מאמר באתי לגני תשי"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

בזה אנו מוציאים לאור מאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, ד"ה באתי לגני, שנאמר בעת ההתועדות, יו"ד שבט, ה'תשי"ב. כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיה המאמר הזה - שנרשם ע"י אחד השומעים - והוסיף בו הערות ומראי מקומות הבאים בשולי הגליון.  

מוצאי ש"ק, כ"ה אדר, ה'תשי"ב.

'''א.''' באתי לבני {{הערה|מאמר זה מיוסר בעיקרו על הפרק השני מד"ה באתי לגני ה'תש"י - המאמר הניתן, ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבגים זי"ע, ללמוד אותו ביום יו"ד שבט התש"י, יום בו נסתלק.

המאמר באתי לגני ה'תשי"א - מיוסד בעיקרו על הפרק הראשון מד"ה באתי לגני התש"י}} אחותי כלה ואיתא במדרש רבה (במקומו) לגני לגנוני למקים שהי' עיקרי בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה. וע"י החטאים הנה ע"י חטא עץ הדעת נסתלקה השכינה מארץ לרקיע הא', וע"י שאר חטאים נסתלקה מרקיע לרקיע עד רקיע הז'. ואח"כ עמדו צדיקים והורידו את השכינה מרקיע לרקיע, עד שבא השביעי, וכל השביעין חביבין, שהוא משה. והורידה למטה בארץ. וזהו צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עלי', דצדיקים יירשו ארץ שהוא ג"ע לפי שהם ממשיכים ומשכינים את השכינה בארץ התחתונה. דזהו תכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות. ועיקר הגילוי מה שהמשיכו את השכינה למטה. הוא במקדש, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. והנה דייקו בזה רז"ל, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. בתוך כל אחד ואחד מישראל, והיינו דבכל אחד ואחד מישראל, ע"י שעובד בעצמו אותם העבודות שהיו במקדש, על ידי זה שוכן בו עיקר שכינה כמו שהי' בתחלת בריאת העולמות ועוד יותר מכבתחלה, ונעשה עיקר דירה בתחתונים {{הערה|בכל הנאמר עד כאן - ראה ד"ה באתי לגני ה'תשי"א בארוכה}} והנה אחת עבודות העיקריות שהיו במקדש, היא עבודת הקרבנות שהיא עבודה רוחניית. דגם עבודת הקרבנות שהיתה במקדש שהקריבו בהמה גשמית. הנה גם זה היתה עבודה רוחניית. וראי' על זה מענין השתתפות הכהנים בעבודתם ולוים בשירם וזמרם בעת הבאת הקרבן שהם ענינים רוחניים, וכמ"ש בזהר {{הערה|חלק ג' לט, א. וראה ביאורי הזהר ר"פ ויצא, לקו"ת ואתחנן ד"ה וידעת (השני) פ"ב. שם ד"ה ושאבתם (השני) פ"א}} דכהני בחשאי וברעותא דלבא המשכה ולוים בשירה וזמרה שהוא ענין העלאה מלמטה למעלה. הרי שגם עבודת הקרבנות במקדש היא עבודה רוחניית, ומכל שכן עבודת הקרבנות כמו שהיא בכל אחד ואחד מישראל, שהיא עבודה רוחניית וזהו מה שכתוב בהתחלת פרשת הקרבנות. אדם כי יקריב מכם קרבן להוי', וידוע{{הערה|ד"ה ושאבתם מים חה"ס תש"א פ"ג (קונטרס מג). וראה גם קונטרס לימוד החסידות פי"ב}} פירוש כ"ק אדמו"ר הזקן בזה, שהוי' צריך לומר אדם מכם כי יקריב, ומהו אומרו אדם כי יקריב מכם. אלא הפירוש הוא. אדם כי יקריב, כאשר האדם בא להתקרב לאלקות. דזהו ענין הקרבן, דאמאי{{הערה|ספר הבהיר סימן מ"ו (ק"ט), ועייג"כ זח"ג ה, א. שליה מסכת תענית (רי"א, ב) פע"ח שער התפלה פ"ה}} איקרי קרבן אלא מפני שמקרב. דקרבנות הוא ענין קירוב הכחות והחושים, הרי מכם קרבן להוי', איהר דארפט מקריב זיין פון אייך אַליין, והיינו דכמו דענין הקרבנות בגשמיות הוא שלוקחים בהמה חי' ושלמה ושוחטין אותה, היינו שמוציאין ממנה החיות. ואחר כך הוא הקרבת האיסורים, שהחלב נשרף באש שעל גבי המזבח, ועוד יותר מזה בקרבן עולה, התחלת הקרבנות. שהוא עולה כליל למזבח. הנה כמו"כ הוא בעבודת הקרבנות ברוחניות, שצריך להיות בהמה שלמה, היינו שצריך לבדוק עצמו שתהי' הבהמת שבו שלמה, היינו גם הגוף ונפש הבהמית, והבדיקה צריכה להיות אדעתא דנפשי, לא בדרך מצות אנשים מלומדה. כי באופן זה לא תהיי בדיקה טובה ומספקת. אבל כאשר יודע שהדבר נוגע לו בחיי נפשו ממש, הנה אז הוא בודק עצמו בכל פינות נפשו, במוחין ובמדות ובפרט בהני לבושים מחשבה דבור ומעשה. ואז ידע כל עניניו הדורשים תיקון, ולהיות שהדבר נוגע לו בחיי נפשו. יעשה ויקיים בפועל את התיקונים הדרושים שלא יהי' בו מום {{הערה|ביאור העניין מובן עפמשנ"ת בתו"א (לו ג). הוספות לתו"א (יא ד). ועוד}}. ואחר הבדיקה או ירצה להיות קרבן, ששוחטו, היינו שהבשר וכו' נשאר בשלימות אלא שמוציא ממנו החיות, שמוציא החיות ענינים גשמיים, והיינו שנוף הדברים הגשמיים נשאר, אבל משתמש בהם רק בכדי שיהי' לו תוספות כח בעבודת הוי", כמאמר{{הערה|יומא עו, ב. עפ"י הגירסא שהובאה בתניא פ"ז ובכמה מקומות בדא"ח.}} חמרא וריחא פקחין, דלא{{הערה|ב"ק עב, א.}} אכלי בשרא דתורא לא דקדקתי טעמו של דבר. שכ"ז הוא בענינים שהם רשות, ובפרט בעניני מצוה. כמו אכילת שבת ויו"ט, או ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי, היינו דברים גשמיים שעושים בהם עצמם מצוה, ולא רק הציווי של בכל דרכיך דעהו{{הערה|ראה רמב"ם הל' דעות פ"ג. טור ושו"ע או"ח סרל"א.}}. וזהו עבודת הקרבנות. להוציא החיות מענינים הגשמיים שישתמש בהם רק לעבודת הוי', דאז הוא מכם קרבן, פון אייך אליין. וכאשר האדם מקריב מכם קרבן, אז הוא קרבן להוי שמתקרב ומתאחד עם הוי'.