מאמר באתי לגני תשי"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

לכלל האש שלמעלה. והוא רשפי אש שבנפש האלקית. שהוא האש שלמעלה. וכמש"נ רשפי' רשפי אש שלהבת י-ה. דשרש האהבה שבנפש האלקית הוא מהאש שלמעלה שלהבת י-ה, ולכן גם האהבה שבנפש האלקית בהיותה למשה, נקראת אש שלמעלה. וביאור הדברים מה שקורא האהבה העליונה ודנפש האלקית שלהבת יה. הנה איתא בספר יצירה דהעשר ספירות הם כשלהבת קשורה בגחלת, ומפרט כ"ק אדמו"ר מהר"ש{{הערה|המשך מים רבים - תרל"ו פס"ב ואילך. ועייג"כ ביאור לד"ה ואולם חי אני הנדפס בסו"ס דרך מצותיך להצמח צדק}} שיש בזה ב' ענינים, שלהבת שבתוך הגחלת ושלהבת שעל גבי הגחלת. והנה השלהבת שעל הגחלת יכולה להיות ג"כ בפני עצמה. אלא שאין בה מציאות וממשות, ולכן אמרו במשנה{{הערה|ביצה לט, א. הובא בהרמב"ם הל' שבת פי"ח ה"ה}} דהמוציא שלהבת פטור. דמזה יודעים ב' העניינים, שישנה לשלהבת בפני עצמה ולכן שייך לדון בדין המוציא שלהבת. אבל אין לשלהבת מציאות וממשות ולכן המוציא שלהבת פטור. והנה קודם שנברא העולם, שכולל בזה גם עד שלא נאצל כדאיתא בס' הקבלה, הי' הוא ושמו בלבד, ואחר כך נאצלו הספירות, דב' ענינים אלו, עשר ספירות הגנוזות במאצילן והעשר ספירות ווי זיי זיינען נאצל געווארן. הם בדוגמת ב' הענינים שבשלהבת. דשלהבת שבתוך הגחלת. אף שהיא בתוקף יותר{{הערה|ראה ג"כ שער היחוד והאמונה לרבינו הזקן פ"ג}}. אבל כמו שהיא בתוך הגחלת. אין שם מציאות של שלהבת, וכל שכן שאין שם פרטי השלהבת. דאין ניכר שם מציאותה כי אם רק מציאות הגחלת. אלא שישנם ראיות והוכחות שישנה שלהבת גם בתוך הגחלת. ואדרבה היא בתוקף יותר, אבל מה שניכר הוא רק הגחלת. וכמו כן, ועוד יותר מזה, הוא בכללות ענין עשר ספירות הגנוזות במאצילן, דמה שישנו שם. הוא רק המאציל, אלא שישנם ראיות מענין עשר ספירות הנאצלות שישנם עשר ספירות הגנוזות במאצילן. ואחר כך נאצלו העשר ספירות, אבל גם לאחר אצילותן קשורים הם במקורם היינו העשר ספירות הגנוזות, וכמו השלהבת שעל הגחלת שהיא קשורה בהשלהבת שבתוך הגחלת. וזהו כל קיומה, ווארום אויב זיי ווערט נפרד ממקורה, תהי' אין ואפס, עס ווערט גאר ניט. וזהו שלהבת י-ה, דכמו השלהבת אשר ישנה כמו שהיא בגחלת. כמו שהיא על הגחלת וקשורה בה, שלהבת שעל הגחלת הרי יכולה להיות ג"כ בפני עצמה בפירוד, כמו כן הוא גם בסדר ההשתלשלות דעשר ספירות הגלויות. אף שהם קשורים במקורם, דאיהו וחיוהי חד איתו וגרמוהי חד, דוגמת השלהבת שעל הגחלת שהיא דבר אחד עם השלהבת שבתוך הגחלת שהיא חד עם הגחלת, מ"מ הנה מצד ריבוי ההשתלשלות אפשר להיות, סוף סוף, נתינת מקום לטעות על פירוד, וכמארז"ל{{הערה|בראשית רבה פ"ח, ח.}} כתוב והרוצה לטעות יטעה, אז דער אויבערשטער זאָגט והרוצה לטעות (ע"י הכתיבה) ישעה. היינו שמצד השלהבת יכול להיות מקום לטעות של פירוד, ושלהבת עצמה שלהבת י-ה, שהיו"ד יש בו גם קוצו של יו"ד, היינו ע"ס הגלויות ועם הגנוזות. שניהם הם שלהבת י-ה. שאין בהם פירוד, ח"ו, והאהבה שבנפש האלקית נקראת ג"כ שלהבת י-ה, דהנה בראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית. שכל ההשתלשלות הוא בשביל ישראל, מובן מזה שכל הענינים שבהשתלשלות יש דוגמתם ופועלים בישראל. וכמו"כ הוא גם בעניין שלהבת י-ה שפועלת בישראל שיהי' בהם שלהבת י-ה, אהבה לאלקות. דהנה כתיב כי אהבך הוי' אלקיך, ואיתא הפי' בחסידות<ref>ראה לקו"ת תצא ד"ה ולא אבה. ד"ה השקיפה (קית הש"ת)</ref> ממשיך להיות בך אהבה ואוהב אותך והא בהא תליא ואהבך הוי' אלקיך קאי על עצמות א"ס ב"ה, אשר מצד השלהבת י-ה דלמעלה נעשה זה גם בישראל. ובזה יש, בכללות, ב' אופני אהבה. דכמו שלמעלה ישנם הע"ס כמו שהם בהמאציל וכמו שהם נאצלים, כמו כן באהבה ישנם ב' אופנים כאלו, דהנה המדות באים מהמוחין, דכאשר מתבונן בענינים המביאים לאהבתו ית' מוליד אהבת הוי'. אמנם כאשר הוא מעמיק את עצמו בההשכלה. כדבעי למדי, און ער איז פארטרונקען און פאַראיינציקט בהשכלה, הנה אז אין מציאות להמדה. דהמדה היא כלולה בעילתה ואינה בפני עצמה, ורק כאשר ער טראגט זיך אפ מהעילה און לאזט זיך אַראָם אל העלול, הנה אז נעשה ההיפך מזה. שבעיקר נרגש מציאות המדה, שהיא בהתגלות. אלא שקשורה בההתבוננות שהולידה אותה. בפרטיות יותר בההתפעלות שכלי שבההתבוננות, וזה נותן חיות ותוקף בהמדה. וכמו במשל השלהבת שעל גבי הגחלת. שקשורה בהשלהבת שבתוך הגחלת. דעל ידי זה יש קיום תמידי וחיות ותוקף בהשלהבת. כמו כן הוא בהאהבה שצריכה להיות קשורה עם האהבה כמו שהיא כלולה בהעילה. וזהו השלהבת י-ה שבה נכללים כל הקרבנות שמקריבים.