שיחת תולדות תשנ"ב (א) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

התוכן ד"אלה תולדות נח" הוא (לא סיפור לידת בניו (תולדות כפשוטו) של נח{{הערה|כמ"ש בפסוק שלאח"ז "ויולד נח שלשה בנים".}}, שכבר נאמר בס"פ בראשית, ונכפל כאן כפרט בתוכנה של הפרשה) – '''סיפור המאורעות של נח''', ולכן נקראת (על שמו) "'''נח'''"{{הערה|ויומתק יותר שהשם "נח", ע"ש "זה ינחמנו" (בראשית ה, כט), מורה על מנוחה ונחת, "נייחא דרוחא" (תו"א ר"פ נח. וראה זח"א ס, א) – בהתאם להמסופר בפרשה אודות קורות חייו: טהרת הארץ ע"י המבול (שנקראים "מי נח"), פעולת "ריח הניחוח" דקרבן נח והכריתת ברית על קיום העולם.}}; והתוכן ד"אלה תולדות יצחק" הוא (לא סיפור המאורעות של יצחק, שהרי כו"כ מאורעות, ומאורעות עיקריים: לידתו, העקידה, השידוך והנישואין, הם בפרשיות (וירא וחיי שרה) שלפנ"ז, אלא) סיפור '''לידת בניו''', כפירוש רש"י: "יעקב ועשו האמורים בפרשה", ולכן נקראת "'''תולדות'''" שפירושו (כפשוטו) בנים.

החילוק שבין פרשת נח לפרשת תולדות הוא '''ע"ד''' החילוק בין לפני מתן תורה ולאחרי מתן תורה – כידוע{{הערה|ראה בארוכה – ס' השיחות תשנ"ב ח"א ע' 70 (לעיל ע' 26) ואילך. וש"נ.}} שההכנה וההתחלה דמתן תורה היתה ע"י עבודתו של אברהם, ובפרט ע"י המילה, ולאח"ז היתה לידת יצחק (שנולד מטיפה קדושה{{הערה|ב"ר פמ"ו, ב.}}), ונמצא, שבפרשת תולדות, "ואלה תולדות '''יצחק''' בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (הראשון שכל מציאותו ותולדותיו לאחרי ההכנה וההתחלה דמ"ת), מתחילה העבודה הקשורה עם מתן תורה, ובפרשיות שלפנ"ז, ובפרט פרשת נח, ש(רק) בסיומה וחותמה (רק) נולד אברם, ה"ז עבודה '''שלפני''' מתן תורה.

אבל, כדי שמעלתם של ישראל תבוא '''בפועל ובגלוי''' צ"ל קיום התורה – כדאיתא בתדבא"ר{{הערה|שם.}} "משל למלך ב"ו שיש לו בנים בתוך ביתו ויש לו עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו '''דרכים נאים ומעשים טובים''' . . כך דברי תורה . . מכריעין את ישראל לכף זכות, מחנכין אותן במצוות ומביאין אותן לחיי העולם הבא", היינו, שע"י התורה באה מעלתם של ישראל בפועל ובגלוי.

'''**) ולהעיר, שב"(תניא דבי)''' אליהו'''" מודגשת מעלת הגוף – שעלה השמימה בגופו (וראה הנסמן בלקו"ש חי"ח ע' 346).'''}}, ובשבילו נבראת{{הערה|כלומר, שנעשית בבחי' מציאות ובפרט ע"י ירידתה למטה.}} הנשמה (ועאכו"כ כל סדר ההשתלשלות).

בחירת העצמות היא גם בהנשמה, כי, זה גופא שהנשמה היא בן להקב"ה הוא לפי שכך בחר בבחירתו החפשית, אבל, כיון שבנשמה יש המעלה ד"בן", לא ניכר בה בחירת העצמות, וע"י ירידתה והתלבשותה בגוף (שאין בו עילוי, כי אם בחירת העצמות) מתגלה בהנשמה בחירת העצמות{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' רנ (וראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 219 הערה 61).}}.

ולאידך, מעלת הבחירה בהגוף מתייחסת לעצמותו ית' (הבוחר), ולא להגוף (הנבחר), שמצד עצמו אין בו עילוי (גם לאחרי הבחירה){{הערה|ועד"ז כח העצמות שמהוה את הגוף הגשמי מאין ואפס המוחלט – שמתייחס להעצמות, ולא להיש הגשמי, שמצד עצמו הוא אין ואפס ממש.}}, ועי"ז שהנשמה (שיש בה המעלה ד"בן") מתלבשת בגוף להחיותו ולבררו ולזככו ע"י קיום התומ"צ, נעשה עילוי גם בהגוף, שמתגלה בו בחירת העצמות{{הערה|ועפ"ז יומתק שהבחירה בישראל ("ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי") נתגלתה '''במתן תורה''' ("כשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה" (שו"ע אדה"ז או"ח ס"ס ס"ד)). וראה לקמן הערה 36.}} באופן שמתייחסת אליו ומתגלה בו{{הערה|ועד"ז מתגלה בו כח העצמות שבהתהוות היש הגשמי (משא"כ בגופי אוה"ע וכל הדברים הגשמיים שבעולם שהתהוותם בכח העצמות אינה מתייחסת אליהם ואינה מתגלה בהם* (וראה גם לקמן הערה 59)).

'''*) וי"ל שזהו גם תוכן הביאור בסה"ש תורת שלום (ע' 127) בהחילוק שבין הגוף דבנ"י להגופות דאוה"ע, שגופי אוה"ע יאבדו, שבירתם זהו תקנתם, משא"כ הגוף דבנ"י, "דא שטייט דער כח העצמות''' און ער איז עצמות ית''''" – שכח העצמות נעשה מציאות הגוף (ע"י עבודת הנשמה בבירור וזיכוך הגוף).'''}}.

ולאחרי שבחירת העצמות מתגלה בהגוף (ע"י התלבשות הנשמה לברר ולזכך הגוף ע"י קיום התומ"צ), אזי מתגלה גם בהנשמה (ע"י הגוף) שהיא לא רק "בן", אלא יש בה בחירת העצמות{{הערה|ועפ"ז י"ל שגם בחירת העצמות בהנשמה נתגלתה במתן תורה – כיון שהתגלות הבחירה בהנשמה היא ע"י ולאחרי התגלות הבחירה בהגוף ע"י קיום התומ"צ.}}.

"נח" (שלפני תולדות) – מורה על מעלתם העצמית של ישראל שקדמו לתורה, ההתקשרות דישראל עם הקב"ה מצד העצם ממש שלמעלה מההתקשרות שמצד הגילויים ע"י "דרכים נאים ומעשים טובים". אבל, השלימות האמיתית היא כשהעצם נמשך וחודר ומתגלה גם בבחי' הגילויים – "תולדות" שלאחרי נח, שמורה (לא רק על מעשים טובים סתם, אלא) על מעשים טובים שבאים כתוצאה (לאחרי) מהתגלות העצם ממש.

וכיון שדוקא בהתלבשות הנשמה בהגוף לבררו ולזככו ע"י קיום התומ"צ נמשכת ומתגלה בחירת העצמות בהגוף (ולאח"ז גם בהנשמה) גם מצד בחי' הגילויים (כנ"ל ס"ה) – לכן, מבקש עשו מיעקב שיתן לו "מן האדם האדם הזה"{{הערה|פרשתנו כה, ל.}}, היינו, שע"י יעקב (נשמה) תתגלה ("הזה") בעשו (גוף) מעלת הבלי גבול ("האדם האדם", אותיות "מאד" ב"פ) שבבחירת העצמות.

ועפ"ז יש לבאר דיוק לשון רש"י "ואלה תולדות יצחק", "יעקב ועשו (יעקב קודם לעשו) האמורים בפרשה" (אף שבאמירתם בפרשה קודם עשו ליעקב) – כי, התגלות ("ואלה") העצם ("תולדות") היא עי"ז שהנשמה ("יעקב") מתלבשת בגוף ("עשו") כדי לבררו ולזככו ע"י העבודה דקיום התומ"צ ("האמורים בפרשה"), שעי"ז מתגלה בחירת העצמות (בהגוף, ועל ידו מתגלה גם הבחירה בהנשמה).

ויש לומר, שבההמשך דימי חנוכה בחודש טבת, מרומז, שע"י העבודה דנר חנוכה, "נר מצוה ותורה אור"{{הערה|משלי ו, כג.}}, שנעשית ע"י התלבשות הנשמה ("נר ה' נשמת אדם"{{הערה|שם כ, כז.}}) לברר ולזכך את הגוף הגשמי (בתחלה) וחלקו בעולם ("על פתח ביתו מבחוץ"), נמשכת ומתגלה בחירת העצמות בהגוף הגשמי באופן שחודרת במציאות הגוף עד שניכרת ומתגלה בהרגש הגוף (הנאה), שניכר בפועל ובגלוי ש"ישראל וקוב"ה כולא חד", ועד לגילוי עצמותו ית' (יש האמיתי) בכל העולם{{הערה|אלא, שבעולם ניכר שהעצמות הוא המהווה ומבלעדו אין שום מציאות כלל, משא"כ בישראל – מציאותם גופא הוא, כביכול, העצמות (ראה לקו"ש חי"ב ע' 75).}} (ביש הנברא{{הערה|ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ובכ"מ.}}), שנעשה דירה לו ית'{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.}}, דירה לעצמותו ממש{{הערה|ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. אוה"ת בלק ע' תתקצז. סה"מ תרס"ב ע' שלח. תרע"ח ע' קצג. המשך תרס"ו ס"ע ג. שם ע' תמה. סה"מ תרצ"ט ע' 84. ועוד.}}.