דבר מלכות/בהעלותך (א): הבדלים בין גרסאות בדף

איתא בגמרא<ref>שבת קטז, ריש ע"א. וראה גם מס' סופרים רפ"ו. ספרי פרשתנו עה"פ. ב"ר פס"ד, ח. ויק"ר פי"א, ג. פרש"י משלי ט, א.</ref>, שפרשת "ויהי בנסוע הארון" (בפ' בהעלותך<ref name=":9">י, לה־לו.</ref>) "ספר חשוב הוא בפני עצמו", ועפ"ז נמצא (כהדרשה המובאת שם בגמרא עה"פ<ref>משלי שם.</ref> "חצבה עמודי' שבעה") שישנם "שבעה ספרי תורה"<ref>ראה גם זח"ג רנד, א: ואינון חמשה חומשי תורה ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון.</ref>, כיון ש"פרשה זו (ויהי בנסוע הארון) ספר לעצמו, נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו . . נמצא ספר וידבר (במדבר) נחלק לג' ספרים"<ref>פרש"י שבת שם. וראה גם ב"ר וויק"ר שם.</ref>, במילא ישנם "שבעה ספרי תורה" (ארבעת הספרים – בראשית שמות ויקרא דברים, וספר במדבר שנחלק לג' ספרים). עפ"ז – החידוש בפ' בהעלותך הוא, שפרשה זו כוללת בתוכה "ג' ספרים" (חלק הפרשה שלפני פ' ויהי בנסוע הארון, פ' ויהי בנסוע הארון, וחלק הפרשה שלאחרי זה).

ומזה מובן, ששלימות העבודה היא כאשר ה"בהעלותך את הנרות" "עד שתהא שלהבת עולה מאלי'" נפעל וחודר בכל פרטי האדם ובכל פרטי העולם, מהענינים הנעלים עד הענינים הכי תחתונים – כיון שהעבודה באופן ד"מאלי'" היא הרי אבן הבוחן שהעבודה היא בתכלית השלימות ובתכלית האמת גם מצד מציאות האדם ומציאות העולם (ולא רק מצד הכח העליון, או עכ"פ מכחו של המדליק את הנרות), ולכן ה"ז צריך לחדור בכל פרטי הדרגות, עד גם לחלק הכי תחתון, שגם הוא יאיר "מאלי'". ואדרבה: דוקא עי"ז שהתחתון ביותר מאיר "מאלי'" באור האלקי, ה"ז מורה על שלימות ואמיתית הענין דעבודה "מאלי'" (גם בדרגות הנעלות יותר). ע"ד משל הידוע<ref>[[תורה אור בראשית|תו"א בראשית]] ד, א.</ref>, שדוקא ע"י הגבהת החלק הכי תחתון של הבנין, מגביהים את כל הבנין, גם את הדרגות הנעלות ביותר של הבנין.

עפ"ז מובן מדוע הציווי ד"בהעלותך את הנרות" נאמר לאהרן כהן גדול<ref>ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 315 ואילך. ובכ"מ.</ref> (והוא קיים זאת בפועל) – כיון שענינו של אהרן הוא כמפורש במשנה<ref>אבות פ"א מי"ב. וראה בארוכה אדר"נ פי"ב.</ref> – "(הוי מתלמידיו של אהרן כו') אוהב את הבריות ומקרבן לתורה": יש לו אהבה אפילו ל"רחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ב|תניא פל"ב]] (מא, ב).</ref> (מעלתם היחידה היא זה שהם נבראו ע"י הקב"ה), "ומקרבן לתורה" – הוא מקרב את ה"בריות" שנמצאים בדרגא הכי תחתונה לתורה שהיא למעלה מכל העליונים, באופן כזה שהוא מקרב אותם (ה"בריות") עצמן לתורה (ולא ח"ו לקרב את התורה אליהם<ref>ראה לקו"ש שם ע' 316. חט"ו ע' 198. ובכ"מ.</ref>), עד שהם נעשים "שלהבת עולה מאלי'".

וכפי שהוא בקדושה (שמשם זה משתלשל אח"כ למטה): הן בנ"י והן התורה מתחלקים לשתי חלוקות אלו: שבעת נרות המנורה הם כנגד שבעת הסוגים שבהם נחלקות כל נשמות ישראל, כנגד השבעה מדות: יש עובד מאהבה, יש עובד מיראה וכו', עד מלכות<ref>[[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת ריש פרשתנו]] (כט, ג). – ולהעיר, שבלקו"ת שם לא נזכר אודות העבודה שכנגד מדת היסוד (וכן לא בהעתקתו שבאוה"ת פרשתנו ע' שלז). וראה אוה"ת פרשתנו ע' של, שמבאר העבודה של מדת היסוד, ומוסיף: יסוד אינו מדה בפ"ע כ"א הוא כללות לכל הה' מדות הנ"ל.</ref>; ועד"ז ישנה חלוקה של בנ"י לחמשה דרגות – כנגד חמשה חומשי תורה, וי"ל שזה נרמז בפרק<ref>פ"ב מ"ט.</ref> דשבת זו: "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי", ומבואר במפרשים<ref>ראה מדרש שמואל כאן, בשם הרשב"ץ.</ref>, שמוכרחים לומר שלריב"ז (שהי' נשיא הסנהדרין, עד שבבקשתו "תן לי יבנה וחכמי'"<ref>גיטין נו, ב.</ref> ישנו קיום לימוד התורה עד היום הזה) היו יותר מחמשה תלמידים, אלא שהפירוש בזה הוא – שכל תלמידיו, וכל התלמידים ולומדי התורה בכלל (כל בנ"י – עליהם נאמר<ref>ישעי' נד, יג.</ref> "וכל בניך לימודי ה'"), נחלקים לחמשה סוגים ודרגות<ref>ראה מד"ש כאן: עיין (ריב"ז ב)כללות מזגיהם שבהם יכוללו פרטי שבחיהם (של כל התלמידים) בשבחו זה של כל א' וא'.</ref>.

אחד החילוקים ביניהם (חמשה ושבעה): חמשה קשור בעיקר עם העבודה בקדושה (ובכללות – עבודת עצמו), ושבעה קאי על העבודה גם בעולם ("בריות"). וכפי שזה בהמדות (ספירות) העליונות: חמש מדות מחסד עד הוד כוללות את (עיקר) המדות, כידוע<ref>סידור עם דא"ח דש, א.</ref> שהספירה החמישית (הוד) היא ה"סוף ותשלום הספירות בעיקר המדות", והספירה הששית והשביעית (יסוד ומלכות) הם מקור ההשפעה לבי"ע<ref>אוה"ת פרשתנו ס"ע שעד – בביאור החילוק דחמשה חומשי תורה ושבעה ספרי תורה.</ref>, עלמא דפרודא<ref>ראה תו"א בראשית ג, א. ובכ"מ.</ref>.

וזהו מהחילוקים בין בנ"י כפי שהם נחלקים לשבע דרגות (כנגד שבעת הנרות) – שזה כולל את כל הדרגות דבנ"י, גם הדרגות התחתונות (עד "הרחוקים מתורת ה' כו' בריות בעלמא"), כנגד הדרגא הששית והשביעית; וכפי שהם נחלקים לחמשה – '''כלומדי''' חמשה חומשי '''תורה''' ופירושה כולו ("חמשה תלמידים היו לריב"ז", שכל ענינו הי' תורה וקדושה<ref>שזהו א' הביאורים בזה, שדוקא סמוך לפטירתו בכה ריב"ז ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי (ברכות כח, ב), כי במשך כל ימי חייו של ריב"ז הי' עסוק '''לגמרי''' בלימוד התורה וקיום המצוות* (מילוי שליחותו ועבודתו בעוה"ז), ולא הי' לו פנאי לחשוב אפילו אודות תיקון נפשו כו' (ראה לקו"ש חט"ז ס"ע 271 ואילך. וש"נ).{{ש}}'''*) דגם זה ש"מ' שנה עסק בפרקמטיא" (ר"ה לא, סע"ב. סנהדרין מא, סע"א) – מובן ופשוט שהי' בתכלית ושלימות הקדושה, באופן דכל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו (ראה לעיל ס"ח).'''</ref>), קשור בעיקר עם קדושה (ה' ספירות).

ועד"ז הוא גם החילוק בתורה בין החלוקה ע"ד הרגיל לחמשה חומשי תורה (ע"ד החמשה תלמידים) – כיון שעיקר ענין התורה קשור עם קדושה; אבל היות שהתורה צריכה לפעול גם בעולם שנברא בשבעת ימי בראשית (ו"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"<ref>רמב"ם סוף הל' חנוכה (מספרי נשא ו, כג. ראה לקו"ש ח"ח ע' 340 ואילך).</ref>), לכן ישנה גם החלוקה ב"שבעה ספרי תורה", כולל הדרגא הששית והשביעית, מקור ההשפעה בעולם.

יא. וזה מתאים גם עם התוכן ד"שבעה ספרי תורה": חמשת הספרים הראשונים – שתוכנם הכללי מרומז בשמותיהם (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, וויהי בנסוע הארון) – קשורים (ובפרט התחלת הספרים) בעיקר עם קדושה (בריאת העולם, שמות בני ישראל, ויקרא אל משה, מנין בני ישראל במדבר סיני<ref>ד"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" (פרש"י ר"פ במדבר).</ref>, ויהי בנסוע '''הארון''' – תורה), משא"כ הספר '''הששי מתחיל''' בענין בלתי רצוי – "ויהי העם כמתאוננים", ולאחרי זה אודות חטא מרים ולאחרי זה – חטא המרגלים בפ' שלח, ומעשה קרח בפ' קרח וכו' [וגם הספר השביעי – "אלה הדברים", "דברי תוכחות"<ref>ספרי ופרש"י ר"פ דברים.</ref>], כיון שמהספר '''הששי''' בתורה – נעשית נתינת מקום שלאחרי ריבוי השתלשלות תהי' ירידה בעולם, לכן מתחיל ספר זה בענין של ירידה בתורה עצמה [אבל בהיותו כתוב בתורה ה"ה כולו קדושה – ע"ד "יעקב<ref>ל' רש"י ר"פ תולדות.</ref> ועשו האמורים בפרשה"<ref>ראה לקו"ש ח"כ ע' 342. וראה שם ע' 114. חט"ו ע' 198. ח"ל ע' 5־144. ס' השיחות תשמ"ח ח"א ס"ע 36 ואילך.</ref>, אלא שמהסיפור בתורה נעשית אח"כ נתינת מקום לאחרי השתלשלות כו' לירידה בעולם];

אבל לאידך גיסא, הרי זה גם ספר '''בתורה''', ויתירה מזה – ספר זה מתחיל עם וכולל בתוכו את פ' בהעלותך את הנרות, הכוללת את הדלקת כל ז' הנרות "עד שתהא שלהבת עולה '''מאלי''''" – וזה נותן את הכח שהאור האלקי ד"נר מצוה ותורה אור" יגיע גם למצב של ירידה למטה ("ויהי העם כמתאוננים"), עד שגם שם יפעל הענין ד"שלהבת עולה מאלי'" [שמורה על שלימות ואמיתית העבודה, כנ"ל] – ע"י עבודת התשובה, עד שלימות התשובה (מאהבה), שעי"ז נעשה "עולה מאלי'" – המעלה שה"מאלי'" באה ע"י תשובה על החטא דוקא (שלא נמצאת אצל צדיקים, עד שבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים '''יכולים''' לעמוד בו<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.</ref>) – זדונות נעשו לו כזכיות<ref>יומא פו, ב.</ref>, עד זכיות ממש<ref>ראה לקו"ש חי"ז ע' 187 הערה 48.</ref>, "הואיל '''ועל ידי זה''' בא לאהבה רבה זו"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]] (יב, א).</ref>.

והכח לזה בא מהספר שלפניו, החמישי (סיום המדות) – "ויהי<ref name=":9" /> בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך" (בירור הלעו"ז), ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל (השראת השכינה<ref>ראה יבמות סג, סע"ב ואילך. ספרי ופרש"י עה"פ.</ref> – גילוי הקדושה).

יב. ועד"ז מובן גם בנוגע לפרשת המרגלים (בפ' שלח), ובהקדים השאלה: (א) כיצד יתכן שהתורה מספרת בפרטיות את פרשת המרגלים, שהיא בגנותן של המרגלים – בו בזמן שהתורה נזהרת לדבר אפילו בגנותה של בהמה אינה טהורה<ref>פסחים ג, א. ב"ב קכג, א.</ref>? (ב) ההפטורה, שצריכה הרי להיות "מענין הפרשה"<ref>טושו"ע או"ח ר"ס רפד. שו"ע אדה"ז שם וסרפ"ג. טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סכ"ח.</ref>, מדברת אודות שליחת מרגלי חרש ע"י יהושע<ref>יהושע ב, א ואילך.</ref> שנפעלה בשלימותה – ההיפך הגמור ממעשה המרגלים בפרשתנו.

וי"ל נקודת הביאור בזה: הכוונה בכך שהתורה מספרת את פרשת המרגלים – היא בכדי לגלות את העילוי שבא גם ממעשה המרגלים – וכפי שבא בגלוי בההפטורה, שע"י שילוח המרגלים ע"י יהושע, שי"ל שלמד זאת ממשה רבינו, ויהושע לא ימיש מתוך האוהל<ref>תשא לג, יא.</ref>, והוא "כפני לבנה" שמשקף את "פני חמה" של משה<ref>ב"ב עה, א.</ref> – נפעלה במילואה שליחותו של משה ודעתו בשילוח המרגלים שהוא לכבוש את הארץ. וכמודגש בקרא שיהושע הי' ממרגלי '''משה''', והוא (עם כלב) מילאו את שליחותם כדבעי, עד שאמרו<ref>שלח יד, ז.</ref> ש"טובה הארץ '''מאד מאד'''"<ref>ראה לקו"ת בפרשתנו עה"פ.</ref>.

[ויתירה מזה: גם כוונת המרגלים בפנימיות היתה לטוב, ובאותה שעה כשרים היו<ref>פרש"י שם יג, ג.</ref>, כמבואר בספרים<ref>ראה לקו"ש חכ"ג ע' 102. וש"נ.</ref> – שמצד גודל מעלתם נאמר<ref>משנה סנהדרין קח, א.</ref> ש"אין להם חלק לעוה"ב", כיון שהם נעלים מחלק לעוה"ב].

ובזה רואים גם את הענין ד"שלהבת עולה מאלי'": עי"ז שיהושע לכאורה למד ממשה לשלוח מרגלים [ולהעיר ששילוח המרגלים ע"י משה הי' "לדעתך"<ref>סוטה לד, ריש ע"ב (כגירסת הע"י). פרש"י ר"פ שלח.</ref>, ע"ד "מאלי'"] – הרי אח"כ הוא מעצמו – "'''מאלי''''" – שלח מרגלים והם מילאו את שליחותם ולאח"ז דוקא יהושע הכניס את בנ"י לארץ ישראל עם כל המעלות שבזה. ויומתק בזה שיהושע הוא "כפני לבנה" – שלבנה מקבלת מ"פני חמה" (משה), אבל לאח"ז נעשה זה אור משלה ("עולה מאלי'"), מעלת אור הלבנה.

יג. ויש לקשר זה גם עם כך שבשבוע דפ' בהעלותך (וקורין פ' שלח בשבת בתפלת מנחה) נעשית העלי' והשלימות ("ויכולו"<ref>בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. אוה"ת עה"פ. ועוד.</ref>) דחמשה עשר בסיון, כאשר נעשה "'''קיימא סיהרא באשלמותא'''"<ref>זח"א קנ, רע"א. ועוד.</ref> דחודש סיון – המעלה ושלימות דאור הלבנה, ודישראל הדומין ומונין ללבנה<ref>סוכה כט, א. ב"ר פפ"ו, ג.</ref>, והם עתידים להתחדש כמותה<ref>סנהדרין מב, א.</ref>.

ומט"ו סיון באים לט"ז – ד' פעמים ד' – סיון, וטו"ב סיון, וח"י סיון, עד לשבת זו י"ט סיון, שממנה נכנסים אח"כ ליום ראשון כ"ף סיון – שיש בו מעלת התשובה ומעלת הצדיקים יחד, עת רצון תענית כ"ף סיון<ref>נזכר במג"א או"ח סו"ס תקפ (נעתק לקמן בפנים).</ref>, העבודה ד"שלהבת עולה מאלי'" אבל במצב טוב:

איתא במגן אברהם<ref>שם. וראה גם מג"א שם סתקס"ח סק"ח.</ref>, ש"נוהגין להתענות עשרים בסיון בכל מלכות פולין". אעפ"כ רבותינו נשיאינו לא נהגו כן, אפילו בזמן שכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' בפולין (וכמה נהגו אז להתענות שם).

ויש לומר שאין זה באופן שאצל רבותינו נשיאינו חסרה ח"ו המעלה דתענית בעשרים בסיון, אלא אדרבה: המעלה שבזה ישנה – ע"י שלא מתענים (ע"ד מעלת פורים שלגבי יום (שהוא) כפורים). ובפרט ע"פ הידוע המעלה הגדולה בעשרים – בגימטריא כתר<ref>לקו"ת שה"ש לה, ג.</ref>. ויש לומר שזהו ע"ד המעלה דתשובה בעבודת הצדיקים (לאתבא צדיקיא בתיובתא<ref>ראה לקו"ת שמע"צ צב, ב. שה"ש נ, סע"ב. ובכ"מ. וראה זח"ג קנג, ב.

<nowiki>*</nowiki>115. וראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' קו־קז. אוה"ת וישב (כרך ו') תתרפב, סע"ב.</ref>).

ולהוסיף בהשייכות ל"'''מלכות פולין'''" דוקא: ידוע שבעת שראשוני היהודים באו לגור בפולין, אמרו ש"פולין" הוא מלשון "פה לין", שכאן ילונו בזמן ומקום הגלות^[115*]. [וזהו הטעם האמיתי לכך שאותה אומה קראה כן למדינה – דאע"פ דאיהו לא חזו מזלייהו חזו<ref>ראה מגילה ג, א. סנהדרין צד, רע"א.</ref>].

ולהוסיף, שלינה היא בלילה דוקא, ש(חושך ה)גלות הוא בדוגמת ענין הלילה<ref>ראה זח"ג סז, ריש ע"ב. ועוד.</ref>. דהיינו, שהפירוש ד"פה לין" הוא – שהמגורים במקום זה הם רק ענין של לינה, בזמן הגלות, אבל לאח"ז יצאו מכאן ויבואו למקום האמיתי של כאו"א מישראל – ארץ ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה. אבל לאידך גיסא – הרי זה בכל זאת באופן ד"לין", דאע"פ שעדיין נמצאים בגלות הרי הקב"ה עוזר וישנו מקום ללון במנוחה (לפי ערך).

 

ומזה ישנו רמז בעבודת השם (כידוע<ref>כש"ט סקצ"ז ואילך. וש"נ.</ref> שצריכים ללמוד הוראה מכל דבר ששומעים או רואים): לכל לראש על יהודי לדעת, שגלות היא חושך ולילה, ורק שלנים שם (אבל אין זה המקום והמצב האמיתי שלו). וביחד עם זה – צריך לדעת שיש לנצל את ה"פה לין" גופא (באופן ד"עולה מאלי'") לטוב וקדושה – עד שאצל היהודי נעשה לא איברי לילה אלא לגירסא<ref>ראה עירובין סה, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"ג הי"ג.</ref> – ע"י ניצול המנוחה שבמקום ל(הוספה ב)לימוד התורה, כולל גם בפשטות במדינת פולין בפשטות – לספק במקום שדרוש רב ומורה דרך, וכאלו שיתעסקו להחזיר בתשובה את בנ"י הדרים שם וכו'.

אע"פ ש"אכשור דרי"<ref>יבמות לט, ב. וש"נ.</ref> (בתמי'), ובפרט בעקבתא דעקבתא דמשיחא כמבואר בחותם מסכת סוטה, וגם המעלות דדור זה באים כהמשך של הדורות שלפני זה, ומקבלים את כל הכחות ואת ריבוי העבודה בתומ"צ מהדורות שקדמו, עד שה"הדלקה" דה"נרות" דדור זה באה כתוצאה מהעבודה וההדרכה דהדור שלפני זה וכו' – אבל ישנו הכח, שלאחמ"כ אבל מיד – תהי' "שלהבת עולה מאלי'".

ובפרט שהרועה<ref>שכן נקרא אהרן במקרא מפורש "שלשת הרועים" (זכרי' יא, ח. וראה תענית ט, סע"א).</ref> אהרן הכהן שבדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ"י, כולל – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ע"י פעולותיו הרבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה [ובפרט ע"פ הידוע<ref>ראה תו"א מקץ מא, א. סה"מ תקס"ח ח"ב ס"ע תרמט ואילך.</ref> שבדורנו זה אין כאלו ע"ה כבדורות הראשונים, כיון שכיום יש לכאו"א מישראל שייכות וידיעה בתורה (עכ"פ בתושב"כ, שבה יוצאים יד"ח אפילו כאשר לא ידע מאי קאמר<ref>שו"ע אדה"ז חאו"ח ס"נ. הל' ת"ת שלו פ"ב סי"ב־יג.</ref>)],

ובמיוחד – ע"י ה"קול קורא" שלו ד"לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"<ref>נדפסו באגרות קודש שלו ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך.</ref>, וההכרזה<ref>ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref> שצריכים רק "לצחצח הכפתורים", ולאחרי' – ההודעה שכבר סיימו גם את זה, וצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם"<ref>ראה אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' רעט. [[היום יום ט"ו טבת|"היום יום" טו טבת]]. ובכ"מ.</ref> ללכת לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

ותיכף ומיד ממש – הולכים כולם לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש (השלישי) ולקדש הקדשים, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>.

[[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ה]]