לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/שמיני

שמיני, א׳

 לויתן זה יצרת לשחק בו. איתא במדרש רבה פ׳ שמיני פ׳ י״ג בהמות ולויתן הם קניגון של צדיקים לעתיד לבא כו׳ בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו כו׳ ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו׳ עד חדוש תורה מאתי תצא. שהקב״ה יתיר אז שחיטה זו שישחוט הלויתן את הבהמה בסנפיריו. ובהמות אלו זהו ענין שור הבר (וכמ״ש בתרגום יונתן בתהלים סי׳ נ׳ ע״פ בהמות בהררי אלף ותור בר כו׳ ועיין בב״ב דע״ד ב׳ ע״ה א׳). ולהבין ענין קניגי זו דלויתן עם שור הבר. הענין כי יש ב׳ מיני צדיקים. הא׳ אותן שהם בסתר שעבודתם ברוחניות פי׳ בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחינת עליות. וכגון רשב״י כשהיה במערה י״ג שנה שבודאי לא היה יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות שהרי לא היו ניזונים רק מחרובא ועינא דמיא דאיברי להו א״כ לא קיים אכילת מצה בפסח וקדוש על היין ואתרוג וסוכה כו׳. וכן האריז״ל היה ג״כ גם בבחינה זו (ר״ל ע״ד מ״ש בזהר ח״ג) (דקפ״ז ע״ב) ע״פ וידגו לרוב בקרב הארץ משא״כ שאר נוני ימא שאינן בארץ רק בים זהו ענין המלאכים כו׳. והב׳ הם אותן צדיקים שהן בגילוי שעבודתם בגשמיות בקיום המצות מעשיות ושמחת בחגך שהוא ג״כ המשכת אורות עליונים מועדי הוי׳ והשמחה הוא הגילוי אור א״ס ב״ה שנמשך ומתגלה (וכמש״ל בפ׳ צו) והמשכה זו הוא ע״י המצו׳ בעובדא דוקא כמארז״ל שבזמן הבית אין שמחה אלא בבשר דהיינו מצות שלמי שמחה שהיו מביאים בכל יו״ט כו׳ ועכשיו אין שמחה אלא ביין וכדלקמן. ועיקר ההמשכות בפסח ע״י מצה ובשבועות ע״י מ״ת ובסוכות ע״י סוכה ולולב ומיניו ובלעדי זה א״א להמשיך כלל (אבל רשב״י שהיה מבחינת לויתן ונוני ימא דאזלין ביבשתא כנ״ל המשיך ההמשכות כשהיה במערה ע״י יחודים ועליות כו׳ כנ״ל). והנה באמת אי אפשר להגיע (אן רירען בל״א) אלקותו ית׳ ע״י עבודה  הגשמיות אלא ע״י עבודה רוחניות של הצדיקים הנ״ל והם נקראים נוני ימא כדגים אלו שהים מכסה עליהם כך הם מבחינת עלמא דאתכסיא וישנם בכל דור ודור שהם צדיקים שבסתר כו׳ והם המחברים העולמות לא״ס ב״ה (וע״ד שאמרו דוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה) וזהו ענין לויתן שהוא לשון התחברות כמו הפעם ילוה אישי אלי כו׳ (הג״ה) (עיין פ״ק דע״ז ד״ג ע״ב רביעית יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת כו׳ ועיין בשמות רבה פט״ו דקל״ב ב׳ מענין לויתן זה כו׳ ובזח״א ויחי דרמ״ז א׳ שמות י״א ע״ב בשלח ד״נ ע״ב אחרי דנ״ח ע״א שלח קע״ד א׳ ועיין בעמה״מ שי״ד פי״ד דפ״ד ע״ג) והנה בג׳ שעות רביעיות הוא נקרא סמוך למנחה כדאיתא בגמ׳ ר״פ ערבי פסחים ויצחק תיקן תפלת המנחה וידוע דיצחק הוא לשון צחוק ושחוק כמ״ש צחוק עשה לי אלקים וכמ״ש מזה בד״ה ושבתי בשלום. ולכן אז יושב ומשחק עם לויתן כו׳ ועמ״ש בפי׳ מנחה בד״ה ויקח מן הבא בידו מנחה כו׳ גם כי יצחק חפר בארות שהוא ענין העלאת מ״ן ועיין בפ׳ תולדות (דקמ״א סע״א), והנה מבואר במ״א ענין הנזכר בגמרא (רפ״ו דברכות) דפ׳ והיה אם שמוע לא נקרא עדיין עושים רצונו של מקום כדבעי (ע״ש בתוספות) והיינו לפי שלא נאמר בה בכל מאדך כמו בפ׳ שמע דהיינו שלהיות ההמשכה והגילוי מסוכ״ע בממכ״ע שזהו הנקרא עושין רש״מ. זהו דוקא ע״י בכל מאדך בלי גבול כו׳ וזהו הבחינה הנזכר כאן שלהגיע ולהמשיך בחינת הפעם ילוה כו׳ זהו ע״י העבודה הרוחניות של הצדיקים הנקראים נוני ימא משא״כ בלא בחינת בכל מאדך אף שנאמר והיה אם שמוע תשמעו כו׳ כנ״ל. ועד״ז ארז״ל פ״ק דע״ז (שם) משחרב בהמ״ק אין שחוק כו׳ וכמ״ש בפ׳ תרומה (קס״ו ב) בענין ונהר יחרב ויבש ובבראשית (ד״ו ע״ב) ומ״ש הרמ״ז שם (ד״ו א׳) גבי לרחוק דא יעקב. ועוי״ל בזה עפמ״ש בכהאריז״ל שע״י תומ״צ ממשיכים יחוד זו״נ אבל להמשיך יחוד או״א שהוא המשכת אור חדש מא״ס ב״ה הוא ע״י מס״נ  דייקא וזהו ענין ק״ש למסור נפשו באחד ועמ״ש מזה בביאור ע״פ ונקדשתי בתוך בני ישראל בפ׳ אמור וזהו הפי׳ מ״ש כאן שהמשכה זו הוא דוקא ע״י עבודה רוחניות שמבחינת לויתן דהיינו חיבור היש לאין כו׳ בבחינת מס״נ באחד ועי״ז ממשיכים להיות ילוה אישי אלי (ועמ״ש סד״ה וללבן שתי בנות בענין ילוה אישי ובד״ה נשא את ראש בני גרשון). גם י״ל פי׳ עבודה רוחניות דנשמות שמבחינת לויתן ע״ד מ״ש בש״ע א״ח (סי׳ צ״ח ס״א) שהתפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה כו׳ וכענין המבואר בפע״ח שט״ז פ״א על האריז״ל אם הייתי דורש שמונים שנים כו׳. והנה ארז״ל משחרב בהמ״ק אין שחוק כו׳ ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה (ועיין מ״ש במקום אחר על פסוק וכל בניך למודי הוי׳ ועיין בפרדס בעה״כ ערך כרובים וכרוב היינו כרביא. ועמ״ש בד״ה מי יתנך כאח לי ועמ״ש בפ׳ ויצא קנ״ו ובמק״מ שם) ע״כ הג״ה. אך להיות כי העוה״ז הוא גשמי לכן צריך לצדיקים שעבודתם בגשמיות לקיים מצות מעשיות והוא שארז״ל עמוד א׳ וצדיק שמו שעליו העולם עומד, (ועמ״ש בד״ה אשירה להוי׳ ועמ״ש בביאור ע״פ וקבל היהודים וע״פ טובה הארץ מאד מאד). וכל מה שיש ביבשה יש בים כי באמת צ״ל הא והא. כי הנה הילוך הצדיקים הנק׳ נוני ימא היא נפלאה וגבוה מאד כמו עד״מ הדגים ששטים בים כך הם שטים ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות שמחה בבשר כו׳ שהכל למטה במדרגה. משא״כ הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת (מיט איין שו״פ בל״א) עולים ומגיעים למעלה מעלה ואין זה כלל בבחי׳ התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנ״ל שבגשמיות שמחה בבשר שמחה ביין בחי׳ רשפי אש ושלהבת כו׳ אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת (ועמ״ש בבה״ז וירא) (קי״ב א׳) ע״פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו׳ ומ״ש בד״ה בהעלותך את הנרות בענין חייך שלך גדול משלהם ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו׳ כנ״ל. וא״א לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא. ולכן לא קיים רשב״י בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנ״ל אלא הכל ברוחניות למעלה מבחי׳ שמחה בבשר כו׳. וזהו ענין סנפיריו של הלויתן (הנק׳ פלו״ש פעדר״ן) שבהם הוא שט מן הקצה כו׳. ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רז״ל. ולעתיד הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו. כי הנה עבודת הצדיקים שבבחי׳ השנית נק׳ שור הבר פני שור מהשמאל אלא שהוא בר וזך כו׳ כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות כמו ושמחת בחגך דיו״ט ואין שמחה אלא בבשר כו׳ אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו ח״ו וישיש בו אלא בחי׳ העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי. שהיה בזמן בהמ״ק שהיו ריח ניחוח ממש לה׳ ועד״ז הוא שמחה בבשר יו״ט וכמ״ש וישמחו בך כו׳ בך דייקא אלא שהוא לשון בקשה מפני שחרב בית מקדשנו כו׳. וזה נק׳ שור הבר מלשון בר לבב פי׳ בשר זך ובר דהיינו שמחה לה׳ הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות כו׳. אלא שאעפ״כ מילתא זוטרתא היא לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנק׳ לויתן לפי שבא מדבר גשמי ובעל גבול כו׳ משא״כ ההילוך שלהם שבטיסה אחת בקרירות ובנחת מגיעים למעלה מעלה שהיא גדולה יותר לאין קץ ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר. פי׳ שיעלה אותו ע״י הטיסה שלו וזהו בסנפיריו שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו׳ שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנק׳ שור הבר (וע׳ בפרדס בעה״כ ערך לויתן מענין הסנפירים). אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי בבחי׳ אחת עבודתם נעלית יותר אף שהיא בבחי׳ עבודה גשמיי׳ הרי כן צ״ל ע״פ התורה ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין כו׳ ומצד זה יעלה הוא אותו. וזה יראה הקב״ה לע״ל לצדיקים כללות עבודתם בהאי עלמא ששניהם כא׳ טובים בהא האי  עדיף ובהא האי עדיף. (הג״ה. עוי״ל שנקרא שור הבר ע״ד ורב תבואות בכח שור ומימי לא קראתי לשורי שורי אלא לשורי שדי והתורה נק׳ ראשית תבואתה וכ״ז נמשך בכח שור ע״כ נק׳ צדיקים אלו ע״ש שור הבר. ועוי״ל דהנה מבואר לעיל דבחי׳ צדיקים אלו זהו ענין עמוד א׳ וצדיק שמו כו׳ וזהו בחי׳ יוסף הצדיק והוא נק׳ שור כמ״ש בכור שורו הדר לו) (וכמ״ש בזוהר פ׳ שמיני דל״ח ב׳ ובמק״מ שם) ע״כ הג״ה. והנה הלויתן ישחוט את שור הבר בסנפיריו אף שכהיום שחיטה כזו פגומה גמורה היא מחמת ההפסק כו׳ אבל לעתיד צ״ל כן דוקא. כי ענין השחיטה זו היא בחי׳ עליות שור הבר למעלה מעלה ע״י הלויתן המעלהו בסנפיריו. ולכן צ״ל הפסק בינתיים שהרי א״א להיות כל העליי׳ בבת אחת. כנודע שיש כמה היכלות היכל הזכות היכל הרצון כו׳ וא״א להיות כל העליות בפעם א׳ אלא הפסק בין היכל להיכל ולכן יתיר הקב״ה פגימה זו (ועיין מ״ש במ״א בענין עליית התפלה דרך ההיכלות עליונים כו׳ בביאור ענין מזוזה מימין וממש״ש יובן גם כאן). והנה שור הבר יעלה את הלויתן ע״י שידקרנו בקרניו:

שמיני, ב׳

ביאור על לויתן זה כו׳ הנ״ל הנה ענין שיש יתרון בנשמות שמבחי׳ נוני ימא על נשמות שמבחי׳ שור הבר פשוט הוא מאחר שהם מיחוד או״א והם הנק׳ אחים וריעים. אך להבין ענין היתרון שיש ג״כ בנשמות שמבחי׳ שור הבר על בחי׳ נוני ימא הנה יש להקדים מ״ש במ״א ע״פ והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ כו׳ והענין שכל הקללות הם על הרע דנוגה ופי׳ נבלתך לשון נובלות היינו מה שנפל בבחי׳ נובלות ושבירת הכלים ומעורב תוך הרע דנוגה לו ישאר בו מאומה לעתיד אלא ילקטוהו עוף השמים ובהמת הארץ עוף השמים היינו כמארז״ל ע״פ ועוף יעופף ועוף זה מיכאל כו׳. (ועיין בזח״א בפ׳ בראשית די״א סע״ב ודי״ב ע״א ובע״ח שער מ״ן ומ״ד דרוש ד׳ מענין עופין כו׳. וע׳ בזח״ג בפ׳ צו דכ״ו ע״ב ובפ׳ שמיני דל״ט סע״ב ובמק״מ ובהרמ״ז). ויש מלאכים שנקראים בהמת הארץ והוא המרכבה פני אריה פני שור כו׳ וגם בנשמות בני אדם יש ב׳ מדריגות אלו שיש נשמות שנק׳ עוף וכמ״ש בזח״ג בפ׳ פינחס (דרי״ז ע״ב) אשר שם צפרים יקננו בטוליהון מקננן נשמתיהון דצדיקייא וכ״ה בזהר ח״א בפ׳ ויצא (דקס״ב סע״ב) ויש נשמות שנק׳ בהמת הארץ כמ״ש גור אריה יהודה יששכר חמור גרם כו׳ בכור שורו. והענין שבבחי׳ א׳ יש יתרון מעלה בעוף על הבהמה. שהעוף הוא פורח בכנפיו הגבה למעלה באויר משא״כ הבהמה. ובבחי׳ א׳ יש יתרון בבהמה על העוף דהעוף זוטר חיותיה. ולכן הכשרו בסימן א׳ אבל הבהמה חיותה רב ועד״ז יובן למעלה דבחי׳ המלאכים שנק׳ עוף השמים וכן הנשמות שמבחי׳ זו יש להם יתרון שיוכלו לעוף ולעלות בעילוי עד רום המעלות ע״י הגדפין אהוי״ר (וע׳ מענין העפיפה בהרמ״ז פ׳ שמיני ד׳ ט״ל סע״ב ועמ״ש עוד מענין בחי׳ העופות בפ׳ בהעלותך סד״ה אם את כל דגי הים כו׳) ויש ג״כ יתרון מעלה בבחי׳ המלאכים ונשמות הנק׳ בהמת הארץ שכחם רב וגדול וכמ״ש בחיות המרכבה והחיות נושאות את הכסא כו׳ הרי שכחם עצום להיות נושאות את הכסא ועל הכסא כמראה אדם כו׳. והנה ממוצא דבר מבואר דעם היות שבחי׳ עוף יש בו יתרון בחי׳ העפיפה לעלות בעילוי כו׳ עכ״ז יש ג״כ יתרון עצום לבחי׳ בהמת הארץ ברוב הכח שבהם. ובמ״א נת׳ דהכח הזה בחיות המרכבה להיות נושאות את הכסא היינו לפי שהן ממה שנתברר משבה״כ שהוא מעולם התהו כו׳ ששם הי׳ ריבוי האור כו׳ ועפ״ז י״ל דמה״ט אין כן בעופין לפי שהן נמשכו מזיווג נשיקין וזיווג דנשיקין הוא אפילו כשא״צ לברר משבה״כ כמ״ש  בע״ח שם בהדיא, וצ״ע דלכאורה משמע שכל המלאכים יצאו מזיווג נשיקין כמ״ש בע״חשם. ומ״מ עכ״פ יש יתרון לבחינת בהמה על בחי׳ עוף בענין הכח והגבורה כו׳ הגם שיש יתרון לעוף בענין העפיפה כו׳ (ואפשר לומר דזהו כענין בחי׳ ב׳ שמות מ״ב וע״ב שבשמע והיה אם שמוע אשר שם מ״ב הוא בחי׳ העלאות ובשתים יעופף כו׳ והוא בחינת ובכל מאדך שבפ׳ שמע ובחי׳ זו הוא נעלה יותר משם ע״ב כמ״ש בפ׳ תרומה דקל״ב ב׳. אך להיות המשכת אלקות מלמעלה למטה ע״י תורה ומצות מעשיות זהו בחי׳ שם ע״ב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע״ב שי״ן) (כמ״ש בת״ז). וא״כ עד״ז י״ל ג״כ בענין נשמות הנק׳ נוני ימא ונשמות הנק׳ בהמת הארץ שעם היות יתרון מעלת נוני ימא שהם שטים בעליות ולייחד יחודים כו׳ ה״ז כעין בחי׳ העפיפה של העופין כו׳ אך שנוני ימא הם בים עלמא דאתכסיא ומ״מ יש ג״כ יתרון בבחי׳ הנשמות הנק׳ בהמת הארץ ע״ש ורב תבואות בכח שור והנה (בתהלים סי׳ נ׳) ע״פ בהמות בהררי אלף תרגם יונתן ותור בר דרעי בכל יומא בטורין אלפא. (ומבואר ענין זה בזח״ג בפ׳ פנחס דרי״ז א׳ ובח״א בפ׳ בראשית י״ח ב׳) והיינו בחי׳ מל׳ שנק׳ בהמה רבה שם ב״ן שהיא מבררת הניצוצים שנפלו בשבה״כ בבי״ע ואלף טורין היינו בעולם הבריאה כו׳. וגם י״ל לכן נק׳ תור בר. כי בר היינו תרגום חוץ והוא שהמל׳ נק׳ עלמא דאתגלייא בחינת הדיבור כו׳ משא״כ בחי׳ ים עלמא דאתכסיא מחשבה כו׳. (ועמ״ש בד״ה מי יתנך כאח בענין אמצאך בחוץ). והנה כתיב יודע צדיק נפש בהמתו והוא יסוד ז״א וכדאיתא בפ׳ פנחס שם במק״מ. וזהו ענין עמוד אחד וצדיק שמו שעליו העולם עומד וז״ש בזהר ההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא כו׳. וזהו שאמרה אשת ר׳ עקיבא על ר׳ עקיבא יודע צדיק נפש בהמתו (בכתובות דס״ג). והנשמות הנמשכים מיחוד זו״נ נקראים ג״כ בהמת הארץ שור הבר. ועיקרם הם נשמות דבריאה הנולדים ונמשכים ממל׳ דאצילות. והיינו כמ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד בפ״ע בעולם הבריאה כו׳ לידת הנוק׳ הנשמות והמלאכים לעולם הבריאה כו׳. משא״כ נר״ן דאצי׳ ממש כ׳ לעיל מיני׳ אפשר לא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות כו׳. וזהו כענין נוני ימא שהם בתוך הים והים מכסה עליהם וא״א להם להיות נפרד מהים (וכמ״ש בפ׳ בשלח בד״ה וירא ישראל וע״פ מאמר הזהר פ׳ בשלח דמ״ח ע״ב). אבל הנשמות שנבראו ממל׳ דאצי׳ בבריאה להיות יש ודבר נפרד נק׳ בהמת הארץ וכמו ברואים שביבשה נפש חיה למינה הגם שממנה הם חיים ואוכלים מצמח הארץ עכ״ז הם יש וד בר בפ״ע ולא כמו נוני ימא שהים מכסה עליהם וא״א להם להפרד מהים כו׳ כנ״ל. ועיין בע״ח שער סדר אבי״ע שמ״ז פ״ד שזיווג זו״נ דבריאה הוא להוליד למלאכים דיצירה הנשמות שלהן כו׳ ולא נשמות בנ״א דבריאה כו׳ א״כ כמו כן מש״ש זיווג זו״נ דאצי׳ שמולידים נשמות הצדיקים היינו ג״כ נשמות דבריאה כו׳ ע״ש ובפרק ה׳ וכ״כ במ״ח מסכת זיווג או״א פ״ג נותנים כח בזו״נ דאצילות להזדווג ולהוליד נשמות הצדיקים אל עולם הבריאה כו׳ בזו״נ דבריאה להזדווג ולהוליד נשמות המלאכים אל עולם היצירה וכ״מ בהדיא בזהר ויצא דקנ״ה ע״א ועיין בפרדס שט״ו פ״ד. אמנם בזהר ויקרא דכ״ד סע״ב משמע בהדיא שיש נשמות נמשכו מזיווג זו״נ דאצילות ונק׳ הנפש ההיא נפש דאצי׳ ממש (וכ״מ עוד בכמה מקומות בזהר בפי׳ בנים אתם לה׳ אלקיכם ועיין בזהר יתרו דפ״ז ע״ב ופ׳ ויקרא ד״ז ע״ב ור״פ משפטים דצ״ד ע״ב לפי׳ הע״ח של״ח דרוש ד׳ וכפשט ל׳ הזהר שם ובספר הגלגולים פ״א ופ״ך ועיין מ״ש בביאור ע״פ שחורה אני ונאוה וע׳ בזהר משפטים דצ״ו ע״א ואין כאן מקומו). אך עכ״פ מובן שסתם נשמות שנמשכו מיחוד זו״נ דאצי׳ בעולם הבריאה הם נעשו בחי׳ בריאה ע״י לידתן מהנוק׳ דאצי׳ כו׳. וזהו ענין שנק׳ בזהר הי״ב שבטים שבבריאה י״ב בקר כו׳ והנה פי׳ י״ב בקר היינו שכחם רב בבחי׳ מרכבה להיות נושאות את הכסא ובחי׳ אדם דאצי׳ שעל הכסא  והיינו בכח הבירורים מעולם התהו כו׳ דוגמת שנת״ל בענין והחיות נושאות כו׳ והנה מבואר במ״א ע״פ רני ושמחי בת שבחי׳ בת שהיא בחי׳ מל׳ דאצי׳ היורדת בבריאה תעלה ביתר שאת ולהיות אשת חיל עטרת בעלה כי יהיה גדול כח המתברר שהוא משם ס״ג כו׳ והיינו שתעלה אפילו למעלה מבחי׳ אימא וכמ״ש במ״א ע״פ הזהר פ׳ שלח דקע״א ע״פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שהיא בחי׳ מל׳ חצים אל הים הקדמוני שהיא בינה כו׳ והטעם מצד הבירורים דניצוצים דכח״ב דתהו שהמל׳ מבררת בבי״ע כו׳. ועוד כי נעוץ סופן כו׳ וסוף מעשה כו׳ ולכן המל׳ היא בחי׳ כתר כו׳ בע״ס דאו״ח וכמבואר במ״א ע״פ הראיני את מראיך כו׳ ולכן מה״ט יש יתרון ג״כ לנשמות הנולדים ממל׳ דאצילות היינו מזיווג זו״נ על נשמות שמבחי׳ אימא הנק׳ נוני ימא שהם הנשמות היוצאים מיחוד או״א ועוד זאת גם מצד ז״א דאצילות (ואפילו בנשמות דאצילות ממש שמבחינת זו״נ שייך יתרון זה כמובן) עפמ״ש באדר״ז דרצ״ב או״א מהאי מוחא נפקי כו׳ ז״א בעתיקא קדישא תלייא ואחיד שהז״א שהוא מדות דאצי׳ הוא בשרשו למעלה משרש או״א אלא שנמשך למטה. וכמו עד״מ המדות באדם אף שנולדו ונתגלו מן השכל כו׳ מ״מ עיקר המדות בשרשן נלקחו מלמעלה מן השכל. ולכן יש במדות התגברות יותר ממה שהי׳ בשכל המולידן. וכמשנ״ת בביאור ע״פ שימני כחותם בענין הרצועות שבתפילין כו׳ ועמ״ש בביאור ע״פ אלה מסעי וע״פ התוספתא שבזהר בפ׳ בשלח ד״נ ע״א גבי תלת רוחין דכלילן בתלת כו׳. ולכן ארז״ל האבות הן הן המרכבה והאבות הן חג״ת דאצילות הם בחי׳ מרכבה להעלות את האדם הוא בחי׳ חכמה דאצי׳ ע״ד הנ״ל במרכבתא דבריאה לגבי אצילות כו׳ וכמבואר ענין זה באריכות בד״ה להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה בפ׳ יתרו ועמ״ש במ״א ע״פ הזהר פ׳ חיי שרה דקכ״ג ע״א בענין מאה שנה כו׳ ג״כ ענין יתרון שיש לז״א על או״א כו׳ ע״ש. ולכן גם מה״ט הנשמות שמבחי׳ שור הבר מעלים את לויתן הנשמות דאו״א ע״ד שחג״ת דאצי׳ מעלים החכמה באור א״ס שלמעלה מהחכמה כו׳ והמדות דאצי׳ לגבי החכמה נמשל עד״מ כמו הבהמה יש לה גבורה יותר מהאדם משום שבשרשה נלקחה ממקום עליון כו׳. כי בהמה היינו בחי׳ מדות ואדם בחי׳ חכמה כו׳. ועיין במק״מ בפי׳ הזהר פ׳ שמיני דל״ח ע״ב ע״פ ושור ואיל כו׳ דפי׳ שור ביסוד ז״א כמ״ש ביוסף בכור שורו הדר לו. וכ״ש דשייך כ״ז מצד שרש הנשמות שמהנוק׳ מל׳ שמבררת מבי״ע מעולם התהו כו׳ ועיין מ״ש בביאור ע״פ שחורה אני ונאוה. שבחי׳ זו של המל׳ שיורדת לבי״ע עי״ז דוקא נעשה העלייה הגבה מאד נעלה וכ״ז שייך כאן לבחי׳ הנשמות שנק׳ שור הבר. וכמובן. וזהו ענין שארז״ל בהמות נותץ ללויתן בקרניו כי הנה איתא בגמ׳ רגלי החיות כנגד כולן כו׳ עד הבחי׳ היותר גבוה הוא קרני החיות כנגד כולן. כי רגלי החיות הוא בחי׳ נה״י וקרני החיות הן בבחי׳ כתר שהן צומחי׳ מהגלגולת כו׳. וזהו ענין הנ״ל שהמל׳ שנק׳ בהמה רבה היא בחי׳ כתר ממטה למעלה ועי״ז יגביהו את לויתן שמבחי׳ חו״ב באור הכתר שלמעלה מהחכמה כו׳. והיינו כענין מ״ש במ״א בפי׳ רמה קרני כו׳ דוד שנמשח בקרן כו׳ בד״ה הנה להבין שרש ענין מתן תורה בפ׳ יתרו ועיין מזה בספרא דצניעותא ספ״ה בזהר ס״פ תרומה דקע״ט סע״א. וזהו פזר נתן לאביונים כו׳ קרנו תרום בכבוד שע״י קיום המצות מעשיות יהיה בחי׳ תרום קרנו וכמ״ש בזהר בפ׳ בהעלותך דקנ״ג סע״ב קנ״ד א׳ וע׳ בזהר בפ׳ וירא דצ״ו א׳ ובפ׳ צו ל״ד א׳ מענין בקרן בן שמן כו׳. וזהו בכור שורו כו׳ וקרני ראם קרניו וכמ״ש ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן וע׳ בזהר ס״פ במדבר דק״ך ע״א בענין ובא לו לקרן כו׳. ועוד יובן ענין העלאה זו דשור הבר יעלה ג״כ את הלויתן אע״ג שדרך כלל נוני ימא הם נשמות היותר עליונים מבחי׳ נשמות הנק׳ ע״ש ארץ בהמת הארץ דכה״ג הוא ג״כ בענין ים ויבשה  עצמן. דים הוא עלמא דאתכסיא שלמעלה מבחי׳ יבשה שהוא עלמא דאתגלייא אך כ״ז היא מצד סדר ההשתלשלות אבל ע״י גילוי הארה רבה ועצומה מלמעלה מסדר ההשתלשלות עי״ז הפך ים ליבשה כי שם ים ויבשה שוין ואדרבה שם במחשבה הקדומה ארץ קדמה וכמש״ל סד״ה ששת ימים תאכל מצות כו׳ ועד״ז ג״כ בענין הנשמות הנמשכים מב׳ הבחי׳ דים ויבשה ולכן מצד סדר ההשתלשלות שמלמעלה למטה יעלה הלויתן את שור הבר ומצד בחי׳ שמלמטה למעלה שבמחשבה ארץ קדמה כו׳ יעלה שור הבר ללויתן כו׳ ועמ״ש ג״כ בד״ה והיה מספר בני ישראל שלעתיד יהיה ארץ למעלה מבחי׳ מים וזהו לרוקע הארץ על המים כו׳ (ועמ״ש קרוב לזה בד״ה קול דודי בענין האבות ואמהות שנק׳ הרים וגבעות כו׳): ועוי״ל בענין לויתן ושור הבר דהנה מבואר במ״א ע״פ ששים המה מלכות כו׳ אחת היא יונתי כו׳ דמזה משמע שהנשמות גבוהים מהתורה שהרי ששים מלכות ארז״ל אלו ששים מסכתות כו׳ אחת היא יונתי זו כנס״י. ולפעמים משמע להפך כי הנשמות מתקשראן באורייתא ואורייתא בקב״ה (וכ״מ ברבות ר״פ ויקהל ע״פ מי ברא אלה ע״ש). אך הענין שזהו משארז״ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו׳ לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כי בת היינו בחי׳ מקבל והיינו שהם בחי׳ מקבלים מהתורה אכן כשקראה אמי היינו אדרבה שהם בחי׳ משפיעים להתורה כו׳ (ועמ״ש מזה בת״א פ׳ מקץ בד״ה רני ושמחי בת). וזהו ענין ב׳ הבחינות דשור הבר ולויתן. כי השור שכחו חזק לעול והיינו עול מצות. עול דוקא בבחי׳ עבד כמ״ש ולעבדו וכמ״ש מזה בד״ה ועתה יגדל נא כח אדני בענין פי׳ אדון עוזנו צור משגבנו כו׳ שע״י ביטול ועול זה נמשך בחי׳ מקיף ולבוש להנשמה להעלותה למעלה ולהיות בבחי׳ מהלכים. וע׳  ברבות וארא פ״ח ומהו לבושו של הקב״ה עוז כו׳ ה׳ עוז לעמו יתן כו׳ ע״ש ומשם שרש הלבושים הנמשכים ע״י המצות. להיות וכבוד ה׳ יאספך. ונמצא בבחי׳ זו הוא מקבל מהמצות דוקא שעי״ז דוקא יבא להיות בבחי׳ מהלכים בין העומדים כו׳ ע״י הלבושים הנ״ל והלבושים אלו הם הנקראים ג״כ ארבין ואניות שבהם ועל ידם יוכנו לילך בים שהוא עלמא דאתכסיא (וכמש״ל סד״ה ולא תשבית מלח). אכן יש נשמות גבוהות מאד שיש בהם בחי׳ רעותא דלבא בחי׳ בכל מאדך בלי גבול ע״ד חסידים הראשונים (הנז׳ רפ״ה דברכות דל״ב ע״ב) שבחי׳ זו זהו למעלה מהתורה כמרומז בגמרא שם ועל כיוצא בזה אמרו יש קונה עולמו בשעה אחת כו׳ כי בחי׳ רעותא דלבא זו זהו מבחי׳ כתר שהוא רצון שלמעלה מהשכל כו׳ והוא מקור התורה דמחכמה נפקת כו׳. וע״ז אמרו לא זז מחבבה עד שקראה אמי כו׳ וזהו ענין אחת היא יונתי כו׳ כמ״ש על פסוק זה. וזהו ענין לויתן ששט בים ומקיפו כרגע היינו שהוא למעלה ממדרגת הארבין והאניות שהם הלבושים שממעשה המצות שבהם ועל ידם יתעלו הנשמות בבחי׳ סוכ״ע ים החכמה כ״א אדרבה הוא מקיף את הים ומשפיע וממשיך בים החכמה מלמעלה מהחכמה כו׳ כי לויתן ל׳ חיבור ע״ד דוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה כמש״ל ועם היות כי באמת בחינה זו דלא זז מחבבה עד שקראה אמי שהוא בחי׳ לויתן גבוה מבחי׳ שור הבר שהוא בחי׳ לא זז מחבבה עד שקראה בתי. אעפ״כ לע״ל כתיב רני ושמחי בת כו׳ ושכנתי בתוכך דוקא. כמ״ש במ״א שזהו ע״ד הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו׳ בחי׳ עבד הנ״ל דלעבדו בבחי׳ כשור לעול יש בו מעלה ומדרגה יתירה כו׳ ונעוץ סופן בתחלתן כו׳: