דבר מלכות/אמור: הבדלים בין גרסאות בדף

ב. החידוש של גאולה (הוספת וגילוי האל"ף בגולה, ובשני הענינים הנזכרים לעיל) רואים מיד בגאולה הראשונה (ומקור כל הגאולות<ref name=":0">כמובן ממאחז"ל (ב"ר פט"ז, ד. ויק"ר פט"ז, ה) "כל המלכיות נקראו על שם מצרים". וראה ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב (ע' 164).}}) – גאולת מצרים:

הגאולה התבטאה בכך, שנוסף ע"ז שכל בנ"י יצאו ממצרים ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא י, ט.}}) ובשלימות ועם כל חפציהם (ע"ד מ"ש<ref name=":11">ישעי' ס, ט.}} "כספם וזהבם אתם"), הם לקחו וגאלו אתם וגאלו גם את הענינים ד"גולה" (גלות מצרים) – "וישאלו{{הערה|בא יב, לה־לו.}} ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות גו' '''וינצלו (ורוקינו'''{{הערה|ת"א, ת"י ופרש"י עה"פ. פרש"י ברכות שבהערה הבאה (ד"ה כמצודה).}}''')''' את מצרים", "שעשאוה{{הערה|ברכות ט, ב. פסחים קיט, א.}} כמצודה שאין בה דגן . . כמצולה שאין בה דגים"{{הערה|"פי' שלקטו כל הניצוצין שנפלו בשבירה אליהם ונתרוקנו מצרים מהם עד שנשארו כמצולה כו' '''ולא השאירו שם אפי' ניצוץ א''''" (תו"א וארא נו, סע"ד).}} ["וגם{{הערה|בא שם, לח.}} ערב רב עלה אתם"{{הערה|שזה ("רב") מרמז על הר"ב ניצוצים (מהרפ"ח ניצוצים) שנתבררו ועלו אתם ממצרים (תו"א בא ס, ג). וע"פ המבואר בתו"א שבהערה 11, מובן, שבמצרים היו רק ר"ב ניצוצים, ונתבררו '''כולם*''', ושאר הפ"ו ניצוצים (בגימט' אלקים) נתבררו בגליות שלאחרי זה (ראה תו"א וישב כז, ד).{{ש}}'''*) ראה לקו"ת וספר הליקוטים להאריז"ל ר"פ תצא בטעם האיסור לחזור למצרים (בשלח יד, יג. שופטים יז, טז. תבוא כח, סח) – כי "הגליות הוצרך לברר ניצוצי קדושה . . והנה במצרים באותו גלות ביררו כל הקדושה שהי' בקרבם ולא נשאר דבר . . ולכן צוה שלא לראותם עוד, ולא עשה כן בשאר גליות שעדיין לא ביררו כל מה שהי' בקרבם לגמרי".'''}}].

ז.א. – הגאולה הייתה לא רק יציאה ממצרים, אלא גאולה גם ד'''מצרים (גולה) עצמה''', ע"י הכנסת וגילוי האל"ף (אלופו של עולם) בעניני הגלות – תכליתם שבשבילה נבראו ע"י הקב"ה וניתנו למצרים, בכדי שבנ"י יבררו אותם ע"י "וינצלו את מצרים" (ועי"ז יתקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"<ref name=":1">לך לך טו, יד. וראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 823 ואילך. '''ועוד'''.}}).

ומזה מובן ג"כ בנוגע לכל הגאולות (שדומות ונלקחות מגאולת מצרים<ref name=":0" />), עד לגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר<ref name=":3">מיכה ז, טז.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – שהיא נקראת "גאולה" כיון שתוכנה הוא: (א) (לגאול) להעלות את עניני הגולה (עי"ז שמגלים בהם את אלופו של עולם), ו(ב) דוקא ע"י העבודה בגולה מגיעה הגאולה.

עד שהכוונה{{הערה|"עיקר תכלית המכוון" – תו"א ר"פ שמות (מט, א).}} (ביציאת מצרים) הוא מתן־תורה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"{{הערה|שמות ג, יב.}}, הגילוי ד"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"{{הערה|יתרו כ, ב. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.}}, ובאופן ד"פנים בפנים דבר ה' עמכם"{{הערה|ואתחנן ה, ה.}}, שלמעלה מהגילוי דאלופו של עולם, איך שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו ("בראשית{{הערה|בראשית א, א.}} ברא אלקים את השמים ואת הארץ"){{הערה|כמבואר בכ"מ הטעם שבעשה"ד נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ", כי הגילוי אלקות ביצי"מ (ומ"ת) הוא למעלה מהגילוי דבריאת שמים וארץ (ראה סידור עם דא"ח רפד, ב ואילך. ובכ"מ).}}, כידוע שהתורה "קדמה לעולם"<ref name=":4">ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. זח"ב מט, א.}}, קדמה גם במעלה (למעלה) מעולם.

ועאכו"כ כשמדובר אודות הגאולה האמיתית והשלימה – שאז יהי', נוסף על הגילוי דאלופו של עולם (בכל הבריאה), גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה – "אלה{{הערה|רות ד, יח.}} תולדות פרץ" מלא<ref name=":2">ב"ר פי"ב, ו. שמו"ר פ"ל, ג.}} שגבוה יותר מה"מלא"<ref name=":2" /> ד"אלה{{הערה|בראשית ב, ד.}} תולדות השמים והארץ בהבראם" (עולם על מילואו נברא{{הערה|ראה ב"ר שם. פי"ד, ז. פי"ג, ג.}}), עד שיהי' חידוש שלא בערך לגבי המצב בגאולת בבל ומדי וכו', הן בעולם – חידוש במעשה בראשית ("הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה"{{הערה|ישעי' סה, יז.}}, "השמים החדשים והארץ החדשה"{{הערה|שם סו, כב. וראה בזה לקו"ת שה"ש בסופו (נא, ג). ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך לע"ל ע' תריב ואילך. ועוד.}}), והן בגילוי אלקות – הגילוי דפנימיות עתיק{{הערה|משא"כ כל הגילוים דעכשיו הם מחיצוניות עתיק – פע"ח שער הק"ש רפט"ו, הובא בלקו"ת שם.}}, עד לגילוי עצמותו ית' למטה, בה"דירה לו יתברך בתחתונים"{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}},

עד ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר<ref name=":7">ישעי' יא, ט.}} כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"{{הערה|רמב"ם בסיום '''וחותם''' ספרו.}}; ואז יהי' חידוש בתורה: כשם וע"ד שגלות וגאולת מצרים היו ההכנה למתן־תורה, כך תביא הגאולה האמיתית והשלימה חידוש בתורה – גילוי פנימיות התורה{{הערה|ראה תו"א ר"פ שמות (מט, א): "כמו שכל עיקר תכלית המכוון בגלות מצרים . . הי' בכדי לזכות לקבלת התורה . . כך כל אריכות הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימיות התורה שיהי' לע"ל כו'".}}, "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"{{הערה|פרש"י שה"ש א, ב.}}, עד "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ובויק"ר פי"ג, ג: חדוש תורה מאתי תצא. וראה קה"ר פי"א, א (ח): תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח.}}.

בעבודה דהפיכת הגלות ("גולה") לגאולה ישנם בכללות שלשה ענינים, שלשה דרגות ושלבים: גילוי אלקות בתוך ובערך לעולם (אלופו של עולם). גילוי אלקות שלמעלה מעולם אבל יש לו איזה ערך ויחס לעולם, ובמיוחד – ע"י תורה שקדמה לעולם (אולפנא). וגילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם, באופן מופלא ומובדל, ובמיוחד – ע"י הנפלאות שבתורה<ref name=":5">ראה רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) ע' תסא. ובארוכה – [[מאמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך תשל"ז - מוגה|ד"ה גל עיני תשל"ז]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רעא ואילך). וש"נ.}} שיתגלו בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ראה שער האמונה פ"ס.}} (פלא).

וע"י הגילוי דאלופו של עולם ב"גולה" – נפעלת הגאולה, שאז יהי' "וידע '''כל פעול''' כי אתה פעלתו"<ref name=":8">תפלת העמידה דר"ה (ברכת "אלקינו כו' מלוך כו'").}}.

והביאור בזה, דוקא ע"י הירידה בגלות באופן ד"אנפת בי" באה העלי' דהגאולה, עד לענינים הכי נעלים שבה – גילוי בחי' אל"ף אותיות פלא; וכאשר מגלים ב"גולה" את האל"ף (דפלא) – הכוונה העליונה שבזה – מתגלה "אודך ה'" ב"אנפת בי", בחי' הודאה דוקא על דבר פלא שלמעלה משכל וחכמה (של האדם), ע"ד מ"ש{{הערה|שם כה, א.}} "אודה שמך כי עשית פלא", דקאי על אריכות הגלות שהוא דבר פלא, ו"אינו מושג בשכל כלל, זהו מכלל במופלא{{הערה|חגיגה יג, א.}} ממך אל תדרוש"<ref name=":6">ביאורי הזהר להצ"צ ע' תקלא.}}, וזה גופא נמשך אח"כ בגילוי בבחי' "כי עשית – אל"ף"{{הערה|זח"ג קצד, ב.}}, בשכל וחכמה (אאלפך חכמה)<ref name=":6" /> ודוקא ע"י העבודה בהתגברות על חושך הגלות מגיעים לשלימות הגילוי דפנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|המשך תער"ב ח"א פרכ"ה ואילך.}}.

ובכח זה "כל חכמי הגוים נתבטלו בעצם לגבי חכמת שלמה שלא ע"י מלחמה ע"כ נק' שלמה כי שלום הי' בימיו"<ref name=":9">שערי תשובה שם (נו, א).}}, עד שהאומות '''הביאו לשלמה''' את ניצוצי הקדושה (כידוע בנוגע למלכת שבא{{הערה|מ"א י, א ואילך. תו"א בראשית ו, רע"א. סה"מ תש"ד ע' 107. ובכ"מ.}}) – מעין שלימות השלום לע"ל, ש"לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה גו'"<ref name=":7" />, ע"ד הבירור ע"י "עסק התורה דבחכמה אתברירו בביטול הרע בעצם כמו לע"ל דכתיב<ref name=":12">ישעי' מ, ה.}} וראו כל בשר בחי' ראי' דחכמה כו' וידע<ref name=":8" /> כל פעול כו'"<ref name=":9" />.

ובהדגשה יתירה – בעמדנו ביום השבת, שהוא כנגד ספירת המלכות, ובפרט בימי הספירה בשנה זו (כשהספירה התחילה "ממחרת השבת"<ref name=":10">אמור כג, טו.}} (גם) כפשוטה), שאז כל שבת מה"שבע שבתות תמימות"<ref name=":10" /> היא כנגד מלכות דהספירה של שבוע ההוא: מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת, מלכות שבנצח, מלכות שבהוד, מלכות שביסוד, מלכות שבמלכות ובשבת זו – מלכות שבהוד (שכוללת כבר את כל הספירות, עד מלכות שבמלכות, כדלקמן ס"ח), מלכות כמו שהיא קשורה עם שלימות ההודאה (בבחי' פלא), כנ"ל.

החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחלת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק בסור מרע – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי '''צדיק'''"{{הערה|נדה ל, סע"ב.}}, דאע"פ ש"אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'"<ref name=":13">[[לקוטי אמרים פרק י"ד|תניא פי"ד]].}} כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונה"ב בעוה"ז הגשמי והחומרי – אבל עי"ז שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" (עכ"פ עי"ז ש"יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק כו', ועוד שההרגל כו' נעשה טבע שני", "וכשירגיל כו' הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא וכולי האי ואולי יערה כו' ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק כו'"<ref name=":13" />), וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך הדורות, יכול עכשיו '''כל יהודי''' בודאי להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"{{הערה|ישעי' ס, כא.}}), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|כמאחז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים גו' (סנהדרין ר"פ חלק). וכפי שאומרים קודם פרקי אבות.}}.

ויה"ר שע"י העבודה דסיום "הכנסת" וגילוי האל"ף ב"גולה" – ה"ז יביא מיד את הגאולה, תיכף ומיד ממש, כך שכפי שבנ"י נמצאים עדיין במעמדם ומצבם '''עכשיו''' ממש, בלבושים ובגדים שלהם, אפילו אם הם עדיין "בגדים צואים"<ref name=":14">ראה זכרי' ג, ג ואילך.}}, כי הגאולה באה באופן שלא עכבן אפילו כהרף עין{{הערה|ראה מכילתא ופרש"י בא יב, מא.}}, ורק לאחרי הגאולה "ויאמר<ref name=":14" /> גו' הסירו הבגדים גו' מעליו"{{הערה|וע"ד המבואר בנוגע לתחה"מ, שכשם שאדם הולך כך הוא בא כו', כשם שהוא הולך לבוש בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן (ב"ר רפצ"ה. זח"ג צא, א. וראה תשובות וביאורים סי"א (ע' 55)).}}, ועאכו"כ כאשר מדובר בנוגע ל"ועמך כולם צדיקים".