דבר מלכות/שמיני: הבדלים בין גרסאות בדף

דבר מלכות/שמיני (הצגת מקור)

גרסה מ־14:50, 15 באפריל 2025

נוספו 63 בתים , 15 אפריל

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,477

עריכות

@@ שורה 30: / שורה 30: @@
 והכח ע"ז בא (גם) עי"ז שהי' זה ביום '''השמיני'''<ref>בהבא להלן ראה כלי יקר ריש פרשתנו. שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט – הובאו ונתבארו בד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח (ע' רסט ואילך). תש"ד (ע' 191 ואילך). תש"ה (ע' 167 ואילך). ועוד. וראה גם לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 893). ועוד.</ref>:
-עניני העולם (גם שלימות העולם) סדורים במספר שבע. העולם נברא בשבעת ימי בראשית (ששת ימי הבריאה, ושבת שהביאה מנוחה לעולם<ref>כמארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה" (פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). וראה ב"ר פ"י, ט ובמ"כ שם).</ref>, שלימות הבריאה) – שבעת ימי ההיקף, שבהם נסדר זמן העולם וכללות סדר השתלשלות (שבעת ימי הבנין, שבע מדות), כיון שמספר שבע מורה על האור האלקי שמתלבש בבריאה; "'''שמיני'''" מורה על האור האלקי שלמעלה מהתלבשות בעולם, בחי' שומר את ההיקף שלמעלה מסדר השתלשלות.
+עניני העולם (גם שלימות העולם) סדורים במספר שבע. העולם נברא בשבעת ימי בראשית (ששת ימי הבריאה, ושבת שהביאה מנוחה לעולם<ref name=":2">כמארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה" (פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). וראה ב"ר פ"י, ט ובמ"כ שם).</ref>, שלימות הבריאה) – שבעת ימי ההיקף, שבהם נסדר זמן העולם וכללות סדר השתלשלות (שבעת ימי הבנין, שבע מדות), כיון שמספר שבע מורה על האור האלקי שמתלבש בבריאה; "'''שמיני'''" מורה על האור האלקי שלמעלה מהתלבשות בעולם, בחי' שומר את ההיקף שלמעלה מסדר השתלשלות.
 ולכן "ביום השמיני" היתה השראת השכינה במשכן: אף שגם לפני זה היו ריבוי פרטי עבודות בשבעת ימי המילואים, הרי זה עדיין הי' קשור עם גילוי אלקות שהוא בערך להבריאה, לא הי' בזה הענין לפעול את ה"ושכנתי בתוכם"<ref name=":1">תרומה כה, ח.</ref>, גילוי השכינה במשכן; דוקא ביום '''השמיני''' (ש"מספר זה מיוחד אליו ית'"<ref>כלי יקר שם.</ref>) נפעל גילוי האלקות שלמעלה מהבריאה בהמשכן – "היום ה' נראה אליכם, להשרות שכינתו במעשה ידיכם".
@@ שורה 64: / שורה 64: @@
 האופן שבו מגיעים, באים לגילוי ד"שמיני" (שלמעלה מהגבלת העולם) – הוא דוקא ע"י העבודה מלמטה למעלה במדידה והגבלה דעולם, בשבעה דרגות – א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', עד שמגיעים לשמונה [וכפי שהוא בפשטות – ששמונה בא דוקא עי"ז שלפניו ישנם שבעה]. והטעם לזה – כיון שדוקא ע"י העבודה במדידה והגבלה נעשים כלי לקלוט גילויים נעלים יותר, עד לגילוי דשמיני ושמונה. ומזה מובן שהעבודה במדידה והגבלה קשורה (בשרשה) עם דרגא נעלית ביותר (למעלה משרש הבל"ג).
-וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה": ה"אינו מן המדה" בא דוקא עי"ז שלארון היתה מדה[39]. אילו לא הי' הארון במדה המסויימת שנתפרשה בתורה, לא היתה קדושת הארון בשלימות, שהיא כאשר ציווה ה' את משה.
+וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה": ה"אינו מן המדה" בא דוקא עי"ז שלארון היתה מדה<ref>ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 186.</ref>. אילו לא הי' הארון במדה המסויימת שנתפרשה בתורה, לא היתה קדושת הארון בשלימות, שהיא כאשר ציווה ה' את משה.
-דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"[40]): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"[41] [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין[42] . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"[43]]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"[44]), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"[45], וכמ"ש[46] "העשירי יהי' קדש לה'".
+דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"<ref>רמב"ם ריש הל' מעשר.</ref>): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"<ref>רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.</ref> [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין<ref>תרומות פ"א מ"ז.</ref> . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"<ref>רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.</ref>]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"<ref>רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.</ref>), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"<ref>משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.</ref>, וכמ"ש<ref>בחוקותי כז, לב.</ref> "העשירי יהי' קדש לה'".
-ז.א. לגילוי ד"עשירי יהי' קדש", "קדש מלה בגרמי'"[47], שהוא בהבדלה ושלא בערך (גרמי') לכל הענינים – מגיעים דוקא ע"י '''מנין (עבודת) האדם'''[48], "מונין א' ב' . . ט'".
+ז.א. לגילוי ד"עשירי יהי' קדש", "קדש מלה בגרמי'"<ref>זח"ג צד, ב. וראה סידור עם דא"ח ר, ג ואילך. ועוד.</ref>, שהוא בהבדלה ושלא בערך (גרמי') לכל הענינים – מגיעים דוקא ע"י '''מנין (עבודת) האדם'''<ref>ראה לקו"ש ח"ז ע' 362 ואילך. חי"ז ע' 333. וש"נ.</ref>, "מונין א' ב' . . ט'".
-וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע ל"ויהי ביום השמיני", שהגילוי דשמיני בא לאחרי שבעת ימי המילואים. וענין זה נמצא יותר בגלוי ובהדגשה בשנה זו שבה "שמיני שמונה", קוראים פ' שמיני שמונה פעמים, פעם אחר פעם עד (שסופרים) שמונה פעמים[49], שאז ישנו בפועל ובגילוי "שמיני שמונה".
+וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע ל"ויהי ביום השמיני", שהגילוי דשמיני בא לאחרי שבעת ימי המילואים. וענין זה נמצא יותר בגלוי ובהדגשה בשנה זו שבה "שמיני שמונה", קוראים פ' שמיני שמונה פעמים, פעם אחר פעם עד (שסופרים) שמונה פעמים<ref>משא"כ בקריאת פ' שמיני עצמה (פעם אחת וכיו"ב) – אף שיום השמיני בא לאחרי ובהמשך העבודה בשבעת ימי המילואים – עיקר ההדגשה היא על מעלת יום המיוחד דיום השמיני (ולא כ"כ ההמשך להשבעה שקדמו), כנ"ל בפנים.</ref>, שאז ישנו בפועל ובגילוי "שמיני שמונה".
-ובאופן שישנה המעלה דקריאת פ' שמיני בכל השמונה פעמים – ובפרטיות: פעם '''הראשון''' – המעלה דפתיחת והתחלת הענין דקריאת "ויהי ביום השמיני" בשנה זו; פעם '''השני''' – המעלה דכפליים לתושי'[50]; פעם '''השלישי''' – מעלת החזקה[51] [שהיא בהדגשה בכלל בשנה זו, כמדובר לעיל[52]]; פעם '''הרביעי''' – כנגד ד' רגלי הכסא שלמעלה והשולחן, וד' רגלי המרכבה, שעי"ז נעשה קיום חזק בעמידת השולחן[53]; פעם '''החמישי''' – כנגד בחי' "החמישית לפרעה"[54], ש"אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"[55]; פעם '''הששי''' – [נוסף על החזקה (שלשה) בכפליים, גם –] שלימות הבריאה (שנבראה בששת ימים); פעם '''השביעי''' – המעלה והשלימות ד"מנוחה" שמתוספת בשלימות העולם (ביום השביעי<sup>24</sup>), באופן שישנה השלימות דכל שבעת ימי בראשית (שבהם מסתדר סדר ההשתלשלות, כנ"ל ס"ג); עד לשלימות בפעם '''השמיני''' – שלמעלה מסדר השתלשלות, כנ"ל בארוכה.
+ובאופן שישנה המעלה דקריאת פ' שמיני בכל השמונה פעמים – ובפרטיות: פעם '''הראשון''' – המעלה דפתיחת והתחלת הענין דקריאת "ויהי ביום השמיני" בשנה זו; פעם '''השני''' – המעלה דכפליים לתושי'<ref>ל' הכתוב – איוב יא, ו. וראה שמו"ר רפמ"ו.</ref>; פעם '''השלישי''' – מעלת החזקה<ref>"בתלת זימני הוי חזקה" (ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ).</ref> [שהיא בהדגשה בכלל בשנה זו, כמדובר לעיל<ref>ראה מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 904). ועוד.</ref>]; פעם '''הרביעי''' – כנגד ד' רגלי הכסא שלמעלה והשולחן, וד' רגלי המרכבה, שעי"ז נעשה קיום חזק בעמידת השולחן<ref>ראה צפע"נ עה"ת ר"פ ויצא (ממו"נ ח"ב פ"י). וראה לקו"ש חי"ז ע' 202 ואילך. חי"ח ע' 322 ואילך. ועוד.</ref>; פעם '''החמישי''' – כנגד בחי' "החמישית לפרעה"<ref>מקץ מז, כד.</ref>, ש"אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"<ref>זח"א רי, א.</ref>; פעם '''הששי''' – [נוסף על החזקה (שלשה) בכפליים, גם –] שלימות הבריאה (שנבראה בששת ימים); פעם '''השביעי''' – המעלה והשלימות ד"מנוחה" שמתוספת בשלימות העולם (ביום השביעי<ref name=":2" />), באופן שישנה השלימות דכל שבעת ימי בראשית (שבהם מסתדר סדר ההשתלשלות, כנ"ל ס"ג); עד לשלימות בפעם '''השמיני''' – שלמעלה מסדר השתלשלות, כנ"ל בארוכה.
-ולהוסיף, ששמיני (בכללות) כולל גם תשיעי ועשירי[56]; ולכן, משמיני באים מיד לאח"ז גם לתשיעי, ג' פעמים חזקה, ותשיעי נעשה הכנה הכי קרובה – תיכף ומיד בלי הפסק – להעשירי יהי' קדש [משא"כ הדרגות שלפנ"ז, מא' עד ח', אע"פ שמהם נעשה עשירי, מ"מ יש הפסק ביניהם], כולל השלימות דגאולה הקשורה עם עשירי (כדלקמן סעיף יא).
+ולהוסיף, ששמיני (בכללות) כולל גם תשיעי ועשירי<ref>כידוע שבינה כוללת הג"ר, קדש הקדשים (ראה הערה 36).</ref>; ולכן, משמיני באים מיד לאח"ז גם לתשיעי, ג' פעמים חזקה, ותשיעי נעשה הכנה הכי קרובה – תיכף ומיד בלי הפסק – להעשירי יהי' קדש [משא"כ הדרגות שלפנ"ז, מא' עד ח', אע"פ שמהם נעשה עשירי, מ"מ יש הפסק ביניהם], כולל השלימות דגאולה הקשורה עם עשירי (כדלקמן סעיף יא).
-ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא ע"י '''משה רבינו'''[57], ע"י תפלתו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו[58], יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"[59] – כיון שמשה, בהיות בו שני הענינים דבלי גבול וגבול[60], הוא הממוצע המחבר "בין ה' וביניכם"[61], שנותן כח להמשיך אלקות שלמעלה מעולם בעולם (כפי שהי' במשכן).
+ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא ע"י '''משה רבינו'''<ref>ולהעיר שמשה – שהוריד השכינה למטה בארץ – הוא דור השביעי (שהש"ר רפ"ה), וכל השביעין חביבין (כפי שמוסיף בהמשך ההילולא רד"ה באתי לגני ה'שי"ת). וזהו ע"ד משנת"ל בפנים שגילוי בחי' שמיני הוא דוקא ע"י העבודה דשבעה.</ref>, ע"י תפלתו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו<ref>[[תהלים פרק צ'|תהלים צדי"ק, יז]].</ref>, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"<ref>פרש"י פרשתנו ט, כג. וראה גם פרש"י פקודי לט, מג. פרש"י עה"פ תהלים שם. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ.</ref> – כיון שמשה, בהיות בו שני הענינים דבלי גבול וגבול<ref>ראה שיחת [[שיחת צו תנש"א - מוגה|ש"פ צו שבת הגדול]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 399 (לעיל ע' 1־20) ואילך).</ref>, הוא הממוצע המחבר "בין ה' וביניכם"<ref>ואתחנן ה, ה. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קצ ואילך.</ref>, שנותן כח להמשיך אלקות שלמעלה מעולם בעולם (כפי שהי' במשכן).
-וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור[62]), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"[63]);
+וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור<ref>ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).</ref>), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"<ref>ברכות לג, ד.</ref>);
-וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה[64], ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה.
+וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref>ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].</ref>, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה.
-וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק[65] שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב[66]) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"[67], בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"[68]; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י.
+וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק<ref>ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.</ref> שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב<ref>שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).</ref>) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"<ref>מדרש תהלים סח, יז.</ref>, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"<ref>בהעלותך יב, ג.</ref>; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י.
 ח. ובפרטיות יותר – יש לומר שענין זה (החיבור דבל"ג וגבול) מרומז גם בשמו של '''משה''' [התיבה הראשונה שבמשנה וכל המסכתא: "'''משה''' קיבל תורה כו'"]:
@@ שורה 179: / שורה 179: @@
 ועוד ועיקר – '''תיכף ומיד ממש'''.
-----[39])  ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 186.
+----[69])  ראה מגלה עמוקות אופן עד.
-[40])  רמב"ם ריש הל' מעשר.
-[41])  רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.
-[42])  תרומות פ"א מ"ז.
-[43])  רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.
-[44])  רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.
-[45])  משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.
-[46])  בחוקותי כז, לב.
-[47])  זח"ג צד, ב. וראה סידור עם דא"ח ר, ג ואילך. ועוד.
-[48])  ראה לקו"ש ח"ז ע' 362 ואילך. חי"ז ע' 333. וש"נ.
-[49])  משא"כ בקריאת פ' שמיני עצמה (פעם אחת וכיו"ב) – אף שיום השמיני בא לאחרי ובהמשך העבודה בשבעת ימי המילואים – עיקר ההדגשה היא על מעלת יום המיוחד דיום השמיני (ולא כ"כ ההמשך להשבעה שקדמו), כנ"ל בפנים.
-[50])  ל' הכתוב – איוב יא, ו. וראה שמו"ר רפמ"ו.
-[51])  "בתלת זימני הוי חזקה" (ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ).
-[52])  ראה מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 904). ועוד.
-[53])  ראה צפע"נ עה"ת ר"פ ויצא (ממו"נ ח"ב פ"י). וראה לקו"ש חי"ז ע' 202 ואילך. חי"ח ע' 322 ואילך. ועוד.
-[54])  מקץ מז, כד.
-[55])  זח"א רי, א.
-[56])  כידוע שבינה כוללת הג"ר, קדש הקדשים (ראה הערה 36).
-[57])  ולהעיר שמשה – שהוריד השכינה למטה בארץ – הוא דור השביעי (שהש"ר רפ"ה), וכל השביעין חביבין (כפי שמוסיף בהמשך ההילולא רד"ה באתי לגני ה'שי"ת). וזהו ע"ד משנת"ל בפנים שגילוי בחי' שמיני הוא דוקא ע"י העבודה דשבעה.
-[58])  תהלים צדי"ק, יז.
-[59])  פרש"י פרשתנו ט, כג. וראה גם פרש"י פקודי לט, מג. פרש"י עה"פ תהלים שם. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ.
-[60])  ראה שיחת ש"פ צו שבת הגדול (סה"ש תנש"א ח"א ע' 399 (לעיל ע' 1־20) ואילך).
-[61])  ואתחנן ה, ה. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קצ ואילך.
-[62])  ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).
-[63])  ברכות לג, ד.
-[64])  ראה תניא פ"ד־ה.
-[65])  ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.
-[66])  שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).
-[67])  מדרש תהלים סח, יז.
-[68])  בהעלותך יב, ג.
-[69])  ראה מגלה עמוקות אופן עד.
 [70])  ברכה לג, ב. וראה אגה"ק ס"י. סי"ג.