דבר מלכות/י"א ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

א. כשם שבתורה הסדר הוא ש"במה שסיים כו' פתח להם כו'"<ref>ב"ר פ"ק, יא. מדרש תהלים בתחלתו.</ref> – כמו"כ צריך להיות אצל בנ"י, ש"במה שסיים" נעשה אח"כ ההמשך והתחלת ופתיחת הענין שלאחרי זה באופן של פעולה נמשכת (עד – על כל השנים כולם)<ref>היינו, שיש בזה ב' ענינים: (א) בענין חדש זה (ש"פתח להם") ישנו המשך וכחות של הבא לפני זה (עד סיומו), (ב) שענין חדש זה מוסיף חידוש גם בהבא לפנ"ז. ועפ"ז יומתק הטעם ש"פתח להם" "במה שסיים" הקודם לו.</ref>.

כיון שסיימו<ref>בברכת כהנים של א' הרבנים שי', שנאמרה בהמשך לברכת אנ"ש שי'. '''המו"ל'''.</ref> עתה עם "ואני אברכם"<ref>נשא ו, כז.</ref> – "פתח להם" גם בענין זה:

"'''ואני אברכם'''": הקב"ה אומר בתורה (ואין מקרא יוצא מידי פשוטו<ref>שבת סג, א. וש"נ.</ref>), שהוא עצמו יברך את כל המברכים<ref>להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר, "כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים" (חולין מט, סע"א). וגם להדיעה שלישראל נאמר ("כהנים מברכים ישראל והקב"ה מסכים על ידם") "ברכה לכהנים מנא לי'", "מואברכה מברכיך" (לך לך יב, ג) – חולין שם.</ref>, ובברכתו של הקב"ה – מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה<ref>נוסח ברכה '''השלישית''' (– ודמן התורה) דברכת המזון.</ref>, בלי שום מדידה והגבלה במקום ובזמן, במילא ה"ז בא תיכף ומיד ממש<ref>ובמכ"ש מברכת '''הכהנים''', שהיא באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו" ([[תהלים פרק קמ"ז|תהלים קמז, ו]]. וראה [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת ס"פ קרח]]. ובכ"מ), עאכו"כ הברכה של '''הקב"ה עצמו''', "'''ואני''' אברכם".</ref>, ויחד עם זה "ואני אברכם" – כפי שזה למעלה ממדידה והגבלה (מ"אני", הקב"ה עצמו) ה"ז נמשך (ברכה מלשון המשכה<ref>[[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לז, ג. ובכ"מ.</ref>) לבנ"י למטה, ובאופן של "אברכם" (סתם, בלי פרטים) שזה – כל הברכות, לכאו"א מישראל ולכלל ישראל<ref>שהרי גם להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר (כנ"ל הערה 6), ישראל מתברכין מפי הגבורה, ואי"צ לזה קרא מיוחד (ובלשון התוס' חולין שם ד"ה והקב"ה: "פשיטא דמסכים, כיון שציוה להם לברך"), כמשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"י ע' 42).</ref>, הן בענינים כלליים והן בענינים פרטיים, עד לפרטי פרטים.

ב. ברכת הקב"ה ("ואני אברכם") – ובשני הענינים: (א) ברכה שלמעלה ממדידה והגבלה, (ב) שנמשכת לכאו"א מישראל למטה – מודגשת במיוחד בתפלת וברכת משה בהתחלת מזמור צדי"ק בתהלים<ref>ע"פ המנהג לומר בכל יום המזמור תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס ב"קובץ מכתבים" שבסו"ס אהל יוסף יצחק (ע' 214). אגרות־קודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) – מתחילים בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור צדי"ק שבתהלים.{{ש}}– ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוקי מזמור זה נלקטו ב"קובץ י"א ניסן – שנת הצדי"ק" (קה"ת, תנש"א). ועיי"ש בנוגע לכמה ענינים הבאים להלן.</ref> – הראשון מבין "אחד עשר<ref>ראה הערה 28.</ref> מזמורים" שמשה אמרם<ref>מדרש תהלים ופרש"י עה"פ (צ, א). פרש"י פקודי לט, מג. ועוד.</ref> – שמתחיל: "'''תפלה למשה איש האלקים'''", ומסתיים (בתפלת משה) "'''ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו'''":{{ש}}ובהיותה תפלה ('''תפלה''' למשה) – וגם ברכה<ref>שהרי "ויהי נועם גו'" הוא '''ברכת''' משה "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – כדברי חז"ל עה"פ (פקודי שם. פרשתנו (שמיני) ט, כג) "'''ויברך''' אותם משה", "'''ויברכו''' את העם" (פרש"י פקודי ושמיני שם. פרש"י תהלים כאן. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ).</ref> – של "משה איש '''האלקים'''", מובן א"כ שיש בה את הכח ד(ברכה מ)"אלקים"<ref>היינו, שנוסף לזה שבתפלה וברכה זו ישנו כחו של הקב"ה, כמו בכל התפלות והברכות (של כל ישראל) שיש בהם כחו של הקב"ה (שאליו מתפללים והוא מקור כל הברכות והשפעות כו'), הרי זה "תפלה למשה איש '''האלקים'''", ע"ד "'''ואני''' אברכם" (כביכול), בהוספה על ברכת הכהנים (שלוחי דרחמנא – קידושין כג, ב. וש"נ).</ref>, ע"ד (כביכול) "ואני (הקב"ה עצמו) אברכם",

וכמודגש בתוכן התפלה והברכה, ובסיומה<ref>וכן בתחלתה: מעון '''אתה''' היית לנו.</ref> – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", ש"'''עלינו'''" – כאו"א מישראל וכלל ישראל – יהי' הגילוי ד"נועם ה' אלקינו", ש"נועם"<ref>בהבא להלן ראה ד"ה תפלה למשה – במאמרי אדה"ז אתהלך ליאזנא ע' קנז. תר"ס (ע' נט). וראה גם ד"ה זה תשכ"ט ס"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' ריז־ט). – נעתקו בקובץ י"א ניסן הנ"ל אות: ו, יח, כא.</ref> (נועם עילאה) הוא הדרגא דעתיק, ופנימיות עתיק, עד – עצמותו ית'<ref>ראה גם קובץ י"א ניסן הנ"ל עה"פ ויהי נועם (אות עז ואילך). ועוד.</ref> ("אני", "אני אברכם"<ref>ראה [[ברכת ערב יום הכיפורים תנש"א אחרי מנחה - מוגה|ברכת ערב יוהכ"פ]] (לאחרי תפלת מנחה – סה"ש תנש"א ח"א ע' 3־42). וש"נ.</ref>), ושזה יומשך ב"מעון" (אותיות נועם<ref>ל"ת וס' הליקוטים להאריז"ל עה"פ. הובא במקומות שצויינו בהערה 17.</ref>), מלכות, עד ב"מעשה ידינו", והכח על זה בא מ"תפלה למשה איש האלקים", תפלת עשיר<ref>ראה זח"א קסח, ב. וראה נדרים לח, א.</ref>, שמגיעה עד בעצמותו ית'<ref>ד"ה תפלה למשה תר"ס ותשכ"ט הנ"ל (הערה 17).</ref>,

וכפי שמובן מכך שבברכה זו ברך משה את בנ"י שתהי' השראת השכינה במשכן – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'"<ref>נסמן בהערה 14.</ref>, ובאופן ד"כוננה עלינו גו'", מחוזק באופן יסודי – בקביעות, לעד ולנצח נצחים (כמובן מהפירוש בתניא ב"שכינתא שריא", שזהו בקביעות<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא פ"ו]] (י, ב), שמביא מאחז"ל (סנהדרין לט, א) "כל בי עשרה שכינתא שריא ('''ומוסיף''' בתניא:) '''לעולם'''".{{ש}}וי"ל, כי התוכן בתניא שם הוא ש"צד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתב' בין כו' בין בכח כו', ולכן אמרו רז"ל שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי' כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא '''לעולם'''" – שמכיון "שבכחו להיות בטל ממש" '''לעולם''', לכן גם השראת השכינה עליו הוא לעולם. וראה גם תניא ספל"ה.ולהעיר שבתניא ספי"א מביא מאחז"ל הנ"ל (שכל בי עשרה שכינתא שריא) בנוגע להרשע ורע לו, שבחי' טוב שבו הוא רק בבחי' מקיף עליו (שריא). ועפ"ז נמצא שהענין דשכינתא שריא הוא תמיד בכל ישראל (גם במי שאין בו בחי' טוב בגלוי), וראה לקו"ת ר"פ ראה. ד"ה ראה תשמ"ג (נעתק בקובץ י"א ניסן שנת הפ"ט אות יט). ויש לתווך זה עם משנ"ת בתניא פ"ו הנ"ל, ע"פ המבואר בלקו"ת (יוהכ"פ סט, ב), שאף שהשראה היא בחי' מקיף (וראה גם אגה"ק סכ"ג. תו"א נד, ג) "אעפ"כ הוא פועל פעולה בהם כו'".</ref> ונצחיות<ref>ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ט: קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. וראה לקו"ת פקודי (ה, א. ז, ב) בפירוש "משכן העדות", שעד(ות) הוא לשון נצחיות. וראה [[תהלים פרק ל"ז|תהלים לז, כט]]: צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עלי', וברד"ה באתי לגני ה'שי"ת, שמשכינים בחינת שוכן עד מרום וקדוש שיהי' בגילוי למטה.</ref>), ו"ושכנתי (בקביעות) בתוכם"<ref>תרומה כה, ח.</ref>, בתוך כל אחד ואחד מישראל<ref>ראה ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני פסוקים – סט, ב). אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ועוד.</ref>.

ועפ"ז נמצא שב"תפלה למשה גו'" מודגשים שני הענינים הנ"ל (ב"ואני אברכם") שנדרשים בברכה: ביחד עם זה ש"תפלה למשה איש האלקים" היא ברכה שלמעלה מכל מדידה והגבלה – ה"ה ברכה שנמשכת ממשה לכאו"א מישראל, וברכה כללית – הברכה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם"<ref>וכמרומז גם בזה שהוא הראשון של ה"'''אחד עשר''' מזמורים" שאמרם משה – שב"אחד עשר" יש שני ענינים: (א) אחד שלפני (ולמעלה מ)עשר, אנת הוא חד ולא בחושבן (בחי' עתיק), (ב) אחד עשר – המשכת אחד (חד ולא בחושבן) בעשר, בכל העשר ספירות, ועד בספירת המלכות (ראה ד"ה תפלה למשה תשכ"ט שבהערה 17. וש"נ).</ref>.

ג. ויש לומר יתירה מזו: הכח והאופן בו הברכות של הקב"ה נמשכות לבנ"י למטה הוא ע"י משה רבינו – הרועה נאמן של כל בנ"י<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]]. וראה שמו"ר עה"פ (שמות ג, א) ומשה הי' רועה (פ"ב, ג־ד).</ref> (בכל הדורות<ref>דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא – זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.</ref>), שעל ידו נמשכות כל ההשפעות לבנ"י, והוא הממוצע '''המחבר''' "ביניכם ובין ה' אלקיכם"<ref>ואתחנן ה, ה.</ref> – ש(בהיותו ממוצע) יש בו משני הענינים שהוא מחברם<ref>ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט (ע' קצ ואילך).</ref>,

כפי שחז"ל אומרים<ref>דב"ר פי"א, ד. מדרש תהלים (באבער) עה"פ.</ref> על "איש האלקים" – "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים". משה יש בו שני הענינים – הן כפי שהוא בדוגמא שלמעלה ("מחציו ולמעלה האלקים"), והן כפי שהוא בדוגמא לבנ"י למטה ("מחציו ולמטה איש"), ובהיות בו שני ענינים אלו יש למשה הכח ד"תפלה למשה" – להוריד את הברכות של הקב"ה כפי שהם למעלה ממדידה והגבלה ("ואני אברכם")<ref>והרי ציווי ה' על ברכת כהנים נאמר ע"י '''משה''' – "וידבר ה' אל משה לאמר דבר גו'" (נשא ו, כב ואילך).{{ש}}ויומתק ע"פ פירוש הבחיי (עה"פ ומעשה ידינו כוננה עלינו), ש"מעשה ידינו" קאי על "נשיאת כפים שעשה אהרן ביום ההקמה, שזה לשון עלינו", היינו, שלאחרי ברכת כהנים של אהרן ניתוסף בזה ע"י ברכתו של משה ש"מעשה ידינו כוננה עלינו", '''ע"ד ובדוגמת''' ההוספה ד"ואני אברכם" על ברכת כהנים שלפני זה.</ref> לבנ"י כפי שהם נשמות בגופים למטה (בבחי' "איש").

[ובפרטיות יותר – י"ל שזהו החילוק בין "משה" ו"איש האלקים": "איש האלקים" מורה על החיבור דבחי' איש עם שם אלקים (בגימטריא הטבע<ref>פרדס שער יב (שעת הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א רפ"ו]]. וראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 400 (לעיל ע' 21) הערה 52.</ref>), אלקות שבערך הבריאה (והאיש הנברא), שנבראה בשם אלקים (בראשית ברא אלקים גו'<ref>בראשית א, א.</ref>). משא"כ "משה" קשור עם שם מ"ה<ref>תו"ח שמות קטז, א. אוה"ת תצוה ע' א'תרה. וראה גם [[תורה אור יתרו|תו"א יתרו סח, סע"ב ואילך]]. מג"א צט, ג. ובכ"מ.</ref>, שם הוי'<ref>ראה סה"מ תקס"ב ע' קלז. אוה"ת וארא ע' רג. ובכ"מ.</ref>, שלמעלה מהבריאה].

לפי זה נמצא שהמזמור "תפלה למשה" – נוסף לזה שקאי על התפלה דמשה על בנ"י (וברכת משה לבנ"י) – הוא ענין כללי ביותר: תפלת וברכת הנשיא – משה, שכוללת את כל התפלות והברכות כולם; ע"י "תפלה למשה", נשיא ישראל, שהנשיא הוא הכל<ref>פרש"י חוקת כא, כא (בנוגע למשה). וראה גם תנחומא חוקת כג. במדב"ר פי"ט, כח. וברמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: לבו (של מלך*) הוא לב כל קהל ישראל (והרי משה הי' (נשיא, וגם) מלך – רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א. ועוד – ראה לקו"ש חי"ט ע' 170. '''וש"נ''').{{ש}}'''*) וראה לקמן סעיף יו"ד.'''</ref>, נמשכות כל הברכות מהקב"ה למטה, בכל הפרטים ופרטי פרטים.

----