחי' מקבל ונק' ימות עולם והן ששה קצוות דעולם הבריאה שמקבלים מי"ק דאצי' שנק' ימי עולם כו' והענין הוא עד"מ הדבור באדם שבא בו המדות שבגלוי לזולתו דוקא בהתפשטות לחוץ כך בדבר ה' שמים נעשו כו' והן י' מאמרו' כמו ויאמר אלקים יהי אור שהוא בחי' אור החסד ויהי רקיע בחי' אור הגבור' כו' ונק' גדולה וגבורה בה"א שהוא בא בבחי' התפשטו' וגלוי מאין האלקי ליש ממש כידוע והאור האלקי דבחי' מל' דאצי' שהוא דלי"ת רבתי בחי' גדלות הדבור העליון יורד ונמשך להיות מקור לעולם הבריאה כמו ענין אלף דאחד ביח"ע שנק' אלופו ש"ע האצי' וזהו ועד בחילוף הא' דיח"ע נעשה ביח"ת וי"ו להיותו יורד מאצי' לבריאה שנק' מעלה ומטה בכלל והן שמים וארץ בכלל וז"ש כי כל כו' וי"ו זעירא הנ"ל דבחי' יסוד ז"א מתצמצם להאיר למטה ביחוד זו"נ דעולם הבריאה והיינו אוף הכי איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' בהיכל ק"ק דבריאה כו' כידוע והנה בכל הנ"ל בפרטי אופני יחוד עליון דו"ק מעלה ומטה ומזרח ומערב צו"ד באצי' כך הוא ממש ביח"ת דמל' בבריאה שמתחלה נמשך בחי' מעלה ומטה בכללות והוא הע' דועד בחילוף החי"ת דיח"ע דמה שאור החכמה ביח"ע נמשך באצי' לג' קוין דחי"ת דרוחב ואורך להשפיע למל' שהוא דלית רבתי כך ביח"ת נמשך ע"י החכמ' שבמדות דמל' להיות בחי' אורך ורוחב בעולם הבריאה בבחי' יש מאין והוא הע' דועד בחילוף החי"ת דאח' וכמשי"ת בפנים באריכות (בסימן עיין וע"ג) בכל זה החילוף דחי"ת לעיין ומא' לוי"ו ובדלי"ת אין חילוף כלל מטעם שאותו אור השפ' שבאצי' הוא שמתצמצם ומאיר מאצי' לבריאה וכמ"ש באורך נראה אור רק שעתה נראה אור ע"י מסך ולע"ל יהיה הויה אחד ושמו אחד יח"ע ויח"ת שוין ממש כמ"ש למהוי אב"א ממש וכמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה כו' וכידוע וד"ל:
(ח) אך הנה לפ"ז יש להבין דודאי ענין הו"ק דיח"ת באורך ורוחב בימין ושמאל שוה ממש ליח"ע בו"ק דאצי' כי מאחר שהשפע נמשך מו"ק דאצי' לו"ק דבריאה וכמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי ממש אתייחדת לתתא כו' וגם בפרטי כל היחודים כמו בענין יחוד י"ב ג"א כנ"ל כמו באצי' כך הוא בו"ק דבריאה (וכידוע בענין י"ב שבטים שהן בשני מדרגות א' בו"ק דבריאה והן ששה כפולים ועולים באצי' וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה בו"ק דאצי' וזהו שאמרו השבטים דעולם הבריאה ליעקב שהוא בו"ק דאצי' כשם שאין בלבך אלא אחד שהוא יח"ע כך אין בלבינו בו"ק דבריאה אלא אחד יח"ת שזהו בשכמל"ו כו') וכמ"ש כי עמך מקור חיים בע"ס דאצי' באורך נראה אור בע"ס דמל' בבריאה וא"כ למה אנו מוצאים היפך זה בבהמ"ק ששם היה השכינה במערב דוקא כי היכל ק"ק היה בכותל מערבי ולשם היו משתחווי' דהיינו ממזרח למערב דוקא היפך ענין השתחוואה שלנו עתה למזרח וא"כ נהפך הסדר דימין ושמאל דעתה הדרום נקרא ימין והצפון שמאל לפי שהמזרח נקרא קדם ומשתחוים ועומדים כלפי מזרח שכאשר עומד אדם פניו למזרח צד הדרום לימינו וצפון לשמאלו אבל כאשר הופך פניו למערב ואחוריו למזרח הרי הצפון לימינו והדרום לשמאלו ונהפך מימין לשמאל ומשמאל לימין וא"כ זהו היפך כל ענין הנ"ל בשרש ענין מזרח ומערב שנקרא אורך שהמזרח נקרא קדם וממנו מתחיל תחלת נקודת אור השפע והמערב נקרא אחור שאז דרום לימין וצפון לשמאל ובבהמ"ק שהיה גלוי השכינה במערב נהפוך הוא שהמערב עיקר המקור המשפיע ונקרא המערב קדם ומזרח אחור כאשר עומד פניו למערב כו' ונעשה הצפון לימין ודרום לשמאל וזהו שהי' מצות הקרבן על ירך המזבח צפונה דוקא כו' ולא כן הוא או' צפון וימין אתה בראתם דמשמע שצפון הוא שמאל ודרום ימין וכן בענין המנורה והשולחן היה השולחן בצפון העולם (כמו המזרח נקרא קדם שאז צפון לשמאל והמנורה בדרום העולם וכשמשתחוים למערב שולחן לימינו ומנורה לשמאלו כו') אך הענין הוא כידוע שבירידת אור השפע מן המשפיע אל המקבל יש בזה ב' אופנים א' בשעה שיורד אור השפע מן המשפיע אל המקבל שהעיקר הוא לפי סדר ומעמד המשפיע בימין ושמאל שלו דוקא שידו הימנית עיקר המשפיע כמו פשט בעה"ב את ידו שהעשיר משפיע לעני ביד ימינו כו' וכך יובן למעלה בהיות אור השפע הולך מגבוה לנמוך מו"ק דאצי' ששם העיקר בהיותו משפיע ע"כ נק' אורך ממזרח למערב דוקא כנ"ל וצו"ד הדרום לימין שמשם יתחיל אור החסד דוקא כמ"ש וזרח השמש כו' במזרח ובא השמש במערב הולך אל דרום תחלה כו' וכן ובא לו לקרן דרומי' מזרחית כו' ולכך ד' סטרי עלמא הולכים אחרי בחינת ו"ק דאצי' שמשם מקור החחים והשפע לכל העולמו' דבי"ע והמדרגה הב' היינו כאשר כבר נתקבל אור השפע במקבל השפע שאז נהפך הסדר מימין לשמאל ומשמאל לימין כמו העשיר שמשפיע חסדו לעני גם שנמשך השפע מימין העשיר אבל העני העומד לנגדו לקבל השפע ממנו הרי שמאל העני לנגד ימין העשיר וימין העני לנגד שמאל העשיר (וכן ביחוד זו"נ גשמיים הרי בשעה שמקבלת הנוק' שמאלא לנגד ימין דדכורא כו' וכך הוא ביחוד עליון דזו"נ ימינא ושמאלא דמשפיע לגבי ימין ושמאל דמקבל כמו שמאלו תחת כו' ובינייהו כלה ימין דילה נגד שמאל דדכורה ונעשה ימין שמאל ושמאל ימין) וכמו אותיות החותם שנחקק בשעוה שנהפך סדר האותיות דחותם מימין שבחותם נעשה שמאל בשעוה כידוע או כמ"ש שימני כחותם על לבך כו' כחותם המתהפך שימין אותיות שבחותם נעשה מן שמאל החוקק ושמאל שבחותם כו' אך היינו דוקא כאשר נתקבל השפע במקבל דוקא וזהו בזמן בהמ"ק שהי' גלוי אור עצמות אא"ס נתקבל בהיכל ק"ק במערב דוקא ששם השכינה שהוא בחינת מקבל נהפך שם הימין העליון נעשה שמאל לפי אופן בחי' המקבל דוקא כי ההשתחוואה היה למערב ששם עיקר גלוי אור השפע הנמשך במקבל ממש כמו שהיה גלוי אור הולך ממזרח שהוא המשפיע רק שנהפך הסדר מימין לשמאל (ודוגמא לדבר באוי"ר שמן המשפיע אל המקבל שמאלו תחת לראשי ואח"כ ימינו תחבקני ומן המקבל האהבה והתשוקה קודם כמו ואל אישך תשוקתך ואח"כ היראה וכמ"ש והחיות רצוא באהבה ואח"כ שוב ביראה ומלמעלה למטה שמאל תחלה כדוגמא שאמרו תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת כו' וכן בענין תשב"כ ותשבע"פ דכתיב לא תסור כו' ימין ושמאל אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין לפי שחכמי ישראל בבחי' מקבל מתשב"כ כי תשבע"פ מל' קרינן לה כידוע ונהפך מימין לשמאל כמו אלה מועדי כו' אשר תקראו אותם דוקא אפילו מוטעין כו' וכן לענין מועדים בירח תלוי בקדוש ב"ד ולא בשמש כמ"ש עשה ירח למועדים כו' כי ישראל מונין ללבנה אע"פ שהלבנה מקבל מן השמש המקבל עיקר לאחר קבלתו השפע דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וע"כ היה השכינה במערב דוקא בזמן בהמ"ק ועכ"ז דרום וצפון שבבהמ"ק הי' לצו"ד העולם לפי אופן המשפיע שהמזרח עיקר שאל"כ הי' ראוי שיהי' השולחן בדרום העולם שהוא צפון כשעומדי' כלפי מערב והמנורה בצפון העולם שהוא דרום כשעומדים כלפי מערב כו') ואמנם בזמן הגלות שאין השכינה במערב כמו בהיכל ק"ק המזרח עיקר שנק' קדם וע"כ אנו משתחווים כלפי מזרח וצו"ד לפי אופן המשפיע וכן לענין מזונות דשולחן בצפון כו' והשמש סובב הולך אל דרום דוקא וכו' ולע"ל כשיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ויהיה שמו אחד כהויה אחד יח"ת שוה ליח"ע כמו למהוי אב"א לא יהיה בבחי' מקבל ומשפיע כלל אז יהיה גם במל' הד' סטרין כמו בו"ק דאצי' ולא כמו עכשיו ששם הוי' בהעלם בשם א"ד שיו"ד דהויה נעשה אחרון בשם א"ד כו' ועוד עליה שלישית למל' כשתהיה א"ח עט"ב למעלה משם הויה דז"א והיינו בשם אהיה דפנימי' הכתר שלמעלה מהקוין דחי"ת וד' הנ"ל והוא ענין אריכות דאחד כמשי"ת בע"ה וד"ל:
(ט) ומעתה יש להבין ענין המאריך באחד מהו ענין האריכות באחד ומהו ענין מאריכין ימיו כו' דהנה כל המבואר למעלה בענין יח"ע ויח"ת בבחי' ביטול ו"ק מעל' ומטה כו' שנק' מקום הכל הוא רק בחי' ביטול היש לאין כי המקום הוא רק בחי' מציאת התפשטות דבר מה שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלה מזרח ומערב כו' והיינו רק לגבי האד' שהוא בגדר מקום דהיינו שנתפס בד' אמותיו ויש בו פנים ואחור ימין ושמאל דכאשר עומד כך המזרח לו לפני' והמערב לאחו' וכשיעמוד למערב יהופך לו המערב לפני' והמזרח לאחור וממילא יהופך הימין ושמאל כנ"ל שכ"ז אינו רק לגבי מי שנתפס בגדר מקום בד' אמות שזהו נמצא ונתפשט מאין ליש כו' אבל לגבי מי שלמעלה מגדר מקום אין המזרח לו לפנים ולא להיפך ו א בחינת מעלה ומטה כלל והיינו מי שברא את המקום מאין שהוא עצמו אינו בגדר מקום כלל וכמו הארון שלא הי' מן המדה כנ"ל באורך וכך יובן בכלל בכח אור האלקי עצמו אע"פ שברא את המקום מאין ליש כמו בראשית ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' רוחות עולם כו' אבל הוא עצמו אינו נתפס בגדר מקום עד רום המעלות וכמ"ש השמים ושה"ש כו' ואיזה בית אשר תבנ' לי כו' רק בהיכל ק"ק היה נתפס ושוכן שם וצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כי כל יכול הוא ויכול לצמצם א"ע גם בבחינות מקום וגבול אע"פ שאין העולם מקומו כנ"ל וכ"ז צריך להתבונן באחד בכלל שכ"ז רק בחינת ביטול היש לאין האלקי עד רום המעלות עד לפני הצמצום דקו"ח שנק' יחיד שלמעלה מאחד הוא ענין המאריך באחד כו' ויובן זה בהקדים תחלה מהו ענין מאריכין ימיו כו' שזהו כמו יום שכולו ארוך דלע"ל כו' דהנה מבואר למעלה בענין ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהיו אור וחשך משתמשים בערבוביא כו' ויובן זה בתוס' ביאור על פי הקדמה בתחלה בשרש ענין אור וחושך דכתיב יוצר אור ובורא חשך הרי החשך בבריא' שקדם ליצי' וכן הוא או' ויהי ערב ויהי בקר יום א' הרי אין יום אם לא שקדם הערב לבקר דוקא ויש להבין למה לא נק' יום רק כשכלול מערב ובקר ולא כשכולו יום או כולו לילה ודוקא לילה קודם ליום כמו שחשך קושם לאור שנא' והארץ היתה כו' וחשך ואח"כ ויאמר יהי אור כו' וגם השנים אינן נמנין רק עפ"י ימים שהן כלולים מלילה ויום והנה שרש הענין הוא כידוע שבשרש ומקור הבריאה מאין ליש הי' ג"כ ע"י ערב ובקר חשך קודם לאור והוא משארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא דוקא והדר נהורא והוא מ"ש ויהי ערב כו' להיות שתחלת הרצון לברוא יש מאין היה ע"י מדה"ד תחלה כמו שאמ' בתחלה עלה במחשב' לברוא במדה"ד כו' שהרי אמ' בראשית באר אלקים שהוא מדה"ד כו' ובאמת הרי עיקר שפע האלקי לחדש הבריאה יש מאין הי' עפ"י מדת החסד דוקא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה חסד דוקא וכמ"ש והוכן בחסד כסא כו' אך הוכרח להיות בחי' צמצום ודין תחלה וקודם לחסד זה והוא שם אלקים כו' והטעם הוא כי א"א להיות מציאת אור ושפע חסד כזה להמציא יש מאין בע"ג מבלתי ב"ג כ"א עפ"י צמצום האור העצמי תחל' ואח"כ יומשך אור חסדו לחדש הבריאה מאין האלקי והיינו מה שכתב ז"ל כברייתו ש"ע מאין ליש ברישא חשוכא דוקא כו' וז"ש באורך נראה אור ע"י צמצו' והסתר בעצמות אורו הבלתי בע"ג וכמ"ש במ"א וזהו יושב בסתר עליון דהיינו מה שכתוב ישת חושך סתרו ואחר כך בצל שדי יתלונן להיות נמשך אור חסד עליון בצל שדי שהוא בחינת כח האלקי הנמשך בכל בריאה מאין ליש כידוע ונמצא מובן עכ"פ שיש בכל התהוות כל בריאה בפרט מחיבור ושיתוף ב' מדות אלה ההפכיים שהן חו"ג ובחינת הדין וצמצום תחלה ואח"כ בחינת החסד והוא חשך שקדם לאור וערב לבקר בכל השפע' אלקי' בפרט וזהו ויהי ערב ואחר כך ויהי בקר בכללות ברישא חשוכא וכן בכל פרט ופרט (ולזה הטעם נמצא בבחינת חיות האלקי שבכל הריאה בפרט בחינת רו"ש כמ"ש והחיות רו"ש לפי שרצוא זה בא מבחינת הצמצום ושוב מבחינת ההתפשטות דחסד והוא לפי שבכללות מקור החיות האלקי שנמשך בשביל בשביל הנבראים בא בדרך צמצום והתפשטות שהוא חשך ואור כנ"ל) וזהו הנק' בשם מדת יום ומדת לילה והוא אחר שהבדיל בין אור וחשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כו' שאז נמשך בחינת חיבור שתי אלה בכל העולמות עד עוה"ז השפל שבכ"מ החשך קודם לאור כמו שהלילה קודם ליום בעוה"ז הגשמי לפי שזהו הי' בתחלת הבריאה וכמו שאנו רואי ם בחוש בכל הענינים בעולמות העליונים הרוחניים ועולמות התחתונים הגשמיים עד עוה"ז החומרי דהנה אנו רואים בעולמות הרוחניים כמלאכים וכל צבא השמים שאומר שירה שתחלה מתפעלים ביראה ופחד והיינו מדת לילה הקודם למדת יום וכמ"ש ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני האלקים שמיד שעולה השחר מתפעלים ברינה וחדוה לפי שקדם להם החשך דלילה כו' ויובן זה בעבןדה שבלב בנשמות שבגופי' דהנה אנו רואים בחוש שא"א להיות שום עבודה תמה שבלב ומוח בהתפעלות שמחה אלקים לאמתתה כ"א בהקדים לה ההיפוך והוא עוצם המרירות ותכלית השפלו' וההכנעה שנכנע לבבו לפני האלקים בתכלית העומק לעומק כו' וכמאמר אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וידוע שהתפלה היא קרבת אלקים בשמחה בהתפעלות רשפי אש האלקים וכמו בפסוד"ז וכה"ג שהוא רק להאיר אור האלקי בנשמת האלקים כמו בהלו נרי ולכך נק' הללו כמ"ש במ"א ואור זה היינו להאיר את החשך דוקא והוא מחשך חומר הגוף שהוא מקושר בכל תאוו' חומריות ורחוק מאד מאור פני מלך כו' ויתמרמר נפשו מזה מאד ויכנע לבבו ביותר תחלה בעומק לעומק וכל שיהי' עומק המרירות יותר שנק' חשך יותר יאיר אור השמח' האלקית אח"כ בהתבוננות בגדולת ה' כמו שהאור אינו בא רק החשך דוקא כן השמחה אלקית בהתלהבו' אור הוא המאיר את חשך העוצב והמרירות שקדם כמו שאמ' בזהר בכיא תקיע בלבא בסט' דא וחדוה בסט' דא והיינו ענין תש"ת ותש"ע שכל שהבכי' מצד הריחוק העצום יותר בעומק כן יהי' יותר האור והשמחה אלקית בחדות ה' כמו קדרותא דצפרא שקודם אור השחר החשך גובר יותר מפני שיבא אור הבקר כו' וכך הוא במלאכי' ברן יחד כו' שבא האור האלקית עליהם אחר שקדם החשך והצמצום וכמו שא"א לתש"ע דגלוי אור אלקי בנשמה כ"א בתש"ת במרירות והכנעה ושפלות גדולה תחלה ולכך גזרו או' דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא עוצם הכנעת הלב מח"נ וכה"ג וזהו כמו שא"א לאור בלא חשך הקדום כך א"א לאהבה ושמחה בלא מרירות והכנעה קודם וכל זה מטעם שכך היא המדה בתחלת ההשתלשלות ברישא חשוכא כנ"ל גד"ל:
(יוד) וזהו ויהי ערב ויהי בקר כשערב קדם לבקר נק' יום שברישא חשוכא דוקא כו' מטעם הנ"ל ובזה יובן מה שמצינו גם בעליות הנשמות בג"ע שא"א להם לעלות בלתי שיטבלו בנהר דינור תחלה לפי שלא יוכלו לבא לקבל האור כי טוב שבג"ע כ"א בהקדם תחלה הצער בנהר דינור דלפום צערא אגרא דלפ"ע קבלת העונג האלקי שלהם שנהנין מזיו השכינה כך יוקדם לזה הצער בנהר דינור וכמשל הרוצה לכנס בהיכל המלך שלא יכנס עד שיצטער הרבה כמה ימים שלא יכניסוהו כו' משום דכל עלי' צ"ל ירידה ושפלות תחלה לפ"ע העלי' דוקא שהוא החשך שקודם לאור כנ"ל ואנו רואי' דבר זה גם במילי דעלמא שלא יבא אדם לאיזה עלי' אם בממון או בגדולה או בבנים או שאר הצלחת דבר מה כמו גם בחכמה בלימודו וכה"ג בלתי שיוקדם לו תחלה היפוכו דוקא שהוא השפלות והצער והנזק וכה"ג לפ"ע אותה מדרגת העלי' דוקא אם רב או מעט כי גם העוסק בלמודו לא בנקל יבא לשלימות למודו כ"א אחרי היגיעה הרב' והצער הנפשו עד היותו מרוחק כמו יאוש בנפשו לעמוד ע"ד החכמ' ומצטער בשפלות עצומה ויגע ללבו בדאגה יתירה על העדר ההשגחה עד שיחלה בגופו וכה"ג אז דוקא יבא ע"ד החכמה לעומקה באור המאיר בפנים מאירות ומסבירות כו' וכמא' אין ד"ת מתקיימי' אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כי ימות באהל וכן אמ' ומיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו כו' ואין אדם עומד ע"ד הלכה אא"כ נכשל בה תחלה כו' וכה"ג רבי' במאמר ז"ל על עוצם השפלות והענוה והצער בלמודו שמזה יבא לתכלית שלימותה כמו שלא תמצא בגסי הרוח וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין למי שיש בו בטול וענוה כו' וכמו שאנו רואי' גם בעסק פרנסה שלא יצליח שום אדם בלי יגיעת הנפש וצער רב בתחלה עד שיאמר נואש בנפשו כו' אז ימצא ריוח וברכה רבה וכמו הזורע תבואות השדה כשמתייאש ויצטער שלא יפסיד הכל אז ימצא ברכה דוקא כמ"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע אז יבא ברינה נושא אלומותיו וכן בפיזור הון רב לכל עסק מו"מ הרי יבא לכלל צער גדול בנפשו תחלה ובזיעת אפו ואיבוד כל כוחו עד שיתייאש לומר שיפסיד הקרן אז דוקא ימצא ריוח גדול כי בנפשו יביא לחמו ובזיעת אפו דוקא יאכל לחם וכך הוא בגוף העסק שצריך להוציא הוצאות ולהפקיר ממון רב וגם ודאי יהיו כמה מונעים ומפסידים העסק עד שבסוף ימצא הריוח כי אין אדם יודע במה משתכר וכו' וכמו בזורע בארץ שיבא להפסד תחלה בכמה דברים הצריכים לתקון ובירור התבואה בחרישה וקצירה עד שימצא ברכה במעשיו כו' וכ"ז מפני שכך היא המדה בכל שפע ואור הנמשך בעולמו' העליוני' עד גם למטה מטה בשפע אלקי היותר אחרון שהוא בחי' חסד עליון שיורד למטה להיות זן את כל עוה"ז השפל כמ"ש נותן לחם לכ"ב כל"ח וכמו שאנו אומרים בבהמ"ז הזן את העולם כו' בחן ובחסד דוקא וכן מכלכל חיים בחסד כו' ומאחר שנק' בשם חסד עכ"פ הרי צריך להיות קודם לו הפוכו והוא מדה"ד והוא בחי' העדר ומניעת הטוב בבחי' צער ושפלות עד שיתייאש כמו החושך שקדם לאור דאין אור בלא חשך היפוכו שקדם לו כך אין אור החסד הזה שבפרנסה בא כ"א בהקדים לו היפוכו שהוא יגיעתו ורוב המונעים שהוא כמו חשך ממש שלפום צערא אגרא כמו בחסד העליון הרוחני האלקי שנק' אור לנשמות בג"ע שא"א לבא להם כ"א בהקדים להם החשך והעדר האור בטבילה בנהר דינור וכה"ג וכן המלאכים שיאמרו שירה בבקר אחר החשך דוקא כנ"ל וע"כ בהשגת החכמה שנק' אור כידוע ג"כ בלא קדימת החשך תחלה שהוא רוב היגיע' והצער בנפשו כמו אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו דלפ"ע האור כי רב הוא יותר כמו בסתרי תורה אין מוסרי' רק למי שלבו דואג בשפלות יותר וד"ל ובזה יובן ג"כ ענין ערב ובקר שהוא מדת לילה ומדת יום שאין יום בלא לילה קודם כנ"ל גם בענין הגליות דהנה ידוע שהגלות נק' לילה כמ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה כו' דכתיב העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וקאי זה על גלות מצרים שהיו בחשך בנש"ט דקליפת מצרים ויצאו לאור גדול בקבלת התורה פב"פ בקולות וברקים דודאי אור גדול הזה בא להם אחר קדימת החשך הגדול שהי' להם במצרים וכמו שאנו אומרים מאפילה לאור גדול לפי שזהו כמו מדת לילה שקדם למדת יום שהגלות נק' לילה בכלל שאז בחי' הסתר גלוי אור האלקי כמו שאור השמש אינו מאיר בלילה וכמ"ש ביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמ' בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו' ולפ"ע ביאת האור האלקי ממקום ומדרגה גבוה ביותר כן הוא ערך החשך דגלות שנק' לילה וכמו קדרותא דצפרא שגובר אז החשך ביותר בהיות שהאור השחר קרוב לבא כך כל מה שיתחשך בהסת' גדול יותר זהו מפני שצריך לבא אור גדול ביותר וכמו מ"ת שקדם לו החשך בגלות מצרים כך גלות זה האחרון שמתארך ביותר ודאי ההסתר גדול ועצום ביותר זהו מפני שצריך לבא אור גדול יותר מגלוי האור שהי' במ"ת והוא ביאת משיח ב"ב שנק' גואל אחרון שהוא גדול מגואל ראשון דמשה דלפום צערא אגרא שלפי ערך החשך יוכר גודל האור שאחריו כי רב הוא ביותר וכמו שכתוב וזרח השמש זה משה ובא השמש בגלות שנק' לילה וחוזר וזרח השמש זה משיח שיהי' אז בתכלית העילוי ונק' יום הגדול כמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול כו' יום שכולו ארו' כו' (וכמשי"ת) וע"כ נק' הגלות בשם עיבור והגאולה בשם נדה כמ"ש במשיח אני היום ילדתיך ובמצרים היו כנ"י בבחי' עיבור ובגאולתם נא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' וגם גלות זה האחרון נק' בשם עיבור כמאמר ז"ל אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו' וענין העיבור והלידה היינו ג"כ כמו ענין חשך ואור ממש כמו שהחשך קודם לאור כך העיבור קודם ללידה שבעיבור הולד הוא בהעלם וצמצום ראשו בין ברכיו וכל ט"ת הולך ועולה בלתי יבא למטה להיפוך מן הלידה ובפרט צירי' וחבלים דלידה שמונעים ומעכבים הלידה וכל צער העיבור אינו רק היפך הלידה והיינו כל צרות ישראל בגלותם האחרון כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כו' ובגאולתם הוא בחי' הלידה כידוע והיינו ממש כמו החשך שקדם לאור שלפ"ע האור דוקא כי רב הוא ביותר כך ערך החשך שקדם כך לפי ערך הצער הגדול ביותר בצרות ישראל מאויביהם בכל גלות זה האחרון בכל דור ודור אינו רק לפ"ע אור הגדול ביותר שהי' בזמן הגאולה כשיבא משיח שנק' בחי' ליד' כמ"ש בו בני אתה אני היום ילדתיך כידוע וד"ל וזהו כי הוא יך וירפאנו אחר מכה רפואה ואחר צרה ישועה ונחמה כו' כי כך היא המדה מטעם הנ"ל וד"ל:
(יא) אך הנה כ"ז אחר ההבדלה שהבדיל אלקי' בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה והוא ערב ובקר שאין יום בלא לילה תחלה כו' מטעם הנ"ל אבל קודם הבדלה היה אור וחשך כלולים יחד ולע"ל כתיב לעת ערב יהי' אור משום דקמי' כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר ונמצא יהיה יום גדול מן כ"ד שעות הכל יום ולא לילה כלל וכמו שכבר היה לעולמים בימי יהושע כשעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים שהוא מע"ל שלם מכ"ד שעו' דכתי' ולא היה כיום ההוא כו' וזהו שנק' יום הגדול וכמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול וכן מ"ש כי גדול יום יזרעאל וכה"ג משא"כ עתה שי"ב שעות הללו הן י"ב צרופי א"ד וקודמים לי"ב שעות שהן י"ב צרופי הויה וכמארז"ל י"ב שעו' הוי היום ג"ש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו' עד יושב וזן את העולם כולו משום דחסד אל כל היום דוקא ובלילא רוכב על כרוב קל שלו ושט כו' ובאמת אין זה מובן כלל איך יהיה לע"ל שלא כסדר ההשתלשלות העולמות שהיה בתחלת הבריאה דברישא חשוכא והדר נהורא דוקא וכמ"ש ויהי ערב כו' וכידוע שרש הענין שזהו בחי' צמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שהוא מ"ש ישת חשך סתרו כו' ואח"כ מגלה עמוקות מני חשך שהוא בחי' האור הראשון דקו"ח מקור כל ההשתלשלות דאבי"ע וזהו יוצר אור כו' בכללות הכל וגם זהו שרש ענין התהו והתיקון כמו דכתיב והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ ויאמר יהי אור דהיינו בחי' הקו"ח בכללו' ואיך יהיה היפך שרש ההשתלשלות דגם החשך יאיר כמו האור אחר שלילה כיום יאיר ממש בשוה וכמ"ש גם חשך כו' כחשיכה כאורה ממש בשוה (ואין ראי' מעמידת השמש והירח שהיה כולו יום לפי שלא אץ לבא כו' והיה בהם בחי' בטול לגמרי אבל בהילוך השמש והירח בהכרח שיהיה ביאת השמש בסוף היום ויהי ערב ואח"כ בקר וכך חוזר חלילה ואם מפני שיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ע"כ יאיר אור האור דלבנה בלילה כמו אור השמש ביום זה גופא יש להבין איך יהיה שלא כמו בתחלת ההשתלשלות דחשך קדם לאור כו' ועוד הרי אמ' לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף דמשמע שהשמש יאיר אורו בלילה כמו ביום ממש מאחר שלא יבא אורו כו' וכן ירחך לא יאסף כו' ועוד הרי אמ' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו') אך הנה באמת זה יהיה עיקר החידוש לע"ל מה שבחי' הצמצום והחשך העליון יאיר והוא בחי' ההעלם שיבא לידי גלוי כמו שהוא ולא כמו עתה שנאמ' באורך נראה אור ע"י בחי' צמצו' ודין בתחל' כמ"ש בראשית ברא אלקים דוקא כנ"ל דהיינו מפני שיהי' גלוי אור עצמות אא"ס למטה כמו שהוא למעלה ממש (וזהו מ"ש לא יהי' לך עוד השמש כו' כי שמש ומגן הוי' אלקים ולע"ל יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כו' שהוא שם אלקים שנק' נרתק להסתיר על שם הוי ששרשו צמצום הראשון שלפני גלוי אור דקו"ח כו' (דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שתחלת הרצון שנק' אמירה והוא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' הי' זה עפ"י התעוררו' חסדו העצמי ורב טובו היינו כמו שמטבע הטוב להטיב והוא מפני שחפץ חסד הוא בעצם כו' ובחי' חפץ חסד זה הי' כלול בהעלם עצמותו ממש שזהו התכללות האור וחשך יחד בהיות שההעלם בעצמו' נק' חשך כידוע ואמנם מפני שחסד זה הי' בבחי' א"ס ממש ולא הי' נמשך בבחי' קו"ח כפי הנצרך לבנין העולם הוצרך להעלים ולצמצם אור חסד זה בהעלם עצמותו שנק' חשך סתרו ונמצא היו אור וחשך כלולים יחד עד שיצא לאור גלוי אור חסד זה אחר הצמצום הראשון ואז חשך קודם לאור וכמ"כ מאצי' לבריאה ברישא חשוכא כו' וכך הוא בכל גלוי אור האלקי למטה גם במ"ת ובגלוי הנבואה לנביאים בענן וערפל כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' וכן ענן הקטורת ביו"כ כתיב כי בענן אראה כו' אך ורק אור הגנוז לצדיקים לע"ל שנק' אור ז' הימים הוא למעל' מאור חסד עליון שיצא ע"י צמצום הראשון והוא מה שגם החשך יאיר דהיינו כמו שאור החסד הוא בהעלם העצמו' כשאינו בא ע"י צמצום כלל וזהו שההעלם עצמו כמו שהוא מאיר בגלוי אור וזה הי' קצתו בשעת קי"ס דכתיב ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שדוקא החשך האיר הלילה וכמו לע"ל דלילה כיום יאיר וכידוע שבקי"ס הי' מעין ודוגמא דלע"ל (שהרי הי' חשך למצרים ואור לישראל וכמו לע"ל כשיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים דשם אלקים יאיר כשם הוי' שאז צדיקים מתרפאין בה ורשעי' נידונין בה ב' הפכים כא' כמשי"ת בסמוך) והנה בחי' חסד זה שהי' כלול העצמות בהעלם כשיוצא לגלוי היינו כמו שהוא בבחי' א"ס ממש ולא ע"י צמצום הוא הנק' יום שכולו ארוך כו' והוא ענין אריכות דאחד שמאריכין ימיו ואע"פ שהימים הן בבחי' המדות אבל אינן בבחי' גדר וגבול אע"פ שבאים בבחי' התחלקות עבר הוה כו' והוא ענין ועד בחילופי אתוון דאחד שהזמן יהי' נצחי בבחי' נצחיו' דאא"ס ממש וכמ"ש לא יהי' עוד כו' ה' יהי' לך לאור עולם ונק' חיי עולם וזהו הרבותא שבחי' אח"פ דאריכות דאחד שהוא בחי' עצמו' חסדו כמו שהוא ממש כנ"ל יאיר מהעלמו לגלוי בהתחלקו' זמן דימים ושנים שהן בבחי' גדר וגבול אך לא יוגבלו כלל כי יקבלו בחי' אור חסדו העצמו' כו' והיינו כללות ענין החידוש שיהיה לע"ל שלילה כיום יאיר והוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו':
(יב) דהנה ידוע בכלל בפי' אל דעות ה' שהשפע באה בשני אופניםהא' בבחי' מאין ליש והוא בהכרח אחר הצמצום דעצמו' שזהו דעה שמלמטה למעל' והב' שפע שבאה מאמיתת עצמותו שנק' יש האמיתי והוא כמו טובו וחסדו העצמי' שנק' מיש לאין ובחי' כלי לזה להכיל ולקבל כל אמיתת אור העצמו' כמו שהוא כמו אמיתך אלקי כו' היינו מ"ש לילה כיום יאיר דהיינו בחי' מדת יום שהוא רב חסדו שבעצמות יושפע מן ההעלם לגלוי כמו שהוא בכלי שתוכל לקבל עצמו' האור דא"ס והוא מדת לילה שיאיר כיום בלי צמצום האור בתחלה כלל ושניהם כא' ממש חשיבי ולא שיקראו בשם משפיע ומקבל כעכשיו שמדת חסדו בא אחר הצמצום כו' וזהו אל דעות שסובל ב' הדעות והוא מה שעכשיו השפע מאין ליש יהי' לע"ל כמו דיעה עליונה שוין ממש והוא בחי' ועד דאח"פ הנ"ל וכנ"ל וכענין פלא ואלף דבשעה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו דבר והיפוכו סובל יחד שזהו בא מאמיתת עצמותו ממש שהוא כל יכול כנ"ל שהי' שורה בהיכל ק"ק בבחי' הגבול כו' כמ"כ יהי' גלוי עצמו' אורו גם בבחי' גבול דימי' בבלתי הגבלה שנק' ועד ונקר' אורך ימים (כמ"ש כי בי חשק בי ממש ואפלטהו כו' עד אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ממש לעוה"ב כו') וזהו ביום ההוא דוקא יהי' ה' אחד שבעצמו' אח"פ ושמו בגלוי או"כ בימים ושנים ג"כ אחד כמוהו ממש בלי הפרש כלל בין יח"ע ויח"ת משום שאין זה בחי' משפיע ומקבל כלל וזהו כי ה' הוא האלקים כולא חד ממש וד"ל ולא עוד אלא שיהי' בבחי' גלוי אור העצמו' כמו באורך ימים יותר מעלה מכמו שהי' האור בעצם והוא ענין יתרון האור מן החשך וההעלם כשההעל' עצמו יאיר יהי' בו יתרון מעצם האור כו' ושהו נפשי אויתיך בלילה דוקא וכן ובלילה שירה עמי כו' והוא כאשר יאיר בחי' ההעלם עצמו לגלוי שזהו בחי' היחוד דבשכמל"ו שיהי' לע"ל יותר עליון מיח"ע ולכך או' ביו"כ בשכמל"ו בקול רם כו' וד"ל ויובן דבר זה למטה בכנ"י שעתה הן מקבלים אור האלקי בנשמתם באופן ההשתלשלות דחשך ואור כנ"ל דא"א לנשמתם להתענג על ה' כ"א בהקדים העדר והעלם וצמצום האור שנק' חשך מפני שעתה שרש הנשמו' הוא מבחי' האור שאחר הצמצום וזהו ישראל עלה במחש' שהוא אור החכמ' כמ"ש כי אתה אבינו בחי' אא"ס שבאור החכמה הקדומה כו' אבל לע"ל יעלו באור העצמו' ממש כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' שלמעלה ממח' הקדומה הכוללת שצופה ומביט כו' כידוע הנה אז לא יוקדם חשך לאור כלל מפני שיתענגו על ה' כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו' ויקראו חפצי בה כו' לקבל אמיתת אור עצמותו ממש בנשמתם והוא העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' וכמ"ש מה רב טובך העצמי אשר צפנת ליראיך שהוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל והכל ענין א' וד"ל ולהבין זה בתוס' באור הנה יש להקדים לזה ביאור ענין מה שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' מהו יחוד זה ומשמעו לייחד ב' לבבות וכמ"ש בכל לבבך ב' לבבות כידוע שזהו פנימי' הלב וחיצוניות הלב שנתייחד אור האהבה שבחצוניו' הלב הבאה מן השכל עם האה"ר שלמעלה מן השכל הנק' פנימי' הלב והיו לאחדי' ממש דהיינו שאהבה זו הנק' אהבה זוטא שבאה מן השכל תהי' ג"כ באותו אופן ומדרגה של אה"ר ממש להיו' ג"כ למעלה מן השכל וכענין זה אמ' וייחד לבבינו שיהי' חיצוניו' הלב מוכן לקבל אהוי"ר העליונים שבעצמיות הנפש ולכאורה זהו דבר פלא איך יבא הדבר שבגבול לבלתי בע"ג להיות לאחדים כו' אך הנה זהו ענין המאריך באחד מאריכין ימיו שהן המדו' אהוי"ר שיגיעו למעלה מן ההגבלה כנ"ל וד"ל ויש להקדים תחלה ביאור ענין פנימי' הלב וחיצוניות הלב בהיות ידוע שיש ב' מדרגות ברצון הנפש הא' רצון פשוט שבעצמו' הנפש ממש שכל הנפש כלולה בו והוא נק' נפש ממש כמו היש את נפשך כו' והוא עיקר ענין מס"נ בכל נפשך כו' והוא הנק' פנימי' הלב ונק' אה"ר שלמעלה מן השכל שבלתי מוגבל כלל והרצון הב' נק' רצון מורכב שמורכב בשכל וטעם לרצון בכלי המוח ובא בגדר וגבול בהתפעלות הלב שנק' רעותא דלבא רצון הנולד בלב ומוח לפי אופן הטעם באהב' התלוי' בדבר בטל דבר בטלה האהב' כו' כידוע וזהו הנק' חיצוניות הלב וע"ז א' בכל לבבך גם בחצוניו' הלב דוקא לפי שכאשר תעלה אהבה ורצון שבחיצוניות הלב למעלה תהי' גם היא למעלה מן הטעם והשכל כמו בחי' אה"ר שברצון הפשוט בפנימי' הלב ממש והיו לאחדים וזהו יפה את רעייתי כתרצה ב' רצונות הללא כאשר יתאחדו בלב רצון העליון הפשוט עם רצון התחתון יחדיו יהיו תמים כו' וד"ל ולכאורה איך אפשר שרצון המוגבל יעלה במדרג' רצון הבלתי מוגבל להתאחד יחד ומה גם שהן ב' הפכים שאה"ר הנ"ל יורדת בבחי' או"י מלמעלה למטה להאיר גם במוח החכמ' ואה"ז שנולדה מן השכל היא העולה מלמטה למעלה בבחי' או"ת וכאש ומים שלא יתאחדו יחד כך א"א לב' מיני אהבות הללו להתחבר יחד לבד מה שזה מוגבל וזה בלתי מוגבל שגם זה ב' הפכי' בנושא א' וד"ל:
(יג) אך הנה יובן עפ"י הנ"ל בענין ההבדלה בין חשך לאור כו' שזהו עכשיו אבל לע"ל לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כמו שהי' קודם ההבדלה ויותר מזה מאחר שחסד העצמו' בא לידי גלוי כמו בנצחיו' דזמן כנ"ל בענין ועד כו' והיינו ענין ב' מיני רצון הנ"ל ויובן זה בהקדי' תחלה שההבדל' הי' בבחי' החכמ' שתמצא מאין ליש ע"כ ימצא בא התחלקות ימין ושמאל בגבול ומדה וכמ"ש בראשית בחוכמתא ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' סטרין ויהי אור בחי' חסד כו' וכנ"ל ומבחי' חכמ' זו בא להיות שרש הגבול בהתחלקות ו"ק לפי שהחכמה מצד עצמה כלולה מחו"ג לזכות ולחוב כו' כנ"ל וזהו רצון המורכב בחכמה שהאהבה הנולד' באה במדה וגבול כלול מדבר בהיפוכו ימין ושמאל וכל א' מוגבל כמו החדוה ומרירות מוגבלים לפ"ע גבול ההשגה ונק' חצוניו' הלב כנ"ל אבל בבחי' רצון העליון הפשוט שבלתי מורכב כלל בחכמ' לפי שלא יכילנו ויגבילנו השכל והטעם כלל וכלל להיות שהוא מבחי' עצם הנפש ממש הנק' אה"ר שבפנימי' הלב כנ"ל שמים רבים לא יכבוה ואין עומד לנגדה כו' הרי בזה הרצון הפשוט אין בו התחלקות חו"ג ולא שאין בו התחלקו' חו"ג כלל שהרי אדרבה יש נטי' בעצם הרצון לחו"ג בתוקף גדול יותר כמו אה"ר לאוהבו כנפשו כבנו ושנאה גדולה לשונאו בתכלית וזהו הכל למעלה מן הטעם ושכל רק בבחי' עצמיו' דוקא וכמו אהבת חיי עצמו להטיב לנפשו למצוא חיי פרנסתו שיחי' ולא ימות וכה"ג והיפוכו לשנוא בתכלית לנוגע לחייו להמיתו ברעב וחרב וכה"ג אבל חו"ג הללו הן בלתי מוגבלים כי ארוכים ביותר בלי מדה וגבול שיגבילו אותם וכנראה בחוש באה"ר שבעצמיו' עד שתכלה נפשו ממש בשמחה וחדוה אלקי' ולהיפך בצער ומרירו' עד הנפש ממש למאוס בחייו על העדר גילוי אור אלקי כו' וגם הן כלולים יחד בלתי התחלקו' כלל שאין להבדיל ביניה' כלל כמו שאין להבדיל ולחלק במה שרוצ' לחיות ואינו רוצ' למו' דהיינו הך ממש כו' ומובן מזה שאין שרש כל התחלקו' המדו' חו"ג ברצון שלמעל' מהגבלת השכל וגם אם יש מדו' גם ברצון הפשוט הזה נק' ימים ארוכי' בלי גבול כלל ובלי התחלקות כלל בין דבר והיפוכו וזהו שאין חושך ואור בא בהבדלה רק מן החכמ' ולמטה כמ"ש ויבדל כו' שהובדלו שם עפ"י החו"ג דחכמ' שבבחי' גבול כו' אבל למעלה מן החכמ' הנק' א"א שם המדות בבלתי התחלקו' חושך ואור ומשתמשים בערבוביא היינו שכלולי' יחד דבר והיפוכו בתכלית ובלי גבול כלל ולכך נק' אורך ימים כו' או יום שכולו ארוך כו' מפני שבחי' ו"ק שברצון העליון הפשוט הם באריכו' מופלגת להיותם למעלה מהגבלה והתחלקו' וד"ל וזהו המאריך בא' מאריכין ימיו ושנותיו דהנה עפ"י המבואר למעלה בענין אלף ופלא כו' היינו יחוד ו"ק דחכמ' שנק' אלף אלופו ש"ע להיותו מקור לו"ק גשמיי' כאשר בטלים ונכללי' במקור חוצבם בחכמ' שברא המקום וצריך להתבונן איך שאין העולם מקומו כו' זהו אחד אח ד' שהוא ז' רקיעים וארץ שנכללי' למעלה במקורם בחכמ' כו' אך אין זה אריכות דאחד כי אין זה רק עד בחי' החכמ' שזהו ביטול היש דחכמ' לאין אבל לא למעלה מן החכמ' לגמרי אך האריכות דאחד הוא בו"ק שהן מדות דרצון הפשוט שבלתי מורכב בחכמ' כלל שנק' ימים ארוכי' כנ"ל שאין משם שרש גבול והתחלקו' כלל והוא כמו האה"ר שלמעלה מן השכל לגמרי שגם הן כלולי' ומיוחדי' העצמו' א"ס ב"ה והן ע"ס הגנוזות בעצמו' (כמו המדו' שבעצם הנפש למטה שנק' רצון פשוט ועצמי הנ"ל) דכל מדה ומדה היא בבחי' א"ס ממש כמו חכמ' ובינה שבא"ס עצמו וחו"ג שבעצמותו וכל הו"ק שנק' ימים ארוכי' או ימי קדם ושנים קדמוני' שבלתי מוגבלים כלל וכלל (וכמא' אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך וכן ואתה הוא מלך אל חי וקיים כו') והגם שמחולקי' בשמות וחכמ' וחסד אבל כלולים ומיוחדי' זע"ז בתכלית היחוד הפשוט ועצמי כמו עד"מ שכלולי' חו"ג שבעצמו' הנפש כידוע ומבואר במ"א בענין אנת הוא חד שיחוד זה הוא בע"ס שבעצמו' שלמעלה הרבה מיחוד שאא"ס מתייחד בע"ס דאצי' וע"ז א' איהו וחיוהי חד ממש וד"ל ובאמת כל אופני היחוד בק"ש הכל רק בבחי' יחוד ע"ס בקו"ח שאחר הצמצום הראשון ובכ"ז אין יוצאי' י"ח היחוד האמיתי שהוא במוה"ע ממש למס"נ באחד ממש וזהו ביחוד בעצמו' מדותיו איך שכלולי' בעצמותו ממש וע"ז א' אליו ולא למדותיו העצמיי' אך היא הנותנת שנמשכים ממדותיו העצמיי' דוקא בח"י ברכות דש"ע כמו חכמה שבעצמותו דלתבונתו אין מספר נמשך בברכה דאתה חונן וכן מעצמו' חסד דאא"ס דחסדי ה' כי לא תמנו שהוא בבחי' א"ס ממש נמשך באמרו ברך עלינו השנה הזאת כו' לפרנסה וכלכלה וכה"ג לפי שכל המשכה חדשה בפ"מ אינו אלא ממדותיו העצמיי' שבמוה"ע דוקא וד"ל) וזהו הנק' המאריך באחד כמו שאמרו גבי ר"ע הי' מאריך בא' כו' שהוא ביחוד מדותיו שבמוה"ע דוקא ומובן ממילא שא"א להגיע לזה היחוד האמיתי שבאמיתת עצמותו ית' כ"א ע"י התקשרו' עצמיות הנפש דוקא שהוא אה"ר שלמעל' מהגבלת השכל והטעם אך א"כ הי' צריך להקדים ואהבת בכל נפשך עד בכל מאדך לפני מס"נ שבאחד כדי שעי"ז יגיע כל אדם למס"נ באח"פ כו' אמנם הענין הוא דבאמת יש ב' מדרגות בנש"י הא' מצד שרשם בעצמות א"ס ב"ה ממש טרם שירדו למטה בגופים וכמא' במי נמלך בנשמתן ש"צ כו' והיינו ישראל עלה במח' פי' כבר עלה במח' שבמוה"ע ממש קודם שעלה במח' ורצון להאציל ולברוא כו' (הנק' מח' כללי' כנ"ל) ולא כמו שהן מקבלים עתה משרשם במח' דחכמה הקדומ שהוא פנימית אור אבא בציור אדם כבן הנמשך ממוח האב כו' כי הוא למעלה גם מח"ס דא"א הנק' תעלומות חכמה ולכך ישראל אותיות לי ראש פי' לי בטל ראש ומוחין דאבא כו' משא"כ עתה כאשר נק' ישראל ראשית שמקבל מראש ומוחי' דאבא כו' והוא מאמר דבראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו' לפי שהמחש' כלי להשכל וחכמה ובהכרח בא' בגלוי בדבור ונק' מאמר פתוח כמ"ש פיה פתחה בחכמה והן י' מאמרות דאבא יסד ברתא כידוע אבל מח' סתימא' הוא אור פנימית החכמה שבהעלם שבלתי בא בגלוי באותיות השכל ולא יוכל לבא בדבור כמו בי' מא' והיינו אחור וקדם צרתני קדם למע"ב שהיא הנשמה דאה"ר שהי' במח' סתימאה ויצא' לגלוי ממח"ק כמ"ש קורא הדורות מראש מראש דא"ק כו' אך כ"ז אינו אמיתי' הפי' דעלה במח' רק כאשר הי' בעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעל' גם ממדותיו העצמיי' כמו רצון וחכמ' שבא"ס שהן ירדו לגלוי מן ההעלם כו' ומזה הטעם יוכל להיות מס"נ על קדה"ש בכל פחו' שבישראל לפי שקדה"ש הוא למוה"ע דוק' כידוע וזהו אמיתית הטעם לקדימת מס"נ באחד קודם שא' ואהבת בכל נפשך משום דאדרבה מצד ששרש נשמה האלקי' באח"פ ממש שהוא למעלה מבחי' אב כנ"ל ע"כ ממילא יוכל להגיע לאה"ר דבכל מאדך במס"נ בגוף בפו"מ מפני שנשמתו שרשה בעצמו' ממש ויש בכלל מאתיי' מנה שבמס"נ דנשמה באח"פ נכלל כח מס"נ שבגוף ועכ"ז הי' ר"ע מצטער מתי יבא לידי ואקיימנה בפ"מ דוקא לפי שהנשמו' דעכשיו שבגופי' שרש' מבחי' אדם שהוא בחי' מח' וחכמ' שנק' אור אבא ולא מעצמותו ממש והוא מדרגה הב' בנש"י שעלו במחש' כנ"ל והוא מס"נ דביטול היש לאין במקו' חוצבו לבד ולא במוה"ע ממש ולזה חפץ ר"ע במס"נ בפו"מ דוקא אפי' נוטל כו' דבזה דוקא יבא לבחי' מס"נ דנשמ' בעצמו' א"ס ב"ה כמו שעלה במח' העצמי' וזהו שהי' מאריך בנשמתו באח' הפשוט עד שיצא' נשמתו ונכלל' באח"פ מצד מס"נ בפו"מ דוקא וד"ל וזהו המאריך באחד ביחוד עצם מדותיו שבעצמותו ממש שלמעל' מיחוד דע"ס שע"פ ההשת' לשלו דקו"ח כנ"ל מאריכין ימיו הן המדו' אוי"ר שבלב שגם הן יהיו בבלתי הגבלה והתחלקו' שנק' אריכות ימים כנ"ל והוא מפני שאמ' שמע ישראל לי ראש דוקא פי' ישראל כמו שהוא בעצם שרשו במוה"ע ממש שנק' אריכו' דאחד כנ"ל שזהו הוי' העצמו' הוא אלקינו דוקא גם למטה אחד למעלה בבחי' אח"פ הנ"ל ואחד למטה ליחוד הו"ק א"ח ד' כו' ומזה נמשך ממילא ואהבת בכל נפשך ובכל מאדך מאד בלי גבול שהוא הנק' אריכו' ימים ולמעלה היינו בחי' ימים ארוכי' שבבחי' עצמו' המאציל שנק' יום שכולו ארוך כו' וזהו אורך ימים אשביעהו וכו' כנ"ל וד"ל:
(יד) ובכל זה יובן מ"ש ויחד לבבנו שיתאחד בחי' חצוניות הלב באוי"ר המוגבלים שנולדים מן השכל שיגיעו גם הם לבחי' בלתי גבול שבפנימית הלב שנק' אריכות ימים כנ"ל והיינו שתהי' האה"ז ג"כ למעלה מן הרצון המורכב בשכל כו' אלא בבחי' עצמיות הנפש ממש והענין הוא כידוע בשרש הב' לבבות הנ"ל שז"ש אחור וקדם צרתני שהוא כמו אדה"ר שגופו נברא אחרון למע"ב דאפי' יתוש קדמו והיינו עפר חומר גופו דוקא אבל מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים נשמה זו דפרחא מחיי העולמים קדמה לכל מע"ב והוא במחשבה העצמית שנק' מח"ק כנ"ל ומ"ש אחור וקדם צרתני היינו שיחד וחיבר התחלה עם הסוף יחד והיו לאחדם להיות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דוקא וזהו יש בכל א' מישראל בב' לבבות הנ"ל שע"ז א' בכל לבבך בשני יצריך בחי' פנימית הלב בחלל הימני שבו משכי רוח החיים ונשמה שבמוח והוא הנק' תעלומ' הלב דהיינו נקודת פנימית הלב מה שנעלם בתוך הלבולא יוכל לבא לגילוי בלב כמו שהיא מפני שלא יכילנו כלי המוח והלב כלל כי צר וקטן מהכיל האור כי רב הוא מאד ונק' אהבה המסותרת הטבעי' ועצמי' שבעומקא דליבא שאינו מאיר ומתגלה כמו שהוא ממש רק בעת נסיון כמו בקדה"ש שגם פחות שבישראל מוסר נפשו מפני תוקף גלוי עצם הניצוץ אלקי וגם בשבת וי"ט ועת הכושר נגלה אפס קצהו וכו' ובעי"ת שמתעוררים הכל בתשובה שלימה כו' ולנגד זה בחצוניות הלב ששם משכן היצה"ר בחום הטבעי בדם הוא הנפש הטבעי' ששם בחי' עומק רע להיות בעפר יסודו והוא יסוד אחור וקדם שאור הנשמ' שבחלל הימני מאיר ונמשך ומתחבר בחצוניות הלב שבחלל השמאלי והיו לאחדים ממש והוא במ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם בלב הטבעי יאיר אור האהבה האלקית שמאיר מצד אור האה"ר שבחלל הימיני ויש בזה ב' אופנים א' בבחי' הגבלה עפ"י התבוננות הנשמה בשכל והשגה והב' בבלתי גבול כלל והיינו כמו שהנשמ' היא מצד עצמ' אז גם בחצוניו' הלב דלב בשר יהי' אה"ר בלי גבול כלל וכנראה בחוש לכל דורש אלקים באמת ובתמים דגם שתחלת התפעלות אלקי' הוא רק לפ"ע התפעלות המוח אח"ז יגיע לכלל התפעלות עצומה וגדולה שלא יכיל המוח והלב כלל בתמימות ועצמיות הנפש שנק' בכל מאדך כו' והיינו כאשר תאיר עצם הנצוץ בחלל הימיני שנק' נקודה פנימי' בגלוי אור ונעוץ תחלתן בסופן לחלל השמאלי שהוא בחומר הלב החיצוני' יחדיו יהיו תמים ממש אך לא בכל עת תאיר מפנימית הלב אדרבה ברוב העתים היא בבחי' חשך והעלם והוא הנק' תעלומת הלב כידוע והוא הנק' מקיף שבהעלם וחשך כמו צל המגין ומעלי' את הדבר הנסת' בו כאיש המוסתר תחת צל האבן כו' וכך בחי אה"ר המסותרת בחלל הימיני בנקודת הלב בחי' מקיף ומגין בהעלם לדם הוא הנפש חום הטבעי שבחלל השמאלי שלא תכשל בכל דבר רע בהרהור ומעש' כל היום כמ"ש במ"א אך עיקר העבודה בזה העולם אינו אלא להוציא בחי' תעלומות הלב לבא לידי גילוי אור דוקא והיינו שבחי' ההעלם והחושך דמקיף יאיר וכמ"ש כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי שהוא להאיר את החשך הגס שבחלל השמאלי שיהי' לב אחד ממש כנ"ל וזהו ויחד לבבנו שלב חיצוני יתייחד בלב פנימי והיו לאחדים ממש ואז גם בחי' אוי"ר שבלב המוגבל מן השכל יהי' גם הוא בבחי' בלתי גבול כמו עצם אוי"ר שבעצם פנימי' הנשמה משא"כ כאשר הפנימית נקודת הלב בתעלומות שנק' חושך ואינו מאיר רק לפרקים שזהו כמו שהי' אחר ההבדלה דחושך ואור כנ"ל שאז א"א שיהיה לב החיצוני באה"ר העצמית כלב הפנימי כו' אבל כאשר החשך יאיר היינו שחשך ואור שוין הרי זהו למעלה משרש האור הראשון דנשמות והוא למעלה גם משרש נשמת אדה"ר דויפח כו' שנק' קדם למע"ב בחי' חכמה הקדומה אלא הוא מבחי' מהו"ע שלמעלה מבחי' אדם דחכמה כנ"ל ולזה חיבר נשמת אדה"ר בגוף שעי"ז דוקא יהיה עלי' לנשמתו למעלה ממקור חוצבה כי ודאי ירידה צורך עלי' וכך הוא בכל נצוץ בפרט כי ע"י ואהבת בשני יצריך להיות לב אחד דוקא עי"ז תעלה הנצוץ למעלה מעלה באור עצמות א"ס ב"ה ממש וכר"ע שהיה מצטער על קדה"ש בפו"מ דוקא מטעם זה (ואמנם ע"י בע"ת שמהפכים החושך שלמטה לאור הרי זה יעלה ויגיע למדרג' עליונה דצ"ג שממשיכים מהעלם וחושך העליון לאור כו') וזהו המאריך באחד באריכו' דאחד שזהו בחי' מוה"ע שיעלו בבחי' ימים ארוכים דרצון שלמעלה מן השכל והיינו בחי' אה"ר המסותרת הנ"ל שיהי' ביחוד ב' לבבות דוקא וד"ל אך הנה לפ"ז מהו שאמר ושנותיו שזה משמע כפשוטו שמאריך ימי שני חייו למעלה מכפי מספר...