11,477
עריכות
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == בעל התשובה == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== אדם המחפש את הדרך הנכונה בעבודת הבורא נוהג לפי הכלל: "מכל מלמדי השכלתי". הוא מחזיק את עיניו פקוחות מתוך מגמה לקלוט כל ענין חדש שיסייע לו במציאת דרכו. ביתו של אליעזר ראובן הנפח שימש לברוך מקור ש...") |
מ (הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק נח": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}} | ||
== בעל התשובה == | == בעל התשובה == | ||
{{ | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
אדם המחפש את הדרך הנכונה בעבודת הבורא נוהג לפי הכלל: "מכל מלמדי השכלתי". הוא מחזיק את עיניו פקוחות מתוך מגמה לקלוט כל ענין חדש שיסייע לו במציאת דרכו. ביתו של אליעזר ראובן הנפח שימש לברוך מקור של גילויים כאלה. בשלושת חתניו של הנפח ראה את שני הסוגים השונים שבעולם התורה, ואילו בר' אליעזר ראובן עצמו השתקפו התמימות והיושר של היהודי העממי הפשוט. | אדם המחפש את הדרך הנכונה בעבודת הבורא נוהג לפי הכלל: "מכל מלמדי השכלתי". הוא מחזיק את עיניו פקוחות מתוך מגמה לקלוט כל ענין חדש שיסייע לו במציאת דרכו. ביתו של אליעזר ראובן הנפח שימש לברוך מקור של גילויים כאלה. בשלושת חתניו של הנפח ראה את שני הסוגים השונים שבעולם התורה, ואילו בר' אליעזר ראובן עצמו השתקפו התמימות והיושר של היהודי העממי הפשוט. | ||
למרות שכל אשר שמע וראה באותו ערב פסח הספיקו לברוך לחוש את חריפותה של בעיית העמידה על פרשת הדרכים שבין דרך החסידים לבין דרך המתנגדים | למרות שכל אשר שמע וראה באותו ערב פסח הספיקו לברוך לחוש את חריפותה של בעיית העמידה על פרשת הדרכים שבין דרך החסידים לבין דרך המתנגדים – עדיין היה לו מה ללמוד בהמשך שהותו בדוברומיסל בכלל, ובמיוחד בבית הנפח שהיווה בשבילו מעבדה רוחנית. | ||
לקראת החג עמד להגיע לביתו של ר' אליעזר ראובן אורח נוסף, שמואל נחום, בנו של הנפח, שלמד בישיבה. כאשר הגיע שמואל נחום, בבוקר ערב פסח, התעניין בו ברוך רבות, שכן נסיעתו לישיבה, לפני שנים מספר, באה מעצתו והשפעתו של ברוך. הדיין של דוברומיסל ושני גיסיו המבוגרים של הנער קבעו אז שלמדן לא יצמח ממנו ויעצו לעשותו לשוליא של בעל מלאכה. (היה זה לפני שר' יצחק שאול היה לחתנו של ר' אליעזר ראובן). שמואל נחום אף החל לעבוד בנפחותו של אביו. כאשר הבחין ברוך, באחד מביקוריו הקודמים בדוברומיסל, בתשוקתו של הנער ללימודים, ובכך שנפשו חשקה בתורה, יעץ לאביו לשלחו לישיבה, וכך אכן נעשה (ראה פרק י"ז). | לקראת החג עמד להגיע לביתו של ר' אליעזר ראובן אורח נוסף, שמואל נחום, בנו של הנפח, שלמד בישיבה. כאשר הגיע שמואל נחום, בבוקר ערב פסח, התעניין בו ברוך רבות, שכן נסיעתו לישיבה, לפני שנים מספר, באה מעצתו והשפעתו של ברוך. הדיין של דוברומיסל ושני גיסיו המבוגרים של הנער קבעו אז שלמדן לא יצמח ממנו ויעצו לעשותו לשוליא של בעל מלאכה. (היה זה לפני שר' יצחק שאול היה לחתנו של ר' אליעזר ראובן). שמואל נחום אף החל לעבוד בנפחותו של אביו. כאשר הבחין ברוך, באחד מביקוריו הקודמים בדוברומיסל, בתשוקתו של הנער ללימודים, ובכך שנפשו חשקה בתורה, יעץ לאביו לשלחו לישיבה, וכך אכן נעשה (ראה פרק י"ז). | ||
| שורה 23: | שורה 20: | ||
לשמואל נחום נודעו במשך הזמן פרטים מלאים על אישיותו של ר' גבריאל שלמה הישיש. הלה נולד בארשה, אביו, ר' אהרן זעליג, היה סוחר־סוסים אמיד, יהודי למדן ובעל צדקה. רצונו היה שבנו יהיה למדן, אך לגבריאל שלמה היה חשק מועט ללימודים, למרות שניחן בכשרונות מעולים. הוא היה נער שובב, ואהב להשתולל ולהתבטל. בהיותו בן חמש־עשרה שנה התייתם מאביו, ומאז יצא לתרבות רעה. הוא החל להתחבר עם חברים רעים והפך לגנב. בארשה כינוהו בשם "הדבקן", זאת משום שכשנתפס בשעת גניבה היה מתנצל ואומר כי החפץ "נדבק" מאליו לידו. | לשמואל נחום נודעו במשך הזמן פרטים מלאים על אישיותו של ר' גבריאל שלמה הישיש. הלה נולד בארשה, אביו, ר' אהרן זעליג, היה סוחר־סוסים אמיד, יהודי למדן ובעל צדקה. רצונו היה שבנו יהיה למדן, אך לגבריאל שלמה היה חשק מועט ללימודים, למרות שניחן בכשרונות מעולים. הוא היה נער שובב, ואהב להשתולל ולהתבטל. בהיותו בן חמש־עשרה שנה התייתם מאביו, ומאז יצא לתרבות רעה. הוא החל להתחבר עם חברים רעים והפך לגנב. בארשה כינוהו בשם "הדבקן", זאת משום שכשנתפס בשעת גניבה היה מתנצל ואומר כי החפץ "נדבק" מאליו לידו. | ||
פעם הגיע לארשה אורח מכובד, אשר לאחר זמן קצר נוכח לדעת כי הטלית והתפילין שלו חסרות. החשד נפל על גבריאל שלמה, והגניבה נמצאה אכן אצלו. עתה לא היו מוכנים לוותר לו, ואישי הצבור החליטו להענישו. אלא שכאן התערב האורח ומנע את הענשת הנער, בהודיעו כי הוא סולח לו על כך. אשר לעתיד | פעם הגיע לארשה אורח מכובד, אשר לאחר זמן קצר נוכח לדעת כי הטלית והתפילין שלו חסרות. החשד נפל על גבריאל שלמה, והגניבה נמצאה אכן אצלו. עתה לא היו מוכנים לוותר לו, ואישי הצבור החליטו להענישו. אלא שכאן התערב האורח ומנע את הענשת הנער, בהודיעו כי הוא סולח לו על כך. אשר לעתיד – ביקש שגבריאל שלמה יימסר לידיו. מיד ראו הכל שהאורח פרש חסותו על גבריאל שלמה. הוא קיים אתו שיחות ממושכות, להשתאותם של אנשי המקום. ועוד בטרם עמדו על זהותו של האורח – עזב את ארשה כשגבריאל שלמה מצטרף אליו. | ||
כעבור עשרים וחמש שנה השתקעה בארשה משפחה מכובדת. כעבור זמן, ב"יום כפור קטן", לאחר שרב העיר סיים דרשת התוכחה לפני הצבור, עלה התושב החדש על הבימה והתוודה בפני כל עם ועדה כי הוא הוא גבריאל שלמה, הגנב לשעבר. הוא הגיע לכאן בכוונה להחזיר לכל מי שנגנב על ידו את תמורת הגניבה. נוסף לכך מסר סכום גדול לצרכי הרבים, לבניית בית כנסת ובנינים צבוריים אחרים. | כעבור עשרים וחמש שנה השתקעה בארשה משפחה מכובדת. כעבור זמן, ב"יום כפור קטן", לאחר שרב העיר סיים דרשת התוכחה לפני הצבור, עלה התושב החדש על הבימה והתוודה בפני כל עם ועדה כי הוא הוא גבריאל שלמה, הגנב לשעבר. הוא הגיע לכאן בכוונה להחזיר לכל מי שנגנב על ידו את תמורת הגניבה. נוסף לכך מסר סכום גדול לצרכי הרבים, לבניית בית כנסת ובנינים צבוריים אחרים. | ||
| שורה 43: | שורה 40: | ||
הפסק יצא כי את חביות הבירה יש לשפוך ולא ליהנות מהן. את הכלים ואת הדגנים יש לנעול עד אחרי החג. | הפסק יצא כי את חביות הבירה יש לשפוך ולא ליהנות מהן. את הכלים ואת הדגנים יש לנעול עד אחרי החג. | ||
אלא שבזה לא הסתיים הענין. בצלאל חיים פחד שמא לא יצא ידי חובתו בכך. מיד לאחר תפלת ערבית נגש אל הדיין וביקש ממנו להורות לו סדר של תשובה: "יהודי פשוט אני" | אלא שבזה לא הסתיים הענין. בצלאל חיים פחד שמא לא יצא ידי חובתו בכך. מיד לאחר תפלת ערבית נגש אל הדיין וביקש ממנו להורות לו סדר של תשובה: "יהודי פשוט אני" – התייפח – "שכל ימיו מכתת רגליו בין הגויים, אני מטופל במשפחה גדולה, ומחזיק נוסף לכך אלמנות וילדיהן. יאמר נא לי מה עלי לעשות כדי שהעבירה הגדולה שעברנו תכופר לנו". גם אהרן שמואל הצטרף ומשאלה דומה בפיו. | ||
הדיין חש רגשי השתתפות בצערם של יהודים פשוטים ותמימים אלה. הוא החל להרגיעם, בהבטיחו להם כי לא ייענשו חלילה על כך. | הדיין חש רגשי השתתפות בצערם של יהודים פשוטים ותמימים אלה. הוא החל להרגיעם, בהבטיחו להם כי לא ייענשו חלילה על כך. | ||
| שורה 49: | שורה 46: | ||
תוך כדי כך נשמעה יללת נשים בבית הכנסת. נשיהם ובנותיהם של השותפים התפרצו לבית הכנסת ופילסו לעצמן דרך ביללות גדולות אל ארון הקודש. הן שמעו את אשר אירע והיו בטוחות כי, רחמנא ליצלן, עונשם יהא חמור מאוד. הדיין עלה על הבימה והשמיע באזניהן, ובאזני כל הקהילה דברי הסבר והרגעה, בקראו להם ללכת לבתיהם ולחוג את הסדר בשמחה. | תוך כדי כך נשמעה יללת נשים בבית הכנסת. נשיהם ובנותיהם של השותפים התפרצו לבית הכנסת ופילסו לעצמן דרך ביללות גדולות אל ארון הקודש. הן שמעו את אשר אירע והיו בטוחות כי, רחמנא ליצלן, עונשם יהא חמור מאוד. הדיין עלה על הבימה והשמיע באזניהן, ובאזני כל הקהילה דברי הסבר והרגעה, בקראו להם ללכת לבתיהם ולחוג את הסדר בשמחה. | ||
הצבור החל להתפזר, כשנושא השיחות בדרך ובבתים היה המאורע שהסעיר את העיירה. הלמדנים שבעיירה, ובכללם שני החתנים המבוגרים של ר' אליעזר ראובן הנפח, התפלפלו בפרטי ההלכה ובעניני חמץ בכלל. ר' יצחק שאול וברוך דיברו ביניהם, בדרכם הביתה, על התמימות ויראת השמים של שני השותפים. "הדבר מוכיח עד כמה זך לבם של היהודים הפשוטים הללו" | הצבור החל להתפזר, כשנושא השיחות בדרך ובבתים היה המאורע שהסעיר את העיירה. הלמדנים שבעיירה, ובכללם שני החתנים המבוגרים של ר' אליעזר ראובן הנפח, התפלפלו בפרטי ההלכה ובעניני חמץ בכלל. ר' יצחק שאול וברוך דיברו ביניהם, בדרכם הביתה, על התמימות ויראת השמים של שני השותפים. "הדבר מוכיח עד כמה זך לבם של היהודים הפשוטים הללו" – העיר ר' יצחק שאול וברוך הסכים אתו. | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||