מאמר וידבר אלוקים אל משה תשל"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

כ"ג טבת, ה'תשל"ד. ברוקלין, נ.י.

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', ומסיים לכן אמור לבני ישראל אני הוי'<ref>ר"פ וארא.</ref>. וידוע הדיוקים בזה מבעל ההילולא<ref>ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ס"ע רלח. הוספות ע' 26.</ref>, מהו החידוש באני ה' שבזה מתחיל הדבור וכמו שמבאר וממשיך בכתוב (החידוש באני הוי') שהגם שוארא (גם) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב הי' זה רק בא־ל שדי אבל שמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין בכללות תוכן הענין דוארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שמצד אחד מורה זה על העילוי והחידוש שבמשה לגבי האבות, שדוקא בימי משה נתגלה שמי הוי', משא"כ להאבות לא נתגלה הידיעה וההשגה בשמי הוי', וביחד עם זה איתא במדרש<ref>סנהדרין קא, א.</ref> על פסוק וענין זה (הובא בפרש"י עה"ת<ref>וארא ו, ט.</ref>) שאמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין שוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת כו', שלכאורה הרי זה שני ענינים הפכיים. ועד"ז צריך להבין במשארז"ל<ref>ויק"ר פכ"ט, יא.</ref> (הובא בד"ה החודש הזה לכם, ה'ש"ת<ref>סה"מ ה'ש"ת ע' 29.</ref>) בנוגע למשה כל השביעין חביבין, דיש בזה דבר והיפוכו, דכשאומר שהשביעין חביבין הרי זה חביבות יותר מכל אלו שקדמו לו, וביחד עם זה, הרי מזה שאומרים שחביבותו של משה הוא להיותו שביעי, הרי מובן מזה (וכמבואר בד"ה הנ"ל) שחביבותו הוא מצד זה שהוא שביעי לראשון. ובפרט לפי דברי המדרש<ref>דב"ר פ"ב, ז.</ref>, המובא בהמאמר (שם), דבשעה שביקש משה ענין ששייך לגדולים אמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, שובמקום גדולים קאי על אברהם.

וזהו מש"כ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', דהנה גלות מצרים היתה בדוגמת כור הברזל<ref>ראה תו"א עד, ב.</ref>, דבכדי שהעולם יוכל לקבל התורה ולימוד מביא לידי מעשה, ענין המצות, הוצרך להקדים וימררו את חייהם ויעבידו גו'<ref>שמות א, יד.</ref> את בני ישראל בפרך<ref>שם, יג.</ref>, שהוא הבירור והזיכוך הנעשה ע"י כור הברזל, שהכשיר את העולם לקבל את התורה. משא"כ בזמן האבות קודם גלות מצרים, שלא הי' העולם מוכשר וכו'. וע"י התורה נמשך אמת הוי' לעולם<ref>תהלים קיז, ב.</ref>, שהתורה נק' תורת הוי' פועלת בהבראשית ברא אלקים<ref>בראשית א, א.</ref> שיהי' בתכלית השלימות, ובדוגמת המבואר לעיל בתמתי שנשלם הרצון העליון שהי' בבריאת העולם, בראשית בשביל התורה שנק' ראשית<ref>פרש"י עה"פ.</ref>. אמנם כמו שנת"ל שאף שהמשכת הדירה בתחתונים הוא ע"י ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ענין התורה, צריך להיות לפני זה ענין התפלה בחי' אחת היא יונתי, שעי"ז נעשה התקשרות ישראל בקוב"ה, ואח"כ ועי"ז פועלים ישראל בהתורה שמתקשרת בקוב"ה ואח"כ היא ממשכת מלמעלה למטה. וכידוע<ref>ראה לקו"ש חי"ח ע' 408.</ref> א' הביאורים במאמרז"ל<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref> תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה, דלכאורה הרי בקשר ג' דברים ישנם רק ב' קשרים, אלא שגם ישראל מתקשראן בקוב"ה באופן ישר, וכמו שהוא בעיגול. שהקשר אינו רק מלמעלה למטה, שקוב"ה למעלה ולמטה מזה אורייתא, ולמטה מזה ישראל, אלא שגם ישראל עצמן מתקשראן בקוב"ה, ועי"ז ה"ה ממשיכים מקוב"ה באורייתא בדוגמת המבואר דדוד הי' מחבר אורייתא בקוב"ה<ref>שם רכב, ב.</ref>. הנה כמו שע"י בחי' אחת היא יונתי שהו"ע התפלה, פועלים התקשרות התורה בקוב"ה, הנה עד"ז הוא בענין אני הוי', שהו"ע התורה שהיא אמיתית עצמותו דאותי אתם לוקחים<ref>ראה שמו"ר פל"ג, א. שם, ו.</ref> ע"י התורה, דפנימיות אבא פנימיות עתיק<ref>פרי עץ חיים שער הק"ש פט"ו. רמ"ז לזח"ג רס, ב. לקו"ת נצבים מט, ד.</ref>, שהוא עצמות ומהות, הנה קודם לזה צ"ל וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שהו"ע התפלה, דתפלות אבות תקנום<ref>ברכות כו, ב.</ref>, ובפרטיות, הרי אברהם יצחק ויעקב הם הג' תפלות דשחרית מנחה וערבית, שזה הי' ההכנה לעבודת הבנים דמעשה אבות סימן לבנים<ref>ראה תנחומא לך לך ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך לך יב, ו. ועוד.</ref>. שצ"ל ב' הענינים דתורה ותפלה.

{{הערות שוליים}}