2,974
עריכות
שיחת תזריע מצורע תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"
(יצירת דף חדש) |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
ב. בפרשת השבוע – תזריע־מצורע – מודגש ביותר ענין הגאולה: | ב. בפרשת השבוע – תזריע־מצורע – מודגש ביותר ענין הגאולה: | ||
"תזריע" – "אשה כי תזריע וילדה זכר" – כידוע<sup>[7]</sup> שלידה ("וילדה") רומזת על גאולה (כמ"ש<sup>[8]</sup> "ילדה ציון את בני'"), ולידת זכר רומזת על החוזק והתוקף (זכר) דגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאין אחרי' גלות ("שיר חדש" לשון זכר<sup>[9]</sup>) | "תזריע" – "אשה כי תזריע וילדה זכר" – כידוע<sup>[7]</sup> שלידה ("וילדה") רומזת על גאולה (כמ"ש<sup>[8]</sup> "ילדה ציון את בני'"), ולידת זכר רומזת על החוזק והתוקף (זכר) דגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאין אחרי' גלות ("שיר חדש" לשון זכר<sup>[9]</sup>) על ידי משיח צדקנו, היינו, ש"וילדה זכר" רומז על "לידת (התגלות) נשמת משיח שהיא ממדריגה היותר עליונה . . מעלמא דדכורא"<sup>[10]</sup>. | ||
ובפרטיות יותר: "אשה כי תזריע" – קאי על כללות העבודה דכנסת ישראל ("אשה") בזמן הגלות שנמשלה ל"זריעה"<sup>[11]</sup> ("תזריע"), כמ"ש "וזרעתי' לי בארץ"<sup>[12]</sup>, "הבאים ישרש יעקב גו'"<sup>[13]</sup>; | ובפרטיות יותר: "אשה כי תזריע" – קאי על כללות העבודה דכנסת ישראל ("אשה") בזמן הגלות שנמשלה ל"זריעה"<sup>[11]</sup> ("תזריע"), כמ"ש "וזרעתי' לי בארץ"<sup>[12]</sup>, "הבאים ישרש יעקב גו'"<sup>[13]</sup>; ועל ידי הזריעה ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<sup>[14]</sup> נעשית (תיכף ומיד, ללא הפסק כלל) הצמיחה ("יציץ ופרח ישראל"<sup>13</sup>) דהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו שאין אחרי' גלות – "וילדה זכר". | ||
ו"מצורע" – כדאיתא בגמרא<sup>[15]</sup> "מה שמו (של משיח) . . חיוורא דבי רבי שמו (מצורע של בית רבי<sup>[16]</sup>), שנאמר<sup>[17]</sup> אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה", "מאי סימני' יתיב ביני עניי סובלי חלאים"<sup>[18]</sup>, "מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב<sup>[19]</sup> והוא מחולל מפשעינו וכתיב חלינו הוא נשא"<sup>[20]</sup>. | ו"מצורע" – כדאיתא בגמרא<sup>[15]</sup> "מה שמו (של משיח) . . חיוורא דבי רבי שמו (מצורע של בית רבי<sup>[16]</sup>), שנאמר<sup>[17]</sup> אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה", "מאי סימני' יתיב ביני עניי סובלי חלאים"<sup>[18]</sup>, "מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב<sup>[19]</sup> והוא מחולל מפשעינו וכתיב חלינו הוא נשא"<sup>[20]</sup>. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
ולכאורה, כיון ששם הפרשה מבטא ומדגיש תוכן הפרשה, הי' מתאים יותר שהפרשה שמדברת בדיני נגעים (ענין הגלות) תקרא בשם "מצורע", והפרשה שמדברת בדיני הטהרה (ענין הגאולה) תקרא בשם "תזריע"? | ולכאורה, כיון ששם הפרשה מבטא ומדגיש תוכן הפרשה, הי' מתאים יותר שהפרשה שמדברת בדיני נגעים (ענין הגלות) תקרא בשם "מצורע", והפרשה שמדברת בדיני הטהרה (ענין הגאולה) תקרא בשם "תזריע"? | ||
ד) ועד"ז בנוגע לשמו של משיח: כיון שמשיח הוא גואלם של ישראל – למה מדגישים בשמו (שהשם מתאר מהותו וענינו) ענין הגלות | ד) ועד"ז בנוגע לשמו של משיח: כיון שמשיח הוא גואלם של ישראל – למה מדגישים בשמו (שהשם מתאר מהותו וענינו) ענין הגלות על ידי קריאתו בשם "מצורע"?! | ||
ד. ויובן בהקדם הביאור בענין הנגעים<sup>[28]</sup>: | ד. ויובן בהקדם הביאור בענין הנגעים<sup>[28]</sup>: | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
על הפסוק "אדם כי יהי' בעור בשרו גו'", מבואר בלקו"ת<sup>[29]</sup> ש"אדם הוא במדרגה גדולה לפי שהוא שלימו דכולא<sup>[30]</sup> . . אדם הזה כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים . . יוכל להיות עדיין בעור בשרו בחי' התחתונה שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו . . והם הנגעים . . מפני שברוחניות בעבודת ה' תיקן במעשיו ובירר הרע מן הטוב בכל הדברים (בירור הרע מן הגוף ומן הנפש), רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר, לכן נולדו בבשרו . . רק בחיצוניות". | על הפסוק "אדם כי יהי' בעור בשרו גו'", מבואר בלקו"ת<sup>[29]</sup> ש"אדם הוא במדרגה גדולה לפי שהוא שלימו דכולא<sup>[30]</sup> . . אדם הזה כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים . . יוכל להיות עדיין בעור בשרו בחי' התחתונה שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו . . והם הנגעים . . מפני שברוחניות בעבודת ה' תיקן במעשיו ובירר הרע מן הטוב בכל הדברים (בירור הרע מן הגוף ומן הנפש), רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר, לכן נולדו בבשרו . . רק בחיצוניות". | ||
ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב "אדם כי יהי' בעור בשרו גו' לנגע צרעת": "בעור בשרו" – שלא זו בלבד שאינו שייך לה"עצם" (העצמיות) דהאדם וגידים שלו, אלא שאינו שייך אפילו לה"בשר" (וגידים) דהאדם, דבר המשתנה וניתוסף בו | ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב "אדם כי יהי' בעור בשרו גו' לנגע צרעת": "בעור בשרו" – שלא זו בלבד שאינו שייך לה"עצם" (העצמיות) דהאדם וגידים שלו, אלא שאינו שייך אפילו לה"בשר" (וגידים) דהאדם, דבר המשתנה וניתוסף בו על ידי אכילה ושתי' שנעשים דם ובשר כבשרו, כי אם לה"עור" שמסביב (חיצוניות ומקיף) לה"בשר". ו"בעור בשרו" (החיצוניות דהבשר) גופא – "אדם כי יהי' בעור בשרו", היינו, שאין זה דבר הרגיל, אלא מקרה ("מקרה נקרית") היוצא מגדר הרגיל<sup>[31]</sup>. וגם אז (כש"והי' בעור בשרו") ה"ז רק "נגע צרעת" – "נגע" גם מלשון נגיעה, היינו, שהענין הבלתי־רצוי אינו שייך (אליו, אפילו לא) לחיצוניותו ("עור בשרו"), אלא רק נוגע בו. | ||
ועוד ועיקר – כפי שמוסיף בלקו"ת<sup>[32]</sup> – "וגם נגעים דברים גבוהים הן, שאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא, וכשעדיין לא קרא לו שם טמא אין הנגעים בכלל טומאה<sup>[33]</sup>, אלא אדרבה, הם אורות עליונים<sup>[34]</sup>, רק שהם דינא קשיא דקדושה". | ועוד ועיקר – כפי שמוסיף בלקו"ת<sup>[32]</sup> – "וגם נגעים דברים גבוהים הן, שאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא, וכשעדיין לא קרא לו שם טמא אין הנגעים בכלל טומאה<sup>[33]</sup>, אלא אדרבה, הם אורות עליונים<sup>[34]</sup>, רק שהם דינא קשיא דקדושה". | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
ה. ויש לומר, שב' ענינים אלו [שהנגעים הם "רק פסולת שבסוף לבושיו (בחיצוניות) שעדיין לא נתברר", והם "דברים גבוהים . . אורות עליונים" (ענינים הפכיים לכאורה)] – תלויים זה בזה: | ה. ויש לומר, שב' ענינים אלו [שהנגעים הם "רק פסולת שבסוף לבושיו (בחיצוניות) שעדיין לא נתברר", והם "דברים גבוהים . . אורות עליונים" (ענינים הפכיים לכאורה)] – תלויים זה בזה: | ||
כיון ש"נגעים" הם בעצם "דברים גבוהים . . אורות עליונים", לכן, גם כשנשתלשל מהם ענין בלתי־רצוי | כיון ש"נגעים" הם בעצם "דברים גבוהים . . אורות עליונים", לכן, גם כשנשתלשל מהם ענין בלתי־רצוי על ידי יניקת החיצונים, ה"ז רק ענין חיצוני שנוגע (נגיעה בלבד) בבחי' התחתונה ("בסוף לבושיו") בלבד. | ||
ולכן, גם התיקון על זה (טהרת המצורע) הוא (לא | ולכן, גם התיקון על זה (טהרת המצורע) הוא (לא על ידי ענין חדש לגמרי, אלא) על ידי גילוי ענינם האמיתי של הנגעים שהם "אורות עליונים" – כמרומז בלשון הכתוב "זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו", ש"טהרתו" היא על ידי "יום", שענינו אור וגילוי, כמ"ש<sup>[35]</sup> "ויקרא אלקים לאור יום", היינו, גילוי האורות עליונים (ענינם האמיתי) של הנגעים (ועי"ז מתבטלת יניקת החיצונים עד להיפך הטהרה אפילו בחיצוניות בלבד<sup>[36]</sup>). | ||
ו. וביאור הענין<sup>[37]</sup>: | ו. וביאור הענין<sup>[37]</sup>: | ||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
וכדי שיוכל להיות חיבור ב' התנועות דרצוא ושוב, העלאה והמשכה, חסד וגבורה, צ"ל התגלות בחי' שלמעלה משניהם – בחי' התפארת, ששרשה בבחי' הכתר שלמעלה מסדר השתלשלות, שעל ידה נעשה חיבור ב' הקוין דחסד וגבורה<sup>[43]</sup>, העלאה והמשכה, רצוא ושוב, שגם ה"אורות עליונים" שלמעלה מכלים יומשכו ויתגלו ב"כלים"<sup>[44]</sup>. | וכדי שיוכל להיות חיבור ב' התנועות דרצוא ושוב, העלאה והמשכה, חסד וגבורה, צ"ל התגלות בחי' שלמעלה משניהם – בחי' התפארת, ששרשה בבחי' הכתר שלמעלה מסדר השתלשלות, שעל ידה נעשה חיבור ב' הקוין דחסד וגבורה<sup>[43]</sup>, העלאה והמשכה, רצוא ושוב, שגם ה"אורות עליונים" שלמעלה מכלים יומשכו ויתגלו ב"כלים"<sup>[44]</sup>. | ||
וזהו"ע טהרת המצורע – "זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו" – "תורת המצורע" (ולא "טהרת המצורע" וכיו"ב), ש"תיקונו (של המצורע) . . | וזהו"ע טהרת המצורע – "זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו" – "תורת המצורע" (ולא "טהרת המצורע" וכיו"ב), ש"תיקונו (של המצורע) . . על ידי עסק התורה . . כי עיקר עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול"<sup>[45]</sup>, וכמ"ש "ונפשי כעפר<sup>[46]</sup> לכל תהי' (ועי"ז) פתח לבי בתורתך", שעל ידי הביטול כעפר נעשה "כלי" לתורה, שהיא מבחי' נעלית ביותר שלמעלה מסדר השתלשלות – בחי' התפארת, כמארז"ל<sup>[47]</sup> "תפארת זו מתן תורה", ולכן בכחה לחבר ב' התנועות דרצוא ושוב, שגם האורות עליונים יומשכו ויתגלו בכלים, ועי"ז מתבטלת האפשרות דיניקת החיצונים עד להיפך הטהרה דנגעים, כיון שהאורות עליונים (ענינם האמיתי של הנגעים) נמשכים ומתגלים למטה. | ||
ז. ומזה מובן גם בנוגע לכללות הענין דגלות וגאולה – נגעי המצורע (גלות) וטהרתם (גאולה): | ז. ומזה מובן גם בנוגע לכללות הענין דגלות וגאולה – נגעי המצורע (גלות) וטהרתם (גאולה): | ||
| שורה 68: | שורה 68: | ||
וכיון שבשרשו ומקורו הו"ע נעלה ביותר, אורות עליונים שלמעלה מגילוי, לכן, גם לאחרי שנשתלשל למטה להעלם והסתר וחושך כפשוטו, עד לענינים דהיפך הטהרה וכו', אין זה אלא בחיצוניות ובדרגא התחתונה ובאופן של נגיעה בלבד. | וכיון שבשרשו ומקורו הו"ע נעלה ביותר, אורות עליונים שלמעלה מגילוי, לכן, גם לאחרי שנשתלשל למטה להעלם והסתר וחושך כפשוטו, עד לענינים דהיפך הטהרה וכו', אין זה אלא בחיצוניות ובדרגא התחתונה ובאופן של נגיעה בלבד. | ||
ולכן, גם התיקון | ולכן, גם התיקון שעל ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" הוא (לא על ידי ענין חדש לגמרי, אלא) על ידי התגלות ענינו האמיתי של הגלות [כמודגש גם שהתיקון הוא (לא על ידי ביטול הגלות, אלא) על ידי הפיכת הגלות לגאולה, כידוע<sup>[52]</sup> שעל ידי המשכת וגילוי האל"ף (אלופו של עולם) נעשה מ"גולה" "גאולה"<sup>[53]</sup>] – אורות עליונים שלמעלה מגילוי ("ישת חושך סתרו"), אשר, על ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" פועלים שגם האורות העליונים שלמעלה מגילוי יומשכו ויתגלו למטה<sup>[54]</sup> (ועי"ז תתבטל בדרך ממילא האפשרות להעלם והסתר כו' עד להיפך הטהרה אפילו בחיצוניות בלבד). | ||
ויש לומר, שהיתרון ב"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" (שעי"ז פועלים שהאורות העליונים יומשכו ויתגלו למטה) הוא מצד הביטול והמסירת־נפש שמודגשת ביותר (ובעיקר) בזמן הגלות, | ויש לומר, שהיתרון ב"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" (שעי"ז פועלים שהאורות העליונים יומשכו ויתגלו למטה) הוא מצד הביטול והמסירת־נפש שמודגשת ביותר (ובעיקר) בזמן הגלות, ועל ידי הביטול והמס"נ שמצד בחי' היחידה, הקשורה ומקבלת מבחי' "יחיד" שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, נעשה חיבור ב' התנועות דרצוא ושוב, שהאורות העליונים נמשכים ומתגלים בכלים. | ||
ח. עפ"ז מובן הקשר והשייכות והמשך הפרשיות תזריע־מצורע (גאולה וגלות), ענין הנגעים בפרשת תזריע, וטהרתם בפרשת מצורע (כנ"ל ס"ג): | ח. עפ"ז מובן הקשר והשייכות והמשך הפרשיות תזריע־מצורע (גאולה וגלות), ענין הנגעים בפרשת תזריע, וטהרתם בפרשת מצורע (כנ"ל ס"ג): | ||
כיון שהגאולה היא (לא ענין בפ"ע, אלא) התגלות ענינו האמיתי של הגלות (בדוגמת טהרת המצורע | כיון שהגאולה היא (לא ענין בפ"ע, אלא) התגלות ענינו האמיתי של הגלות (בדוגמת טהרת המצורע על ידי התגלות ענינם האמיתי של הנגעים) – לכן, לאחרי ההקדמה הכללית (לב' הפרשיות) "אשה כי תזריע וילדה זכר" שרומז על כללות העבודה בזמן הגלות ("תזריע") שעי"ז באים לגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות ("וילדה זכר") – באים פרטי הענינים בהמשך הפרשיות: | ||
בפרשת תזריע (גאולה) מדובר בענין הנגעים (גלות) – כיון שהנגעים הם אורות עליונים (שלכן, גם לאחרי הירידה למטה ה"ז רק "בעור בשרו"), שיומשכו ויתגלו למטה בהגאולה; | בפרשת תזריע (גאולה) מדובר בענין הנגעים (גלות) – כיון שהנגעים הם אורות עליונים (שלכן, גם לאחרי הירידה למטה ה"ז רק "בעור בשרו"), שיומשכו ויתגלו למטה בהגאולה; | ||
ובפרשת מצורע (גלות) מדובר אודות טהרת הנגעים (גאולה) – כיון שטהרת הנגעים היא | ובפרשת מצורע (גלות) מדובר אודות טהרת הנגעים (גאולה) – כיון שטהרת הנגעים היא על ידי התגלות ענינם האמיתי של הנגעים (ענינו האמיתי של הגלות), היינו, שתוכנה של הגאולה הו"ע ד"מצורע" למעליותא<sup>[55]</sup>, ובאופן שנשללת האפשרות לענין הפכי (כיון שהאורות העליונים נמשכים ומתגלים למטה), גאולה נצחית שאין אחרי' גלות ("וילדה זכר"). | ||
[ויש להוסיף ולבאר גם הקשר וההמשך להפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת זו – אחרי־קדושים<sup>[56]</sup>: | [ויש להוסיף ולבאר גם הקשר וההמשך להפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת זו – אחרי־קדושים<sup>[56]</sup>: | ||
| שורה 106: | שורה 106: | ||
"תפארת" – קאי על התורה ("תפארת זו מתן תורה"), שמצד גודל מעלתה בכחה לחבר ב' התנועות דרצוא (קירוב ודביקות להקב"ה, "תפארת לעושי'") ושוב (המשכה למטה, "תפארת לו מן האדם"), שהאורות העליונים יומשכו ויתגלו בכלים (כנ"ל ס"ו), שעי"ז מתגלה ענינו האמיתי של הגלות (אורות עליונים), באופן שמושלל ענין הגלות כפשוטו, גאולה שאין אחרי' גלות (כנ"ל ס"ז־ח). | "תפארת" – קאי על התורה ("תפארת זו מתן תורה"), שמצד גודל מעלתה בכחה לחבר ב' התנועות דרצוא (קירוב ודביקות להקב"ה, "תפארת לעושי'") ושוב (המשכה למטה, "תפארת לו מן האדם"), שהאורות העליונים יומשכו ויתגלו בכלים (כנ"ל ס"ו), שעי"ז מתגלה ענינו האמיתי של הגלות (אורות עליונים), באופן שמושלל ענין הגלות כפשוטו, גאולה שאין אחרי' גלות (כנ"ל ס"ז־ח). | ||
ויש להוסיף בביאור הטעם שהתורה (תפארת) היא "דרך ישרה" להתגלות והבאת המשיח – ע"פ הידוע<sup>[75]</sup> שבמשיח צדקנו ישנם ב' ענינים: מלך (המלך המשיח) ורב (שילמד תורה את כל העם), והחילוק שביניהם, שענין ה"מלך" שבמשיח מורה על ההשפעה באופן מקיף שנעשית | ויש להוסיף בביאור הטעם שהתורה (תפארת) היא "דרך ישרה" להתגלות והבאת המשיח – ע"פ הידוע<sup>[75]</sup> שבמשיח צדקנו ישנם ב' ענינים: מלך (המלך המשיח) ורב (שילמד תורה את כל העם), והחילוק שביניהם, שענין ה"מלך" שבמשיח מורה על ההשפעה באופן מקיף שנעשית על ידי הביטול דקבלת עול מלכותו, וענין ה"רב" שבמשיח מורה על ההשפעה באופן פנימי שנעשית על ידי לימוד התורה עד שחשיב "כאילו ילדו"<sup>[76]</sup>, ויש לומר, שצירוף שניהם (מלך ורב, מקיף ופנימי) יחדיו מורה שגם האורות עליונים שלמעלה מהתלבשות בכלים (כ"א באופן מקיף בלבד) נמשכים ומתגלים בכלים (באופן פנימי), בכח התורה ("תפארת"). | ||
י. ויש לקשר זה גם עם תוכנו של הזמן – חודש אייר: | י. ויש לקשר זה גם עם תוכנו של הזמן – חודש אייר: | ||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
חודש אייר הוא החודש השני, שבו נעשית העבודה מלמטה למעלה – לאחרי הקדמת הגילוי מלמעלה למטה בחודש ניסן, ש"בו נעשו נסים לישראל"<sup>[77]</sup>, עד ל"נסי נסים"<sup>[78]</sup>, ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"<sup>[79]</sup>, "חודש של גאולה"<sup>[80]</sup>, עד לגאולה מכל עניני מיצר וגבול. | חודש אייר הוא החודש השני, שבו נעשית העבודה מלמטה למעלה – לאחרי הקדמת הגילוי מלמעלה למטה בחודש ניסן, ש"בו נעשו נסים לישראל"<sup>[77]</sup>, עד ל"נסי נסים"<sup>[78]</sup>, ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"<sup>[79]</sup>, "חודש של גאולה"<sup>[80]</sup>, עד לגאולה מכל עניני מיצר וגבול. | ||
ויש לומר, שבהמשך החדשים (ניסן ואייר) מודגש הקשר והשייכות והחיבור שביניהם – שהגילויים הנעלים (אורות עליונים) דחודש ניסן נמשכים ומתגלים בפנימיות (בכלים) | ויש לומר, שבהמשך החדשים (ניסן ואייר) מודגש הקשר והשייכות והחיבור שביניהם – שהגילויים הנעלים (אורות עליונים) דחודש ניסן נמשכים ומתגלים בפנימיות (בכלים) על ידי עבודת האדם מלמטה למעלה. | ||
והכח לחברם יחד הוא מצד דרגא הכי נעלית שלמעלה משניהם – כמודגש בהספירה דב' אייר (היום הראשון מהימים הפרטיים דחודש אייר, לאחרי ראש חודש שכולל כל ימי החודש) – "תפארת שבתפארת"<sup>[81]</sup>, שעל ידה נעשה חיבור ב' התנועות דרצוא (אורות עליונים) ושוב (בכלים). | והכח לחברם יחד הוא מצד דרגא הכי נעלית שלמעלה משניהם – כמודגש בהספירה דב' אייר (היום הראשון מהימים הפרטיים דחודש אייר, לאחרי ראש חודש שכולל כל ימי החודש) – "תפארת שבתפארת"<sup>[81]</sup>, שעל ידה נעשה חיבור ב' התנועות דרצוא (אורות עליונים) ושוב (בכלים). | ||
וכיון שהגילויים הנעלים דחודש ניסן, "חודש של גאולה", נמשכים ומתגלים למטה | וכיון שהגילויים הנעלים דחודש ניסן, "חודש של גאולה", נמשכים ומתגלים למטה על ידי עבודת האדם – מתבטלת האפשרות לענין של גלות, כ"א באה גאולה נצחית שאין אחרי' גלות. | ||
זאת ועוד: | זאת ועוד: | ||
| שורה 122: | שורה 122: | ||
"אייר" ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל, ד' רגלי המרכבה<sup>[82]</sup>. והענין בזה – שג' האבות (כנגד ג' רגלי המרכבה), חסד גבורה ותפארת, הם בחי' האורות, ורחל (רגל הרביעי שעל ידו נעשית שלימות המרכבה), בחי' המלכות (כנסת ישראל), היא בחי' הכלים<sup>[83]</sup>. וי"ל שחיבורם יחד (בר"ת ד"אייר") מורה על המשכת וגילוי האורות (גם האורות עליונים) בכלים. | "אייר" ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל, ד' רגלי המרכבה<sup>[82]</sup>. והענין בזה – שג' האבות (כנגד ג' רגלי המרכבה), חסד גבורה ותפארת, הם בחי' האורות, ורחל (רגל הרביעי שעל ידו נעשית שלימות המרכבה), בחי' המלכות (כנסת ישראל), היא בחי' הכלים<sup>[83]</sup>. וי"ל שחיבורם יחד (בר"ת ד"אייר") מורה על המשכת וגילוי האורות (גם האורות עליונים) בכלים. | ||
ויש להוסיף, ש"רחל" מורה על העילוי ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" להביא את הגאולה – כמ"ש<sup>[84]</sup> "רחל מבכה על בני' גו' כי איננו", "איננו" דייקא (ולא "אינם"), כיון ש"קוב"ה בגלותא סליק ("איננו") לעילא ולעילא"<sup>[85]</sup>, | ויש להוסיף, ש"רחל" מורה על העילוי ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" להביא את הגאולה – כמ"ש<sup>[84]</sup> "רחל מבכה על בני' גו' כי איננו", "איננו" דייקא (ולא "אינם"), כיון ש"קוב"ה בגלותא סליק ("איננו") לעילא ולעילא"<sup>[85]</sup>, ועל ידי פעולתה של רחל (מעשינו ועבודתינו דכנסת ישראל) בזמן הגלות ("מבכה גו' כי איננו") באה הגאולה (כהמשך הכתוב<sup>[86]</sup> "יש שכר לפעולתך גו' ושבו בנים לגבולם"), והאורות העליונים שהיו בבחי' הסתלקות לעילא ולעילא (ענינו האמיתי של הגלות) נמשכים ומתגלים למטה, ועי"ז מתבטלת האפשרות ליניקת החיצונים ("כרחל לפני גוזזי' נאלמה"<sup>[87]</sup>) ועד להיפך הטהרה דזמן הגלות (ענין הנגעים<sup>[88]</sup>) – כ"א אדרבא, שבאה גאולה שאין אחרי' גלות. | ||
יא. ויש להוסיף ולקשר זה גם עם היום המיוחד בספירת העומר – מלכות שבתפארת: | יא. ויש להוסיף ולקשר זה גם עם היום המיוחד בספירת העומר – מלכות שבתפארת: | ||
| שורה 128: | שורה 128: | ||
ובהקדים – שבספירת העומר (מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות) נכללים כל עניני העבודה ("מעשינו ועבודתינו"), הן בנוגע לנפש האדם – "לתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו כו' ולטהרנו ולקדשנו", והן בנוגע לכללות העולם – "יושפע שפע רב בכל העולמות", שעי"ז באה הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות – "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה"<sup>[89]</sup>. | ובהקדים – שבספירת העומר (מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות) נכללים כל עניני העבודה ("מעשינו ועבודתינו"), הן בנוגע לנפש האדם – "לתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו כו' ולטהרנו ולקדשנו", והן בנוגע לכללות העולם – "יושפע שפע רב בכל העולמות", שעי"ז באה הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות – "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה"<sup>[89]</sup>. | ||
ומעלה יתירה בקביעות שנה זו – שראש הפסח חל בשבת, והתחלת הספירה היא "ממחרת השבת"<sup>[90]</sup> גם כפשוטו (נוסף על דרשת חז"ל<sup>[91]</sup> שפירושו "ממחרת היו"ט"), שאז השבתות הן תמימות כימי בראשית, שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת<sup>[92]</sup> – שכיון שהסיום דכל שבוע ב"מלכות" (מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת כו') הוא ביום השבת שקשור עם הגאולה, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<sup>[93]</sup>, מודגש ביותר ענין הגאולה ב"מלכות" – מלכות בית דוד בתקפה ובשלימותה | ומעלה יתירה בקביעות שנה זו – שראש הפסח חל בשבת, והתחלת הספירה היא "ממחרת השבת"<sup>[90]</sup> גם כפשוטו (נוסף על דרשת חז"ל<sup>[91]</sup> שפירושו "ממחרת היו"ט"), שאז השבתות הן תמימות כימי בראשית, שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת<sup>[92]</sup> – שכיון שהסיום דכל שבוע ב"מלכות" (מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת כו') הוא ביום השבת שקשור עם הגאולה, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<sup>[93]</sup>, מודגש ביותר ענין הגאולה ב"מלכות" – מלכות בית דוד בתקפה ובשלימותה על ידי מלך המשיח, שעל ידו תתגלה מלכותו של הקב"ה בכל העולם, כמ"ש "והיתה לה' המלוכה"<sup>[94]</sup>, "והי' ה' למלך על כל הארץ"<sup>[95]</sup>. | ||
והענין בזה: | והענין בזה: | ||
מלכות (בשייכות לגאולה) – מלך המשיח – מורה על החוזק והתוקף דענין הגאולה ללא התחשבות במניעות ועיכובים ובלשון חז"ל<sup>[96]</sup> "אמר מלכא עקר טורא", שאפילו "הר" ("טורא"), תוקף המנגד, נעקר (ממקומו למקום אחר<sup>[97]</sup>) | מלכות (בשייכות לגאולה) – מלך המשיח – מורה על החוזק והתוקף דענין הגאולה ללא התחשבות במניעות ועיכובים ובלשון חז"ל<sup>[96]</sup> "אמר מלכא עקר טורא", שאפילו "הר" ("טורא"), תוקף המנגד, נעקר (ממקומו למקום אחר<sup>[97]</sup>) על ידי המלך. | ||
ובעומק יותר: כיון שהחיות והמציאות של כל בני המדינה וכל עניני המדינה תלוי' בהמלך<sup>[98]</sup>, מובן, שלאמיתו של דבר לא שייך מציאות של מנגד להמלך, שהרי כל מציאותו של ה"מנגד" (כפי שנראה בחיצוניות) תלוי' בהמלך. ועד"ז בנוגע להגאולה – שענין המלכות (מלך המשיח) מדגיש שלאמיתו של דבר אין העולם (גלות) יכול להיות מנגד להגאולה, כיון שכל מציאות העולם תלוי' בענין הגאולה (מלכות), כדאיתא בגמרא<sup>15</sup> "לא איברי עלמא אלא . . למשיח"<sup>[99]</sup>, ולכן, ה"ניגוד" דהעולם (גלות) להגאולה אינו אלא ענין חיצוני בלבד, וביטולו הוא | ובעומק יותר: כיון שהחיות והמציאות של כל בני המדינה וכל עניני המדינה תלוי' בהמלך<sup>[98]</sup>, מובן, שלאמיתו של דבר לא שייך מציאות של מנגד להמלך, שהרי כל מציאותו של ה"מנגד" (כפי שנראה בחיצוניות) תלוי' בהמלך. ועד"ז בנוגע להגאולה – שענין המלכות (מלך המשיח) מדגיש שלאמיתו של דבר אין העולם (גלות) יכול להיות מנגד להגאולה, כיון שכל מציאות העולם תלוי' בענין הגאולה (מלכות), כדאיתא בגמרא<sup>15</sup> "לא איברי עלמא אלא . . למשיח"<sup>[99]</sup>, ולכן, ה"ניגוד" דהעולם (גלות) להגאולה אינו אלא ענין חיצוני בלבד, וביטולו הוא על ידי התגלות ענינו האמיתי של העולם – מלכות<sup>[100]</sup>. | ||
ובהתגלות המלכות (מלכותו של הקב"ה | ובהתגלות המלכות (מלכותו של הקב"ה על ידי מלך המשיח) ישנם כמה אופנים ודרכים – מלכות כפי שהיא בשבעת המדות: מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת, מלכות שבנצח, מלכות שבהוד, מלכות שביסוד, ומלכות שבמלכות. | ||
וע"פ מאמרו של רבי שה"דרך ישרה" להתגלות וביאת המשיח היא "תפארת" (כנ"ל ס"ט), מובן גודל העילוי ב"מלכות" דשבוע (ושבת) זה – מלכות שבתפארת. | וע"פ מאמרו של רבי שה"דרך ישרה" להתגלות וביאת המשיח היא "תפארת" (כנ"ל ס"ט), מובן גודל העילוי ב"מלכות" דשבוע (ושבת) זה – מלכות שבתפארת. | ||
ועוד ועיקר – שאין צורך להמתין להמשך השבתות דספה"ע, כיון | ועוד ועיקר – שאין צורך להמתין להמשך השבתות דספה"ע, כיון שעל ידי מלכות שבתפארת ("דרך ישרה", בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין<sup>[101]</sup>), נמשכים ומתגלים גם פרטי עניני המלכות שלאח"ז<sup>[102]</sup>: מלכות שבנצח – נצחון המלך (על עניני העולם שמעלימים בחיצוניותם), מלכות שבהוד – יופי המלך, "מלך ביפיו תחזינה עיניך"<sup>[103]</sup>, מלכות שביסוד – חיזוק המלכות באופן יסודי ונצחי, ומלכות שבמלכות – הגילוי ד"מלכותך<sup>[104]</sup> מלכות כל עולמים"<sup>[105]</sup> ("מלכותך" דייקא – מלכות דא"ס שלפני הצמצום<sup>[106]</sup> (הקשורה עם כתר ופנימיות הכתר, "כתר עליון איהו כתר מלכות"<sup>[107]</sup>), שנמשכת ומתגלה ונעשית "מלכות כל עולמים", "מלכות" דייקא, שאין צורך ב"ממשלה" בעל כרחם, כיון ש"מלכותו ברצון<sup>[108]</sup> קיבלו עליהם"<sup>[109]</sup>). | ||
יב. וביאור ה"דרך ישרה" להתגלות וביאת המשיח | יב. וביאור ה"דרך ישרה" להתגלות וביאת המשיח על ידי "מלכות שבתפארת" – בנוגע למעשה בפועל: | ||
ובהקדמה – שכיון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה ("סוף לבושיו") של כאו"א מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא | ובהקדמה – שכיון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה ("סוף לבושיו") של כאו"א מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא על ידי מלכות בטהרתה, ענינו של מלך המשיח עצמו, אלא) על ידי "מלכות שבתפארת", כלומר, ענינו של המשיח (מלכות) כפי שהוא בתורה (תפארת), כאמור לעיל (ס"ט) שעל ידי התורה (ענינו של משיח בתור "רב") נמשכים ומתגלים האורות עליונים דהגאולה (ענינו של משיח בתור "מלך") באופן פנימי. | ||
ובפשטות: "תפארת" – הו"ע לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" – הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות<sup>[110]</sup>, | ובפשטות: "תפארת" – הו"ע לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" – הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות<sup>[110]</sup>, | ||
– בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים . . שכל הספרים מלאים בדבר זה"<sup>[111]</sup>) ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה<sup>[112]</sup>) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים"<sup>[113]</sup>), ובפרט בתורת החסידות ( | – בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים . . שכל הספרים מלאים בדבר זה"<sup>[111]</sup>) ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה<sup>[112]</sup>) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים"<sup>[113]</sup>), ובפרט בתורת החסידות (שעל ידי הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא<sup>[114]</sup>), בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו – מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאתי תצא"<sup>[115]</sup>, שילמד לכל העם פנימיות התורה (טעמי תורה), ידיעת אלקות ("דע את אלקי אביך"<sup>[116]</sup>), כפס"ד הרמב"ם<sup>[117]</sup>ש"באותו הזמן . . יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו'" – | ||
וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש. | וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש. | ||
| שורה 259: | שורה 259: | ||
<sup>[45]</sup>) לקו"ת פרשתנו כה, א. | <sup>[45]</sup>) לקו"ת פרשתנו כה, א. | ||
<sup>[46]</sup>) "כעפר" דייקא – ש"הכל הי' מן העפר" (קהלת ג, כ), ולכן, | <sup>[46]</sup>) "כעפר" דייקא – ש"הכל הי' מן העפר" (קהלת ג, כ), ולכן, על ידי הביטול כעפר נעשה "כלי" לכל הענינים הטובים, ועד לענין הכי טוב – תורה, כדלקמן בפנים. | ||
<sup>[47]</sup>) ברכות נח, סע"א. | <sup>[47]</sup>) ברכות נח, סע"א. | ||
| שורה 269: | שורה 269: | ||
<sup>[50]</sup>) "לא ראינו דייקא, שאינו נראה ונגלה לעיני בשר . . אבל מ"מ אותותינו קיימות* . . ועז"נ לעושה נפלאות גדולות לבדו, שממשיך נפלאות גדולות תמיד אלא שהן בבחי' לבדו (הוא לבדו יודע שהוא נס), דהיינו בבחי' העלם" (לקו"ת שה"ש לד, א. אוה"ת שם ע' תקכד). | <sup>[50]</sup>) "לא ראינו דייקא, שאינו נראה ונגלה לעיני בשר . . אבל מ"מ אותותינו קיימות* . . ועז"נ לעושה נפלאות גדולות לבדו, שממשיך נפלאות גדולות תמיד אלא שהן בבחי' לבדו (הוא לבדו יודע שהוא נס), דהיינו בבחי' העלם" (לקו"ת שה"ש לד, א. אוה"ת שם ע' תקכד). | ||
<nowiki>*</nowiki>) "שהן אותיותינו, דהיינו אותיות התורה כו'" (שם). – ועפ"ז י"ל | <nowiki>*</nowiki>) "שהן אותיותינו, דהיינו אותיות התורה כו'" (שם). – ועפ"ז י"ל שעל ידי התורה נעשה המשכת וגילוי ה"אותותינו" דזמן הגלות ("נפלאות גדולות לבדו") באופן הנראה ונגלה לעיני בשר (וראה לקמן הערה 54). | ||
<sup>[51]</sup>) תהלים יח, יב. | <sup>[51]</sup>) תהלים יח, יב. | ||
| שורה 275: | שורה 275: | ||
<sup>[52]</sup>) ראה ויק"ר ספל"ב. לקו"ת בהעלותך לה, ג. ובכ"מ. | <sup>[52]</sup>) ראה ויק"ר ספל"ב. לקו"ת בהעלותך לה, ג. ובכ"מ. | ||
<sup>[53]</sup>) ראה אוה"ת בא ע' רעג: "ההפרש בין גולה ובין גאולה הוא | <sup>[53]</sup>) ראה אוה"ת בא ע' רעג: "ההפרש בין גולה ובין גאולה הוא על ידי אות אל"ף . . שהוא פלא, בחי' אראנו נפלאות". ושם: "ולכן נק' ר"ח ניסן חודש של גאולה, כי הוא ראש חדשים ובו נמשך ראשון הוא לכם, בחי' אני ראשון כו' אלופו של עולם". – ועפ"ז תומתק הדגשת ענין הגאולה בימים האחרונים ממש, עם סיומו של חודש ניסן דשנת אראנו נפלאות. | ||
<sup>[54]</sup>) ראה אוה"ת שבהערה 49: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, פי' נפלאות הוא מה שמוסתר ומופלא בבחי' ההסתלקות בעילוי אחר עילוי . . קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא . . ואראנו נפלאות הללו שיבוא ויתגלה למטה מטה", היינו, שענין הגאולה ("אראנו נפלאות") הוא גילוי ענינו האמיתי של הגלות, "מה שמוסתר ומופלא . . לעילא ולעילא", שנמשך ומתגלה למטה. | <sup>[54]</sup>) ראה אוה"ת שבהערה 49: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, פי' נפלאות הוא מה שמוסתר ומופלא בבחי' ההסתלקות בעילוי אחר עילוי . . קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא . . ואראנו נפלאות הללו שיבוא ויתגלה למטה מטה", היינו, שענין הגאולה ("אראנו נפלאות") הוא גילוי ענינו האמיתי של הגלות, "מה שמוסתר ומופלא . . לעילא ולעילא", שנמשך ומתגלה למטה. | ||
| שורה 285: | שורה 285: | ||
<sup>[57]</sup>) ראה אוה"ח ר"פ אחרי. נת' בדרושים שבהערה 60. | <sup>[57]</sup>) ראה אוה"ח ר"פ אחרי. נת' בדרושים שבהערה 60. | ||
<sup>[58]</sup>) והעילוי ד"אל עפר תשוב" הוא (ברוחניות) | <sup>[58]</sup>) והעילוי ד"אל עפר תשוב" הוא (ברוחניות) על ידי הביטול* ד"ונפשי כעפר לכל תהי'" (וראה הערה 61). | ||
<nowiki>*</nowiki>) ולהעיר שגם העילוי ד"אל עפר תשוב" הוא הזיכוך מהגשמיות לגמרי שנעשה | <nowiki>*</nowiki>) ולהעיר שגם העילוי ד"אל עפר תשוב" הוא הזיכוך מהגשמיות לגמרי שנעשה על ידי הביטול דהגוף (ראה סה"מ עטר"ת ע' תטו). | ||
<sup>[59]</sup>) ראה המשך וככה תרל"ז פפ"ח ואילך. המשך תרס"ו ע' תקכח. לקו"ש ח"כ ע' 44. חכ"א ע' 88. ועוד. | <sup>[59]</sup>) ראה המשך וככה תרל"ז פפ"ח ואילך. המשך תרס"ו ע' תקכח. לקו"ש ח"כ ע' 44. חכ"א ע' 88. ועוד. | ||
| שורה 293: | שורה 293: | ||
<sup>[60]</sup>) ראה ד"ה כתוב באוה"ח – במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא (ע' לג). ד"ה וכל הלבבות באוה"ת אחרי (כרך ב) ע' תקלח ואילך. ד"ה אחרי מות תרמ"ט. לקו"ש ח"ג ע' 988 ואילך. חכ"ז ע' 119. חל"ב ע' 98 ואילך. | <sup>[60]</sup>) ראה ד"ה כתוב באוה"ח – במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא (ע' לג). ד"ה וכל הלבבות באוה"ת אחרי (כרך ב) ע' תקלח ואילך. ד"ה אחרי מות תרמ"ט. לקו"ש ח"ג ע' 988 ואילך. חכ"ז ע' 119. חל"ב ע' 98 ואילך. | ||
<sup>[61]</sup>) | <sup>[61]</sup>) על ידי הקדמת הביטול דשוב, כנ"ל ס"ו. | ||
<sup>[62]</sup>) פרש"י ר"פ קדושים. | <sup>[62]</sup>) פרש"י ר"פ קדושים. | ||
| שורה 353: | שורה 353: | ||
<sup>[87]</sup>) ישעי' נג, ז. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קנב. תש"ד ע' 84. ועוד. | <sup>[87]</sup>) ישעי' נג, ז. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קנב. תש"ד ע' 84. ועוד. | ||
<sup>[88]</sup>) להעיר, ש"ספחת" ו"בהרת" הם כנגד רחל (ו"שאת" כנגד לאה), ותיקונם | <sup>[88]</sup>) להעיר, ש"ספחת" ו"בהרת" הם כנגד רחל (ו"שאת" כנגד לאה), ותיקונם על ידי עשיית ה"כלים" (על ידי הדיבור והמעשה בתורה ומצוות) שבהם יומשכו האורות עליונים, בחי' שוב שלאחרי הרצוא (לקו"ת וסהמ"צ להצ"צ שבהערה 37). | ||
<sup>[89]</sup>) כמחז"ל "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק" (עירובין נד, א). | <sup>[89]</sup>) כמחז"ל "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק" (עירובין נד, א). | ||
| שורה 397: | שורה 397: | ||
<sup>[109]</sup>) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, סע"ב ואילך. סידור (עם דא"ח) נג, ג. יהל אור עה"פ (ע' תרפה). ועוד. | <sup>[109]</sup>) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, סע"ב ואילך. סידור (עם דא"ח) נג, ג. יהל אור עה"פ (ע' תרפה). ועוד. | ||
<sup>[110]</sup>) ונקל למוצאם – | <sup>[110]</sup>) ונקל למוצאם – על ידי ספרי המפתחות (שרבו בדורנו זה) על סדר הא־ב, בערכים המתאימים: גאולה, משיח, וכיו"ב. | ||
<sup>[111]</sup>) רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ב. | <sup>[111]</sup>) רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ב. | ||
<sup>[112]</sup>) וע"פ האמור לעיל (ס"ז) שהגאולה באה | <sup>[112]</sup>) וע"פ האמור לעיל (ס"ז) שהגאולה באה על ידי התגלות ענינו האמיתי של הגלות – יומתק שסימני הגאולה הם בסוף (סיום וגמר) מסכת סוטה הקשורה על הגלות. | ||
<sup>[113]</sup>) זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו. | <sup>[113]</sup>) זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו. | ||
| שורה 415: | שורה 415: | ||
<sup>[118]</sup>) אבות פ"ג, ו. וראה אגה"ק סכ"ג. | <sup>[118]</sup>) אבות פ"ג, ו. וראה אגה"ק סכ"ג. | ||
<sup>[119]</sup>) ולכן, גם אלה שרוצים ללמוד בעיון ושקו"ט (ועד לחדש חידושי תורה בעניני משיח וגאולה), מתוך מנוחה וישוב הדעת, | <sup>[119]</sup>) ולכן, גם אלה שרוצים ללמוד בעיון ושקו"ט (ועד לחדש חידושי תורה בעניני משיח וגאולה), מתוך מנוחה וישוב הדעת, על ידי הלימוד לעצמו או בחברותא – ישתדלו (מזמן לזמן) להשתתף גם בהלימוד בעשרה, כדי שיהי' אצלם גם המעלה שעל ידי הלימוד בעשרה (כבפנים). | ||
<sup>[120]</sup>) ראה תניא פל"ז. | <sup>[120]</sup>) ראה תניא פל"ז. | ||