11,493
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דבר מלכות}} | |||
== משיחות יום ה' פ' קרח, בדר"ח תמוז* וש"פ קרח, ג' תמוז ה'תנש"א == | == משיחות יום ה' פ' קרח, בדר"ח תמוז* וש"פ קרח, ג' תמוז ה'תנש"א == | ||
==== תרגום מאידית ==== | ==== תרגום מאידית ==== | ||
| שורה 84: | שורה 84: | ||
כולל גם – בימים אלו ממש – השקו"ט והרצון דכו"כ במדינה ההיא להחזיר את שם העיר "לענינגררד" (שבה הי' המאסר והישיבה בבית האסורים) – השם שהם נתנו לה (על שם מנהיגם) – בחזרה לשם "פעטערבורג" (שם העיר בזמן המאסר והגאולה דאדמו"ר הזקן<ref>ועד שעל שם עיר זה (פעטערבורג) נקראת גם הגאולה שלו, ופעולת הגאולה – שעיקר הענין דהפצת המעינות חוצה התחילה "נאך פעטערבורג" (כן הוא הלשון בס' השיחות תורת שלום ס"ע 112). – ולהעיר שגם גאולת אדה"ז היתה קשורה בדרכי הטבע (של אוה"ע) – ראה אגרות קודש אדה"ז סל"ח. וש"נ (וראה ס' השיחות תשמ"ט שם. לקו"ש חכ"ה ע' 186 ואילך). וכמודגש גם בסיפור הידוע בנוגע לקידוש הלבנה שלו על הספינה בזמן היותו במאסר (לקו"ד ח"ד תשנב, ב. וראה גם לקו"ש ח"ה ע' 80. ס' השיחות תש"נ ח"א ס"ע 201 ואילך. שיחת ש"פ ויק"פ שנה זו).</ref>) – השם שהצרר קרא לה בזמן בניית העיר (שמייצג את ההיפך הגמור מהקומוניסטים). והגם שאף תחת שלטון הצרר היו מניעות ועיכובים ליהדות – אין זה מגיע למה שנעשה ע"י אלו שאסרו את בעל המאסר והגאולה; ויש לומר, שבהשקו"ט והרצון להחזיר את שם העיר מ"לענינגררד" ל"פעטערבורג" – רואים בגלוי יותר את הפעולה הנמשכת מהגאולה בי"ב־י"ג תמוז, הגאולה הכללית דכל בנ"י ממנגדיהם בכלל, ובפרט במדינה ההיא. | כולל גם – בימים אלו ממש – השקו"ט והרצון דכו"כ במדינה ההיא להחזיר את שם העיר "לענינגררד" (שבה הי' המאסר והישיבה בבית האסורים) – השם שהם נתנו לה (על שם מנהיגם) – בחזרה לשם "פעטערבורג" (שם העיר בזמן המאסר והגאולה דאדמו"ר הזקן<ref>ועד שעל שם עיר זה (פעטערבורג) נקראת גם הגאולה שלו, ופעולת הגאולה – שעיקר הענין דהפצת המעינות חוצה התחילה "נאך פעטערבורג" (כן הוא הלשון בס' השיחות תורת שלום ס"ע 112). – ולהעיר שגם גאולת אדה"ז היתה קשורה בדרכי הטבע (של אוה"ע) – ראה אגרות קודש אדה"ז סל"ח. וש"נ (וראה ס' השיחות תשמ"ט שם. לקו"ש חכ"ה ע' 186 ואילך). וכמודגש גם בסיפור הידוע בנוגע לקידוש הלבנה שלו על הספינה בזמן היותו במאסר (לקו"ד ח"ד תשנב, ב. וראה גם לקו"ש ח"ה ע' 80. ס' השיחות תש"נ ח"א ס"ע 201 ואילך. שיחת ש"פ ויק"פ שנה זו).</ref>) – השם שהצרר קרא לה בזמן בניית העיר (שמייצג את ההיפך הגמור מהקומוניסטים). והגם שאף תחת שלטון הצרר היו מניעות ועיכובים ליהדות – אין זה מגיע למה שנעשה ע"י אלו שאסרו את בעל המאסר והגאולה; ויש לומר, שבהשקו"ט והרצון להחזיר את שם העיר מ"לענינגררד" ל"פעטערבורג" – רואים בגלוי יותר את הפעולה הנמשכת מהגאולה בי"ב־י"ג תמוז, הגאולה הכללית דכל בנ"י ממנגדיהם בכלל, ובפרט במדינה ההיא. | ||
ח. ואולי יש לקשר זה גם עם חודש הגאולה (חודש תמוז) – חודש '''הרביעי''', שבא[ | ח. ואולי יש לקשר זה גם עם חודש הגאולה (חודש תמוז) – חודש '''הרביעי''', שבא<ref>ראה בארוכה סה"ש תשמ"ז ח"ב – [[שיחת קרח תשמ"ז - מוגה|שיחת ש"פ קרח ס"ב ואילך]]. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 494. 528. סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 549.</ref> לאחרי – ובכחו של – חודש השלישי (ירחא<ref>שבת פח, א.</ref> תליתאי)<ref>ולהעיר שהתחלת המאסר היתה בט"ו סיון, קיימא סיהרא באשלמותא (זח"א קנ, רע"א. ח"ב פה, א. שמו"ר פט"ו, כו. ועוד) דירחא תליתאי.</ref>, בדוגמת אות ג' וד' ר"ת "גמול דלים"<ref>שבת קד, א.</ref>, ההשפעה (גמול) דחודש הג', החודש דמתן־תורה, בחודש הד', החודש דהמשך וסיום המאסר (ע"ד ענין "דלים"), באופן שזה (בחי' דלים) מתהפך לחודש '''הגאולה'''<ref>ראה לקו"ש חי"ח ע' 309 ואילך. וש"נ.</ref>. | ||
ויש לומר שענין זה מרומז בצורת ה(אות) ד': | ויש לומר שענין זה מרומז בצורת ה(אות) ד': | ||
אע"פ | אע"פ<ref>בהבא להלן, ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – רי"ש ס"ב (ע' שס ואילך). '''וש"נ'''.</ref> שאות ד' ואות ר' דומות בכך ששתיהן מורות על ענין העניות: דלי"ת מלשון דלות ור"ת דלים, ורי"ש מלשון רש ("ולרש אין כל"<ref>שמואל־ב יב, ג. וראה גם משלי י, טו. ל, ח.</ref>), ושתיהן מורכבות משני קוים, אחד למעלה ברוחב ואחד באורך (מלמעלה למטה) – ישנו חילוק עיקרי ביניהם: אות ד' יש לה נקודה (י') מאחורי' (שמקשרת את שני הקוים), משא"כ אות ר'. | ||
אחד הענינים בזה: הנקודה מורה על ענין הביטול, וזה קאי על נקודת היהדות שישנה בשלימות אצל כאו"א מישראל, אפילו כאשר הוא נמצא במצב ד"אחוריים" (לא בפנים דקדושה), כמאחז"ל | אחד הענינים בזה: הנקודה מורה על ענין הביטול, וזה קאי על נקודת היהדות שישנה בשלימות אצל כאו"א מישראל, אפילו כאשר הוא נמצא במצב ד"אחוריים" (לא בפנים דקדושה), כמאחז"ל<ref>סנהדרין מד, א.</ref> "אע"פ שחטא ישראל הוא", כיון שנקודת היהדות היא למעלה מכל העלמות והסתרים, ולמעלה מכל הדרגות בסדר השתלשלות – הנקודה דיחידה שמקשרת את היהודי עם היחיד שלמעלה<ref>ראה [[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] כה, א. כז, א. ובכ"מ.</ref>. | ||
ונקודה זו (ביטול) מאחורי הד' מורה שהדלות והעניות של הד' הוא הביטול דקדושה – שמקשר אותו עם הדרגות הכי נעלות, דלי"ת גם מלשון "דליתני"[ | ונקודה זו (ביטול) מאחורי הד' מורה שהדלות והעניות של הד' הוא הביטול דקדושה – שמקשר אותו עם הדרגות הכי נעלות, דלי"ת גם מלשון "דליתני"<ref>[[תהלים פרק ל'|תהלים ל, ב]].</ref> (הרמה), וע"ד המעלה ד"תפלה לעני" שמגיעה ש"לפני הוי' ישפוך שיחו"<ref>[[תהלים פרק ק"ב|תהלים קב, א]]. וראה כתר שם טוב סצ"ז. אור המאיר פ' וישלח. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 555 (לעיל ע' 167) ואילך.</ref>, משא"כ אות ר' שאין לה נקודת הביטול – העניות היא בכך שאין לה שום שייכות לקדושה. | ||
ועפ"ז ניתן להסביר גם את החילוק בין שני הקוים של הר' ושל הד': שני הקוים – ברוחב ובאורך – כוללים את כל הדרגות דסדר השתלשלות, שמתחלק בכללות לעליון ותחתון, רוחב ואורך: הקו למעלה (ברוחב) הוא שלימות בהרחבה, אבל בהדרגא העליונה עצמה (ע"ד איכות), והקו באורך מורה על ההמשכה מלמעלה למטה (לדרגות נחותות יותר). | ועפ"ז ניתן להסביר גם את החילוק בין שני הקוים של הר' ושל הד': שני הקוים – ברוחב ובאורך – כוללים את כל הדרגות דסדר השתלשלות, שמתחלק בכללות לעליון ותחתון, רוחב ואורך: הקו למעלה (ברוחב) הוא שלימות בהרחבה, אבל בהדרגא העליונה עצמה (ע"ד איכות), והקו באורך מורה על ההמשכה מלמעלה למטה (לדרגות נחותות יותר). | ||
| שורה 98: | שורה 98: | ||
שלימות העבודה מתבטאת בכך שיהיו שתי המעלות ביחד: נקודת הביטול וכפי שזה נמשך וחודר גם בסדר השתלשלות (שני הקוים): כאשר ישנם שני הענינים דעליון ותחתון, אבל חסרה נקודת הביטול (דהעצם) – הרי סו"ס חסר אז בהחיבור דשני הקוים (עד שחסר גם בשלימות דשני הקוים עצמם), עד שהפירוד ביניהם יכול להביא למצב של "רש", עניות היפך הקדושה (ע"ד כפי שהי' אצל קרח, אותיות "חק '''ר''''", כנ"ל ס"ה). אבל כאשר ישנו הביטול דנקודת היהדות (הנקודה מאחורי הד') – שהיא מחוץ ולמעלה משני הקוים [יותר מהמעלה דקרן זוית], וביחד עם זה שני הקוים (כבאות ד') – אז ישנה שלימות העבודה דשני הקוים, וגם שלימות החיבור ביניהם. | שלימות העבודה מתבטאת בכך שיהיו שתי המעלות ביחד: נקודת הביטול וכפי שזה נמשך וחודר גם בסדר השתלשלות (שני הקוים): כאשר ישנם שני הענינים דעליון ותחתון, אבל חסרה נקודת הביטול (דהעצם) – הרי סו"ס חסר אז בהחיבור דשני הקוים (עד שחסר גם בשלימות דשני הקוים עצמם), עד שהפירוד ביניהם יכול להביא למצב של "רש", עניות היפך הקדושה (ע"ד כפי שהי' אצל קרח, אותיות "חק '''ר''''", כנ"ל ס"ה). אבל כאשר ישנו הביטול דנקודת היהדות (הנקודה מאחורי הד') – שהיא מחוץ ולמעלה משני הקוים [יותר מהמעלה דקרן זוית], וביחד עם זה שני הקוים (כבאות ד') – אז ישנה שלימות העבודה דשני הקוים, וגם שלימות החיבור ביניהם. | ||
וזהו התוכן דחודש '''הד'''', חודש הגאולה – גאולת ג' תמוז וי"ב־י"ג תמוז – שהנס שלמעלה מטבע (ע"ד הנקודה) יומשך ויהפוך את טבע העולם (שני הקוים דאורך ורוחב). עד שזה מגיע גם למצב ד"רש", עניות דלעו"ז (ענין המאסר ע"י המנגדים לקדושה), ומהפך גם את זה | וזהו התוכן דחודש '''הד'''', חודש הגאולה – גאולת ג' תמוז וי"ב־י"ג תמוז – שהנס שלמעלה מטבע (ע"ד הנקודה) יומשך ויהפוך את טבע העולם (שני הקוים דאורך ורוחב). עד שזה מגיע גם למצב ד"רש", עניות דלעו"ז (ענין המאסר ע"י המנגדים לקדושה), ומהפך גם את זה<ref>ובפרט לאחרי מאתיים (ר') שנה להולדת אדמו"ר הצמח צדק.</ref>. ואדרבה: דוקא ע"י הירידה למטה במצב של צרה – מתגלה איך ש"עמו אנכי בצרה"<ref>[[תהלים פרק צ"א|תהלים צא, טו]].</ref>, שקאי על עצמותו ית', שלמעלה מכל הגדרים דסדר השתלשלות עליון ותחתון, ולכן – אע"פ שהקב"ה הוא עליון שאין למעלה ממנו, וצרה היא בעולם תחתון שאין למטה ממנו – הרי "עמו אנכי בצרה" (היפך השתלשלות, דעליון ותחתון), וגם במצב זה – בחי' אחוריים – מתגלה היו"ד (נקודת היהדות), עד שנמשך ומקשר גם את העליון והתחתון דסדר השתלשלות. | ||
ט. מהאמור לעיל ישנם כמה לימודים, הן בכללות עבודת האדם, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לעבודתו בעולם, והן בעניני תומ"צ והן בעניני רשות (באופן פרנסת האדם), וגם ובמיוחד – בקשר עם הגאולה דג' תמוז – בנוגע לעבודה דהרבצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה. | ט. מהאמור לעיל ישנם כמה לימודים, הן בכללות עבודת האדם, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לעבודתו בעולם, והן בעניני תומ"צ והן בעניני רשות (באופן פרנסת האדם), וגם ובמיוחד – בקשר עם הגאולה דג' תמוז – בנוגע לעבודה דהרבצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה. | ||
ובפרט שישנו הציווי שצריכים להניח את מטה אהרן "למשמרת לאות" ("שבחרתי באהרן הכהן"), "משנגנז ארון נגנז עמו כו' מקלו של אהרן בשקדי' ופרחי'" – מובן א"כ שמזה ישנה הוראה נצחית לדורות; וכיון שכאו"א מישראל הוא חלק מ"ממלכת כהנים" | ובפרט שישנו הציווי שצריכים להניח את מטה אהרן "למשמרת לאות" ("שבחרתי באהרן הכהן"), "משנגנז ארון נגנז עמו כו' מקלו של אהרן בשקדי' ופרחי'" – מובן א"כ שמזה ישנה הוראה נצחית לדורות; וכיון שכאו"א מישראל הוא חלק מ"ממלכת כהנים"<ref>יתרו יט, ו.</ref>, "כהנים גדולים"<ref>ראה בעה"ט עה"פ. וראה גם אגדת בראשית פע"ט (פ).</ref> [וכפס"ד הרמב"ם<ref>סוף הל' שמיטה ויובל.</ref>, ש"לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו כו' הרי זה נתקדש '''קדש קדשים'''"] – מובן, שאצל כאו"א מישראל צריך להיות גם מעין הענין ד"פרח מטה אהרן", "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". | ||
י. הלימוד מזה בכללות עבודת השם: | י. הלימוד מזה בכללות עבודת השם: | ||
אע"פ שעבודת היהודי צריכה להיות מתוך קבלת עול – שלמעלה מטעם ודעת, ובאופן של זריזות שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאדך" | אע"פ שעבודת היהודי צריכה להיות מתוך קבלת עול – שלמעלה מטעם ודעת, ובאופן של זריזות שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאדך"<ref>ואתחנן ו, ה.</ref>, ודוקא זה מגיע ל"מאד" שלמעלה<ref>[[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לט, ד. ובכ"מ.</ref> – והי' מקום לסברא שבזה מתבטאת שלימות העבודה, ובלשון הידוע<ref>[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] מ, א.</ref>: אילו נצטווינו לחטוב עצים – | ||
ישנה ההוראה מ"פרח מטה אהרן", שלאחרי היסוד דקבלת עול, יכולה וצריכה אח"כ הנקודה שלמעלה ממדידה והגבלה "להתפשט" בכל כחותיו הפנימיים, עד בכל מציאותו וטבעו, עד שזה יתן פירות – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", ובאופן כזה – שטבעו ומציאותו עצמם נעשים באופן של זריזות ("טבע מזורז") ושלמעלה ממדידה והגבלה, שכל מה שעושה בכחותיו הטבעיים הוא בזריזות הכי גדולה, זריזות דקדושה. | ישנה ההוראה מ"פרח מטה אהרן", שלאחרי היסוד דקבלת עול, יכולה וצריכה אח"כ הנקודה שלמעלה ממדידה והגבלה "להתפשט" בכל כחותיו הפנימיים, עד בכל מציאותו וטבעו, עד שזה יתן פירות – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", ובאופן כזה – שטבעו ומציאותו עצמם נעשים באופן של זריזות ("טבע מזורז") ושלמעלה ממדידה והגבלה, שכל מה שעושה בכחותיו הטבעיים הוא בזריזות הכי גדולה, זריזות דקדושה. | ||
עד"ז ישנו גם הלימוד בעבודה בעניני רשות של יהודי, ובפרט בנוגע לפרנסתו הגשמית: לכל לראש לומדים מ"פרח מטה אהרן" (שנשאר "למשמרת") – ע"ד הלימוד מ"צנצנת המן" שגם היא נשארה "למשמרת לדורותיכם" | עד"ז ישנו גם הלימוד בעבודה בעניני רשות של יהודי, ובפרט בנוגע לפרנסתו הגשמית: לכל לראש לומדים מ"פרח מטה אהרן" (שנשאר "למשמרת") – ע"ד הלימוד מ"צנצנת המן" שגם היא נשארה "למשמרת לדורותיכם"<ref>בשלח טז, לג.</ref> – שכאשר בנ"י טענו לירמיהו (שתבע מהם "למה אין אתם עוסקים בתורה"): "נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס", הוציא ירמיהו את "צנצנת המן" ואמר להם: "ראו בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"<ref>פרש"י עה"פ.</ref>. עד"ז ישנו הלימוד מ"פרח מטה אהרן", ששקדים (מזון גשמי) גדלים באופן נסי, ובזריזות, ועד"ז – בנוגע לפרנסת בנ"י. | ||
לאידך גיסא נאמר "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" | לאידך גיסא נאמר "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"<ref>פ' ראה טו, יח. ספרי עה"פ. וראה לקו"ש חי"ח ע' 294. וש"נ. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרמח.</ref>, שההמשכה דפרנסה גשמית נפעלת ע"י סדר טבעי דצמיחת שקדים ("ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים"), שבא ע"י משא ומתן באמונה<ref>ועד שבשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, עוד קודם ששואלים לו עסקת בתורה (שבת לא, סע"א).</ref> (חרישה וזריעה), בההגבלות דטבע העולם, חדור באמונה בה' – "שמאמין בחי העולמים וזורע"<ref>תוד"ה אמונת – שבת שם (בשם הירושלמי).</ref>; וזה נעשה הכלי לקבל את ברכותיו של הקב"ה לפרנסה באופן נסי, אבל נס כזה שמתלבש בטבע העולם, שרואים איך שטבע העולם ואוה"ע עצמם מסייעים בהשפעת פרנסה לבנ"י. | ||
וכפי שרואים זאת במיוחד בדורות האחרונים, שהקב"ה ברך את בנ"י שיקבלו את פרנסתם ביגיעה פחותה יותר, מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף (יותר מכפי שהי' בדורות לפני זה), עי"ז שהעולם עצמו מסייע לזה. | וכפי שרואים זאת במיוחד בדורות האחרונים, שהקב"ה ברך את בנ"י שיקבלו את פרנסתם ביגיעה פחותה יותר, מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף (יותר מכפי שהי' בדורות לפני זה), עי"ז שהעולם עצמו מסייע לזה. | ||
| שורה 118: | שורה 118: | ||
יא. מזה ישנו גם לימוד מיוחד בהעבודה דהפצת המעינות חוצה, שנתרחבה עד באופן שלא בערך ע"י ולאחרי הגאולה דג' תמוז וי"ב־י"ג תמוז: | יא. מזה ישנו גם לימוד מיוחד בהעבודה דהפצת המעינות חוצה, שנתרחבה עד באופן שלא בערך ע"י ולאחרי הגאולה דג' תמוז וי"ב־י"ג תמוז: | ||
יש לומר שג' הענינים ד"יפוצו | יש לומר שג' הענינים ד"יפוצו<ref>לשון הכתוב – משלי טז, ה.</ref> מעינותיך חוצה"<ref>ראה באגה"ק הבעש"ט (כש"ט בתחלתו. ובכ"מ): בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה.</ref> הם ע"ד ג' הענינים שבאות ד': יפוצו – נקודת הביטול, מעינותיך – הקו למעלה (רוחב), וחוצה – הקו באורך שמרמז על ההשפעה מלמעלה למטה. | ||
לכל לראש צריך יהודי לעמוד במצב ד"יפוצו" – מציאותו צריכה להיות מציאות ד"יפוצו", מציאות שמפיצה אלקות, ובאופן שלמעלה ממדידה והגבלה (יפוצו ללא הגבלות | לכל לראש צריך יהודי לעמוד במצב ד"יפוצו" – מציאותו צריכה להיות מציאות ד"יפוצו", מציאות שמפיצה אלקות, ובאופן שלמעלה ממדידה והגבלה (יפוצו ללא הגבלות<ref>ראה "קובץ כ"ח סיון – יובל שנים" ע' 38.</ref>). לפני שאומרים לו מה (בפרטיות) הוא צריך להפיץ [מעינותיך], והיכן הוא צריך להפיץ [חוצה] – צריך הוא לדעת, שמיד כאשר הוא קם בבוקר (עוד לפני שעושה את עבודתו בפרטיות) הרי הוא מציאות ד"יפוצו" – "מודה אני לפניך כו' רבה כו'". "אני נבראתי לשמש את קוני"<ref>משנה וברייתא סוף קידושין.</ref> אין פירושו שהוא מציאות לעצמו, ומציאות זו מתעסקת ב"יפוצו" (לשמש את קוני), אלא כל מציאותו היא "יפוצו". ובלשון הידוע<ref>אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תריז. לקו"ש ח"א ע' 124. ועוד.</ref>: "לכתחילה אריבער", מיד מלכתחילה עומד הוא מלמעלה. | ||
ואח"כ הוא צריך להמשיך זאת בפרטים: "'''מעינותיך''' – הוא צריך להפיץ דוקא את מעינות התורה, שמטהר בכל שהוא | ואח"כ הוא צריך להמשיך זאת בפרטים: "'''מעינותיך''' – הוא צריך להפיץ דוקא את מעינות התורה, שמטהר בכל שהוא<ref>מקואות פ"א מ"ז. רמב"ם הל' מקואות פ"ט ה"ח. טושו"ע יו"ד סר"א ס"ב.</ref> [למעלה מדרגות המים שלמטה מזה, מי מקוה וכיו"ב<ref>ריש מס' מקואות. רמב"ם שם רפ"ט.</ref>], והוא צריך להפיצם "חוצה", החל מחוצה בעצמו (מנקודת האמונה והקבלת עול שלו בשכלו ומדותיו וכחותיו הפנימיים), עד בחוצה כפשוטה – חוץ מהד' אמות דקדושה, דישיבה, ביהכנ"ס וביהמ"ד, ועד ב"חוצה" (עם ה"א שכולל חוצה<ref>ראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 144.</ref>) שאין חוצה למטה ממנה. | ||
וע"ד הסיפור הידוע אודות חסיד שהלך ברחוב במדינה ההיא – מבלי להתחשב במדידות והגבלות, כהסדר דחסיד אמיתי – בזמן שזה הי' קשור עם סכנה. ושוטר עצר אותו ושאל: "קטא אידיאט" (מי הולך)? והוא השיב: "ביטול אידיאט" (ביטול הולך)! הוא השיב מה שהי' מונח אצלו באמת – שכל מציאותו היא "ביטול", והמציאות ד"ביטול" הולכת! | וע"ד הסיפור הידוע אודות חסיד שהלך ברחוב במדינה ההיא – מבלי להתחשב במדידות והגבלות, כהסדר דחסיד אמיתי – בזמן שזה הי' קשור עם סכנה. ושוטר עצר אותו ושאל: "קטא אידיאט" (מי הולך)? והוא השיב: "ביטול אידיאט" (ביטול הולך)! הוא השיב מה שהי' מונח אצלו באמת – שכל מציאותו היא "ביטול", והמציאות ד"ביטול" הולכת! | ||
ביחד עם זאת הוא השיב לו דוקא '''ברוסית''' – כיון שביטולו נמשך גם במצב ושפת המקום – בהטבע והמציאות דרוסי' – ע"ד "אזלת | ביחד עם זאת הוא השיב לו דוקא '''ברוסית''' – כיון שביטולו נמשך גם במצב ושפת המקום – בהטבע והמציאות דרוסי' – ע"ד "אזלת<ref>שמו"ר שבהערה 53.</ref> לקרתא הלך בנימוסא"<ref>ולהעיר שזהו הטעם שמשה לא אכל ולא שתה ארבעים יום (שמו"ר שם. ב"ר פמ"ח, יד. וראה גם ב"מ פו, ב) [ולהעיר שג' תמוז הוא בתוך ארבעים ימים הראשונים], וכמבואר במ"א (לקו"ש תשא תש"נ) שיש בזה ג' אפשריות ודרגות: (א) שטבע משה לא נשתנה (ולכן נצטער משה על זה שלא אכל ולא שתה. ראה הנסמן בהערה 53). (ב) שטבע שלו נשתנה (לפי שעה) ע"י נס של הקב"ה, נס שנמשך במשך כל הארבעים יום, (ג) הנס הי' רק פעם א' בתחלה, כי זה פעל שינוי בטבע שלו, שהטבע שלו עצמו נעשה כמו מלאך, שאינו זקוק לאכילה ושתי'.</ref>, כך שטבע ולשון המקום עצמו אומר ומרגיש ש"ביטול אידיאט". | ||
יב. אמנם עדיין נשאלת השאלה – כפי שכמה שואלים: אפילו כאשר אני בעצמי עושה את עבודתי בשלימות, עד שאני מגיע לדרגא שמציאותי היא "יפוצו" (תכלית הביטול) – מהי התועלת בזה, כאשר "אתם המעט מכל העמים" | יב. אמנם עדיין נשאלת השאלה – כפי שכמה שואלים: אפילו כאשר אני בעצמי עושה את עבודתי בשלימות, עד שאני מגיע לדרגא שמציאותי היא "יפוצו" (תכלית הביטול) – מהי התועלת בזה, כאשר "אתם המעט מכל העמים"<ref>ואתחנן ז, ז.</ref>, ובעולם סביב ישנם שבעים אומות שהם ריבוי עצום בכמות בערך להכבשה אחת<ref>תנחומא תולדות ה. אסת"ר פ"י, יא. פס"ר פ"ט, ב.</ref>. | ||
ובסגנון אחר: מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית ביותר – אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם! | ובסגנון אחר: מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית ביותר – אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם! | ||
| שורה 136: | שורה 136: | ||
אפילו פעם (כאשר היו מניעות ועיכובים) הי' הסדר אצל החסיד, שמצבו, ובמילא הוא אמר, "ביטול אידיאט"; עאכו"כ עכשיו, כאשר כו"כ ממניעות ועיכובים אלו אינם [וכאמור לעיל, שגם במדינה ההיא נעשו שינויים גדולים לטוב], ואדרבה – בעולם עצמו רואים את הנסים והנפלאות שמתרחשים בפרט בשנים האחרונות [שנת נסים, ושנת אראנו נפלאות] – כבר הגיע הזמן, שהגם שצריך להיות ענין שלמעלה ממדידה והגבלה – נסים ונפלאות, עד לנסים ונפלאות דגאולה האמיתית והשלימה – ה"ז חודר גם בטבע העולם, שהעולם עצמו מסייע לצמיחת הגאולה [כפי ש"פרח מטה אהרן" פעל בטבע המטה, שתהי' צמיחת הפירות בדרך הטבע]. | אפילו פעם (כאשר היו מניעות ועיכובים) הי' הסדר אצל החסיד, שמצבו, ובמילא הוא אמר, "ביטול אידיאט"; עאכו"כ עכשיו, כאשר כו"כ ממניעות ועיכובים אלו אינם [וכאמור לעיל, שגם במדינה ההיא נעשו שינויים גדולים לטוב], ואדרבה – בעולם עצמו רואים את הנסים והנפלאות שמתרחשים בפרט בשנים האחרונות [שנת נסים, ושנת אראנו נפלאות] – כבר הגיע הזמן, שהגם שצריך להיות ענין שלמעלה ממדידה והגבלה – נסים ונפלאות, עד לנסים ונפלאות דגאולה האמיתית והשלימה – ה"ז חודר גם בטבע העולם, שהעולם עצמו מסייע לצמיחת הגאולה [כפי ש"פרח מטה אהרן" פעל בטבע המטה, שתהי' צמיחת הפירות בדרך הטבע]. | ||
וע"ד כפי שהי' ביציאת מצרים – שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות | וע"ד כפי שהי' ביציאת מצרים – שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות<ref>מיכה ז, טו.</ref> – שנוסף על הנסים שהיו אז, הרי הי' "וינצלו את מצרים"<ref>בא יב, לו.</ref>, באופן כזה שהגם שזה התחיל בדרך נס, הביא זה לכך שהמצריים עצמם סייעו בזה לבנ"י, ונתנו יותר מכפי שביקשו<ref>ראה פרש"י שם, ממכילתא עה"פ.</ref>. עאכו"כ בהגאולה האמיתית והשלימה – כאשר יהיו נפלאות אפילו בערך להנפלאות דיצי"מ<ref>ראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תפז). וש"נ.</ref>, יהי' זה גם כן באופן כזה שהעולם וטבע העולם עצמו יסייע לכך. | ||
יג. ובנוגע לפועל: | יג. ובנוגע לפועל: | ||
בבואנו מג' תמוז אל ובתוך ימי הגאולה די"ב־י"ג תמוז – שבכל שנה ושנה (שנה – שכולל כל שינויי הזמן | בבואנו מג' תמוז אל ובתוך ימי הגאולה די"ב־י"ג תמוז – שבכל שנה ושנה (שנה – שכולל כל שינויי הזמן<ref>רמ"ז לזח"ג רעז, ב. שרש ישע ערך שנה. עבוה"ק ח"ד פ"ט. וראה אוה"ת מקץ שלח, סע"א. תתקעו, א.</ref>) מתוספת בזה עלי' – צריך כאו"א להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ובאופן של זריזות, ומתוך ההכרה – שהעולם עצמו יסייע ליהודי בעבודתו. | ||
ובמיוחד – בעמדנו בזמן הקיץ – כאשר ילדים הולכים למחנות־קיץ, צריכים להשתדל שילדי ישראל ילכו למחנות קיץ שמיוסדים על חינוך הכשר ועל טהרת הקודש; ואלו המתעסקים בחינוך הילדים – צריכים לדאוג לנצל את זמן הקיץ בתכלית השלימות, ובתכלית הזריזות, לנצל כל רגע פנוי להוסיף בעצמו ולהוסיף אצל הילדים בכל עניני יהדות, בחיות ובשמחה. | ובמיוחד – בעמדנו בזמן הקיץ – כאשר ילדים הולכים למחנות־קיץ, צריכים להשתדל שילדי ישראל ילכו למחנות קיץ שמיוסדים על חינוך הכשר ועל טהרת הקודש; ואלו המתעסקים בחינוך הילדים – צריכים לדאוג לנצל את זמן הקיץ בתכלית השלימות, ובתכלית הזריזות, לנצל כל רגע פנוי להוסיף בעצמו ולהוסיף אצל הילדים בכל עניני יהדות, בחיות ובשמחה. | ||
ומענין לענין: ע"פ ה"יש נוהגין" | ומענין לענין: ע"פ ה"יש נוהגין"<ref>סידור אדה"ז במקומו.</ref> לומר<ref>וי"ל הטעם על זה (אף שבתושבע"פ צ"ל לימוד והבנה – ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב) – כי אמירת פרקי אבות באה בהמשך לתפלה (תפלת מנחה), שענין התפלה אינו לימוד (ואדרבה, בלשון הידוע (שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא ונת' בסהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פ"ח) אני מתפלל לדעת זה התינוק), ולכן גם אמירת הפרק אינה בגדר לימוד כ"כ – כנראה בפועל בהנהגת הרוב.</ref> פרקי אבות בכל שבתות הקיץ (לאחר תפלת מנחה) – כאן המקום לעורר שוב ע"ד זה [ובפרט ששבת זו היא הפעם '''העשירית'''<ref>וגם ברפ"ד דאבות (הפרק דשבת זה) מרומז הענין דעשירי – כי הד' ענינים (דחכם, גבור, עשיר ומכובד) הם כנגד הד' אותיות דשם הוי' (שער מארז"ל ולקוטי הש"ס לאבות כאן), ששם הוי' במילואו הוא – '''עשר''' אותיות.</ref> דאמירת פרקי אבות בשנה זו (ששת השבועות בין פסח ועצרת, וארבעה שבועות לאחר עצרת עד לשבת זו)], ומה טוב – בהיותם תורה שבעל־פה – שילמדו משנה אחת (עכ"פ) לעיונא. | ||
וכמו"כ יש לעורר על המנהג טוב בכמה מקומות לחזור מאמר חסידות לאחר תפלת מנחה בשבת. – ויה"ר שיהי' זה באופן ד"חקת" (כפי שעומדים לקרוא עתה בתפלת מנחה), שיחדור בהשומעים ויפעל בהם שינוי עד לאופן דחקיקה, שזה יחקק בהם. | וכמו"כ יש לעורר על המנהג טוב בכמה מקומות לחזור מאמר חסידות לאחר תפלת מנחה בשבת. – ויה"ר שיהי' זה באופן ד"חקת" (כפי שעומדים לקרוא עתה בתפלת מנחה), שיחדור בהשומעים ויפעל בהם שינוי עד לאופן דחקיקה, שזה יחקק בהם. | ||
ותיכף ומיד ממש יביא זה כבר את הגאולה האמיתית והשלימה, והקרבת פרה העשירית, שיעשה מלך המשיח מהרה יגלה, אמן כן יהי רצון | ותיכף ומיד ממש יביא זה כבר את הגאולה האמיתית והשלימה, והקרבת פרה העשירית, שיעשה מלך המשיח מהרה יגלה, אמן כן יהי רצון<ref>רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג.</ref>, | ||
ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו | ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו<ref>בא י, ט.</ref> הולכים כל בנ"י לארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, בבית המקדש השלישי, וכאמור – תיכף ומיד ממש. | ||
{{הערות שוליים}}*) להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות־קיץ תחיינה. | {{הערות שוליים}}*) להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות־קיץ תחיינה. | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות|ד]] | [[קטגוריה:דבר מלכות|ד]] | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ט]] | [[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ט]] | ||