לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/וארא ג: הבדלים בין גרסאות בדף

כשם שנתבאר לעיל בנוגע למעלת עבודת בנ"י לאחרי מ"ת לגבי עבודת האבות לפני מ"ת, שדוקא ע"י ההמשכה למטה (לאחרי מ"ת) בא העצם, וכל זמן שלא נמשך למטה (מלבד במצות מילה) ה"ז הוכחה שאין זה העצם, כן הוא גם בנוגע להמעלה דלעתיד לבוא לגבי זמן הזה, כי: העדר ההגבלה דהעצם היא לא רק '''בהמשכה''' למטה, אלא גם '''בהתגלות''' למטה, שהרי העצם אינו מוכרח להיות בהעלם, אלא בודאי יכול לבוא גם בגילוי. וכיון שבמעשינו ועבודתינו בקיום התומ"צ נעשית רק '''ההמשכה''' למטה, אבל '''הגילוי''' למטה בעוה"ז הגשמי יהי' רק '''לעתיד''' '''לבוא''' (כמ"ש<ref>ישעי' מ, ה. וראה תניא ספל"ו.</ref> "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו'"), הרי, כל זמן שלא נעשה '''הגילוי''' למטה, ה"ז הוכחה שאין זה '''העצם'''<ref>ראה לקו"ש ח"ה ע' 245.</ref>.

ולהוסיף, שגם השלימות דלעתיד לבוא כלולה בכח אצל האבות – כמארז"ל<ref>ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref> "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא . . אברהם דכתיב בי' בכל, יצחק דכתיב בי' מכל, יעקב דכתיב בי' כל", ועיקר שלימות גילוי זה (לא רק "מעין העולם הבא") יהי' לעתיד לבוא, שאז תהי' תכלית השלימות ד"בכל מכל כל" (לא רק אצל האבות, אלא גם) אצל כל בנ"י (כיון שהשלימות דלעתיד לבוא נעשית ע"י מעשינו ועבודתינו דכל בנ"י, בכח האבות).

על הפסוק "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", איתא בזהר<ref>ח"ב לד, א.</ref> "דעייל לי' קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה כו'"<ref>"התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט, ג) – כמ"ש בהפטרה (שהיא סיום וחותם) דפרשת וארא.</ref>. ושרש הענין בפרעה דקדושה – הגילוי דבחי' "חמישית לפרעה"<ref>ויגש מז, כד.</ref>, "'''דאתפריעו''' ואתגליין מיני' כל נהורין"<ref>זח"א רי, א.</ref>, גילוי בחי' החמישית<ref>ומרומז גם בפרשת וארא – שלאחרי ד' לשונות של גאולה, "והוצאתי גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי", נאמר לשון '''חמישי''', "והבאתי", כוס חמישי (כסא דמלכא משיחא), שהו"ע "החמישית לפרעה" (אוה"ת פרשתנו (כרך ז') ע' ב'תקפו).</ref> שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שזהו"ע שם הוי' דלעתיד לבוא שבאין־ערוך לשם הוי' שבמ"ת.

ועד"ז בנוגע להגילוי דשם הוי': "וארא גו' בא־ל שד־י ושמי הוי' לא נודעתי להם" – הגילוי במצות מילה שהוא ההכנה וההתחלה דגילוי שם הוי' דמ"ת. "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – שלימות גילוי שם הוי' במ"ת. וסיום הפרשה, "והבאתי אתכם אל הארץ גו' (לשון חמישי של גאולה) אני הוי'" – גילוי שם הוי' דלעתיד לבוא.</ref>: פרשת שמות שבה מדובר אודות שעבוד מצרים, "כור הברזל" שעל ידו נעשית ההכנה למ"ת<ref>ראה תו"א יתרו עד, סע"א ואילך. ובכ"מ.</ref> – המעמד ומצב '''שלפני מ"ת'''; פרשת וארא, "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – הגילוי '''דמ"ת'''; ופרשת בא, "בא אל פרעה", "אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין" – המעמד ומצב '''דלעתיד לבוא'''.

שבת מברכים חודש שבט הוא בסיום חודש טבת, חודש העשירי, ובו נמשכת הברכה והנתינת־כח לחודש שבט, חודש האחד עשר (ובלשון הכתוב<ref>זכרי' א, ז.</ref> "עשתי עשר חודש הוא חודש שבט"). ויש לומר, שבסיום חודש העשירי, שלימות המספר<ref>ראה ראב"ע לשמות ג, טו. פרדס ש"ב.</ref>, מודגשת שלימות '''העבודה''' דבנ"י, שבכח זה באים לתכלית השלימות '''דלעתיד''' '''לבוא''' המרומזת בחודש האחד עשר, אחד שלמעלה מעשר ספירות ("אנת הוא חד ולא בחושבן")<ref>ראה יהל אור ע' מח. אוה"ת דברים ע' יט. סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389. ח"ב ע' 630. וש"נ.</ref> – ע"ד ובדוגמת ב' הפרשיות וארא ובא (העבודה שלאחרי מ"ת, שעל ידה באים להשלימות דלעת"ל).

גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החדשים שעלו עמהם מבבל<ref>ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב. ועוד.</ref> – "שבט" – שהוא (א) מלשון "שבטי מושלים"<ref>יחזקאל יט, יא.</ref>, ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמ"ש<ref>ויחי מט, יו"ד ובפרש"י.</ref> "לא יסור '''שבט''' מיהודה<ref>ולהעיר, שביהודה נאמר "ותעמוד מלדת" (ויצא כט, לה), ויש לומר, שרומז על הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות, כדאיתא במכילתא (בשלח טו, א) "כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד לשון זכר", "כלומר שהנקבה יש לה '''צער''' '''לידה'''*, אף כל הנסים יש אחריהם צער, חוץ מלעתיד שאין אחרי' צער . . כזכרים '''לא יולדים'''" (תוס' פסחים קטז, ב).{{ש}}'''*) כידוע ש"הגלות נמשל לעיבור וגאולת ימי המשיח שיהי' במהרה בימינו נמשל ללידה . . וכן חבלי ימות המשיח נקראים בשם חבלי לידה" (תו"א ותו"ח שבהערה 4).'''</ref> (מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט) . . עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר<ref>בלק כד, יז ובפרש"י.</ref> "וקם '''שבט''' (מלך רודה ומושל) מישראל", "זה מלך המשיח"<ref>רמב"ם הל' מלכים רפי"א.</ref>, (ב) מלשון ענף אילן<ref>ראה (לדוגמא) ישעי' כח, כז.</ref>, כמ"ש<ref>שם יא, א.</ref> "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה"<ref>ובהמשך הכתובים (שם, ד) – "והכה ארץ בשבט פיו".</ref>, "יצא '''שבט''' מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח"<ref>מצו"ד עה"פ.</ref>.

ענינו של יום ההילולא – כמ"ש רבינו הזקן<ref>שהעלי' והשלימות ("ויכולו") דיום ההילולא שלו – כ"ד טבת – ביום הש"ק זה.

ובפרטיות יותר י"ל שג' תקופות הנ"ל מרומזים בג' התקופות דשלושים שנות נשיאותו<ref>ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 303 ואילך.</ref> (בחיים חיותו בעלמא דין): תקופה ראשונה, מהתחלת נשיאותו עד להמאסר והגאולה והיציאה ממדינה ההיא, במעמד ומצב של תוקף גזירות המלכות (בדוגמת העבודה במצרים, "כור הברזל", לפני מ"ת), שעיקר עבודתו היתה במסירת נפש ממש (ע"ד עבודת האבות). תקופה שני', בבואו במדינת פולין, שעיקר עבודתו היתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה אף שעד אז הי' ברובו ע"ד חסידות פולין (ע"ד החידוש ד"וידעתם כי אני הוי'" במ"ת). ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון, שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש, לקרב ולזרז '''ולהביא''' את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".

בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט – צריך כאו"א לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו<ref>לשון אדה"ז באגה"ק שם.</ref>, ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>, שבכאו"א – מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, עי"ז שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור<ref>"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תס"ט), "ואין דור שאין בו כמשה" (ב"ר פנ"ו, ז).</ref>, גואל ראשון הוא גואל אחרון<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.</ref> – שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח"<ref>משנה ספ"ק דברכות. וראה גם סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 111 (לעיל ע' 65) ואילך. ע' 245 (לעיל ע' 190) ואילך.</ref> בפועל ממש.