קונטרס ומעין מבית ה'/מפתח
| קונטרס ומעין מבית ה' |
|---|
| מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח |
| גוף הקונטרס |
| מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח |
מפתח
קונטרס ומעין ובו כח מאמרים
מאמר א. ובו ד פרקים.
- הטיה מדרך התורה היא שטות. כמה בחינות בתענוג. האדם בחיר הנבראים עליו להתענג רק במה שלמעלה ממנו. פחיתותו אם נמשך אחרי ענינים גשמיים.
מאמר ב. ובו ב פרקים.
- חטא בדבר אסור ע"י: א) תוקף נה"ב ע"י ריבוי תאוות היתר ב) שטועה שאינו נפרד מיחודו ית' עי"ז, וטוב יהי' לו. אמיתית החיות הוא אלוקות וסטרא דקדושה.
מאמר ג. ובו ג פרקים.
- בסטרא דקדושה האור בגילוי, בסט"א הוא בבחי' גלות. ולכן נק' ע"ז והם נפרדים מיחודו ית'. אדם החוטא הוא גרוע ממנה.
מאמר ד. ובו פרק אחד.
- ע"י מעשה החטא האדם הוא בתכלית הפירוד, ולמטה מהסט"א, ופוגם בקישור הנשמה לאלוקות, ורק ע"י הרוח שטות טועה בזה.
מאמר ה. ובו ג פרקים.
- הטענה אשר טוב יהיה לו הוא רק מפיתויי היצר. פי' הכתוב והתברך בלבבו גו'. מל' נק' ה' צמאה ליוצרה: א) להכלל בשרשה ב) מפני גודל הירידה.
מאמר ו. ובו ג פרקים.
- גם הנשמה נק' הצמאה. ירידתה בשביל העלי' שנעשה עי"ז. סיום, פי' הכתוב: הרוה – נה"ב, את הצמאה – נה"א, לא יאבה ד' סלוח לו, סילוק הרצון.
מאמר ז. ובו ד פרקים.
- קליפות וסט"א מקבלים מאחוריים וכמאן דשדי בתר כתפוי. תומ"צ ישראל מקבלים מפנימיות הרצון. החוטא - רק לפי שעה אפשר שיקבל מאחוריים, ובהכרח שתופסק ההשפעה.
מאמר ח. ובו ג פרקים.
- אופן ב' ביניקת החיצונים: מחיצוניות מקיף העליון, שלמעלה מחכמה הנק' חשבון.
מאמר ט. ובו ג פרקים.
- כח החכמה מלובש בכלי, רצון כח שאין לו כלי מיוחד. עד"ז סדר ההשתל' או"פ בחשבון ובהגבלה – הטעם ע"ז, למע' מסדר ההשתל' או"מ בלי חשבון ובל"ג.
מאמר י. ובו ג פרקים.
- פי' הכתוב: שלום יהי' לי כי – נתינת טעם – בשרירות לבי אלך, שיקבל מהמקיף בל"ג. לא יאבה ד' סלוח לו, כי ישראל מקבלים מאו"פ דוקא, שרשם בפנימיות המקיף.
מאמר יא. ובו ג פרקים.
- ע"י צעקה פנימית מגיעים בפנימיות המקיף. מחיצונית המקיף אינם יכולים לקבל ומכריחים אותם לחזור בתשובה. מה שמתברך בלבבו הוא מפתויי היצר.
מאמר יב. ובו פרק אחד.
- הפיתוי שלא יראנו אדם אינו, כי סוף סוף תגלה חרפתו בקהל.
מאמר יג. ובו ב פרקים.
- המצדיק עצמו על עשיית החטא שהוא מפני חום הטבעי טועה, כי לפום גמלא שיחנא. נה"א בשרשה למע' מנה"ב, ולכן יכולה להתגבר עלי'.
מאמר יד. ובו ב פרקים.
- משביעין אותו – נה"א – ל' שובע. הטענה שחבירו הסיתו שקר, ואל תתחבר לרשע. הצדקת עצמו גורמת שאין תשובתו כדבעי.
מאמר טו. ובו ה פרקים.
- האדם בריאה התיכונה. נשתנה אופן יצירתו. הטעם ע"ז. עבודתן בדרך מלחמה. גם העובד ולומד ימצא בעצמו כמה מעניני שטות. אם מתייהר או מחזיק טובה לעצמו, אז, בכמה פרטים, גרוע הוא מאיש הפשוט. פגם הגאוה.
מאמר טז. ובו ב פרקים.
- הגאוה והחזקת טובה לעצמו שטות, כי על מה ולמה יתגאה. גרעון שטות החזקת טובה לעצמו לגבי שטות ההצטדקות ושטות העבירה. לפעמים הרוח שטות מטעהו שאינו צריך ליגיעה או שכבד הדבר לפניו, וכ"ז טעות.
מאמר יז. ובו פרק אחד.
- שטות דבעלי עסקים בריבוי טרדתם בעסק, שמונע אותם מקיום התומ"צ כדבעי, ושוכחים אשר ברכת ד' היא תעשיר. סתירות במארז"ל בענין מזונותיו של אדם והמשפט על זה.
מאמר יח. ובו ב פרקים.
- החסד הנמשך במל' דאצילות בר"ה ויוכ"פ הוא המשכה כללית. וע"י ה"ג דע"י שמקבלת בנעילה מתחלק לפרטים ונמשך החותם שלא יקרב זר.
מאמר יט. ובו ב פרקים.
- ביוהכ"פ נמשך חסד רוחני וע"י התלבשות מל' דאצילות בבי"ע, נמשך מזה חיות גשמי. ששת ימים – בעבודה. אדם נידון בכל יום אם יומשך למטה ובאיזה ענין.
מאמר כ. ובו פרק אחד.
- ענין הדין דר"ה ויוהכ"פ לר' יוסי ולר' נתן.
מאמר כא. ובו ב פרקים.
- אצילות באין ערוך לגבי אוא"ס, עשי' מאצילות – ע"י השתלשלות. לדעת רבנן – בחסד דאצילות הנקצב בר"ה ויוהכ"פ מושרשים גם השפעות הגשמיות.
מאמר כב. ובו ג פרקים.
- תוספת ביאור דעת רבנן ור"י. כל נברא כלול מגוף ונפש. התהוות הגוף וציור הגשמי הוא יש מאין.
מאמר כג. ובו ב פרקים.
- המזלות אינם אלא כגרזן ביד החוצב, לבוש שע"י תתגשם ההשפעה.
מאמר כד. ובו בפרקים.
- קצבת ההשפעה תלויה באופן עבודתו בשנה העברה. משל מהבעש"ט. שתתגשם ההשפעה הוא מחסדי ד' ובשביל קיום התומ"צ. אין צו אלא ע"ז.
מאמר כה. ובו ד פרקים.
- טבע הוא אלוקות המוסתר, העסק רק לבוש וא"צ למנוע מתומ"צ. אמונת בנ"י עצמיית.
מאמר כו. ובו בפרקים.
- שטות דקדושה. ע"י חטא עה"ד – תוקף הרגש הטבעי. שטות דלעו"ז.
מאמר כז. ובו ב פרקים.
- ע"י ההנהגה בתוקף שמצד עצם הנשמה נחלש הרגש הטבעי ומוכשר אח"כ לדעת דקדושה. פי' הכתוב ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים.
מאמר כח. ובו פרק אחד.
- תוכן דברי הקונטרס.