דבר מלכות/צו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{דבר מלכות}}

האופן הרגיל שבו כותבים חז"ל וכו' אות זו (במילוי) הוא – "'''צד"י'''"<ref>ראה שבת קג, ב: שלא יכתוב . . גמין צדין, צדין גמין. ושם קד, א: צד"י כפופה וצד"י פשוטה. '''ועוד'''.</ref> (ללא ק' בסוף). ובכמה מקומות כותבים "צדי"ק"<ref>ראה זח"א ב, ב (בהקדמה): אמר לה (הקב"ה) צדי צדי אנת וצדיק אנת* (נתבאר בספר הדרת מלך סי' עה (לד, א). אוה"ת נ"ך ע' תתקכ ואילך). ובאור הלבנה גריס: א"ל צדי צדיק אנת וצדיק אתקריאת. ובפרדס שער כז (שער האותיות) פכ"א (הובא באוה"ת שם ס"ע תתקכא): וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. וכן מפורש באותיות דר"ע אות צד"י: אל תקרי צד"י אלא צדק. וי"ג: צדיק. וראה הערה 103.{{ש}}'''*) ראה גם בס' שערי גן עדן להמקובל הר"י קאפל (קארעץ, תקס"ג) אות צד"י (פתח א): הרי שאמר (בזהר) ב' לשונות צד"י וצדי"ק. וכן הוא נמצא בגמרא שלנו כו'. ולכאורה י"ל דכוונתו להא דאיתא בשבת שם: "צד"י כפופה וצד"י פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט". אבל לכאורה אין להביא ראי' מזה, "דהתם אות''' קמייתא '''קא דריש" (מגן דוד להרדב"ז אות צד"י), כדמוכח משאר האותיות דדריש בגמ' שם.'''</ref> (מצרפים לצד"י את האות שלאחרי זה – ק'<ref>ראה הערה הבאה.</ref>), שזה קשור<ref>ראה מגן דוד שם: אות צ' מורה ביסוד כאשר נבאר בע"ה (וראה הנסמן בהערה 105) וא"ת שהרי אין קריאת האות צדיק אלא צד"י בלא ק', דהכי תניא בברייתא (דלעיל הערה 100) . . לא קשיא שהרי הק' לאחרי* הצ' וכאילו אתה מחברה אצל הצ' ומשלים קריאת צדיק, ומלמדי תינוקות של ספרד מלמדין צדיק בק'.{{ש}}'''*) בנדפס שם: לפני. ולכאורה הוא טה"ד.'''</ref> עם הדרגא דצדיק, בחינת יסוד כמ"ש<ref>משלי י, כה.</ref> "צדיק יסוד עולם"<ref>ראה פרדס שם: פירש בס' התמונה (תמונה ג אות צד"י) כי רמוזה בצדיק יסוד עולם. וכ"ה בקה"י מערכת צ'. אוה"ת נ"ך שם. לקוטי לוי"צ לתנ"ך וכו' ע' ז.</ref>.

ואיתא בספרים<ref>ראה מגן דוד שם: צד"י הוא מלשון צד כמו מצד הארון ולצדי המשכן. וראה גם ברוך שאמר (לרבינו שמשון ב"ר אליעזר) אות צד"י – כח, א ("הצדקות שינטה מקו האמצעי השוה לצד ראש ימיני").</ref> (ע"פ הידוע בגודל הדיוק בכל עניני התורה, ובפרט קדושת האותיות, שלכל אות במילוי יש פירוש), ש"צד"י" הוא מלשון צד, ולפ"ז מובן ש"צדי" פירושו צד שלי.

הקב"ה ברא את האדם והעולם באופן שישנם שני צדדים ("זה לעומת זה"<ref name=":2">קהלת ז, יד. וראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא רפ"ו]].</ref>): צד הקדושה והצד שכנגד, יצר הטוב (בצד ימין, חלל הימני<ref name=":3">[[לקוטי אמרים פרק ט'|תניא רפ"ט]].</ref>) ויצר הרע (בצד שמאל<ref name=":3" />). כיון ש"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"<ref>ברכה לג, ד.</ref> לכאו"א מישראל, מובן א"כ ש"צדי" – הצד שלי (הצד דבנ"י) – הוא תורה ומצוות, פסקי דיני התורה איך צריך יהודי להתנהג בעולם (משא"כ לצד שכנגד אין שום שייכות אליו, ועאכו"כ שאין זה הצד שלו).

אבל לאידך גיסא הרי זה נקרא "צדי", רק '''צד''' שלי (ולא מציאותי, וכיו"ב) – כיון שהקב"ה ברא את העולם (בשם אלקים) כ"צד" בפני עצמו (זה לעומת זה עשה '''אלקים'''<ref name=":2" />), עולם המעלים ומסתיר על אלקות, תחתונים, עד "תחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית'"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מה, ב).</ref>, ולא נרגש בו (מצ"ע) שצריכים לציית להוראות התורה, עד שיתכן שיתנהגו היפך התורה ח"ו. והכוונה בזה היא – שיהפכו את העולם, שגם ה"צד" דעולם מצד '''ענינו הוא''' "יסכים" להוראות ופס"ד התורה (ודוקא אז ה"ז נקבע בפנימיות בתחתונים).

ועפ"ז יכולה להתעורר השאלה (אפילו בנוגע לדבר של רשות, אפילו לא הצד שכנגד): כיצד יכול יהודי לצאת ולהפוך את ה(חפצא ד)עולם והאנשים בעולם, שהם – מצד ענינם הם – יתנהגו ע"פ הוראות ופס"ד התורה (עד "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח"<ref name=":4">רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י.</ref>) – הוא הרי "נוגע בדבר" בזה, כיון שתורה '''תלוי' בישראל''' וניתנה '''בשביל ישראל''' (ולכן מחשבתן של ישראל קדמה לתורה<ref>ראה תדבא"ר פי"ד ופל"א. ב"ר פ"א, ד.</ref>), כמ"ש בתורה "צו את בני ישראל", "דבר אל בנ"י" (וכיו"ב), והחיות של יהודי תלוי' בתורה (היא חיינו ואורך ימינו<ref>נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".</ref>) – והשאלה: בהיותו "נוגע בדבר", כיצד יכול '''הוא''' לפעול ולעשות דירה לו ית' '''בתחתונים'''<ref>ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]].</ref>, '''מצד ענינם הם?!'''

לכן עשה הקב"ה שיהודי (כפי שירד למטה בעולם כנשמה בגוף) עומד בגלוי '''כאילו מן הצד''', ששייכותו (העצמית) לתורה ומצוות אינה '''מכריחה''' אותו ואינה גורמת לנטי' כל שהיא (בגלוי) שיתנהג כך, אלא הדבר נמסר לבחירתו החפשית, ש'''הוא''' '''יבחר''' "ובחרת בחיים"<ref>נצבים ל, יט.</ref> בצד דתומ"צ, ובמילא אין הוא "נוגע בדבר" כלל, כיון שאין הוא מוכרח להתנהג באופן אחד דוקא, יש בו הן צד טוב והן צד שכנגד, ו"זה וזה שופטן"<ref>ברכות סא, ב.</ref> (לא "מושלים"<ref>[[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא רפי"ג]].</ref>, גם לא נפשו האלקית);

אבל מוסיפים יו"ד ל"צד", כיון שהכוונה בזה היא – "ובחרת בחיים", שיבחר שצד ימין יהי' "צדי", הצד שלו<ref>וראה ס' ברוך שאמר שם, ש"צד"י", צד י', פירושו – צד ימין, ע"ש היו"ד שבצד ימין של הנ' באות צ'.</ref> [ואז – כשהוא בוחר לציית לנפש האלקית – הרי "הקב"ה עוזרו"<ref>[[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא שם]]. וראה סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.</ref>, "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"<ref>[[תהלים פרק ק"ט|תהלים קט, לא]].</ref>].

וזהו ע"ד שני הענינים במשה – "משה" ו"איש האלקים" [ומעין זה – הנשמה והגוף דכאו"א מישראל]: בהיותו "משה" ע"ש מן המים משיתיהו (למעלה מעולם) ה"ה קשור בגלוי רק עם אלקות, עם "אין מים אלא תורה"<ref>ב"ק יז, א.</ref> ("זכרו תורת משה עבדי"<ref>מלאכי ג, כב.</ref>), שתורה היא בעה"ב על העולם, "בראשית", בשביל התורה ובשביל ישראל<ref>פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ.</ref>, ובכח זה יכול הוא להפוך את העולם ולהמשיך שם גילוי אלקות; בהיותו "'''איש'''" ("מחציו ולמטה") ה"ה "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע"<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]].</ref>, ולכן ה"ה כאילו עומד מן הצד, והוא '''בוחר''', "ובחרת בחיים", שכפי שהוא נמצא כ"איש" נעשה הוא "איש האלקים" – "צדי".

וצריך לומר, שע"י "תפלה למשה איש האלקים" (שנותן את הכח להמשכת אלקות באופן של קביעות), ה"ז מגיע גם בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ומהפך גם אותו. ויש לומר שענין זה מרומז בכך שמוסיפים ק' ל"צד"י", שעושה את המלה "צדיק" – וק' יורד למטה מן השורה<ref>ראה ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – קו"ף. '''וש"נ.'''</ref>, וכדלקמן.

יא. על הפירוש הנ"ל (ס"ו) שמשה ע"ש "מן המים משיתיהו" רומז על גילוי שם הוי', שלמעלה מן העולם, עלמא דאתכסיא – נשאלת לכאורה קושיא פשוטה: ה"מים" (שמהם "משיתיהו" את משה) היו מי הנילוס – "ותשם בסוף על שפת היאור"<ref>שמות ב, ג.</ref>, בסמיכות<ref>ראה צפע"נ עה"ת עה"פ, דכיון שהם היו עובדים לנילוס, היתה יוכבד אסורה להשימו בתוך היאור, ולכן "ותשם בסוף על '''שפת''' היאור"; ולאחרי ש"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (שמות שם, ה), "שירדה לרחוץ מגילולי אבי'" (סוטה יב, רע"ב. וש"נ. ועוד), הרי '''ביטלה''' בזה הע"ז, "ושוב באתה התיבה בתוך היאור". וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 13.</ref> אל – ה'''עבודה''' '''זרה''' דמצרים<ref>ראה תנחומא וארא יג. שמו"ר פ"ט, ט. פרש"י וארא ז, יג.</ref>! וגם: דוקא '''בת פרעה''' מלך מצרים (– ערות הארץ<ref>מקץ מב, יב.</ref>) הוציאה את משה מן המים, וקראה לו משה על שם "מן המים משיתיהו", ודוקא על שם זה הוא נקרא (אע"פ שי' שמות היו לו<ref>ויק"ר פ"א, ג. ועוד.</ref>) – כיצד מתאים זה עם הפירוש בחסידות, שזהו עלמא דאתכסיא, תכלית ההיפך מע"ז ופרעה וכו'?!

והביאור בזה הוא, שהיא הנותנת: כל הגבוה גבוה ביותר נופל למטה מטה ביותר<ref>שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב ואילך. פל"ב ואילך. ובכ"מ.</ref>. בכדי להגיע לאלקות שלמעלה מגדר הבריאה, זקוקים דוקא לבת פרעה (וכמרומז בשמה "בתי־ה"<ref>מגילה יג, א.</ref>, מלשון בת (מקבלת) מי"ה<ref>ראה ל"ת להאריז"ל ישעי' כא, ב. ספר הגלגולים פס"ז. עיי"ש.</ref>, שלמעלה משם הוי'], שהיא תוציא את משה ממקום של עבודה זרה (מי נילוס), ועי"ז נעשה הגילוי ד"מן המים משיתיהו", הגילוי דמשה מעלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא.

ועפ"ז יש לומר, שזה שמשה הי' בתיבה "בסוף על שפת היאור", בסמיכות למקום ע"ז (למטה יותר מ"איש" "מחציו ולמטה"), אבל באופן שהי' מוגן ע"י התיבה, ובפשטות היתה התיבה פתוחה מלמעלה<ref>שהרי בודאי היו נקבים בהתיבה לכניסת אויר, ואם כן, למה הטרחא לעשות סתימה ובה נקבים, כשדי להבטיח שנענוע הגלים לא יפילוהו '''מתוך''' התיבה ע"י סתימת רוב גג התיבה. וכפשט הכתוב ("ותפתח ותראהו גו'" – שמות ב, ו) שרצתה לראותו ופתחה חלק התיבה שמנע הראי'.</ref>, ז.א. שמשה בהיותו בתיבה הי' גלוי כלפי שמיא, ובהיותו שם "ראתה (אפילו בהיותה עדיין בת פרעה) עמו '''שכינה'''"<ref>פרש"י שמות שם.</ref>, ולאח"ז "מן המים משיתיהו" בת פרעה דוקא, והוא גדל בבית פרעה מלך מצרים<ref>שם, י.</ref> – הרי זה נתן למשה את הכח, שיוכל לשבור אח"כ את הקליפה וע"ז דמצרים, ולגאול את בנ"י משם.

נמצא שבפסוק "תפלה למשה איש האלקים" כלול גם ענין שלישי (נוסף על העבודה ד"איש האלקים" (גילוי אלקות בערך הבריאה), ו"משה" (גילוי שם הוי' שלמעלה מן הבריאה)) העבודה דבירור התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וי"ל שענין זה מרומז בענין ד"'''תפלה''' למשה"<ref>היינו שבבחי' משה ב' ענינים: (א) גילוי שם הוי', עלמא דאתכסיא, אלקות שלמעלה מעולם. (ב) "משה" (הוי') כפי שהוא בדרגת "תפלה למשה", מלשון תפל ומחובר לעצמותו ית'. ואולי י"ל שזהו ע"ד הב' דרגות בהוי': (א) בחי' '''שם''' הוי', (ב) כפי שהוא למעלה מכל ענין של שם (ראה ס' הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך הוי' בתחלתו. וש"נ).</ref>, כמבואר בחסידות<ref>ד"ה תפלה למשה תר"ס. [[מאמר תפלה למשה תשכ"ט - מוגה|תשכ"ט]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' ריט ואילך).</ref> שזוהי תפלת עשיר, הקשורה עם עצמותו ית', שלמעלה מהוי' ואלקים (סובב וממלא) והמחבר שניהם יחד, שבכח העצמות (שלמעלה לגמרי ממציאות העולם ומשלילת מציאות העולם) נמשך אלקות בכל העולם ובכל הדרגות שבו, עד בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

וכפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"<ref>זכרי' יג, ב.</ref>, ו"לא יהי' שם לא מלחמה כו', ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"<ref>רמב"ם בסיום וחותם ספרו.</ref> – הגילוי ד"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עלמא דאתי איקרי נועם<ref>זח"א קצז, ב.</ref>, תענוג העצמי<ref>מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' תיא. שע"ת ד"ה אם יהי' נדחך פכ"א.</ref> (עד שנמשך ב)"ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כסיום המזמור<ref>ויש לומר שע"ד התוכן דמזמור "תפלה למשה" – תחלתו וסיומו – הוא גם בספר הרמב"ם* (ששמו משה, וידוע הפתגם ממשה ועד משה לא קם כמשה): בתחלת ספרו – "יסוד היסודות ועמוד החכמות" ר"ת הוי'** (כמ"ש נכדו ר' דוד הנגיד – סה"ד שם. שה"ג להחיד"א מע' רמב"ם. וראה גם "פירוש" לריש הל' יסוה"ת) (וגם ממשיך אח"כ "ואמת הוי' לעולם"), "לידע שיש שם מצוי ראשון", "אמיתת המצאו" (עצמותו ית'). ובסיום ספרו – בהל' משיח, הקשור עם הגילוי ד"נועם" (עלמא דאתי), ובזה גופא – ב' תקופות: שלא יהי' שינוי הטבע כ"א ביטול שעבוד מלכיות בלבד (גילוי אלקים בגימטריא הטבע), ובתקופה שני' נסים למעלה מטבע – כנרמז בסיום הספר "כמים לים מכסים". כמבואר במ"א (הדרן על הרמב"ם סה"ש תנש"א ח"א ע' 98 ואילך).{{ש}}'''*) ולהעיר שיום הולדת שלו הוא בערב פסח (סה"ד ד"א תתקכז).'''{{ש}}'''**) ומהיו"ד ד"יסוד" (כנגד היו"ד דשם הוי') נמשך התיבה "(י)סוד", בגימטריא שבעים, כנגד בירור העולם, שבעת ימי הבנין (בחי' אלקים), וגם שם ממשיכים ומגלים אלקות דבחי' סתום (שלמעלה מהבריאה), ע"י "נכנס יין (בגימטריא שבעים) יצא סוד" (עירובין סה, סע"א), שזהו הגילוי דפנימיות התורה (וע"ד מעשה מרכבה – בפרקים הראשונים דספר הרמב"ם).'''</ref>.

ידוע הפירוש<ref>ראה [[לקוטי תורה בלק|לקו"ת ר"פ בלק]] (סז, א ואילך). תו"א מג"א צה, סע"ב ואילך. סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך.</ref> ב"בה"א נברא העולם הזה"<ref>מנחות כט, ב.</ref>, שהעולם נברא בה"א, שיש לה שלשה קוים, כנגד ג' הדרגות בעולם – בריאה יצירה עשי', מחשבה דיבור ומעשה: הגג והרגל הימיני (המחוברים) הם כנגד מחשבה ודיבור, והרגל השמאלי הנפסק הוא כנגד עשי', שעלי' נאמר "אף עשיתיו"<ref>ישעי' מג, יז.</ref>, אף המפסיק.

כיון ש"עולם על מילואו נברא"<ref>ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ד, ז. פי"ג, ג.</ref>, מובן שאע"פ שעוה"ז נברא בה"א, שישנו הפסק לפני עולם העשי' (ז.א. העלם והסתר המעלים על חיבורו עם העולמות הגבוהים יותר) – אעפ"כ הרי זה על מילואו, באופן כפי שהקב"ה ברא אותו בשם אלקים, שישנו עולם המעלים על אלקות. והעבודה בעולם מתבטאת ב"צד"י"<ref>וי"ל ש"ד"י" (מתיבת "צד"י") הם כנגד אות ה', שהוא ד' עם י' (רגל השמאלי). וזה בא לאחרי אות צ' שהוא נ' (כפופה) וי' בימינו, שמרמז על העבודה בקדושה ורשות, דאף שנ' ר"ת נפילה, ה"ז נ' כפופה (שאינו יורדת למטה מן השורה), וזהו הירידה בשם אלקים, וצורך עלי' לבחי' נ' ר"ת נשיא, עד לגילוי שער הנ'. ומרומז גם בזה ש"צדי" "הוא מלשון וצודה לי ציד" (מגן דוד שם), בירור ה"ציד" (המותר) דעולם הזה.וע"י הירידה נוספת למטה מן השורה, באות ק' (ע"ד ן' פשוטה), נעשית עלי' שלא בערך, ע"ד משה (ש"מן המים משיתיהו", ממקום של ע"ז), שבכחו לברר גם למטה מן השורה.</ref> – לבחור שתומ"צ יהיו הצד דבנ"י, כנ"ל.

לאח"ז ישנה העבודה דק' (דקדושה) – שמגיעים גם במקום זה (שנעשית ע"י החטא), שמאות ה' ייעשה אות ק', שרגלה השמאלי יורד '''למטה''' מן השורה, למטה מהמקום שבו ברא הקב"ה את העולם לכתחילה. והכוונה בזה היא – "אשר ברא אלקים לעשות, לתקן"<ref>בראשית ב, ג.</ref>, להיות "שותף להקב"ה במעשה בראשית"<ref>ל' חז"ל – שבת י, א. קיט, ב.</ref>, ולברר גם מקום זה, כפי שפעל משה (כנ"ל) – שזהו תוכן שלימות העבודה ד"'''צדי"ק'''", שהוא ממשיך מ"צד"י" (שתומ"צ הוא הצד שלו) גם בק'<ref>וע"ד ההוספה בצדי"ק לגבי פ"א בפסוקי "תהלה לדוד" (שע"פ סדר הא"ב) – "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו": אף שגם ב"פותח גו'" מודגשת הפעולה וההשפעה בעוה"ז (ע"ד באות ה'), שזהו"ע "משביע לכל חי" – הרי ההשפעה היא ביד ימין (ראה יהל אור ע' תקנה); וב"צדיק גו'" מרומזת ההשפעה גם ביד שמאל, למטה מן השורה.</ref> למטה מן השורה<ref>וע"ד משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא (ראה לקו"ת שמע"צ צב, ב. שה"ש נ, ב).</ref>.

דוקא ע"י הנס ד"למכה מצרים בבכוריהם", שהתוקף דלעו"ז עצמו (בכורי מצרים) מכה את מצרים, ארץ מלאה גילולים<ref>פרש"י וארא ט, כט.</ref> – הבירור דק' (למטה מן השורה) – נפעל ע"י גילוי הכי נעלה דאלקות, למעלה מהנסים שקרו לבנ"י עצמם (או הנסים ש'''הקב"ה''' עשה). עד שזה מגלה עוד יותר את הכח הנצחי וכח הבלי גבול דאלקות, שמגיע אפילו במקום זה.

ולהוסיף, שבקביעות שנה זו (ובכמה שנים) חל שבת הגדול בשבת פ' צו, "אין צו אלא לשון זירוז '''מיד ולדורות'''"<ref>תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ.</ref>, שמדגיש עוד יותר את גילוי ענין הנצחיות למטה – בכח זה שהקב"ה מצוה למשה רבינו: "צו את אהרן", וע"י אהרן ה"ז מגיע לכאו"א מישראל (כיון שאהרן הוא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה<ref>אבות פ"א מי"ב.</ref>), שיש לו את הציווי ונתינת הכח הבלתי מוגבלת מהקב"ה, הן בהווה (מיד) והן בעתיד (לדורות):

"מיד" – אין לו שום הפרעה או אפילו עיכוב מלפעול את הציווי '''מיד''', כיון שהוא מלובש בזה לגמרי, עד שזהו חייו, חדור תוך תוכו; '''ולדורות''' – ענין זה נמשך, ובאותו אופן דזריזות, גם '''בדורות''' הבאים – ל' רבים; וכאשר ישנה חזקה דשלשה דורות (שלו ועוד שני דורות), ה"ז נעשה ענין '''נצחי''' לכל הדורות, שכל פעולה שהוא עושה תהי' באופן ד"מעשה ידינו כוננהו"<ref>ראה מכתב ה' ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 888 ואילך). וש"נ.</ref>.

שהמלחמות באותו חלק בעולם ("מלך פרס" עם "מלך ארם") הן מהסימנים שמיד באה הגאולה ע"י משיח צדקנו, כדאיתא בילקוט שמעוני<ref>ישעי' רמז תצט.</ref>, ובלשונו, ש"בני אל תתיראו . . הגיע זמן גאולתכם", ו"מלך המשיח עומד על גג ביהמ"ק והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענוים הגיע זמן גאולתכם"!

ה"ז צריך לעורר אצל יהודי עוד יותר רצון וכחות לעשות את עבודתו באופן דנס, עד נסי נסים – אין זה מספיק שיתעלה ממצבו עד עתה בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, אלא צריך להתעלות בכ"ז מעלה מעלה, "ילכו מחיל אל חיל"<ref>לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>, עד שמגיע ל"נס גדול" האמיתי הקשור עם "גדול הוי' ומהולל מאד"<ref>[[תהלים פרק מ"ח|תהלים מח, ב]].</ref>.

ומשה נותן כח לכאו"א מישראל – בפרט ע"י בחי' משה שבו (המשפיעה על עבודתו בפועל) – '''שיגלה''' בעצמו את ה"צדיק" שבו, "ועמך כולם צדיקים"<ref>ישעי' ס, כא.</ref>, כפי שהוא קשור עם "צדיק ה' בכל דרכיו"<ref>[[תהלים פרק קמ"ה|תהלים קמה, יז]].</ref>, ועי"ז – לעשות בשלימות את עבודתו של "צד"י", להתמסר לגמרי לצד התורה, כך שזה נעשה "צדי" לגמרי (כך שאין שום מקום לקס"ד של צד נוסף), הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע להשפעה על יהודים אחרים, בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, וגם – להשפיע גם על אוה"ע בנוגע לשבע המצוות שלהם<ref name=":4" />,

בהשגחה פרטית, יצאה בימים אלו החלטה מספר 104 – גימטריא '''צד"י'''<ref>והרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית. – ולהעיר מהנהגת גדול א' שהי' לומד הוראה אפילו ממספר הרכבת שבה הי' נוסע!</ref> – מבית הנבחרים של מדינה זו (באי־הכח של המדינה כולה), שיש להם הכח דדינא דמלכותא דינא<ref>גיטין י, ב. וש"נ.</ref> – בקשר לקביעת יום "עשתי עשר יום"<ref>לשון הכתוב – נשא ז, עב.</ref> לחודש ניסן דשנה זו כיום מיועד במיוחד לחיזוק חינוך הטוב וכיו"ב. – יסודות בישוב העולם עבור כל תושבי המדינה וכל תושבי העולם –

והדגשה מיוחדת בענין שהזמן גרמא<ref>ראה שו"ע אדה"ז או"ח ריש הל' פסח סתכ"ט ס"ה.</ref>: סיפוק כל צרכי החג לאלו הזקוקים לזה – צרכי הסדר (מצות, ד' כוסות וכו'), וצרכי יום טוב בכלל (בגדי יום טוב, ומאכלי יום טוב), וכיו"ב.