משנה/ביצה פרק ג

משנה
ביצה
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה

משנה א

אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שווין. זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.

משנה ב

מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב.ומעשה בנכרי אחד, שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

משנה ג

בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי. רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה. שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה. אבל מביא בידו אברים אברים.

משנה ד

בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום, יעלה וישחוט, ואם לאו, לא ישחוט. רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן.

משנה ה

בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה. ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאה. ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.

משנה ו

אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהן. רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.

משנה ז

אין משחיזין את הסכין ביום טוב, אבל משיאה על גבי חברתה. לא יאמר אדם לטבח: שקול לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלקים ביניהן.

משנה ח

אומר אדם לחברו, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה. רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב. אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני בירורי המידות). וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן, מפני מיצוי המידות. הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.