שיחת נח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, להיותה השבת '''הראשונה''' שבה נשלמת העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) – כמודגש בשם הפרשה: '''"נח"''', מלשון מנוחה, "נייחא{{הערה|תו"א ריש פרשתנו.}} דרוחא, שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"ש<ref name=":3">בראשית ב, ב.}} וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה"{{הערה|ובפרטיות יותר: "נח נח" ב"פ, "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים", שהם ב' בחינות בשבת, שבת תתאה (נייחא דתתאי)* ושבת עלאה (נייחא דעילאי)* – תו"א שם.

מהטעמים לכך ש"שבת בראשית" היא שבת כללית, כפתגם רבותינו נשיאינו{{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 43 (לעיל ע' 1). וש"נ.}} "ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית אזוי גייט א גאנץ יאר" (ההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה) – כיון ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"{{הערה|זח"ב סג, ב. פח, א.}}, כל ימי השבוע הראשון לעבודה בפועל בעולם, שבו כלולים גם ימי השבוע דכל השבועות שבמשך השנה<ref name=":0">ויש לומר, שנוגע גם לשנים שלאח"ז, כיון ש"שנה" הוא מלשון שונה, שבה חוזרים ונשנים אותם ענינים שהיו בשנה שלפנ"ז, הכוללים כל השינויים (שנה מלשון שינוי) שבכללות הזמן.}}, שהרי בכל שבוע חוזרים ונשנים אותם שבעה ימים, מיום ראשון עד יום השבת{{הערה|שלכן "אנו מונין היום יום ראשון בשבת יום שני כו' עד יום השבת", אף ש"כבר עברו רבבות ימים משימ"ב עד עתה" (לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ).}}, שבעת ימי ההיקף הכוללים כל המשך הזמן.

מהענינים המשותפים לפרשיות בראשית ונח (שבהם מודגשת ההוספה והמעלה שבפרשת נח לגבי פרשת בראשית) – בריאת וקיום העולם: בפרשת בראשית מסופר אודות בריאת העולם, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}}, "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"<ref name=":1">שם ב, ד.}}, ובפרשת נח מסופר אודות ההבטחה (והשבועה{{הערה|כמ"ש "לא אוסיף גו' ולא אוסיף", "כפל הדבר לשבועה" (ח, כא ובפרש"י).}}) על קיום העולם, "עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבותו"{{הערה|שם, כב.}}, "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם גו' לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ"{{הערה|שם ט, יב־יג.}}.

וגם מש"נ בהמשך הפרשה<ref name=":1" /> "ביום עשות '''הוי' אלקים''' ארץ ושמים" – ה"ז באופן ששם הוי' '''מתלבש ומתעלם''' בשם אלקים, היינו, שאף שכח ההתהוות הוא משם הוי' (הוי' לשון מהוה<ref name=":2">זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. ועוד.}}), מ"מ, ההתהוות בפועל היא ע"י ההתלבשות דשם הוי' בשם אלקים, ולכן, שם הוי' (כח ההתהוות) אינו מתגלה בהנבראים, והגילוי הוא משם אלקים בלבד.

וענין זה מודגש גם בהתשובה דיום השבת, "שבת אותיות תשב"<ref name=":4">תניא אגה"ת ספ"י.}} – שהתשובה דשבת היא תשובה עילאה<ref name=":4" /> שהיא בשמחה רבה{{הערה|שם ספי"א.}}, כיון שאינה באופן של התעסקות עם שלילת ותיקון הענינים הבלתי־רצויים (תשובה תתאה שזמנה לפני יום השבת), אלא באופן של התעלות לדרגא נעלית יותר{{הערה|ראה לקו"ת בלק שם: "בחול . . שם אלקים . . מסתיר . . לכן צ"ל הצעקה בתפלה לצאת מן ההסתר . . אבל בשבת כתיב ויכל אלקים . . יוצאים מבחי' ההסתר . . אין שייך צעקה, רק אדרבה, ההתענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת".}}, ע"י ההתעסקות בלימוד התורה{{הערה|"תשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו" (שם ספ"ח).}} (נגלה דתורה ובמיוחד פנימיות התורה{{הערה|להעיר מהנהגת האריז"ל ש"הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כנגד ו' ימי המעשה, וא' ע"ד הסוד כנגד יום השבת" (טעמי המצוות להרח"ו פ' ואתחנן), שמזה מובן, שבימי המעשה הי' עיקר לימודו בנגלה, וביום השבת הי' עיקר לימודו בנסתר. וראה אג"ק אדמו"ר מהר"ש (ע' כו): "ביום הש"ק ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה".}}) בתכלית השלימות, באופן של "אתדבקות רוחא ברוחא"{{הערה|שם רפ"י.}}, ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו"{{הערה|תניא פ"ה.}}, ויתירה מזה, שכל מציאותו בטלה ומכוסה לגמרי בתורה, ע"ד ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא (ששייך ליום השבת, "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}), כמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספרו{{הערה|ובהדגשה יתירה – בבואנו זה־עתה מסיום מחזור שמיני (והתחלת מחזור תשיעי) דלימוד הרמב"ם ע"י רבים מישראל.}} ש"באותו הזמן" יהי' לימוד התורה באופן ד"כמים ("אין{{הערה|ב"ק יז, א. וש"נ.}} מים אלא תורה"{{הערה|להעיר משיעור היומי ברמב"ם (הל' ת"ת פ"ג ה"ט) – "דברי תורה נמשלו כמים".}}) לים '''מכסים'''".

קיום העולם באופן ש"יום ולילה לא ישבותו" (לאחרי המבול{{הערה|משא"כ קודם המבול שהי' יכול להיות הפסק ושינוי, כבזמן המבול, ש"לא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה" (פרש"י עה"פ).}}) תלוי במהלך החמה והלבנה, שמהלכים בקביעות ובתמידיות כפי שקבע הקב"ה בתחלת בריאתם, כמ"ש{{הערה|בראשית א, יד.}} "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה . . ולמועדים{{הערה|שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה (פרש"י עה"פ).}} ולימים ושנים", וכפי שאומרים בברכת קידוש לבנה: "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם"<ref name=":5">סנהדרין מב, א.}}, "חוק הוא דבר קבוע לשמש ביום ולירח בלילה, וזמן נתן להם דהיינו זמן סיבוב גלגל הלבנה בכ"ט י"ב תשצ"ג, וסיבוב גלגל החמה בשס"ה יום ורביע"<ref name=":6">חדא"ג מהרש"א שם.}}, כולל ובמיוחד הסדר הקבוע '''דחידוש''' הלבנה, שאינה במילואה כל ימי החודש, אלא באמצע החודש, והולכת ומתמעטת עד שנעלמת לגמרי, ואח"כ חוזרת ומתחדשת – שעל זה מברכים הברכה המיוחדת דקידוש החודש.