לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/עקב

עקב,  א׳

 ויאכילך את המן וגו׳ למען הודיעך וגו׳. הנה המן הוא בחי׳ טל כמ״ש ותעל שכבת הטל והוא טל שעתיד להחיות בו את המתים הוא בחי׳ רחמים רבים כמאמר מחי׳ מתים ברחמים רבים ולהבין מהו בחי׳ רחמים רבים למעלה הנה כתיב וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה (בירמיה סי׳ ל״א ועמ״ש מזה ע״פ ואלה המשפטים) פי׳ שיש שני מיני נשמות בחי׳ אדם ובחי׳ בהמה. ויובן זה עם מ״ש פני אריה אל הימין כו׳ שהוא בחי׳ אהבה ובמ״א תכתיב אריה שאג מי לא יירא (בעמוס סי׳ ב׳) וגם ימים נוראים נקראים ע״ש אריה כי אריה אותיות יראה והיינו שבחי׳ אהבה זו של בחי׳ אריה למעלה הוא מבחי׳ התגלות גדולתו של הקב״ה ולגדולתו אין חקר שאינו יכול להתלבש תוך עלמין ולכן תפול עליהם אימתה ופחד בהתגלות גדולה זו מצד המקבל שאינו יכול להתלבש בהם בחי׳ זו כמו שהיא למעלה בבחי׳ אהבה [וע״ד המבואר במ״א המשל מחותם בולט נעשה על השעוה צורת חותם שוקע כך מהתגלות גדולתו של הקב״ה נמשך למטה בעולמות בחינת יראה] וזהו ענין שירד על המזבח אש בצורת אריה דאכיל כל קרבנין כו׳. דהיינו בחי׳ חלב ודם שנכלה ונשרף בהתגלות בחי׳ זו וע״ז נאמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא ששורף ומכלה כל האשים ובחי׳ אהבה מקבלים כל העולמות מבחי׳ פני שור שמהשמאל שהוא בחי׳ גבורה המעלים ומסתיר בחי׳ גדולה הנ״ל ואהבה שנמשך מבחי׳ זו נקרא בשם בהמה לשון נוקבא שמקבלת מפני שור הנ״ל ונק׳ אהבת עולם מפני שאהבה זו באה ע״י העלם והסתר חיות אלקות שבתוך העולמות והחיות הוא העול׳ למעלה בתשוקה נפלאה להתעלות ולהתכלל באחד שהוא מקור וחיי החיים בחי׳ סוכ״ע כמ״ש אל דמי לך כו׳ קארי תדיר ולא שכיך כו׳ וכן האדם שמתבונן תמיד בעין שכלו העלם והסתר חיות אלקות שלכן נקרא עולם מלשון העלם והסתר מתעורר בתשוקה נפלאה שמשתוקק ונמשך בטבע למעלה לאור באור החיים ונק׳ אהבה זו בחי׳ בהמה רבה ואהבה זוטא שבתוך העולמות והנה בחי׳ אדם הוא כמ״ש ועל דמות כו׳ כמראה אדם כו׳. דהיינו מארי דאורייתא והוא עד״מ כמו האדם שיש בו רמ״ח אברים ושס״ה גידים. משא״כ אברי בהמה אין בהם מספר זה. כך התורה היא רמ״ח מ״ע ושס״ה מל״ת שהיא בחי׳ גבוה מאהבה ויראה שאהבה ויראה הם רק גדפין לבד לפרחא לעילא במקום התורה: ב והנה כתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך בהמות לשון רבים שיש עוד בחי׳ בהמה שלמעלה מבחי׳ אדם והיא הנק׳  בשם בהמה רבה שהיא בחי׳ אהבה רבה שלמעלה מן הדעת המושג ומלובש תוך העולמות שהוא מבחי׳ סוכ״ע דכולא קמיה כלא חשיב ממש [והיינו ענין מ״ש בע״ח שער (א״א פ״ד) שכל הפרצופים העליונים של א״א ואו״א זו״נ יינקו תחלה מב׳ בחי׳ דדי בהמה ע״ש] ומשם נמשך בחי׳ רחמים רבים. דהיינו כמו למשל מלך בשר ודם שמפני גבהותו והתנשאותו על כל השרים והעמים יש בו מדת רחמנות יותר שמרחם על כולם מפני שכולם הם שפלים וגרועים ממנו לכן הרחמנות גדולה מאד בעיניו על גודל ועוצם שפלותם וככה ממש כביכול באור א״ס ב״ה שהכל בטלים במציאות נגדו ית׳ וכולא ממש כלא חשיבא קמיה ואפי׳ עולמות עליונים כדכתיב הן שמים לא זכו בעיניו ולכן הרחמנות גדולה מאד עליהם איך שהם שפלים וגרועים בתכלית השפלות נגדו ית׳ שאפי׳ על בחי׳ ג״ע העליון ותחתון נופל בו רחמנות הנ״ל [כמ״ש מזה ע״פ כי ההרים ימושו כו׳] שענין ג״ע הוא שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה כו׳ ואין זה אלא זיו והארה המתפשטת ממנו ית׳. אבל בו בעצמו ובכבודו לא שיחך זה כלל כי הכל בטלים במציאות נגדו ית׳ ונכללים ביחודו ואחדותו ואין שם דבר בפ״ע שיפול עליו שם דבר ומהות בפ״ע כמו ג״ע כו׳ [ועמ״ש בד״ה אשירה לה׳ כי גאה גאה בפ׳ בשלח בענין עלמא דאתכסיא] ואפילו בחי׳ עדן שלמעלה מבחי׳ גן שהיא בחי׳ חכמה נאמר עליה כולם בחכמה עשית שנחשב בחי׳ עשי׳ גשמיות לגבי הקב״ה והרחמנות ע״ז גדולה מאד איך שירדו כ״כ בבחי׳ מטה להיות נחשב כלא ממש קמיה כנ״ל. ומזה יתבונן המשכיל לעורר חרמים רבים על נפשו דהיינו על ניצוץ אלקות שבו שהוא חלק אלוה ממעל ממש מבחי׳ אלקות ואני ה׳ לא שניתי היה הוה ויהיה ואתה הוא קודם שנברא העולם כו׳ והוא אסור וקשור בהבלי עולם המעלים ומסתיר אור האמת ועוסק בהבלי עולם שהם כלא ממש ואפילו עוסק בדברי תורה אי עבד בגין יקרי׳ כו׳ דהיינו שרוצה להשיג איזה דבר להיות נחשב ליש ודבר הרי לימוד זה מתחת השמש שהכל הבל ורעות רוח וכשיעמיק בענין זה בהתבוננות כאו״א לפי מה שהוא יודע ומכיר א״ע כי ידע אינש בנפשיה יעורר רחמים רבים וחמלה יתירה איך שהוא בתכלית השפלות ורחוק מה׳ בתכלית ובזה תחי׳ נפשו כתחה״מ ממש שענין תחיית המתים יהיה ע״י טל כמ״ש כי טל אורות טליך והוא טלא דנטיף מפומא דעתיקא כו׳ פי׳ שיהיה התגלות אלקות בבחי׳ גילוי רב ועצום ממקור וחיי החיים א״ס ב״ה ונגלה כבוד ה׳ כ״כ עד שאפילו במקום שהיה מעט מזעיר חיות וקיום יעוררו ויעלו למעלה להכלל באחד ולהבטל  כביטול נר בפני אבוקה ויתקבצו מכל המקומות המודחים שם ועי״ז יוכלו לקבל חיות רב להחיות מתים מפני שנשאר בהם קסטא דחיותא וככה ממש יחיה איש את נפשו האסורה וקשורה בהבלי עולם ונחשבת כמת כמ״ש ויתן את רשעים קברו וכמארז״ל רשעים בחייהם קרויים מתים שאפילו החיות שבהם כמת נחשב וע״י התעוררות בחי׳ רחמים רבים מלמעלה עי״ז מתעורר ומתקבץ החיות מכל מקום שיש בו מעט מזער קיסטא דחיותא למקורו ושרשו ויקבל חיות רב להחיות נפשו: ג והנה המשכות בחי׳ רחמים רבים הנ״ל הוא ע״י י״ג מדות והיינו שלפי שהם רחמים רבים בלי גבול א״א להתלבש תוך העולמות אם לא ע״י צמצומים דרך י״ג מדות שנותנים מדה ושיעור שיוכלו העולמות לקבלו [וזהו ענין כשמן הטוב כו׳ יורד על הזקן כו׳ וכמ״ש בזהר ח״א (דפ״ח א׳) איהו שמן ואיהו טל ויורד על הזקן שנמשך ומתלבש בי״ג מדות שהם בחי׳ י״ג ת״ד והיינו מ״ש הרמ״ז בפי׳ ויקרא (בדף ט״ו ע״ב) ובפ׳ אמרו (בדף צ״ד ע״א) בשם הלק״ת פ׳ תולדות שיש בדיקנא ב׳ בחינות שערות והפנימית כו׳ ע״ש] והיינו כנגד י״ב שבטים ושבט לוי הכולל כולם ולכן אומרים סליחות וי״ג מדות מר״ח אלול ואילך שאז הוא זמן התעוררות בחי׳ הנ״ל. וזהו שכתוב רחמיך רבים ה׳ כמשפטיך חייני שע״י בחינת רחמים רבים נמשך חיות כ״כ עד שאפילו במקום משפטיך חיינו וכמאמרנו כתבנו לחיים טובים וזהו שכתוב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה הוי׳ אבינו פי׳ כי הוי׳ אבינו הוא בחי׳ רחמים רבים הנ״ל [י״ל ע״ד מ״ש הרמ״ז פ׳ אמור שם שמציאות אבא מושפע מבחי׳ הפנימית דדיקנא כו׳ ועמ״ש על פסוק זה כי אברהם כו׳ גבי מגלת אסתר] ולכן אומרים בעשי״ת אבינו מלכנו והוא למעלה ממדרגת האבות שהן הן המרכבה וכמ״ש ושמי הוי׳ לא נודעתי להם פי׳ שלא היה להם ידיעה והתחברות בשם הוי׳ אבינו שהוא בחי׳ רחמים רבים הנ״ל. וזהו שכתוב במן שהוא בחי׳ הטל בחי׳ רחמים רבים אשר לא ידעון אבותיך שלא היו לאבות ידיעה בו (ועיין מזה ברבות במדבר רפ״א ס״פ ראה פ׳ אחרי ס״פ כ״ב בקהלת רבה בפ׳ ברבות הטובה דצ״ג ע״ב]. למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה וגו׳. פי׳ ע״ד מה שארז״ל כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו כי לא בזה יחיה האדם. פי׳ האדם עילאה שעל דמות הכסא כו׳ ע״ד מאמרז״ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים אלא כי על כל מוצא פי׳ הוי׳ וגו׳ דהיינו ע״י התבוננות שמשכיל ומתבונן שהתורה היא מוצא פי הוי׳ ודבורו של מקום ואורייתא וקוב״ה כולא חד והוא ענין טל תורה כמאמרז״ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו שהוא מבחי׳ סוכ״ע אלא שנתגשם באותיות גשמיות על הספר בדיו [ועמ״ש מענין טל תורה בד״ה האזינו השמים כו׳ תזל כטל אמרתי ובד״ה יחיינו מיומים] וזהו למען הודיעך פי׳ על ידי המן יוודע לך זה שהוא בחי׳ טל אשר לא ידעון אבותיך כנ״ל ואעפ״כ ויאכילך שנתגשם עד שדכו במדוכה. ומזה תבין ענין התורה שהוא מוצא פי הוי׳ כנ״ל רק שירדה ונתלבשה כו׳. ולכן על ידי זה יחיה האדם [ועיין עוד בפירוש כי על כל מוצא פי כו׳ בזהר פ׳יתרו דפ״א ע״ב פקודי רנ״ג א׳ נשא קכ״ב ב׳ קכ״ג א׳ ויחי דר״ג ע״א]:)

עקב,  ב׳

ואכלת ושבעת וברכת וגו׳. וארז״ל פ״ז דברכות (דמ״ח ע״ב) וברכת זו ברכת הזן על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים כו׳. ופריך שם (דמ״ט ע״א) לרבי דאמר אין חותמין בשתים ממה שחותמים על הארץ ועל המזון ומשני ארץ דמפקא מזון. וצ״ל דלמה לו להזכיר מזון כלל בברכת הארץ דהא לכאורה מזון שייך לברכת הזן שקבעו לה ברכה בפני עצמה. אך הענין דהנה איתא שם לעיל מיניה משה תקן להם ברכת הזן בשעה שירד להם מן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ כו׳ והקשה הרשב״א שם הובא ב״י  (סי׳ קפ״ז) והיא קיי״ל בסמוך דברכות אלו דאורייתא נינהו וי״ל דמטבע הוא שטבעו להן כו׳ ע״ש א״כ נוסח ומטבע דברכת הזן שייכא דוקא לענין ירידת המן ולכן מזכירין גם בברכת הארץ ועל אכילת מזון וגם חותמין על האכץ ועל המזון אע״פ שהזכיר מזון בברכת הזן אלא דמטבע ההוא קאי על לחם מן השמים שהוא המן. ומזון שבברכת הארץ הוא קאי על לחם מן הארץ. אך צ״ל דא״כ מדוע גם עתה החיוב לברך בנוסחא זו שבברכת הזן אע״פ שאין המן יורד עכשיו כלל. ולהבין זה יש להקדים ענין המן דכתיב ביה אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך משמע שהוא בחי׳ ומדרגה גבוה מאד שאפילו לאבות לא נודע בחי׳ מקור ושרש המן כ״א זהו בחינת משה וכמארז״ל שהמן ירד בזכות משה ועיין בזהר פ׳ אמור (דף ק״ב סע״ב) ובפי׳ הרמ״ז שם. וגם צ״ל מ״ש למען הודיעך כי לא על הלחם לבוד יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי׳ יחיה האדם. ובלק״ת פי׳ דר״ל המוצא פי ה׳ שבמאכל וזה דוחק קצת (ועמ״ש בזה בזח״א דר״מ ע״א ח״ב דפ״א ע״ב ע״ש. ובח״ג מ״ז ב׳ קכ״ב ב׳ קכ״ג א׳). אך הענין יובן בהקדים ענין תהו ותיקון שבתהו היו בחי׳ יש ולכן לא היה בהן התכללות לכן נק׳ ז׳ נקודות וע׳ מזה בפ׳ אמור בביאור דכבשים וע״כ נפלו למטה והוא בבחי׳ שם ב״ן וכמ״ש והארץ היתה תהו. אך האדם הוא מבחי׳ התיקון שם מ״ה שהוא בחי׳ ההתכללות וכמבואר בביאור הנ״ל ולפי ששרש עולם התהו משם ס״ג שלמעלה ממ״ה ע״כ האדם ניזון מצומח וחי וזהו ענין שעל הלחם יחיה האדם וכמש״ש וע״פ ראשי המטות וע״פ ששת ימים תאכל מצות. וזהו ענין לחם מן הארץ בירורים דב״ן כנ״ל מענין והארץ היתה כו׳. אך ענין כי על כל מוצא כו׳ הנה ירידת המן ע״י הטל וכתיב מטל השמים וזהו ג״כ לחם מן השמים ובטל כתיב כי טל אורות שנמשך מבחי׳ אורות שלמעלה מהכלים וא״כ הוא למעלה מתהו ותיקון וכענין עקודים שלמעלה מנקודים כו׳ וע״כ לא היה ממנו פסולת ולא כשאר מזון ששרשו משבה״כ כי הוא למעלה מבחי׳ בירורים והוא מבחי׳ טלא דבדולחא המלובש במו״ס שלמעלה מחכמה דאצילות וז״ש ועינו כעין הבדולח כו׳ ועמ״ש מזה ע״פ אכלהו היום כו׳. וע״ז נאמר כי לא על הלחם מן הארץ לבדו בירורים דב״ן וס,ג יחיה האדם מ״ה דאצילות כי על כל מוצא פי כו׳ מבחי׳ שלמעלה מהתהו ותיקון. (וכענין אתעדל״ע שלמעלה מאתעדל״ת שזהו בחי׳ ומדרגת הטל כמ״ש סד״ה אני ישנה כו׳ וז״ש בזהר פ׳ ויקרא) (די״ז ע״ב) על שאלת איכה תרעה דידי מלה טמירא הוא כו׳. ולכן נאמר בו אשר לא ידעון אבותיך שהם חג״ת דאצי׳ אורות בכלים [וי״ל כי חג״ת דאצי׳ שרשן עד חג״ת דא״א שמתלבשים באו״א אדם [דעשיה] (דאצי׳) אורות בכלים אבל הטל ומן שרשו ממו״ס שאינו מתלבש כו׳ רק בבחי׳ שערות ולא בבחי׳ כלים ואברים ממש והיינו לפי שהוא מבחינת עתיק מבחי׳ תחתונה שבמאציל וזהו ג״כ ענין וארא אל אברהם כו׳ ושמי הוי׳ בחינת עתיק שם הויה דלעילא לא נודעתי להם וזהו רק בחינת משה ויקרא הוי׳ הוי׳ כו׳ ועמ״ש סד״ה ואתחנן. וכפשוטו היינו כי האבות הן בחינת מדות דאצילות והמן שרשו מחכמה עילאה לכן נאמר אשר לא ידעון אבותיך כי החכמה המתלבשת במדות אינה ערוך לעצמיות חכמה עילאה עמ״ש בד״ה באתי לגני כו׳ ולכן נק׳ המדות זעיר אנפין וכמ״ש מזה בענין ק״ש בפרשה ואתחנן ועמ״ש בפרשה וארא בד״ה וידבר אלקים אל משה כו׳ וארא אל אברהם כו׳ ע״ש]. ולכן משה תיקן ברכת הזן בשעה שירד המן כי המן נמשך מבחי׳ מו״ס מקור שם מ״ה וזהו בחי׳ משה ונחנו מה שהוא בחי׳ ביטול אמיתי מבחי׳ יחו״ע ולכן היה כבד פה. כי פה היינו בחי׳ גילוי והמשכה והוא בחי׳ יש לגבי הביטול דמשה ועמ״ש מזה בביאור דאלה מסעי ועמ״ש בפרשה בהעלותך בענין אם את כל דגי הים כו׳. והנה גם  כדי להיות המשכה זו דבחי׳ ח״ע צ״ל ברכה והמשכה כי עצמות אור א״ס הוא למעלה מעלה גם מבחי׳ ח״ע אלא שמברכים וממשיכים להיות ירידה והמשכה זו וזהו ענין בא״י כו׳ הזן כו׳ בטובו כו׳ הכל לשון נסתר כי הוא המשכה עליונה מאד וכנודע החילוק בין לשון נוכח לנסתר דנוכח מדבר בהמשכה שמבחי׳ ממכ״ע עלמא דאתגלייא משא״כ לשון נסתר הוא ההמשכה מבחי׳ סוכ״ע. וזהו ענין שמטבע ונוסח דברכת הזן שייך לבחי׳ ומדרגת לחם מן השמים כו׳: ב ויהושע תיקן להם ברכת הארץ מל׳ והוא לנוכח שאתה זן כו׳ ולכן ברכת הארץ מתחלת בנודה לך בחי׳ הודאה שהוא בחי׳ ביטול היש יחו״ת מה שאין כן ברכת הזן מתחלת בברוך גילוי יחו״ע ביטול אמיתי [וע׳ בזהר ויחי (דרל״ז) בענין יהודה וזהו יהודה אתה ל׳ נוכח ע׳ בזהר משפטים (דף קי״ד ע״א) ועמ״ש ע״פ והקבמצו בני יהודה כו׳ בהפטרה דפ׳ במדבר]. וזהו ארץ דמפקא מזון שהם הבירורים דתהו שהמל׳ מבררת אותם ועי״ז עולים ונכללים באצילות בבחי׳ מ״ן ונמשך מ״ד ומוחין חדשים כמו הלחם שמתברר בקיבה וכבד ועולה ללב כו׳ ועי״ז ממשיך חיות להיות יחיה האדם ועמ״ש בענין שמע שם ע׳ ב״ן רפ״ח ששם ב״ן מברר ומעלה הרפ״ח ניצוצים ע״ש. ועוד כי המזלות שרשם משמרי האופנים וגבוה מעל גבוה עד מל׳ דאצילות דבר ה׳ כנז׳ בד״ה כי תצא וע׳ מזה בביאור דראשי המטות שהעשרה מאמרות שהן חיות הדצ״ח הם מבחינת ע״ס דב״ן דמל׳ דאצילות ע״כ נק׳ ארץ דמפקא מזון וזהו שאנו אומרים בברכת הארץ מזון ועל אכילת מזון שאתה זן כו׳ דהיינו המשכת הכחל בארץ שהיא בחי׳ מל׳ לברר הבירורים דרפ״ח ניצוצין ולהעלותם משבה״כ למעלה. וזהו ג״כ שברכה זו מתחלת בהודאה ומסתיימת בברכה ומברכים אותך כו׳ כי ברוך היינו המשכה מבחינת חכמה עילאה ביטול אמיתי משא״כ הודאה הוא בחי׳ יחו״ת ביטול היש כנ״ל אך גם כדי שיהיה ביטול היש צ״ל ברכה והמשכה לזה מבחי׳ יחו״ע והיינו מבחי׳ ברכת הזן דיחו״ע שאומרים תחלה שמשםש ממשיכים בחי׳ ברכה ג״כ ברכת הארץ להיות ארץ דמפקא מזון ביטול היש וכמ״ש בזהר ר״פ תזריע (דמ״ב ע״ב) ע״פ גמלתהו טוב שהוא ענין בירור הטוב דרפ״ח ניצוצים אימתי בזמן דאינון ימי השמים נהרין עלה כו׳ דהיינו המשכה מבחי׳ יחו״ע ביחו״ת להיות ביטול היש וכמו שטל המשים יורד ונמשך ללחלח הארץ כו׳ וכן מטר השמים ועי״ז מעורר ונותן כח בארץ להצמיח כל מיני מאכל וגם כמ״ש ממגד תבואות שמש שע״י שהשמש זורח בארץ ומכה בה בכח כנודע שאויר התחתון הסמוך לארץ חם ביותר מאויר האמצעי כו׳ על ידי זה מוציאה תבואות הארץ. נמצא אע״פ שהארץ מפקא מזון ע״י כח הצומח שבה ממאמר תדשא הארץ דשא כו׳. עכ״ז הוא דוקא ע״י שמקבלת משמים טל ומטר ואור השמש וכן אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל. כך למעלה אע״ג דשם ב״ן שהוא בחי׳ ארץ מברר הבירורים דרפ״ח כנ״ל להיות ביטול היש וזהו ענין לחם מן הארץ אך הוא ע״י המשכה מבחי׳ ימי השמים דנהרין עלה והיינו מבחי׳ טל השמים שזהו ענין ברכת הזן שכנגד המן שהוא בחי׳ טל וגם משה הוא בחי׳ שמשא כנודע כמ״ש ע״פ ואתחנן כו׳ שעי״ז דייקא נמשך הכח בארץ לברר ולהיות ביטול היש בבי״ע כו׳ ועמ״ש בפ׳ שלח בד״ה והיה לכם לציצית בענין תכלת נהורא תיכלא שמכלה היש שנמשך מנהורא חיוורא וכענין לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה כו׳ ע״ש באריכות. ועד״ז יובן מ״ש בזהר ויגש (דר״ז סע״ב) ע״פ וברכת את. לברכא ליה כו׳ מ״ט בגין דמזונא כו׳ דהא במזלא תליא כו׳ ע״ש באריכות דהיינו שצריך להמשיך ההמשכה מבחי׳ יחו״ע בבחי׳ יחו״ת הנק׳ את שעי״ז יהי ארץ דמפקא מזון כו׳ וע׳ בזהר  פ׳ תרומה (דקע״א ע״א). ומפני שעיקר הכוונה בברכת הארץ בשביל זה הבירור להוציא לחם מן הארץ אין זה כחותם בשתים אלא חדא היא ארץ דמפקא מזון כו׳. ופי׳ על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה כי הנה אע״פ שיחו״ע גבוה מיחו״ת עכ״ז הרי תכלית הבריאה שיהיה דירה בתחתונים דייקא שיהיה יש וביטול היש וכנודע מענין ישראל כי שרית עם אלהים דייקא כי צחוק עשה לי שם אלקים כו׳ כמ״ש בד״ה אני דפ׳ ציצית ועמ״ש במ״א בד״ה ואתחנן בענין ישראל מונין ללבנה ומ״ש בד״ה שובה ישראל עד גבי כי עמך הסליחה למען תורא. ומקור המשכת ביטול זה נמשך מבחי׳ ארץ שהוא בחי׳ מל׳ דאצילות כי זה השער לה׳ שהיא מקבלת מלמעלה מעלה כי נעוץ סופן כו׳ וממנה דייקא נמשך הכח בבי״ע להיות ביטול היש. וע״כ נק׳ ארץ חמדה ארץ חפץ פי׳ חפץ ורצון שלמעלה שיהיה ביטול היש לאין וכמ״ש בע״ח שמתחלה היה ההמשכה מבחי׳ כי חפץ חסד הוא ועכשיו הוא ע״י מעשה התחתונים וע״ז אמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה כו׳ [ועמ״שש מה לקמן בפי׳ וענין שנקראת ארץ כנען לשון סוחר ועיין במדרש תהלים (סי׳ ה׳) ע״פ למנצח אל הנחילות] והיינו להיות בהם ועל ידם העלאה והמשכה זו דדירה בתחתונים והיינו מפני שישראל עלו במחשבה לכן יש בהם כח להמשיך הגילוי גם למטה וכמ״ש במ״א בביאור ע״פ יונתי כי מחשבה זו הוא בחי׳ מקיף כולל אבי״ע כו׳. ולכן מקדימים לומר ברכת הזן זהו כענין הבחי׳ דכי חפץ חסד הוא ואח״כ ברכת הארץ זהו ההמשכה ע״י מעשה התחתונים ופי׳ ורחבה כענין רחבה מצותך מאד להמשיך גילוי בחי׳ סוכ״ע שלמעלה מהקו כו׳ ועמ״ש בפ׳ וארא בביאור ע״פ דלכן אמור. וזהו ועל שהוצאתנו מארץ מצרים בחי׳ מיצר וגבול כו׳ ותחלה ומברכים אותך אנחנו ב״י ואח״כ יתברך שמך בפי כל חי ועמ״ש מזה סד״ה וכל העם רואים. וזהו שאנו אומרים פסוק זה דואכלת ושבעת וברכת בברכת הארץ כי עיקר המשכה דברכת הזן ג״כ בשביל ברכת הארץ דהיינו שמיחו״ע נמשך הכח ועוז לי חו״ת שיהיה ביטול היש והנה גם בימי משה קודם שנכנסו לארץ הזכירו ברכת הארץ על בחי׳ ביטול היש אלא שאז היתה בנוסח אחר וגם נכללת תוך ברכת הזן שעל המן וכמ״ש המ״א (סי׳ קצ״א) דמדאורייתא די כשיברך על שלשתן ברכה אחת כו׳ אלא שאחר כך כשפסק ירידת המן ונכנסו לארץ תיקן יהושע ברכת הארץ להיות ברכה בפ״ע כו׳. ומתורץ קושיית הרשב״א: ג וזהו ג״כ שצריך שיזכיר בה ברית ותורה. ואם לא הזכיר לא יצא י״ח. והענין כי הנה המשכה זו מבחי׳ יחו״ע דח״ע שהוא ברכת הזן. שיומשך המשכה זו ביחו״ת בברכת הארץ זהו ע״י ברית ותורה. כי הנה משה אמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי כו׳ ופי׳ בזהר כבד פה לגבי אורייתא דבעל פה כבד לשון לגבי תורה שבכתב. והיינו כי מל׳ פה תורה שבעל פה קרינן לה שהיא בחי׳ הגילוי למטה וגם תורה שבכתב דמח״ע נפקת מ״מ היא המתלבשת בז״א שהוא בחי׳ המדות כשר ופסול כמ״ש במ״א בד״ה השמים כסאי כו׳ ומשה הוא עצמיות ח״ע כמו שדבוקה למעלה בשרשה וע״כ לא יכול לישפל להיות בבחלי׳ ההמשכה והגילוי למטה כ״א להיות קשור במקורו כו׳ ועמ״ש מזה בביאור ע״פ יונתי אלא שהקב״ה השיבו ואנכי אהיה עם פיך כו׳ ונמצא שהתורה היא הממוצע המחבר וממשיך מבחי׳ עצמיות ח״ע חכמה סתימאה בבחי׳ ח״ת שהיא בחי׳ מל׳ ועמ״ש כה״ג ע״פ יונתי שהתורה היא המחברת בחי׳ מקור נש״י שעלו במחשבה עם בחי׳ הנשמה המתפשטת בגוף ולמעלה זהו התחברות והמשכה מבחי׳ ח״ס וכתר במל׳  דאצילות שהתחברות זו היא ע״י התורה שהיא חכמה דאצילות ועמ״ש בד״ה למען תירא את ה׳ ועד״ז הוא כאן שהמשכה מבחי׳ ברכת הזן שהוא בחי׳ מן שנמשך ממו״ס טלא דבדולחא שיומשך במל׳ דאצילות שהיא בחי׳ הארץ זהו ע״י התורה שמבחי׳ חב״ד דז״א וזהו חכמות בחוץ תרונה שלהיות הגילוי בחוץ היינו בבי״ע זהו דייקא על ידי חכמות היינו ב׳ בחי׳ חכמה היינו שלהיות ההמשכה מחכמה עילאה זהו ע״י התורה ותמלא כדה כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה זכור את יום השבת לקדשו ועיין במק״מ בפי׳ הזהר פ׳ תולדות (דקמ״א ע״ב) מענין פי׳ חכמות בחוץ וע׳ לקמן. ועד״ז יובן המדרש רבה (פ׳ ויחי פרשה צ״ח) ד״א יששכר חמור גרם פירותיו של יששכר גסין היו כו׳ ע״י שהיו עוסקים בתורה כו׳ ע״ש והיינו כי ברכת הארץ הוא ע״י תורה דייקא מטעם הנ״ל (ובאופן אחר י״ל הפי׳ בענין חכמות בחוץ שכדי להיות ההמשכה מבחי׳ חכמה עילאה בחוץ במל׳ מקור דבי״ע צ״ל ע״י המשכה מח״ס דעתיק שלמעלה מחכמה עילאה דאצי׳ דקמיה שוין אצילות ובי״ע ע״כ משם דייקא נמשך הכח להיות ההמשכה גם בחוץ וכענין המגביהי לשבת כו׳ המשפילי כו׳ וכ״מ הפי׳ באדרא) (דקל״א ב׳ ודק״מ ע״א) ובפ׳ ואתחנן (דרס״ב ע״א) ועמ״ש מזה לעיל בפ׳ בהעלותך ועד״ז יש לומר ג״כ בענין הזכרת תורה בברכת הארץ כי אע״ג דהתורה נק׳ נובלות חכמה כנ״ל בענין השמים כסאי כו׳ ובענין כבד פה כו׳. אך באמת כדי להיות בחי׳ ירידה והמשכה מחכמה עילאה בבחי׳ זו זהו ע״י המשכה מלמע לה מעלה מהחכמה וכמ,ש במ״א באריכות דוגמא לזה מענין וידבר שלשת אלפים משל כו׳ בד״ה לך לך מארצך. וזהו ענין ואנכי אהיה עם פיך. וכמ״ש ג״כ בד״ה ואהיה אצלו אמון דהתורה משבחת א״ע במעלתה זו שתוכל לירד להיות בחי׳ אמון פדגוג מה שמשה לא יכול לירד להיות בבחינה זו כמ״ש כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן כו׳ אלא שזהו ע״י המשכה מבחי׳ אנכי מי שאנכי דייקא. וז״ש במדרש רבה ע״פ אלה הדברים אשר דבר משה עד שלא זכה לתורה כתיב לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה כו׳ אלה הדברים אשר דבר משה. נמצא שאע״פ שבחי׳ היותו כבד פה ולא איש דברים זהו מצד היותו מבחי׳ חכמה עילאה שא״א לבא בגילוי ההשתלשלות בבחי׳ פה ודבור עכ״ז מה שע״י התורה זכה להיות מדבר אלה הדברים כו׳ זהו בחי׳ עליונה יותר. ואיך הוא אלא ודאי מפני שכדי להיות המשכה זו מבחי׳ ח״ע בבחי׳ דבור זהו ע״י המשכה מבחי׳ הכתר שלמעלה גם מח״ע וכמ״ש כה״ג במ״א ע״פ ארוממך ה׳ כי דליתני. ועד״ז י״ל ג״כ ענין הזכרת תורה בברכת הארץ כי לחם מן השמים היינו ז״א דאצילות וח״ע ואע״ג דשרשו מטלא דבדולחא היינו ששרשו משם אבל עכ״ז נק׳ לחם מן השמים שהמשככתו למטה הוא במחי׳ שמים דהיינו ז״א דאצילות וכדי להיות המשכה מבחי׳ זו בארץ דהיינו ברכת הארץ זהו ע״י התורה כענין ואנכי אהיה עם פיך דגבי משה וזהו ואכלת ושבעת וברכת את ה׳. את דייקא דהיינו בחי׳ דבור העליון שהוא בחי׳ כ״ב אותיות מאל״ף ועד תי״ו וכמ״ש במ״א הנה להיות ברכה זו צ״ל על ידי התורה. ולקמן נתבאר דפי׳ חכמות בחוץ היינו ח״ע וח״ת שהיא בחי׳ מל׳ וכ״מ הפי׳ בזהר פ׳ תולדות שם. וענין חיוב הזכרת ברית בברכת הארץ יובן ע״ד מ״ש בזהר פרשת מקץ (דקצ״ח ע״א) ע״פ ויוסף הוא השליט על הארץ ונהיר לה וזן לה הוא המשביר לכל עם הארץ דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק מיניה אתזנו כולהו דהיינו כי עיקר הממשיך ומשפיע בבחי׳ הארץ שהיא המל׳ הוא יוסף צדיק עליון (וכמ״ש ג״כ עוד בזהר פרשה וישלח דקס״ח) ואי תימא יוסף אמאי יתיר מכולהו אלא ודאי יוסף בלחודוי ככולהו בגין דאיקרי צדיק ודא הוא דאנהר לסיהרא יתיר מכולהו כו׳ ע״ש ובזהר ויצא (דקס״ב סע״ב) והיינו כמ״ש לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳ כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה כו׳ כי הנה לך ה׳ הגדולה היינו שהמדות דאצילות הן בבחי׳ לך בבחי׳ ביטול ממש לאור א״ס ב״ה דלאו מכל אלין מדות איהו כלל וזהו בחי׳  יחו״ע. ולך ה׳ הממלכה זהו יחו״ת ביטול היש והמשכת הביטול מיחו״ע ליחו״ת זהו ע״י כי כל בשמים ובארץ ותרגו מו דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחי׳ יסוד המקשר וממשיך מבחי׳ שמים שהוא יחו״ע לבחי׳ ארץ שהוא יחו״ת ולכן צריך שיקדים ברית לתורה בברכת הארץ והוא ע״ד מ״ש בפע״ח שער הסוכות פ״ב בפי׳ מכל מלמדי השכלתי שבחי׳ כל הוא המלמד וממשיך התורה בבחי׳ מל׳ ונקרא משכיל על דבר ע״ש וזהו ותקם את דבריך כי צדיק אתה כו׳ ועיין בזהר פ׳ תרומה (דף קס״ח ע״ב) מענין ברית ותורה בברכת הארץ. ובתולעת יעקב כ׳ וצריך להזכיר בה ברית ותורה סוד שלום ואמת הדבקים בארץ החיים ומהם היא נשפעת וצריך להקדים ברית לתורה כי כן הסדר ממטה למעלה ועוד כי הברית הוא הפתח ליכנס לתורה עכ״ל ועמ״ש בד״ה להבין ענין הלב גבי ברוך שהוא יסוד אבא כו׳ וע׳ בלק״ת פ׳ עקב ע״פ ארץ זית שמן ועיין בזח״ג בחקתי (דקי״ג סע״ב) ע״פ ונתתי שלום בארץ ועיין מ״ש בד״ה שיר השירים בפי׳ אשר לשלמה ובד״ה צאינה וראינה גבי במלך שלמה מלך שהשלום שלו וזהו שאומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה: ד (ועוד י״ל באופן אחר ענין שיקדים ברית לתורה והוא בהקדים כי הנה בחינת יסוד הוא עד״מ התקשרות שמקשר האב שכלו בשכל בנו בשעת לימודו עמו באהבה וחשק כו׳ ע״ד יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק והתקשרות זו נמשך ממקום עליון מבחי׳ משכיל ולכן דייקא מי שהוא בר שכל גדול יותר יוכל יותר להשפיע כו׳ מה שאין כן מי שאינו בר שכל גדול כל כך. ועד״ז הוא למעלה דמבחינת המגביהי לשבת כו׳ נמשך להיות המשפילי לראות בשמים ובארץ משום דקמיה שוין שמים וארץ. וכן מבואר בפע״ח בשער העמידה פרק י״ד בכוונת קונה הכל כי יסוד ז״א הנק׳ הכל נעשה ע״י מזלא עילאה דדיקנא דא״א וזהו שאמרו רז״ל דמזוני במזלא תליא ופי׳ בזהר ויגש) (דף ר״ז סע״ב ודף ר״ח ע״א) ובפ׳ וירא (דף קט״ו ע״א) דמזלא הוא נהר דנגיד ונפיק שהוא בחי׳ יסוד פי׳ דאף על גב דארץ שהיא בחי׳ מל׳ היא דמפקא מזון מכל מקום שרש ההמשכה צ״ל מלמעלה מעלה כדפי׳ בזהר פרשה תרומה (דף ק״ע ע״ב). והמשכה זו הוא ע״י בחי׳ יסוד שהוא המחבר וממשיך מבחי׳ יחו״ע ביחו״ת כנ״ל ולכן נק׳ מזלא מלשון יזל מים שמזיל וממשיך ההמשכה שמבחי׳ סוכ״ע ויחו״ע כו׳ וגם ששרשו ממזלא דא״א כנ״ל ועוד כי הנה מל׳ נק׳ חכמה תתאה כנודע מענין חכמה בראש וחכמה בסוף היינו כי חכמה היא בחי׳ ביטול ולכן אור א״ס שורה בחכמה דייקא ויש ב׳ בחי׳ חכמה היינו ח״ע היא הביטול האמיתי אשר בו ועל ידו שורה ונמשך אור א״ס באצילות יחו״ע. וח״ת היא ביטול היש והוא מקור הביטול דבי״ע יחו״ת וכמ״ש מזה בד״ה כי אברהם לא ידענו. והנה כמו שהח״ע דאצילות מאין תמצא מבחי׳ א״א שהוא כתר והוא בחי׳ מזלא עילאה י״ג ת״ד אבא יונק ממזלא כך ג״כ ח״ת נמשכת מז״א אשר ז״א לגבי המל׳ הנק׳ ח״ת כמו בחי׳ א״א לגבי ח״ע כמ״״ש במ״א וגם כי מת״ת דז״א נעשה כתר לנוק׳ ולכן יסוד ז״א שבו ועל ידו נמשך ההמשכה מז״א למל׳ נקרא מזלא וזהו ענין דיקנא תתאה גדולה מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות שכמו שיש י״ג ת״ד בדיקנא עילאה דא״א כך הוא ג״כ בדיקנא תתאה בבחינת יסוד כו׳ כמ״ש בלק״ת פ׳ קדושים. וזהו אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שלהיות ההמשכה מבחינת שמים יחו״ע סוכ״ע בארץ יחו״ת הוא ע״י בחי׳ ברית המקשר ומחבר כו׳ ולכן בברכת הארץ צריך להזכיר בה ברית כנ״ל שעי״ז ממשיכים בה הברכה מבחי׳ ברכת הזן שהוא בחי׳ לחם מן השמים ועיין בזהר פ׳ ויחי (דרמ״ו ע״א) ע״פ מאשר שמנה לחמו כו׳ וע״פ הנ״ל י״ל באופן אחר ענין שצריך  שיקדים ברית לתורה מפני שזו ניתנה בג׳ בריתות וזו בי״ג בריתות פי׳ כי התורה שבע״פ היא בחי׳ ח״ת ומקבלת מתורה שבכתב ע״י י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן ששרשן מי״ג ת״ד ולכן ארז״ל זקן שקנה חכמה וזהו ענין הברית שהוא בחינת מזלא שהוא המשכה מבחי׳ כתר י״ג ת״ד ולכן צריך שיקדים ברית לתורה כי הוא המחבר וממשיך אל הארץ שהיא תורה שבע״פ מבחי׳ שמים שהוא תשב״כ. ועוד כי גם התשב״כ שרשה מחכמה עילאה ומילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות היינו י״ג ת״ד דא״א וכנ״ל ששרש היסוד נמשך ונעשה מבחי׳ א״א ועמ״ש בד״ה לך לך בענין אברם ואברהם שבחי׳ אב רם זהו ח״ע וניתוסף בו ה׳ להיות אברהם והיינו ע״י המילה כו׳ ע״ש. ועמ״ש מענין המילה בד״ה למנצח על השמינית. ויובן זה ג״כ בעבודה כי ברית הוא בחי׳ התקשרות וחשק ואהבה רבה שמבחי׳ סוכ״ע והוא בחי׳ בכל מאדך כמבואר לקמן והיא בחי׳ רעותא דליבא שהוא בחי׳ כתר והתורה היא מבחי׳ חכמה ונתלבשה בג׳ בחינות מחשבה ודבור ומעשה שצריך לקיים התורה בג׳ בחי׳ אלו וזהו ענין שניתנה בג׳ בריתות והיינו להמשיכה בג׳ עולמות בי״ע שהם בחי׳ מחודומ״ע וע״ז נאמר ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואין כבוד אלא תורה כו׳ והיינו המשכת האצילות בבי״ע אבל ברית ורעותא דליבא הוא בחי׳ כתר שהוא המקשר ומחבר המאציל א״ס ב״ה עם הנאצלים. ועמ״ש ע״פ לעברך בברית כו׳ בפ׳ נצבים. ולכן צריך שיקדים ברית לתורה כי הוא המשכת אור א״ס ב״ה בחכמה ע״י הכתר ואח״כ יומשך מחכמה שהיא התורה במודומ״ע בי״ע. וזהו קרוב למה שנת׳ לעיל בענין ואנכי אהיה עם פיך כו׳ ולכן כל האומר אין לי אלא תורה וכו׳ ועמ״ש בביאור ע״פ ששים המה מלכות כו׳ אחת היא יונתי כו׳ גבי חסידים הראשונים כו׳ שמתוך כו׳ ע״ש ומ״ש בד״ה יונתי בחגוי בענין שמתחלה צ״ל קומי לך ואח״כ רעייתי כו׳ ובלק״ת פ׳ קדושים שמדיקנא תתאה דא״א דהיינו מיסוד דא״א נמשך ונעשה י״ג ת״ד עילאה דז״א וזהו ענין שמקדימין ברית לתורה כי מבחי׳ ברית ויסוד דא״א נמשך התורה שהיא בחי׳ ז״א כו׳ שנקרא זקן שקנה חכמה כו׳ ע״י שמקבל מיסוד דא״א ע״ש בלק״ת. (ועמ״ש סד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע) ועכ״ז הדרך שנתבאר אות ג׳ בענין הטעם שיקדים ברית לתורה נראה עיקר ופשוט יותר. וזהו ואכלת ושבעת וברכת את. ופי׳ בזהר פ׳ תרומה (דקנ״ג ע״ב) כי ושבעת היינו המשכת הרצון וכמ״ש ונשבע לחם ונהיה טובים והיינו להמשיך בחי׳ פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ועל ידי זה וברכת את. והענין כי לכל חי היינו בחי׳ צדיק יסוד עולם כמ״ש עוד יוסף בני חי ונק׳ ג״כ כל כנ״ל וזהו לכל חי רצון הוא בחינת כתר שממנו נמשך היסוד כנ״ל בענין קונה הכל והוא המשכת אור א״ס ב״ה הסוכ״ע מעולם ועד עולם והיינו ע״י פותח את ידך שהם י״ג ת״ד מזלא עילאה שעל ידי זה ומשביע לכל חי רצון והוא ג״כ ענין המשכת הרצון והאהבה רבה בנפש האדם בחי׳ רעותא דליבא ועי״ז נק׳ הנשמה ג״כ נשמת כל חי דפרחא מההוא חי העולמים כמ״ש בזהר פ׳ תרומה (דקל״ח ע״א) שעי״ז תברך את שמך היא בחי׳ מל׳ כמ״ש בזהר שם ומבואר במ״א. וזהו ענין ושבעת וברכת את. פי׳ שע״י בחי׳ ומשביע לכל חי רצון העליון על ידי זה וברכת את ה׳ את דייקא היא מדת מלכותו ית׳ להמשיך בה מבחי׳ סוכ״ע וכמבואר למעלה ועמ״ש מענין פותח את ידך כו׳ בד״ה כי ההרים ימושו וברית שלומי לא תמוט: ה וענין הטובה זו בונה ירושלים. והנה צ״ל דהארץ הוא בחי׳ מל׳ וירושלים הוא ג״כ מל׳ דאצילות וא״כ לכאורה היינו הך. ויש להקדים ענין ועל חיים חן כו׳ שמזכירים ג״כ בברכת הארץ ויובן ע״פ  מ״ש בזהר ר״פ תזריע ע״פ גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה זמינת טב כו׳ ולא רע בגין דכתיב ועץ הדעת טוב ורע. טוב אימתי בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה כו׳ דאינון ימי חייה בגין דעץ החיים שדר לה חיים עכ״ל. כי הנה ידוע דיש ב׳ בחי׳ מ״ן ומ״ד המ״ן הוא מה שהמל׳ מבררת בבי״ע מק״נ שהוא בחי׳ יש ודבר נפרד להיות נכלל בבחי׳ ביטול והוא ביטול היש ואח״כ נמשך מ״ד שהוא מבחי׳ שם מ״ה ביטול אמיתי לברר המ״ן עד שיוכללל באלקות ממש להיות בבחי׳ ביטול שבאצילות יחוד עליון איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמ״ש בביאור ע״פ כי כאשר השמים החדשים כו׳ ע״ש באריכות. ומבואר ג״כ במ״א על מאמר הרע״מ פ׳ כי תשא אבנא למשקל בה דא יו״ד דעיקר ההולדה הוא מבחי׳ המ״ן רק שהמ״ד מבררו והיינו לפי ששרשו גבוה יותר מס״ג שבפנימי׳ א״ק משא״כ מ״ד שהוא משם מ״ה הוא רק הארה כו׳ וכמ״ש מזה בביאור ע״פ עלי באר כו׳ בענין מלמטה למעלה לא ידענו כו׳ וזהו ענין זמינת טב דהיניו ע״י שמבררת הטוב מעה״ד טו״ר דהיינו מק״נ אשר הטוב שנתברר שרשו מס״ג שלמעלה משם מ״ה דז״א ועי״ז מתעלה הז״א לבחי׳ עתיק ועמ״ש בביאור ע״פ זכור את יום השבת כו׳ בענין והחיות נושאות את הכסא כו׳. ומ״ש ולא רע היינו שאין שום תערובות בהבירור ע״ד מ״ש בסש״ב בענין צדיק וטוב לו שהרע נהפך לטוב ממש ע״י פ״י. אך הכח לבירור זה הוא דייקא ע״י המשכה מז״א כי האיש דרכו לכבש כו׳ שע״י כח והארה זו מבחי׳ ח״ע הנמשך ומתלבש במל׳ עי״ז מבררת בבי״ע וכנ״ל בענין ברכת הזן וברכת הארץ כו׳ וזהו בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה כו׳ וזהו דאינון ימי חייה כי סיהרא לית לה מגרמה כלום ולכן דהע״ה לא היו לו חיים רק שנמשך לו מז״א שנקרא עץ החיים כו׳ וזהו ענין ועל חיים חן וחסד שחוננתנו כו׳. והנה כשהמל׳ יורדת ומתלבשת לברר ק״נ אזי נק׳ גם היא בשם עה״ד טו״ר לגבי ז״א שאינו יורד ומתלבש למטה אבל אחר הבירור שביררה הטוב מן הרע ומעלה אותו בבחי׳ מ״ן באצילות ע״ז נאמר גמלתהו טוב ולא רע וזהו ענין הטובה זו בונה ירושלים כי הגם שהארץ הוא ג״כ בחי׳ מל׳ אך הוא בחי׳ ארץ דמפקא מזון לברר ק״נ כו׳ אבל ירושלים זהו בעלותה באצילות להעלות מ״ן קרבנות כו׳ וזהו בחי׳ הטובה דהיינו שכבר עלתה מהתלבשותה בעה״ד טו״ר כו׳ ועיין מזה בזהר פ׳ תשא (דק״צ ע״א) ע״פ והיה באחרית הימים כו׳ ואפיק הר בית ה׳ דא טוב בלא רע וכמ״ש בגמרא וכן הוא אומר ההר הטוב כו׳. וזהו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו דהיינו שעי״ז נמשך ומתחבר אור הסוכ״ע שהוא א״ס ב״ה להאיר באצילות ממכ״ע וזהו ענין גמלתהו טוב וכנ״ל שנמשך תוספת אור בז״א מבחי׳ שלמעלה גם מעץ החיים וכמ״ש בזהר שלח (דקנ״ט ע״ב) ע״פ היש בה עץ אם אין שבחי׳ אין הוא מה שלמעלה מעץ החיים כי עץ החיים הוא בחינת חכמה כמ״ש והחכמה תחיה וכתיב והחכמה מאין תמצא שהחכמה נק׳ יש מאין לגבי בחי׳ זו שהוא מה שאינו מושג כלל ולמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות חד ולא בחושבן כו׳ והוא בחי׳ חיי החיים כי עמך מקור חיים ועמ״ש סד״ה שמע ישראל בענין את החיים ואת הטוב. ופי׳ היש בה עץ אם אין היינו שהארץ מקבלת מבחי׳ אין שלמעלה מהחכמה כי נעוץ תחלתן בסופן והיינו ע״י בירור הנ״ל דעולם התהו שממשיך מלמעלה מעלה כו׳ והנה עיקר עלייה זו בשבת וזהו ענין לחם משנה. ואחכ״ז יובן ג״כ ענין ענין לחם משנה דשבת דהיינו שבשבת הוא בחי׳ חיבור והתכללות ב׳ הלחמים הנ״ל דלחם מן השמים ולחם מן הארץ שהוא בחי׳ חיבור יחו״ע ויחו״ת דהיינו שיחו״ע ויחו״ת שוין כאחד וכענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכ״ה בזהר ויחי (דרמ״ו ע״א) מאשר שמנה לחמו דא לחם שבת כו׳ מאי לחם משנה אלא  תרי לחם לחם מן השמים ולחם מן הארץ כו׳ ובשבת אתכליל לחם תתאה בלחם עילאה וכ״כ בזהר בראשית (דמ״ז ע״ב) מאן דהוה לחם עוני אתהדר למהוי לחם פנג כו׳ כי לחם עוני זהו יחו״ת בחי׳ הודאה לחם מן הארץ ולחם פנג זהו לחם מן השמים יו״ע בחי׳ ברכה ובשבת הוא יחו״ת ג״כ במדרגת יחו״ע והטעם לזה כי בששת ימי המעשה הוא הירידה וההתלבשות בבי״ע לברר והיינו ע״י המשכה מלמעלה למטה שמבחי׳ לחם מן השמים ויחו״ע נמשך בבחי׳ ארץ ויחו״ת לברר ועכשיו זהו ענין חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וכמ״ש לעיל בענין ברכה והודאה דיחו״ע זהו בחי׳ ברכה והיינו המשכה מא״ס ב״ה בע״ס דאצילות וכל א׳ כלולה מיוד כו׳ והמשכה זו נמשך בבחי׳ מל׳ ויחו״ת וזהו א״ת מה אלא מאה וזהו ענין ויהיו חיי שרה מאה שנה כו׳ ואח״כ בשבת הוא בחי׳ עליות ולכן בשבת בורר אסור ועלייה זו הוא למעלה מעלה בא״ס ב״ה בחי׳ כי עמך מקור חיים עד שיחו״ע ויחו״ת מתכללים יחד וכענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כמ״ש במ״א בביאור ע״פ זכור את יום השבת כו׳ ע״ש באריכות ויובן זה ע״ד לע״ל ליום שכולו שבת ומנוחה שיהיה גילוי מבחי׳ סוכ״ע ממש הרי שמים וארץ שהן ג״ע עליון ותח תון בטלים שניהם לגבי בחי׳ זו וע״כ אין אז התחלקות ב׳ בחי׳ כמו בג״ע שיש ב׳ בחי׳ ג״ע דהיינו ג״ע העליון הנקרא שמים וגן עדן התחתון הנקרא ארץ כנודע מפסוק מי לי בשמים כו׳ והיינו לפי שבג״א הגילוי מבחי׳ ממכ״ע ע״כ יש הפרש והבדל בין בחי׳ שמים לבחי׳ ארץ אבל לגבי בחי׳ סוכ״ע שניהן שוין ועמ״ש מזה בפ׳ שלח ע״פ אני דפ׳ ציצית. ועד״ז הוא ענין לחם משנה דשבת שב׳ הלחמים דלחם מן השמים ולחם מן הארץ הם מתכללים כאחד ממש ע״י העליות דשבת וכמ״ש במ״א ס״פ בשלח: ו ומעתה יש לבאר ענין הברכה בכלל. דהנה המפרשים והבחיי פ׳ עקב הקשו כי כיון שהוא ית׳ מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא ממציאותו ומציאותו הספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל. וא״כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך או מה יתנו לו או מה מידם יקח. והנה בגמרא פ״ט דב״מ (דף קי״ד ע״ב) אמרו יצא הקדש שא״צ צדקה אבל צריך ברכה בארו החכמים ז״ל בפירוש כי ההקדש צריך ברכה אבל אינו צריך צדקה ומפורש אמרו בברכות פ״ג אמר לו ישמעאל בני ברכני וכן במסכת שבת פ״ט אמר הקב״ה למשה היה לך לעזרני והוא ענין הברכה. (ועיין מזה בספר עה״ק בהקדמה ובתוך הספר ח״ב פ״ז). שהענין הוא להמשיך הברכה מן המקור שהוא אור א״ס ב״ה אל כבודו וזיו יקריה. דהיינו מבחינת סוכ״ע בבחינת ממכ״ע ועיין ברע״מ ר״פ עקב והיינו כמ״ש בביאור ע״פ יביאו לבוש כו׳ כי יש ב׳ מיני המשכות מאור א״ס ב״ה. האחד היא בבחינת א״ס ממש. והשנית בבחי׳ גבול ומדה. דהיינו בחי׳ רצון עליון הסוכ״ע זהו מה שהוא ית׳ מאיר בבחי׳ א״ס ויש בחי׳ צמצום ומקום פנוי שהוא הסתלקות בחי׳ א״ס להיות בחי׳ זו בבחי׳ העלם ושלא יאיר בבחי׳ גילוי אלא בגבול ומדה והיא ראשית הגילוי בחכמה וכולם בחכמה עשית כו׳ ע״ש. ובמ״א נתבאר שזהו ענין ב׳ הפסוקים את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו. וכ״ה בספר עה״ק ח״א רפ״ח בשם הראשונים וז״ל אין סוף הוא שלמות מבלי חסרון ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלמותו כו׳ והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות כו׳ עכ״ד. והיינו הכלים דע״ס. וכמ״ש באג״ה רס״י כ׳ ד״ה איהו וחיוהי חד. ובמא״א אות גימל ס״ה גבול מצד הדינים הנותנים קו המדה וגבול לכל דבר עד פה  תבא גם המלכות נק׳ כך כו׳ עכ״ל וכזה פי׳ בפרדס ערך גבול. ועמ״ש בביאור ע״פ מי מנה עפר יעקב ומספר שמבחינת מלכות נמשך בחי׳ המספר שהוא הגבול. אלא שמספר זה יוכל להיות בבחי׳ אשר לא יספר והיינו ע״י ההמשכה מא״ס ב״ה מה שמאיר בבחי׳ א״ס כשנמשך מבחינה זו בבחי׳ מלכות. ועד״ז יובן ענין הברכה כו׳. דהיינו שהברכה היא להמשיך מבחינת אור א״ס ב״ה הסוכ״ע מה שמאיר בלי גבול שמאיר תוספת אור (בחי׳ אור) בבחי׳ ממכ״ע ועמ״ש מזה ע״פ לבבתני אחותי כלה ובהביאור שם נז׳ ג״כ מענין ב׳ בחי׳ הארות הנ״ל שבבחי׳ א״ס ושבבחי׳ גבול ושזהו פי׳ כי אל דעות הוי׳ ב׳ דעות כו׳ ע״ש. ועמ״שבפי׳ ש או ידיכם קדש וברכו את הוי׳ בד״ה צאינה וראינה ובביאור ע״פ מים רבים בפ׳ תולדות בענין מאה ברכות. ובד״ה הבאים ישרש נתבאר פי׳ ברוך מלשון בריכה שהוא המשכה מהעלם אל הגילוי וכ״כ הבחיי פ׳ עקב א״כ לפי זה שייך לשון ברוך גם על בחי׳ סוכ״ע דהיינו שיהא נמשך מההעלם אל הגילוי. שזהו ענין ברוך ובריכה. ועמ״ש מזה ע״פ ובשנה הרביעית יהי׳ כל פריו קדש הלולים. ובד״ה בשעה שהקדימו שצ״ל עושי דברו כי לך הוי׳ הגדולה כו׳ ע״ש ובד״ה משה ידבר בענין לאתקנא רזא דשמיה. וסד״ה בכ״ה בכסלו יומי דחנוכה בענין הלל. וסד״ה מזוזה מימין בענין יהא שמיה הגדול מבורך. ומ״ש מזה בד״ה אני ה׳ אלקיכם דפ׳ ציצית ובד״ה בשלח פרעה בענין ברוך ה׳ אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כו׳. והכח הזה באדם להמשיך ע״ז אמרז״ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. דהיינו משום דלגבי סוכ״ע הכל אין ערוך כ׳ו ע״כ גם ברכת הדיוט כו׳ וכמ״ש בד״ה אלה מסעי אך היינו ע״י הביטול שיש בכל א׳ למס״נ בק״ש כו׳: קיצור(א) ענין משה תיקן ברכת הזן בשעה שירד המן כי במן נאמר אשר לא ידעון אבותיך עיין במדרש רבות רפ״א. כי לחם מן הארץ עה״ד חטה היתה שבו ועל ידו נמשך הדעת הוא מה שמתברר ממה שנפל בשבה״כ וע״ז נאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דתיקון כי על כל מוצא פי היינו מקור פי הוי׳ שהוא מבחי׳ עקודים ששרשם מפה דא״ק ומשם שורש המן שנמשך ע״י טלא דבדולחא שבמו״ס והוא המזון להיות חכמה והוא בחי׳ שלמעלה משבה״כ כמ״ש ימותו ולא בחכמה ולכן היה זה המזון של דור דעה שקיבלו התורה דמחכמה נפקת פב״פ. וזהו אשר לא ידעון אבותיך שהם מבחי׳ חג״ת ונאמר ושמי הוי׳ חכמה עילאה לא נודעתי להם. ומ״מ גם כדי להיו׳ המשכת ח״ע צ״ל ברכה והמשכה. וברכה זו תיקן משה ועמ״ש סד״ה ועשית בגדי קדש: (ב) וענין ארץ דמפקא מזון הוא ע״י כח הצומח שבה והיינו ע״י שרשה מעולם התהו עמ״ש בד״ה האזינו השמים וע״י שמבררת הניצוצים שנפלו משבה״כ שהוא ענין אתעדל״ת ועי״ז אתעדל״ע פקדת ארץ כו׳ ולכן ברכה זו תיקן יהושע משא״כ מן שהוא טל זהו בחי׳ אתעדל״ע שלמעלה מאתעדל״ת ועמ״ש סד״ה ואתחנן. ולכן ברכת הארץ מתחלת בהודאה נודה לך. ומסתיימת בברכה דהיינו מ״ן ומ״ד: (ג) ולכן צריך שיזכור בה ברית ותורה. כי בהן ועל ידן נמשך מבחינת מן וטל דברכת הזן שהוא פנימית התורה בבחי׳ ארץ להיות פקדת ארץ וצריך שיקדים ברית לתורה כי כן הסדר מלמטה למעלה וע׳ זח״ב ר״פ בשלח (דמ״ד סע״א) ואקדים ב״נ: (ד) עוי״ל כי בחי׳ יסוד ברית שהוא כח ההשפעה שרשו נמשך מהכתר ועמ״ש בביאור דאלה מסעי. ולכן נאמרו בו י״ג בריתות ששרשן מיג״מ דא״א וע״כ צריך שיקדימו לתורה דמחכמה נפקת ומשם נמשך השפע אל יג״מ שהתורה נדרשת בהן ששרשן מיג״מ הנ״ל. וזהו ואכלת ושבעת כמ״ש שבע רצון ועיין בפרדס ערך רצון.  ועי״ז וברכת. עד טוב עין הוא יברך. ופי׳ וברכת א״ת האותיות מא׳ עד תי״ו שהוא בחי׳ ממכ״ע:(ה) וענין הטובה זו בונה ירושלים כעיר שחוברה לה יחדו ועמ״ש בד״ה יו״ט של ר״ה היינו כי הגם דכל הארץ מפקא מזון אך עיקר ההעלאה הוא ע״י הקרבנות שבהמ״ק ששם עיקר הבירור דבחכמה אתברירו וכמ״ש במ״א בענין פתח במזבח וסיים בשלחן כי הגם דשולחנו של אדם מכפר עליו במקום מזבח. אינו דומה ממש למזבח שהרי תפלות כנגד תמידין תקנום כו׳ וקודם התפלה אסור לאכול. הרי בירור דשולחן אינו דומה לבירור דמזבח כי בשולחן הבירור ע״י בינה ובמזבח ע״י חכמה כח מה. לכן עי״ז הבירור בתכלית הטוב בלי שום תערובות ולהיות מתהפכא חשוכא לנהורא ממש ע״ד הביטול דחכמה שהוא ונחנו מה ממש וזהו ענין וצדיק וטוב לו בסש״ב פרק יו״ד. וזהו גמלתהו טוב. וע״ש במ״א ע״פ מאמר הזח״ג אמור (ד״ק ע״ב) וירא (דקי״ב) בענין פי׳ הפסוק אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אזי דוקא ותהי לי לאשה. וזהו ההר הטוב הזה והלבנון שמלבין כו׳ ע״י ההמשכה מבחי׳ אין עמ״ש בענין לבנון בד״ה האזינו השמים ועמ״ש ע״פ עלי באר וסד״ה קול דודי בענין מקפץ על הגבעות. גם פי׳ הטובה שלשם נמשך כל טוב העליון עיין ברבות ר״פ קדושים בענין ציון והיינו ע״י שהיא טובה דהיינו כלי ריקן בבחי׳ ביטול וחותם שוקע דהיינו בחינת ירושלים יראה שלם ועמ״ש מזה בד״ה וכל בניך למודי הוי׳ ועיין במא״א אות טי״ת ססע״י ה׳ שזהו כלי לקבל בחינת האור כי טוב ועמ״ש בד״ה וישב יעקב בענין כי תהיו לי ארץ חפץ ועיין זח״ג בהר (דק״י ע״ב) ע״פ ועשה טוב שכן ארץ ובהרמ״ז שם ואזי נק׳ הטובה. והנה לחם משנה דשבת היינו שמתחברים לחם מן השמים ולחם מן הארץ ועיין במא״א אות למ״ד סכ״א: (ו) וכללות פי׳ וברכת את הוי׳ היינו להמשיך הברכה בממכ״ע מבחי׳ סוכ״ע או ברכה מלשון בריכה להמשיך בחינת סוכ״ע מההעלם אל הגילוי:

עקב,  ג׳

ולהבין שרש טעם קישור וחיבור ושייכות ברית ותורה לבהמ״ז על בריתך שחתמת וכו׳ ועל תורתך כו׳ בברכת הארץ שארז״ל כל שלא אמר ברית ותורה כו׳ כי הנה לכאורה צריך להבין קושי׳ יותר גדולה מנ״ל דברכת הארץ בזה״ש דאורייתא דהא כתיב וברכת על הארץ י״ל דהיינו בזמן שישראל שרוים על אדמתם כו׳ אך הענין דהנה הארץ ניתנה לאברהם בזכות המילה כמ״ש ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם כו׳ ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם כו׳. וצריך להבין מה ענין ירושת הארץ לענין המילה ועוד הרי ישראל נאמנים בבריתו של אברהם אבינו והם בארץ אחרת והארץ ניתנה בידי זרים ואיה איפוא הבטחתו ית׳ לך ולזרעך אחריך לאחוזת עולם כו׳ אך הענין שבאמת נתקיימה הבטחתו ית׳ במה שנתן לאברהם ירושת ארץ כנען העליונה ברוחניות והיא באמת אחוזת עולם לו ולזרעו ולכן מילה נוהג בזה״ז וגם ברכת הארץ דאורייתא גם בזה״ז. וביאור הענין הוא כי הנה כנען מלשון הכנע׳ ושפלו׳ בחי׳ ביטול ומלשון תגר וסוחר כמ״ש בישעי׳ (סי׳ כ״ג ח׳) אשר סוחריה כנעניה נכבדי ארץ ובהושע (סי׳ י״ב ח׳) כנען בידו מאזני מרמה. והנה תגר הקונה איזה מקח מן המוכר הוא ע״י ב׳ דברים הא׳ שעושה משיכה והגבהה מרשות חבירו לתוך רשות עצמו והב׳ שנותן כסף מידו ליד חבירו. וכך הנה כתיב קונה הכל (עמ״ש מזה בד״ה מי יתנך כאח לי גבי אמצאך בחוץ ועיין בפע״ח שער העמידה פי״ד כי ע״י קונה שהוא מזלא עילאה כו׳ ע״ש) והוא ג״כ עד״ז כי הנה עצמותו ית׳ רם ונשא מגד עלמין רבבות מדרגות לאין קץ ממכ״ע ומסוכ״ע  כו׳ ואין ערוך כו׳ ואפי׳ צמצום הראשון ירידה גדולה היא אצלו ומילין דהדיוטא כו׳ ובסקירה א׳ צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכמ,ש בזהר במחשבה אחת ברא את העולם ובמשנה והלא במאמר א׳ כו׳. ולהיות נמשך ממנו סדר ההשתלשלות הנה כשעלה ברצונו הי׳ כי חפץ חסד ואח״כ תלוי במעשה התחתונים דבאתעדל״ת אתעדל״ע אם ישים אליו לבו כו׳ אליך ה׳ נפשי אשא והיינו ע״י שיתבונן כי נשמה שנתת בי טהורה היא ואתה עתיד ליטלה ממני כו׳ ולכן גם מעתה יחזירנה אליו ית׳ גם קודם זמנה שמאוס בחייו ממש להעלות נפשו למקור חוצבה להיות צרורה בצרור החיים את ה׳ ממש (ועמ״ש מזה בד״ה להבין פי׳ ענין י״ג מדות ועיין בסש״ב ס״פ מ״א) שהיא בחי׳ העלאה מלמטה טורי דפרודא להעלותה ליחודו ית׳ וה״ז כמשל משיכת והגבהת הקנין הנקנה כו׳ (ועמ״ש בד״ה המגביהי לשבת וזהו ענין משכני אחריך נרוצה כו׳) ובאתעדל״ת רוח אייתי רוח וממשיך רוח אתעדל״ע בחי׳ כסף שהיא בחי׳ אהבה רבה הבאה מלמעלה אהבתי אתכם אמר ה׳ כו׳ וכנודע שיש ב׳ בחי׳ אהבה דחילו ורחימו רחימו ודחילו הא׳ היא אהבה שלמטה מן השכל המתבונן כו׳ ולכן היא בגבול וקצבה לפי ערך השכל והב׳ היא בחי׳ אהבה רבה בלי גבול בחי׳ מאד וכמ״ש כל זה בק״ש ואהבת את ה׳ אלקיך בכל נפשך שהיא בחי׳ אהבה זוטא אליך ה׳ נפשי אשא כו׳ ובכל מאודך היא בחי׳ אהבה עליונה בלי גבול בחי׳ מאד והן ענין בחי׳ מ״ן ומ״ד כו׳ [ונק׳ אהבה רבה זו בשם כסף ע״ד מ״ש נכסף נכספתה לבית אביך וזהו ענין גביע הכסף דיוסף צדיק עליון וזהו ענין ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שהם ת׳ עלמין דכסופין דהיינו ענג העליון הנמשכים מבחי׳ עובר לסוחר מעצמות אור א״ס שלמעלה גם מבחי׳ המקיפים כמ״ש בד״״ה וישלח יעקב ועמ״ש מזה סד״ה זה יתנו כל העובר על הפקודים. ועמ״ש עוד מענין ארץ כנען לשון סוחר בד״ה וישב יעקב] וזהו ארץ זבת חלב ודבש חלב היא בחי׳ הגדלת המדות כמו החלב שמגדל איברי הולד וכך הנה האהבה רבה מגדלת המדות שאף שמתחלה היתה ג״כ הארת המוחין במדות עכ״ז היו בבחי׳ קטנות וע״י אהבה עליונה זו נגדלים בתוספת וריבוי ודבש היא מתיקות ותענוג שהיא בחינת אהבה בתענוגים וכמ״ש אז תתענג על הוי׳ כו׳ וזהו ארץ טוב ורחבה פי׳ שרחבה לקבל בתוכה בחינת א״ס וכמ״ש רחבה מצותך מאד בלי גבול כו׳. והנה המשכת אהבה רבה זו למטה היא בחינת מצות מילה ופריעה התגלות העטרה בחינ׳ יו״ד. וע׳ בזהר פ׳ פנחס דרט״ו ע״ב ועיין באגה״ק בד״ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. משא״כ ערלה היא בחי׳ יניקת ואחיזת החיצונים כו׳. ובחי׳ זו להיות בכח כל נפש מישראל ניתנה לאברהם לאחוזת עולם כו׳ וזוהי ארץ כנען ברוחניות תחלה בחי׳ הכנעה וביטול ומס״נ ועי״ז נעשה קנין כדרך התגר כנ״ל ולכן מצות מילה נוהגת בזה״ז וכן ברכת הארץ דאורייתא דהארץ ברוחניות ניתנה לאחוזת עולם כו׳: ב אך להבין טעם הזכרת ברית ותורה בברכת הארץ הנה ארז״ל כל שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא י״ח והנה באמת ואמונה אומרים תחלה כל זאת לשון נוק׳ ואח״כ וקיים עלינו לשון דכר אך הענין דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכתיב להוציא לחם מן הארץ ב׳ מיני לחמים והוא מ״ש חכמות בחוץ תרונה ב׳ מיני חכמות בחינת ח״ע חכים ולא בחכמה ידיעא וכו׳ ובחי׳ ח״ת מל׳ כי מלכותו בכל משלה וכולם בחכמה עשית כתיב כו׳ שבחי׳ ח״ע היא בחי׳ ביטול בעצם דכולא קמיה כלא כו׳ ובחי׳ ח״ת היא ביטול היש כו׳ וזהו ענין ברכה והודאה ברכה היא בחי׳ המשכה בגילוי מלמעלה למטה כי ברכה היא מלשון בריכה המבריך את הגפן כו׳ והודאה היא בחי׳ ביטול היש שמודה איך דכולא קמיה כו׳ אף שאינו אלא קמיה ולא נגלה למט׳ כו׳ וכמו  מודים חכמים לר״מ שהאמת אתו אף כאן מודים אנחנו שהאמת אתו דקמיה כולא כלא כו׳ אלא שאין זה מן הנגלות לנו ולבנינו כו׳ וזהו ענין אמת ואמונה שהוא ג״כ ענין ברכה והודאה כי אמת מקרוב שנראה בעין השכל ואמונה ברחוק שמאמין שכך הוא האמת. ועמ״ש מענין אמת ואמונה בביאור ע״פ וידעת היום. וזהו ג״כ ההפרש בין ב׳ הלחמים כי לחם מן השמים נאמר על המן ששרשו ממקור ח״ע דכתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן וכתיב ועינו כעין הבדולח דהיינו בחי׳ טלא דבדולחא מקור החכמה סתימאה וכמ״ש בזהר מזונא דחכימא פי׳ שהוא מזון להיות התהוות ח״ע ולכן כתיב לקטו דבר יום ביומו שהוא נמשך מלמעלה מן הזמן ומקור התהוות הזמן נמשך מאתו ולכן היה ג״כ נבלע באברים ולא היה בו פסולת כלל ולא היו צריכים לנקבים כלל וכמארז״ל שמה שנאמר ויתד תהיה לך כו׳ היינו בדברים שתגרי אוה״ע מוכרים להם והיינו לפי ששרש הבירורים הוא מבחי׳ ואלה המלכים שנפלו בשבירה מבחי׳ תהו כו׳ משא״כ שרש המן למעלה מבחי׳ תהו לא היה בו פסולת כלל. והנה לכן ארז״ל מן ירד בזכות משה כי שרש משה הוא ג״כ מבחי׳ זו מקור החכמה בחי׳ ביטול בעצם כמ״ש ונחנו מה וזהו אשר לא ידעון אבותיך הם בחי׳ ההשתלשלות משא״כ משה היה למעלה מן ההשתלשלות וכמ״ש ושמי הויה לא נודעתי להם כו׳ ולכן היה משה כבד פה וכבד לשון כי חכמה עליונה זו היא נעלמה מעין כל חי וא״א לבא בגילוי בהשתלשלות כלל ולכן ג״כ מיאן משה בשליחות ה׳ ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל כו׳ ואף שאמר לו ה׳ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה שהיא קבלת התורה עכ״ז אמר אח״כ בי אדוני כו׳ כי כבד פה וכבד לשון אנכי והיינו לפי שמע לת משה היה למעלה מבחי׳ התורה דאורייתא מחכמה נפקת כו׳ ובמשה כתיב כי מן המים משיתיהו דהיינו בחי׳ ים החכמה עליונה וכל התורה אינה אלא כד מן הים ותמלא כד״ה כו׳ וזהו שהשיב לו הקב״ה מי שם פה לאדם פי׳ שמצד ההשתלשלות לא היה צריך להיות פה לאדם בחי׳ שם מ״ה ביטול בעצם וא״א לבא לידי גילוי כלל אבל אנכי אהיה עם פיך פי׳ שעל ידי גילוי אנכי במעמד הר סיני וירד הוי׳ כו׳ אנכי הוי׳ כו׳ יכול להיות פה וגילוי לאדם שם מ״ה וע״ד ודברי אשר שמתי בפיך ודברי ממש והיו הדברים האלה אשר אנכי כו׳ דבר ה׳ זו הלכה כו׳. וזהו משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד המן לישראל דהנה עצמותו ית׳ רם ונשא למעלה מעלה עד אין קץ גם מבחי׳ טלא דבדולחא מקור החכמה בחי׳ המן לחם מן השמים כו׳ וזהו ענין הברכה שתיקן ברוך שיהיה ברוך ונמשך להיות בחי׳ הוי׳ יו״ד תחלה כו׳ ולכן כל ברכה ראשונה מדברת בלשון נסתר הזן את העולם נותן לחם כו׳ ולא אתיידע מי לפי ששרש המן הוא למעלה מההשתלשלות והמשכת ברכה זו היא להיות התהוות בחי׳ המן שהוא ע״י ישראל כי ישראל עלו במחשבה כו׳. וברכה שניה ברכת הארץ הוא ענין לחם מן הארץ בחי׳ ח״ת וביטול היש וכענין וצבא השמים לך משתחוים כו׳ ולכך פותחת בהודאה נודה לך כו׳ ומדברת בלשון נוכח שהנחלת כו׳ ומסיימת בברוך כי המשכת בחי׳ ביטול היש היא מבחי׳ ביטול בעצם יחו״ע וזהו ענין הברכה בברכת הארץ והיינו ג״כ ע״י ישראל כנ״ל וזהו ענין מארז״ל שכל שלא אמר ברית ותורה כו׳ שהמשכת יחו״ת בחי׳ מל׳ הוא ע״י ז״א ומדות דאצילות הנק׳ ברית ותורה כי הנה המדות דאצילות לך הוי׳ הגדולה בבחי׳ לך בחי׳ ביטול עי״ז נמשך גם למטה בבחי׳ מל׳ ביטול היש ולכן כל שלא אמר לא יצא י״ח כי לולא ברית ותורה לא היה נמשך להיות בחי׳ לחם מן הארץ בחי׳ ביטול היש: ג אך להבין בריתך שחתמת בבשרנו וכן תורתך שלמדתנו דמשמע  שיש ב׳ בחי׳ ברית ותורה והוא ע״פ מאמר רז״ל בפרק אין מעמידין (דכ״ז) המל ימול. מי שהוא מהול ימול אחרים ואף על פי כן אשה כשרה למול דאשה כמאן דמהילא דמיא ולכאורה לא שייך כלל מילה באשה ועיין במ״א סס״י קפ״ז אך הענין דהנה מל׳ יחו״ת נקרא בשם אשה יראת הוי׳ והנה כתיב כי שמש ומגן הוי׳ אלקים שבחי׳ אלקים נעשה מגן ונרתק ומקבל לגבי בחי׳ הוי׳ בחי׳ משפיע בחי׳ דכר והנה נודע בפי׳ הוי׳ הוא האלקים שבחי׳ אלקים הגם שלגבי הוי׳ הוא בבחי׳ מקבל מ״מ חוזר ונעשה בחינת דכר להשפיע למטה מה שקיבל כו׳ ועד״ז יובן מ״ש בזהר בלק (דקפ״ז ע״א) גבי וכיון דשארי על דוכתיה על תרין כרובין הויה שמיה ע״ש במק״מ וזהו בחי׳ המלוכה כי כן דרך המלך להיות מקבל וחוזר ומשפיע כו׳ וזהו אמת ואמונה כל זאת בחי׳ נוקבא לגבי מעלה וקיים עלינו לגבי בי״ע היא בחי׳ דכר ומשפיע [ועמ״ש בביאור ע״פ כי אתה נרי בענין יחיד חי העולמים מלך וענין מלך יחיד כו׳] וזהו ענין ב׳ הבריתות שבדכורא ודנוקבא כי הנה כל השפעה היא על ידי בחינת ברית. בריתך היינו ברית שלמעלה באצילות להיות בחינת יחו״ת ח״ת בחי׳ מל׳ ושחתמת בבשרנו היא ברית דנוקבא שלהיות נמשך הביטול גם למטה בבי״ע הוא ע״י ברית דנוקבא [וע׳ בפרדס ערך ברית ושייך ע״ז שחתמת כענין מ״ש במ״א בענין חותם בולט וחותם שוקע] וכן תורתך היא בחי׳ תורה דאצי׳ ושלמדתנו היא בחי׳ התורה דבי״ע שהוא ע״י בחי׳ מל׳ כנ״ל והנה כל הנ״ל הוא בששת ימי המעשה כך היא המדה וסדר ההשתלשלות מלמעלה למטה שמלחם השמים בחי׳ ח״ע ויח״ע נמשך להיות ח״ת ויח״ת לחם מן הארץ כנ״ל והיינו ע״י ברית ותורה מדות דאצילות יום ראשון חסד כו׳. משא״כ שבת בחי׳ עליות העולמות כמ״ש שבת וינפש עד״מ אדם השובת ונח ממלאכתו וחוזר לעצמותו כו׳ הנה ב׳ הלחמים מתחברים כאחד וזהו ענין לחם משנה שבשבת וגם זהו ענין לחם הפנים דכתיב ביום השבת יערכנו כו׳ ונק׳ לחם הפנים שכולו פנים ואין בו אחוריים כלל ולכן צריך לחבר ב׳ הלחמים דשבת אחוריהם הביתה זה לזה ופניהם לחוץ להיות כולו פנים [ועמ״ש כה״ג בד״ה ואהיה אצלו אמון גבי בכתף ישאו] והוא סוד ב׳ הלחמים הנ״ל לחם מן השמים ולחם מן הארץ שמתחברין כאחד כנ״ל שאף לפי קבלת האריז״ל בענין י״ב חלות [כנגד לחם הפנים] מ״מ העיקר הם ב׳ החלות שעליהם מברך המוציא שמניח אותם זו בצד זו להיות פניהם לחוץ כו׳ וד״ל: קיצור(א) ענין שנאמר ונתתי לך ולזרעך כו׳ לאחוזת עולם זהו ענין ירושת ארץ העליונה ברוחניות שהיא באמת לאחזת עולם ועיין בבחייח פ׳ תשא על פסוק וכל הארץ כו׳ ונחלו לעולם דפי׳ עולם שהוא מכוון כנגדה דהיינו העולם הבא. ועיין מ״ש בענין כעיר שחוברה לה יחדו בד״ה אלה פקודי והוא בזכות המילה ועיין ברבות לך לך פרשה מ״ו ועיין בזח״א ר״פ נח ע״פ לעולם יירשו ארץ ובפ׳ ויחי (דף רט״ז א׳) ובפ׳ בראשית (דף נ׳ סע״א) ע״פ עד תאות גבעות עולם ור״פ וארא (כ״ב א׳) וזהו אם לא בריתי יומם כו׳ שעל ידי זה נמשך מבחינת יומם בבחינת לילה וה״ע חקות שמים וארץ ועמ״ש מענין פי׳ יומם בד״ה אדני שפתי תפתח. גם כי העטרה הוא בחינת יו״ד וביו״ד נברא העולם הבא. והענין כי כנען מלשון הכנעה ומלשון סוחר. קונה הכל. והיינו שאתעדל״ע המעורר אתעדל״ת להיות אליך ה׳ נפשי אשא זהו המשיכה. ועיין ברבות וישב ר״פ פ״ו. ובזח״ג פנחס (דף רמ״ט סע״ב) ע״פ משכו וקחו. ועי״ז אחר אתעדל״ת נמשך ומתגלה אה״ר כמ״ש בד״ה ועשית בגדי קדש. זהו ענין נתינת הכסף. והמשכה זו על ידי המילה שבה ועל ידה מתגלים ה׳ חסדים  שמבחינת אהבה רבה מבחי׳ סוכ״ע בכנס״י ועי״ז נק׳ ארץ חפץ וארץ החיים וארץ טובה:(ב) וזהו ענין ברית ותורה בברכת הארץ. כי הנה חכמה עילאה ביטול בעצם וחכמה תתאה ביטול היש. ברכה והודאה וזהו גם כן ההפרש בין ב׳ הלחמים כי לחם מן השמים מזון להיות חכמה עילאה אשר לא ידעון אבותיך וזהו ברכת הזן בלשון נסתר לא אתיידע מי. בחינת לא נודעתי להם. וברכה שניה לחם מן הארץ ביטול היש. ולכן ברכת הארץ מתחלת בנודה לך הודאה ומסיימת בברוך. והמשכה זו מחכמה עילאה בח״ת בחי׳ ארץ זהו ע״י ברית ותורה וכנ״ל בענין שניתנה הארץ לאברהם בזכות המילה שעי״ז נמשך המשכה עליונה. ומשה שהמן ירד בזכותו נולד מהול ע״ד ומל ה׳ את לבבך עמ״ש בד״ה ראה אנכי נותן:(ג) והנה כתיב זאת בריתי אשר תשמרו. זאת בחי׳ נוקבא בחינת מלכות הגם שלגבי יחו״ע ח״ע הוא בחינת מקבל כנ״ל חוזר ונעשה בחינת דכר ומשפיע לגבי בי״ע להשפיע הביטול למטה וזהו ואמונה כל זאת לשון נקבה וקיים עלינו לשון דכר (ועיין בזח״א לך צ״ג סע״ב ע״פ בזאת אני בוטח). וזהו ענין כופל הלשון בריתך שחתמת בבשרנו (ועמ״ש מענין בשר סד״ה והיה מדי חדש בחדשו גבי יבוא כל בשר להשתחוות ובד״ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי) וכן תורתך שלמדתנו (ועיין מ״ש ע״פ וכל בניך למודי הוי׳) והנה לחם משנה שבשבת היינו גם כן כענין ב׳ בחינות לחם הנ״ל כי לחם משנה זהו ענין שכינתא עילאה ושכינתא תתאה (עיין במא״א אות למ״ד סכ״א) וה״ע יחו״ע ויח״ת כמ״ש בד״ה שה״ש ובשבת מתחברים יחד:

עקב,  ד׳

ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים. (מענין ארץ הרים ובקעות ברבות ס״פ ראה ובילקוט בשם הספרי ומענין למטר השמים ברבות בראשית פי״ג) (דט״ז ב׳) בשלח ר״פ כ״ה (קמ״א ג׳) בקהלת רבה בפסוק והארץ לעולם עומדת ור״פ כל הנחלים הולכים אל הים גמרא פרק קמא דתענית (ד״ט ע״ב) פרק ב׳ דבבא בתרא (די״ט סע״א). להבין מה שכתוב למטר כי ממטר הל״ל. הנה כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם פי׳ צלם הוא צורה בולטת שכשמדפיסים בה נעשה שוקע כמבואר גבי רצועות של תפילין של ראש שאדם הוא כחותם המתהפך משמאל של מעלה נעשה ימין למטה [כן הוא במשנת חסידים בתיקון תפילין פרק י״ד אות ה׳ שהאדם הוא לגבי ז״א כחותם המתהפך ועיין מ״ש מענין רצועות דתש״ר בד״ה שימני כחותם] והענין דכתיב לך ה׳ הגדולה והוא מדת חסדו שבאה מגדולתו ונהפך הוא למטה כדאשכחן באברהם אבינו ע״ה ואנכי עפר ואפר דהנה עיקר החסד להשפיע מחייו ולא ממותרות שלו שזו מדת ישמעאל רק כמו שמצינו שבחזרתו פרע הקפותיו שלא לומר שחייך קודמין מפני שמשים עצמו כשיריים וזהו בחינת מים שיורדין לעולם למקום נמוך [נמצא מבחי׳ מדת הגדולה שלמעלה נמשך למטה בחי׳ חסד דמ״ה שהוא הביטול להיות משים עצמו כשיריים וזהו הנמשל מחותם בולט שכשמדפיסים בו נעשה למטה בחי׳ שקיעה ועמ״ש בזה באריכות בד״ה שימני כחותם הנ״ל] והנה אהבת ה׳ בלב עמו כאש בוערה כדכתיב רשפיה רשפי אש כמו שהאש חפיצה בטבעה לעלות למעלה בשרשה כן נפשות בני ישראל חפצן לדבקה בה׳ ולצאת מהגוף וזהו בחי׳ הסתלקות משמאל שלמעלה נעשה ימין למטה [ועמ״ש מזה ג״כ בסמוך בד״ה ויאכילך את המן] וזהו שכתוב ארץ הרים ובקעות ובאתעדל״ת הנה. לפיכך הם ב׳ בחי׳ אש ומים [פי׳ כי ארץ היא כנס״י יש בה הרים היינו אתעדל״ת בבחי׳ רצוא וזהו ענין  כאברהם שקראו הר כו׳ והרים לשון רבים כי יש כמה בחי׳ הר יש אהבה בשמחה ויש במרירות כו׳ כמ״ש מזה בד״ה כי ההרים ימושו ובד״ה שימני כחותם ודרך כלל הרים היינו אתעדל״ת בבחי׳ חותם בולט שמלמטה למעלה וזהו בחי׳ אש. אבל בקעות הוא בחי׳ חותם שוקע שמלמטה היינו בחינת ביטול ובחי׳ יראה בחי׳ משים עצמו כשיריים וע׳ מ״ש בד״ה שמע ישראל בפי׳ ונשב בגיא כו׳. ובקעות לשון רבים כי יש ג״כ בחי׳ יראה תתאה ויראה עילאה כו׳ וכידוע אשר ד׳ אותיות הוי׳ הן דחילו ורחימו רחימו ודחילו הרי ב״פ רחימו וב״פ דחילו. ואפשר שזהו הרים ובקעות ב׳בחי׳ הרים ב׳ בחינות בקעות כו׳] והנה אתעדל״ע הנמשך מלמעלה ע״י אתעדל״ת שבבחי׳ מים דלתתא גדולה ועליונה י ותר מאתעדל״ע הנמשך ע״י אש [כי מבחי׳ אתעדל״ת שבבחי׳ חותם בולט שמלמטה נמשך מלמעלה בחי׳ חותם שוקע ומאתעדל״ת שבבחי׳ שקיעה וביטול נמשך אתעדל״ע גילוי בחי׳ חותם בולט דהיינו גילוי אור א״ס בלי לבושים המסתירים ולא יכנף עוד כו׳ וכמ״ש כ״ז ע״פ שימני כחותם הנ״ל וא״כ אתעדל״ת שבבחי׳ מיים שהוא בחי׳ שקיעה וביטול משים עצמו כשיריים ממשיך אתעדל״ע עליונה יותר ממה שנמשך על ידי אתעדל״ת בבחי׳ רשפי אש. ואפשר לומר שזה מרומז ג״כ בפי׳ ארץ הרים ובקעות שמחותם בולט שלמעלה נעשה למטה בחי׳ שקיעה וביטול כו׳] ולכן ארמי יעקב מים ליין להמשיך ברכה עליונה יותר (וע׳ בזהר בלק דף קפ״ט סע״א בע״א קצת) וזהו למטר השמים תשתה מים כאדם השותה לחבירו שיחזור וישתה לו. [פי׳ שזהו העלאת מיין נוקבין להמשיך מיין דוכרין הנק׳ מטר השמים. ועמ״ש ע״פ אם בחקתי כו׳ בענין ונתתי גשמיכם כו׳. ואפשר עד״ז י״ל ג״כ ענין ניסוך המים שהיה בחג הסוכות כל שבעת ימי החג. כי הנה ענין ניסוך היין הוא בחינת שמחה והוא כמו חותם בולט ששמלמטה. בחי׳ שמחת הנפש באהבה רבה לה׳. וזהו ענין שיר הלוים על היין. אבל ניסוך המים הוא בחי׳ חכמה כח מה בחי׳ ביטול שהוא בחי׳ חותם שוקע שמלמטה. והנה בשמיני עצרת אומרים מוריד הגשם שזהו המשכת מ״ד מלמעלה להיות נקלט גילוי אור א״ס ב״ה בנש״י מקרב איש ולב עמוק ועמ״ש מזה בד״ה תורה צוה וע״ז נאמר למטר השמים תשתה מים שכדי להמשיך המשכה עליונה זו דמטר השמים שבשמיני עצרת. הוא ע״י ניסוך המים בחג הסוכות. וזהו המשל הנ״ל כאדם השותה לחבירו כדי שיחזור וישתה לו והנה על פי זה יובן הפסוק מי אל כמוך נושא עון כו׳ לשארית נחלתו וארז״ל בפ״ב דר״ה (דף י״ז) דפי׳ לשארית היינו למי שמשים עצמו כשיריים. ויש לבאר תחלה ענין שבספרי מקובלים הקדמוים נק׳ המדות עליונות גג״ת גדולה גבורה תפארת היינו שמדת חסדו ית׳ נק׳ בשם גדולה רק בע״ח נזכר הכל חג״ת שנק׳ המדה בשם חסד ובפסוק כתיב ג״כ לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳. והענין כי באמת בא״ס ב״ה לא שייך לומר שישפיע חסד רק מחמת כי לגדולתו אין חקר וכמ״ש ארך אפים וגדל חסד כי הנה באור פני מלך חיים ולהיותו ית׳ נק׳ ארך אפים ע״כ נמשך להיות וגדל חסד כו׳ וכמ״ש במ״א ולכן הוא חסד אין קץ ותכלית לחסדו הטוב וזהו מדת ורב חסד עיין בזהר באדרת נשא (דקל״ג ע״ב) אמנם בחי׳ חסד זה שמצד הגדולה זהו דייקא במדת א״ס ב״ה אשר לגדולתו אין חקר כי הוא לבדו הוא הוא קדמון לכל הקדומים כי גאה גאה כו׳ לכן לך הוי׳ דייקא הגדולה משא״ בנבראים לא שייך מדה זו מאחר שהם באמת כלא חשיבי וכל ההשתלשלות הוא כטפה לגבי אוקיינוס ויותר מכן אין ערוך כו׳ לכן בכל סטרא דקדושה הוא בחי׳ ביטול ואין דכלא חשיבי נהפוך מבחי׳ גדולה ולכן נקרא ארץ ישראל בשם ארץ כנען לשון הכנעה וביטול כמ״ש לעיל. וזהו מדת חסד לאברהם שנמשך מבחי׳ ואנכי עפר ואפר ועד״ז אמר  יעקב קטנתי מכל החסדים כמ״ש באגה״ק ע״ש. ומ״ש בע״ח מדת חסד ולא אמר גדולה היינו כי בע״ח מדבר בחסד דז״א דאצילות אשר הכלים הם בבחי׳ גבול ותכלית רל״ו אלפים רבבות פרסאות כמ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי ולכן נק׳ זעיר אנפין משא״כ ארך אפים הוא אין סוף. ולכן בחסד דז״א נק׳ חסד דמ״ה בחי׳ ביטול שהכלים בטלים ממש לא״ס ב״ה אבל בחי׳ וגדל חסד ורב חסד זהו בבחינת א״א שלמעלה מהאצילות כנ״ל וכמ״ש בזהר שם בענין חסד דלגאו וחסד דלבר ע״ש. אך משבה״כ שמעולם התהו נתהוה בחי׳ חסד דישמעאל אשר גם הוא פזרן אכן הפיזור בכדי להראות את עשרו ותפארת גדולתו ולהיות לו לשם ולתפארת. הפך מבחי׳ הביטול מבחי׳ עפר ואפר וממילא שאין משפיע רק מהמותרות שלו. והתהוות בחי׳ זה דנבראים היינו ע״י שבה״כ דייקא מעולם התהו שלפני האצילות שהיה החסד בבחי׳ גדולה כו׳ ועמ״ש מזהבד״ה ויהי בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים לפניו כו׳ ע״ש. ועמ״ש בביאור על פ׳ שחורה אני כו׳ בענין כאהלי קדר כו׳ ע״ש. והאדם צריך לידבק במדות דעולם התיקון חסד דמ״ה בחי׳ בטול ולכן אפילו מגיע לו ריעותא מהגמילות חסד לא ימנע א״ע מלגמול חסד כיון שסבת החסד מחמת שמשים עצמו כשיריים כו׳ כנ״ל. והנה ע״י בחי׳ בטול זה יוכל להתגלות  עליו מדותיו של הקב״ה ממש שהוא בחי׳ מדת גדולתו ית׳ בגילוי ממש כי ע״י בחי׳ שקיעה שמלמטה שהוא בחי׳ ביטול נמשך אתעדל״ע בבחי׳ חותם בולט הוא בחי׳ מדת גדולתו ית׳ משא״כ בסט״א שהוא בחי׳ יש נמשך משם רק ע״י שבירת הכלים וזהו ענין לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. וכמ״ש במ״א שבעולם התיקון נמשך השראת אור א״ס מבחי׳ שלימותא דכולא כו׳. ואפשר שזהו ג״כ פי׳ ארץ הרים ובקעות כי אברהם שהוא בחי׳ הר היינו מדת החסד הרי חסד זה נמשך מבחי׳ ואנכי עפר ואפר שהוא בחי׳ בקעה בחי׳ ביטול כו׳ משא״כ בסט״א כנ״ל ועמ״ש בד״ה ענין שניתנה תורה על הר סיני. וזהו לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים. כי הנה י״ג מדות הרחמים נק׳ רחמים גדולים כמ״ש וברחמים גדולים אקבצך שנמשכים מבחי׳ ולגדולתו אין חקר. שהם מבחי׳ ארך אפים וגדל חסד ועמ״ש מזה בד״ה כי ההרים ימושו. ובד ״ה קול דודי. וע״כ אינו נמשך אלא במי שמשים א״ע כשיריים שהוא בחי׳ שקיעה וביטול שזה דייקא הוא הכלי לבחי׳ חותם בולט שמלמעלה וכמ״ש באריכות ע״פ שימני כחותם על לבך כו וז״ש (ישעיה נ״ז) כי כה אמר רם ונשא כו׳ מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח כו׳ וע׳ בזהר פ׳ אמור (ד״צ סע״ב) ובמק״מ שם: