שיחת כ' כסלו תשנ"ב - בעת היחידות כללית - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכנה של גאולת רבינו הזקן בי"ט כסלו היא הפצת המעיינות חוצה, כידוע{{הערה|סה"ש תורת שלום ס"ע 112 ואילך.}} שעיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" התחיל לאחרי פטרבורג. וכיון שע"י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.}}, נמצא, שגאולת רבינו הזקן ("כשקריתי . . פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום") קשורה עם ה"פדה בשלום נפשי" דדוד מלכא משיחא, ובמילא גם עם ה"פדה בשלום נפשי" דהקב"ה ובנ"י, "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".

"'''ברבים'''" – פירושו שישראל (לא נתקבצו ונתאחדו עדיין להיות לאחדים כאחד, מציאות אחת, אלא) הם במעמד ומצב של "'''רבים'''", "מפוזר ומפורד בין העמים"{{הערה|שם=:1|לשון הכתוב – אסתר ג, ח.}} (אע"פ שגם אז ה"ה "עם<ref name=":1" /> אחד"{{הערה|ובפרט ע"י קיום מצות אהבת ישראל, כמ"ש רבינו הזקן בסידורו "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" (וראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ).}}).

ואעפ"כ "היו '''עמדי'''" – שכל אחד מה"רבים" היו "'''עמדי'''" – עם דוד מלכא משיחא ועם הקב"ה, מצד בחי' '''היחידה'''{{הערה|להעיר, שפסוק זה הוא במזמור '''נ"ה''' – אותיות "'''הן'''", שרומז על בחי' היחידה ועד לעצם הנשמה שלמעלה גם מיחידה (ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 128 (לעיל ע' 1־80). '''וש"נ''').}} שבנפשו, שהיא ניצוץ מנשמתו של דוד מלכא משיחא, בחי' יחידה הכללית{{הערה|רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.}}, שענינה "יחידה לייחדך"{{הערה|נוסח הושענות ליום ג' דחגה"ס.}}, שקשורה ומיוחדת{{הערה|ראה לקו"ת פ' ראה כה, א. כז, א.}} עם הקב"ה, "'''יחידו''' של עולם", באופן ש"ישראל (ע"י אורייתא) וקוב"ה כולא '''חד'''"{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}.

ולא עוד אלא שממשיכים ומגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים" כפשוטו, רשות הרבים) – ע"י העסק בלימוד והפצת התורה, ובפרט פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות, בחי' '''היחידה''' שבתורה{{הערה|ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.}}, שבה מתגלה ומאיר ה"'''אור'''" שבתורה, כמודגש בלשון "'''אורייתא'''" ("ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד"), "אור ייתא"{{הערה|סה"ש תש"ד ריש ע' 116.}}, שה"'''אור'''" עצמו (לא רק גילוי והתפשטות ממנו) בא ומתגלה בכל מקום, ולא רק בלשון הקודש, אלא גם בלשון תרגום, "'''ייתא'''", שהוא הממוצע בין לשון הקודש לשבעים לשון וממנו נמשך ונשפע בכל שבעים לשון{{הערה|ראה תו"א משפטים עז, ג ואילך.}} – שזהו תוכן הענין דהפצת המעיינות חוצה.

וכיון ש"'''ברבים היו עמדי'''", שגם בהיותם במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים" ("ברבים") יש בהם בחי' היחידה (הן בחי' היחידה שבנפשם והן בחי' היחידה שבתורה) הקשורה עם יחידו של עולם ("עמדי"), ועל ידה מגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים . . עמדי") – נעשה הענין ד"'''פדה בשלום נפשי'''", גאולה האמיתית והשלימה ("פדאני לי ולבני מבין אומות העולם") ע"י משיח צדקנו.

ויש להוסיף, ששייכותו של הפסוק "פדה בשלום נפשי" לי"ט־כ"ף כסלו היא גם מצד ימי החודש{{הערה|להעיר שהפסוק "פדה בשלום נפשי" הוא פסוק י"ט – ועפ"ז יומתק הדיוק של בעל הגאולה בהדגשת חלוקת הפסוקים: "כשקריתי . . בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום כו'".}}, כי, בחלוקה דספר תהלים לימי החודש שייך פסוק זה לשיעור דיום '''יו"ד''' בחודש, והשלימות דיו"ד יו"ד במילואו היא '''כ"ף''' י' ו' ד' בגימטריא עשרים, ב"פ עשר, "עשר אעשרנו לך"{{הערה|ויצא כח, כב.}}, שמורה על בחי' הכתר{{הערה|תו"א ויצא כב, ד. ובכ"מ.}} (כ' ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר{{הערה|לקו"ת שה"ש לה, ג. ובכ"מ.}}), שקשור עם ענין המלכות (כידוע שיופי המלך, "מלך ביפיו תחזינה עיניך"{{הערה|ישעי' לג, יז.}}, תלוי בכתר המלכות) – שלימות המלכות בית דוד ע"י דוד מלכא משיחא, ושלימות מלכותו של הקב"ה בעולם, כמ"ש{{הערה|עובדי' א, כא – סיום וחותם הפטרת פרשת וישלח, שממנה (בשנה זו) מתברך חג הגאולה י"ט־כ"ף כסלו.}} "והיתה לה' המלוכה".

ידוע הר"ת דמספר השנה (כפי שנקבע ע"י בנ"י) – "הי' תהא שנת נפלאות (בה) '''בכל'''" [בכל הענינים, מתחיל ובמיוחד בענין הגאולה, שנת גאולה תהי' לארץ{{הערה|ע"פ ל' הכ' – בהר כה, כד.}}, ושנת גאולה תהי' לכאו"א מישראל], שרומז גם על השלימות דברכות האבות{{הערה|שכל עניניהם באים באופן של '''ירושה''' לכל אחד ואחת מישראל (מבלי הבט על מעמדו ומצבו), ועאכו"כ בצירוף כמה מישראל וכולם יחד, מצד התאחדותם ע"י קיום מצות אהבת ישראל (כנ"ל הערה 24).}} "'''בכל מכל כל'''"{{הערה|נוסח ברכת המזון. וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.}} (כמ"ש בברכת המזון), בגימטריא "'''קבץ'''"{{הערה|ראה חי' חת"ס לב"ב שם.}}.

ויש להתחיל בזה תיכף ומיד – ע"י הוספה בשליחות־מצוה '''לצדקה''' (כרגיל בכגון־דא), בהוספה על נתינת הצדקה שנתנו כבר במשך היום (כבכל יום, ובאופן של הוספה ביום זה), יום סגולה{{הערה|ראה שו"ת מן השמים ס"ה.}}, כיון שבמצות הצדקה (ש"מקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א. וראה תניא פל"ז.}}) מודגש ביותר הענין ד"פדה בשלום נפשי"{{הערה|ראה תניא אגה"ק ס"ד (בסופו). – וראה רשימות הצ"צ עה"פ (יהל אור ס"ע ר' ואילך) שיש מעלה יתירה בזכיות דגמ"ח לגבי שאר זכיות כיון שיש בהם ב' בחי' טוב, טוב לשמים וטוב לבריות*.

ובפרט בימינו אלה – '''ימות המשיח''' – שבהם נמצאים עכשיו{{הערה|כמדובר כמ"פ ע"י נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלפני זמן רב כבר כלו כל הקיצין, ונסתיימו כל הענינים וההכנות, גם הכפתורים כו'.}}, וצריכים רק "לפתוח את העיניים", ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.}}, מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים "לגשת ולהסב אל השולחן" ("צוגיין און זעצן זיך צום טיש"), שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר{{הערה|ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}} ויין המשומר{{הערה|ברכות לד, ב. ועוד.}}, ועוד ועיקר, "לדעת את ה'", "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".