ספר הזכרונות פרק מא: הבדלים בין גרסאות בדף

בהיותו לבן שמונה עשרה שידכו אביו עם שרה, בתו של הגאון רבי ישראל , בנו של הגאון רבי שלום שכנא מלובלין, מי שהיה תלמידו של הגאון המפורסם רבי יעקב פולק מפראג. שרה היתה יראת שמים וטובת לב לא פחות מאברהם בעלה. היא עסקה תמיד בעניני צדקה, ושמה יצא לתהלה בכל ווילנא ובערים אחרות.  

לר' אברהם ושרה היו שני בנים: שלום שכנא, הבכור, ורפאל שלמה. כשמלאו לשלום שכנא ארבע־עשרה שנים לקחה אותו אמו אתה בביקוריה בבתי העניים והחולים, כדי שיכיר מקרוב את חייהם הקשים של ההמונים היהודיים. תכופות, היתה מצוה על בנה, תוך כדי ביקור בבית משפחה עניה, להחליף את בגדיו עם בגדי אחד הילדים, בן גילו. היא היתה מסבירה לו כי ילד עני זה עשוי להיות למדן גדול יותר ממנו שכן חז"ל אמרו: "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". גם את רפאל שלמה, בנה השני, חינכה ברוח זו.

אלא שדווקא כתוצאה מתנועה זו, מן העיר אל הכפר, נוצרה בעיה חדשה: כיצד לספק ליהודי הכפרים והעיירות את צרכיהם הרוחניים המתאימים, כיצד לספק חינוך לילדיהם, ולדאוג שהיהודים הכפריים לא ינותקו מחיי הצבור היהודיים. לצורך פעולות אלה תרם ר' שמעון סכום כסף גדול, שכן ראה בכך מטרה חשובה מאד.

עוד כשהיו בניו של ר' אברהם ילדים קטנים העניק להם סכומים גדולים על מנת לקיים בהם גמילות חסדים, ולהלוות סכומים קטנים לרוכלים עניים בשוק. הוא איפשר להם לנהל בעצמם פעולות אלה כדי לחנכם בעניני צדקה וחסד וכדי להפגישם פנים אל פנים עם המציאות בחיי העם.

במשך הזמן קיבלו שני הבנים לידיהם בהדרגה את עסקי אביהם, ואילו ר' אברהם עצמו התמסר יותר ויותר לעניני תורה וצדקה. גם הבנים, אף שהיו טרודים בניהול עסקיהם המסועפים, מצאו לעצמם פנאי לעסוק בעניני צדקה וסיוע. גם נשותיהם עסקו בפעולות צדקה ועזרה לזולת, בעידודה והדרכתה של שרה, חותנתם. כך הקדישה עצמה המשפחה כולה לעניני צדקה.

הנהגתו של אחיו ר' רפאל שלמה, היתה כזו: הוא לא הסתפק בתרומות מכיסו, כי אם, פשוט, חזר עם קופת צדקה על הפתחים, מבית לבית, וביקש שכל אחד ישלשל לתוכה כפי רצונו וכפי אפשרויותיו. הוא היה אומר: הסח דעתך מן העובדה שרפאל שלמה העשיר הוא זה שבא אליך. ראה לפניך את רפאל שלמה הקבצן. תן לי פרוטות, כפי אפשרויותיך, והקב"ה יעזור.

הנגיד הווילנאי ר' ירחמיאל כהן הסכים לרכוש חזקה זו, אך אמר כי אין בכוחו לתת מכיסו סכום דומה לסכום הנאסף. הוא מוכן ללכת על הפתחים, וגם לשלם את הסכום הנדרש עבור רכישת ה"חזקה", אך בתנאי שמכיסו יתן רק חמישית מגודל הסכום הנאסף בקופה. ר' רפאל שלמה אמר שמוצעת למכירה ה"חבילה" כולה, כולל השלמת סכום מקביל לסכום הנאסף, ולכן לא הסכים לתנאי של ר' ירחמיאל. ברם, נמצאו באסיפה עוד ששה יהודים שהתחייבו להשלים מכספם את שאר ארבע החמישיות. ואכן, משך שלש־עשרה שנה הלך ר' ירחמיאל כהן על פני חוצות וחצרות ווילנא כשקופת הצדקה של "הקבצן העשיר" בידו, וכך אסף פרוטות מבית לבית. מדי ערב, בחזרו הביתה, ספר את הכסף, רשם את הסכום בפנקס, והוסיף מכספו את החמישית המקבילה. בסוף כל שבוע התאספו ששה היהודים האחרים ולאחר חישוב מדויק הוסיפו מכיסם את ארבע החמישיות הנותרות.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]