דבר מלכות/שמיני: הבדלים בין גרסאות בדף

(ג) הסיום של השבוע השלם השני דספירת העומר ("ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר"), כהמעלה דקביעות שנה זו, שספירת העומר מתחילה "ממחרת השבת"<ref name=":0">אמור כג, טו.}} כפשוטו (כיון שהיום הראשון של פסח חל בשבת), שזה פועל עילוי בהענין והתמימות דספירת העומר – כדאיתא במדרש<ref>פסדר"כ פ"ח. פס"ר פי"ח. קה"ר פ"א, ג. ראב"ן ספ"ו. ראבי"ה פסחים סתקכ"ו. רוקח סרצ"ה (הובא במ"כ לקה"ר שם). – וראה בארוכה לקו"ש חי"ב ע' 96 ואילך. חכ"ב ע' 145. שיחת אחש"פ סה"ש תנש"א ח"ב ע' 447 (לעיל ע' 66) ואילך.}}: "שבע שבתות תמימות תהיינה<ref name=":0" />, אימתי הן תמימות . . כשיבוא פסח בשבת ויתחילו לספור במוצאי שבת, שאז השבתות הן תמימות", "שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת"<ref>פרש"י ד"ה חמשים יום – מנחות סה, ריש ע"ב.}}.

עניני העולם (גם שלימות העולם) סדורים במספר שבע. העולם נברא בשבעת ימי בראשית (ששת ימי הבריאה, ושבת שהביאה מנוחה לעולם<ref name=":2">כמארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה" (פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). וראה ב"ר פ"י, ט ובמ"כ שם).}}, שלימות הבריאה) – שבעת ימי ההיקף, שבהם נסדר זמן העולם וכללות סדר השתלשלות (שבעת ימי הבנין, שבע מדות), כיון שמספר שבע מורה על האור האלקי שמתלבש בבריאה; "'''שמיני'''" מורה על האור האלקי שלמעלה מהתלבשות בעולם, בחי' שומר את ההיקף שלמעלה מסדר השתלשלות.

ולכן "ביום השמיני" היתה השראת השכינה במשכן: אף שגם לפני זה היו ריבוי פרטי עבודות בשבעת ימי המילואים, הרי זה עדיין הי' קשור עם גילוי אלקות שהוא בערך להבריאה, לא הי' בזה הענין לפעול את ה"ושכנתי בתוכם"<ref name=":1">תרומה כה, ח.}}, גילוי השכינה במשכן; דוקא ביום '''השמיני''' (ש"מספר זה מיוחד אליו ית'"<ref>כלי יקר שם.}}) נפעל גילוי האלקות שלמעלה מהבריאה בהמשכן – "היום ה' נראה אליכם, להשרות שכינתו במעשה ידיכם".

וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref name=":3">ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].}}, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה.

עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא<ref>זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.}}, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע שע"י הכנסת האל"ף דאלופו של עולם בגלות (גולה) – ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<ref name=":4">[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} שבזה "תלוי'"<ref name=":4" /> הגאולה – נעשה מגלות גופא – '''גאולה'''<ref>ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ועוד.}}. ואדרבה – כיון שזה בא ע"י ההעלם והסתר דגלות, הרי גילוי הגאולה האמיתית והשלימה הוא באופן דתגבורת החיות, גאולה שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, "ה' ימלוך לעולם ועד".

הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה<ref>ולא כדעת האומרים שהשייכות דהפטורה זו לערב ר"ח היא '''רק''' מפני זה שסיפור ההפטורה אירע ב"מחר חודש".}} – "ויאמר לו יהונתן מחר חודש '''ונפקדת כי יפקד מושבך'''"<ref>ש"א כ, יח.}}: "ונפקדת" הוא "לשון זכרון" ו"יפקד" הוא "לשון חסרון"<ref name=":5">פרש"י עה"פ.}}, ו"ונפקדת כי יפקד מושבך" הפירוש הוא<ref name=":5" /> – ש"כי", עי"ז ש"יפקד מושבך", "שיהי' מושבך (של דוד) חסרה שאתה יושב בה", יהי' "ונפקדת", "אבי יפקדך (שאול המלך יזכור אותך) וישאל היכן אתה". וזה קשור עם "מחר חודש": בערב ראש חודש נעשה העלם והסתר הלבנה, עד שברגע שלפני המולד לא נשארת אפילו נקודה ("יפקד מושבך" דדוד, מלכות, שרש הלבנה), ועי"ז נעשה אח"כ (מחר –) חודש, מולד הלבנה מחדש ("ונפקדת")<ref>ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ח]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רמג ואילך). וש"נ.}}.

ובפרט ששבת זו היא גם בספירה ד"מלכות שבגבורה", גילוי מלכא משיחא מתוך גבורת הגלות, ושבת פ' שמיני, שבה נפעלת השלימות ד"שמיני שמונה שמינה" – הקשורה במיוחד עם משיח צדקנו – "כנור של ימות המשיח" הוא מ"שמונה נימין"<ref name=":6">ערכין יג, ב. וש"נ.}}, כיון שאז יהי' גילוי אלקות שלמעלה מהעולם, הגאולה מהמדידות וההגבלות דגדרי העולם, וביחד עם זה כפי שנמשכת בעולם ("שמיני שמונה").