11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{ספר הזכרונות}} | ||
== הפרוש מדוברובנה == | == הפרוש מדוברובנה == | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
| שורה 32: | שורה 31: | ||
שמו התפרסם לא רק בכל דוברובנה כי אם גם בכל ערי ועיירות הסביבה, ואפילו גויי הכפרים דיברו בהתפעלות על אומר התהלים הצעיר. | שמו התפרסם לא רק בכל דוברובנה כי אם גם בכל ערי ועיירות הסביבה, ואפילו גויי הכפרים דיברו בהתפעלות על אומר התהלים הצעיר. | ||
לא הרחק מדוברובנה היתה אחוזה פריצית שנוהלה על־ידי שונא ישראל. בדעתו של צורר היהודים הזה עלה רעיון לבצע תעלול בפרוש הזה שמדברים עליו | לא הרחק מדוברובנה היתה אחוזה פריצית שנוהלה על־ידי שונא ישראל. בדעתו של צורר היהודים הזה עלה רעיון לבצע תעלול בפרוש הזה שמדברים עליו – על ידי כך שידאג להבאתו בחוזק יד אל האחוזה, שם יכונסו כל אנשי האחוזה כדי להתקלס בו. | ||
הוא הטיל, איפוא, על אחד מאנשיו לנסוע לדוברובנה ולהביא אתו את הפרוש. ברם, אך התקרב השליח אל בית המדרש, שבו ישב הפרוש ואמר תהלים ברוב התלהבות, נפלה עליו אימה ופחד, והוא לא העיז להכנס פנימה, קולו של הפרוש שנישא מבית המדרש כשהוא אומר תהלים בהתלהבות ודביקות | הוא הטיל, איפוא, על אחד מאנשיו לנסוע לדוברובנה ולהביא אתו את הפרוש. ברם, אך התקרב השליח אל בית המדרש, שבו ישב הפרוש ואמר תהלים ברוב התלהבות, נפלה עליו אימה ופחד, והוא לא העיז להכנס פנימה, קולו של הפרוש שנישא מבית המדרש כשהוא אומר תהלים בהתלהבות ודביקות – די היה כדי להניעו לשוב נפחד אל אדונו הפריץ ולומר לו כי מדובר באדם קדוש שאי אפשר לגשת אליו. אין מקום כלל לחשוב – הסיק – על פגיעה בכבודו של הצדיק, וכל־שכן לא על הבאתו בכוח אל החצר. | ||
מנהל האחוזה האכזר התמלא זעם: כיצד יתכן הדבר שמשרת שלו העיז לסרב למלא את שליחותו להביא את הפרוש אל החצר? מיד ציווה להעניק למשרת הסרבן חמש עשרה מלקות בפומבי למען ישמעו וייראו, וכל פקודה שלו תתבצע ללא פקפוק. | מנהל האחוזה האכזר התמלא זעם: כיצד יתכן הדבר שמשרת שלו העיז לסרב למלא את שליחותו להביא את הפרוש אל החצר? מיד ציווה להעניק למשרת הסרבן חמש עשרה מלקות בפומבי למען ישמעו וייראו, וכל פקודה שלו תתבצע ללא פקפוק. | ||
| שורה 46: | שורה 45: | ||
המשרת הועלה אל הבמה ונקשר אל קורת עץ עבה כשגבו הערום מופנה אל הקהל. צמיתים עם שבטים מיוחדים שהוכנו מראש, החלו בהלקאה כשסופר החצר עומד ומונה את הצליפות: אחת, שתים, שלוש, ארבע. | המשרת הועלה אל הבמה ונקשר אל קורת עץ עבה כשגבו הערום מופנה אל הקהל. צמיתים עם שבטים מיוחדים שהוכנו מראש, החלו בהלקאה כשסופר החצר עומד ומונה את הצליפות: אחת, שתים, שלוש, ארבע. | ||
המלקות באו זו אחר זו: האויר נבקע על ידי צליפה של שוט קלוע, שהד קולה האדיר מתמזג עם קול חבטה עזה המונחת על גו עירום של אדם. כך | המלקות באו זו אחר זו: האויר נבקע על ידי צליפה של שוט קלוע, שהד קולה האדיר מתמזג עם קול חבטה עזה המונחת על גו עירום של אדם. כך – אחת אחרי השניה. | ||
כרגיל במקרים כאלה נראים, עם הצליפות הראשונות, פסים אדומים על פני הגוף, ומיד לאחר מכן מתחילים להתפרץ סילונות דם. המולקה היה אז מתחיל לזעוק מרה, לבכות ולבקש רחמים. הגוף המוכה רועד כבקדחת, ובסיומו של המחזה מתעלף המעונה או אף נופח נשמתו. | כרגיל במקרים כאלה נראים, עם הצליפות הראשונות, פסים אדומים על פני הגוף, ומיד לאחר מכן מתחילים להתפרץ סילונות דם. המולקה היה אז מתחיל לזעוק מרה, לבכות ולבקש רחמים. הגוף המוכה רועד כבקדחת, ובסיומו של המחזה מתעלף המעונה או אף נופח נשמתו. | ||
| שורה 64: | שורה 63: | ||
עתה, על הבימה, ציפה מנהל האחוזה, ואתו הצבור כולו, לבוא השליחים. | עתה, על הבימה, ציפה מנהל האחוזה, ואתו הצבור כולו, לבוא השליחים. | ||
והנה, שבו השליחים | והנה, שבו השליחים – בידים ריקות. | ||
חמתו של הפריץ בערה בו כאש להבה. | חמתו של הפריץ בערה בו כאש להבה. | ||
אלא שבפיו של מפקד חולית הפרשים היה סיפור התנצלות. | אלא שבפיו של מפקד חולית הפרשים היה סיפור התנצלות. | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||