מכתב י"ג אייר תש"ל: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 22: שורה 22:
מזה מובן שמה שלא נהגו כבוד זה לזה. לא הי' זה מחמת דברים של מה בכך, ח"ו, אלא הי' להם יסוד וטעם בזה בהתאם לערך "תלמידי רבי עקיבא".
מזה מובן שמה שלא נהגו כבוד זה לזה. לא הי' זה מחמת דברים של מה בכך, ח"ו, אלא הי' להם יסוד וטעם בזה בהתאם לערך "תלמידי רבי עקיבא".


והביאור בזה הוא על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין דיעותיהם{{הערה|שאין דעותיהם: ובתנחומא (פנחס י): כאו"א יש לו דעת בפ"ע. וראה סנהדרין לח, א.}} של בני אדם שוות, שמזה מובן שגם בעבודת השם יתברך, בלימוד התורה וקיום המצות, אינם שוים: אצל האחד כל זה בא בעיקר מתוך אהבת השם, אצל השני הוא בעיקר מתוך יראת השם, ואצל השלישי הוא בעיקר מתוך קבלת עול, וכו". - אף שכמובן ופשוט בנוגע למעשה אין חילוק ביניהם וקיימו התומ"צ במילואם ובשלימותם. - ובהיותם תלמידי רבי עקיבא, הרי בודאי שהיו אנשי אמת, שעבודתם היתה באמתיות ובפֶנימיות שהחדירה כל תוך-תוכם, באופן שדוקא דרכם נראתה להם הנכונה באמת, ומי שלא הגיע למדריגה זו הרי, לפי דעתם, חסר הוא בשלימות. והיות שהיו תלמידי ר' עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", לא הסתפקו בזה שכל אחד בעצמו הלך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית א-ל אלא השתדלו גם כן להשפיע על חבריהם שגם הם יעבדו את השם באופן זה דוקא, ואלה שלא קיבלו הדבר - לא יכלו לנהוג בהם כבוד ככל הדרוש מתלמידי רבי עקיבא.
והביאור בזה הוא על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין דיעותיהם{{הערה|שאין דעותיהם: ובתנחומא (פנחס י): כאו"א יש לו דעת בפ"ע. וראה סנהדרין לח, א.}} של בני אדם שוות, שמזה מובן שגם בעבודת השם{{הערה|שגם בעבודת השם: ראה לקו"ת ר"פ בהעלתך. ובקה"ר (שם) "שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה". וראה ג"כ חדא"ג מהרש"א ליבמות (שם): ולא חש כ"א מהם על כבוד התורה של חבירו דאין כבוד אלא תורה (הובא ונתבאר באוה"ת - להצ"צ - ויקרא ע' קפז).}} יתברך, בלימוד התורה וקיום המצות, אינם שוים: אצל האחד כל זה בא בעיקר מתוך אהבת השם, אצל השני הוא בעיקר מתוך יראת השם, ואצל השלישי הוא בעיקר מתוך קבלת עול,{{הערה|אהבת .. יראת .. עול: ראה איגה"ק סי' ז"ך וביאורו. הרח"ו (אוה"ח לזח"א רכו, ב).}} וכו". - אף שכמובן ופשוט בנוגע למעשה אין חילוק ביניהם וקיימו התומ"צ במילואם ובשלימותם. - ובהיותם תלמידי רבי עקיבא, הרי בודאי שהיו אנשי אמת{{הערה|אנשי אמת: להעיר אשר רע"ק גלגול (ואותיות) יעקב (ראה שער הגלגולים הקדמה לו) ואביר יעקב אותיות רבי עקיבא (ל"ת להאריז"ל פ' ויחי), ומין שית מילי איעתר ( נדרים נ, א) והי' דורש וזי"ן (יבמות סח, ב. וראה שם תוד"ה כמאן בסופו). (כוונת האריז"ל וכו'. - הובאו בילקוט ראובני פ' וישב. וש"נ) ויעקב מדתו ואמת, ואות ו - אות אמת (זח"ג כ, א).}}  , שעבודתם היתה באמתיות ובפֶנימיות שהחדירה כל תוך-תוכם, באופן שדוקא דרכם נראתה להם הנכונה באמת, ומי שלא הגיע למדריגה זו הרי, לפי דעתם, חסר הוא בשלימות. והיות שהיו תלמידי ר' עקיבא שאמר "ואהבת{{הערה|שאמר ואהבת כו': ספרא קדושים (יט, יח) הובא בפרש"י שם. וראה תניא פ' לב.}} לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", לא הסתפקו בזה שכל אחד בעצמו הלך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית א-ל אלא השתדלו גם כן להשפיע על חבריהם שגם הם יעבדו את השם באופן זה דוקא, ואלה שלא קיבלו הדבר - לא יכלו לנהוג בהם כבוד ככל הדרוש מתלמידי רבי עקיבא.


מהאמור מובן שסיפור הגמרא בנוגע לל"ג בעומר מלמדנו איך צריכה להיות הנהגת כל אחד ואחד מאתנו, וההוראה היא בשלשה ענינים :
מהאמור מובן שסיפור הגמרא בנוגע לל"ג בעומר מלמדנו איך צריכה להיות הנהגת כל אחד ואחד מאתנו, וההוראה היא בשלשה ענינים :