שיחת תרומה תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ויש לומר, אַז אדרבה: לשון חז"ל "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", קומט לערנען, אַז דער מיעוט השמחה בחודש אב גייט אַריין אין דעם זעלבן תוכן פון ריבוי השמחה בחודש אדר ("כשם . . כך"). וואָרום די כוונה און תכלית אין דעם מיעוט השמחה בחודש אב איז נאָר בכדי מ'זאָל דאָס '''מהפך''' זיין מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקו<ref>ראה זח"א ד, א.</ref>.

[ועפ"ז יומתק וואָס דער ציווי אויף ריבוי השמחה באדר ווערט געבראַכט דוקא אין מס' תענית, אין דער סוגיא וואו עס רעדט זיך וועגן דער ירידה פון חודש אב, כולל מיעוט השמחה שבו].

ג. וועט מען עס פאַרשטיין בהקדים אַ דיוק אין דער פרשה:

נוסף אויף דער שאלה בכלל, אַז די דברים האָבן געדאַרפט שטיין אין אַ סדר מן הקל אל הכבד, לא זו אף זו<ref>ראה דברי שאול עה"ת כאן.</ref> – וואָלט אַזוי געפּאַסט לכאורה נאָך מער בנדו"ד: וויבאַלד אַז דאָ רעדט זיך וועגן נדבת המשכן – וואָס איז אַ חיוב אויף '''אַלע''' אידן כל אחד לפי נדבת לבו ("ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו גו'"<ref name=":1" />), און בפשטות זיינען באַ אידן דאַן געווען חילוקים צווישן דל ועשיר<ref>כמפורש בר"פ תשא בהציווי דתרומת שקלים (שנאמר ביחד עם הציווי (בר"פ תרומה) "ויקחו לי תרומה גו'", "ג' תרומות נאמרו כאן כו'" (פרש"י שם, ב)) – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". וראה גם כלי יקר פרשתנו כה, ג, שבתרומת המשכן לא היו כולם שוים בה כי אם איש לפי עשרו.{{ש}}ולהעיר ממכילתא ופרש"י עה"פ '''בר"פ משפטים''' "כי תקנה עבד עברי" – "מיד ב"ד שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר אם '''אין לו''' ונמכר בגניבתו". אבל ראה לקו"ש חט"ז ע' 253.</ref>, און אין נדבת המשכן "לא היתה יד כולם שוה בה"<ref>פרש"י תשא ל, טו.</ref> – וואָלט דאָך לכאורה געפּאַסט צו אָנהויבן מיט די דברים – כסף אָדער נחושת – וואָס זיינען '''מערער''' מצוי ביי '''אַלע''' אידן, זאַכן אין וועלכע זיי גלייכן זיך מערער אויס, און דערנאָך רעכענען זהב וואָס איז שייך מער צו די רייכערע אידן.

ועפ"ז – האָט זהב געדאַרפט קומען נאָך כסף ונחושת וואָרום ווייניקער אידן האָבן געבראַכט דערפון ווי כסף ונחושת.  

דהגם אַז אידן האָבן געהאַט אַ ריבוי זהב וכסף<ref>כל כסף וזהב שבעולם (פסחים קיט, א).</ref> פון ביזת מצרים און ביזת הים – כמאחז"ל<ref>בכורות ה, ב. וכ"ה בתנחומא בשלח כה. הובא בפרש"י בא יג, יג (וראה לקו"ש חט"ז ע' 253 הערה *20).</ref> "אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים" – איז אָבער בפשטות געווען באַ (די מצריים, ובמילא באַ) אידן מער כסף (ונחושת) ווי זהב, ווייל אַ טייערערע זאַך (זהב) איז דאָ ווייניקער בכמות (ואדרבה: דערפאַר איז דאָס טייערער). ובזה גופא – זיינען געווען חילוקים אין עשירות צווישן אידן גופא, כנ"ל.  

וואָס לויט דעם אַלעם ווערט שטאַרקער די שאלה הנ"ל: פאַרוואָס תרומת המשכן הויבט זיך אָן דוקא מיט "זהב"?  

אעפ"כ זאָגט תורה, אַז דער משכן איז תלוי דוקא אין דער נדבה ופעולה פון יעדער אידן – סיי אנשים און סיי נשים, און אויך טף! איז ווי האָט עס אַן איש פשוט, אַן אשה פשוטה, און אפילו אַ קליין קינד, דעם כח צו אויפטאָן אַזאַ חידוש אַז די שכינה זאָל שורה זיין אין אַ בית גשמי בעולם הזה הגשמי (ביז באופן פון "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחת מישראל<ref>אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו. של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ"מ.</ref>) – אַ זאַך וואָס קען ניט זיין אפילו אין "שמים ושמי השמים")?!

ה. איז דער ביאור אין דעם:

וכידוע<ref>תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.</ref> אַז ביז מתן תורה איז געווען די גזירה אַז עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, און באַ מתן תורה איז געווען דער ביטול הגזירה, און אידן, ווי זיי שטייען אין תחתונים – זיינען זיי (באמת) שטענדיק אין (אַ מצב פון) עליונים, מצד זייער "חלק אלוקה ממעל '''ממש'''"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, וואָס העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו<ref>כש"ט בהוספות סקט"ז. וש"נ.</ref>, "ישראל וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>.