שיחת תצא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

יציאת ("כי תצא") הנשמה ממקומה האמיתי ש"ישראל וקוב"ה כולא חד", לירד למטה ולהתלבש בגוף בעוה"ז הגשמי, היא, מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד.}}, דאף ש"קודם שנברא העולם הי' הוא לבדו יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם", הרי, ע"י "השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה . . נברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' . . שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפך חשוכא לנהורא כו'"<ref name=":0">תניא רפל"ו.}}, היינו, שהתגלות עצמותו ית' תהי' בתחתונים.

'''**) להעיר ששיעור היומי ברמב"ם הוא בהלכות מלוה ולוה.'''}} (ולא בתורת שכר), כמ"ש הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה רפ"ט.}} בנוגע ליעודים הגשמיים שבתורה, ש"הבטיחנו . . שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב", ונוסף לזה, גם בתורת '''תשלום שכר''' שצריך להנתן בזמן ד"היום לעשותם", "ביומו תתן שכרו", ולא רק שכר רוחני (ועד לגילוי אור א"ס ב"ה), אלא גם שכר גשמי, מעין ודוגמת השכר הגשמי שבימות המשיח{{הערה|ויש לומר, שכיון שבימות המשיח יהי' קיום התומ"צ בתכלית השלימות (כנ"ל ס"ט), נמצא, שהמעמד ומצב דימות המשיח הו"ע הכרחי (לא רק בתורת שכר, אלא גם) '''לצורך העבודה עצמה'''.}}, ש"באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה . . שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר"<ref name=":4">רמב"ם בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".}}, טובה ומעדנים (גם) בגשמיות{{הערה|כמו הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר שתהי' (גם) סעודה גשמית (ראה תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) סי"א בסופו ובהערה 23 שם*. וש"נ)

חודש אלול הוא חודש האחרון דכל השנה, שבו עושים חשבון־צדק של העבודה דכל השנה, על מנת לתקן ולהשלים כל עניני העבודה דתורה תפלה וגמ"ח<ref name=":1">ומרומז גם בהר"ת דאלול – חמשת הר"ת דתורה ("אנה לידו ושמתי לך"), תפלה ("אני לדודי ודודי לי"), גמ"ח ("איש לרעהו ומתנות לאביונים"), תשובה ("את לבבך ואת לבב"), וגאולה ("אשירה לה' ויאמרו לאמר"), כמדובר כמ"פ (ראה לקו"ש חכ"ט ע' 272 ואילך. וש"נ).}}, ע"י עבודת התשובה<ref name=":1" /> (כמרומז במ"ש בפרשתנו<ref name=":2">כא, יג.}} "ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים"{{הערה|ראה ל"ת להאריז"ל עה"פ.}}), ועי"ז באים להשלימות דהגאולה<ref name=":1" /> (כמרומז במ"ש בפרשתנו<ref name=":2" /> "ואחר כן תבוא אלי' ובעלתה והיתה לך לאשה", "דהיינו כענין שנאמר{{הערה|הושע ב, יח.}} ביום ההוא וגו' תקראי לי אישי"{{הערה|לקו"ת ריש פרשתנו לו, סע"ב.}}, כמארז"ל{{הערה|שמו"ר ספט"ו.}} "לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר{{הערה|ישעי' נד, ה. – הפטרת שבת זו.}} כי בועליך עושיך"), וגם חודש ההכנה להתחלת העבודה דשנה הבאה.

וענין זה מרומז גם בהשם אלול, ר"ת "אני לדודי ודודי לי"<ref name=":3">ב"ח או"ח רסתקפ"א (ד"ה והעבירו).}} – שבהתחלת העבודה באופן של אתערותא דלתתא ("אני לדודי" ואח"כ "ודודי לי") מודגשת תכלית השלימות דכל העבודה (שכר), היחוד ד"אני"{{הערה|כולל גם נפש הבהמית, ש"בבינוני (מדת כל אדם) . . היא היא האדם עצמו" (תניא פכ"ט).}} ו"דודי" (כנס"י והקב"ה) באופן של נישואין, "והיו לבשר אחד"{{הערה|בראשית ב, כד.}} ("ישראל וקוב"ה כולא חד"), כמודגש בסיום וחותם הארבעים יום שמרומזים בד' היודי"ן שבס"ת ד"אני לדודי ודודי לי"<ref name=":3" /> – יום הכיפורים, "יום חתונתו", "שניתנו בו לוחות אחרונות"{{הערה|תענית כו, ב במשנה ובפרש"י.}}, ועד לשלימות הנישואין לימות המשיח.