יחידות עם הרב מרדכי אליהו - ו' חשון תשנ"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

בפסוק "השוכן אתם בתוך טומאתם", יש לומר, שהטומאה '''אינה שוללת''' השראת השכינה שצריכה להיות ביניהם מצד '''לימוד התורה''', כמארז"ל{{הערה|ברכות כב, א. רמב"ם הל' ק"ש בסופן.}} ש"דברי תורה אינם מקבלין טומאה", ומזה מובן שהטומאה אינה שוללת מעלת השראת השכינה שנעשית ע"י לימוד התורה; ואילו החידוש שבדברי רבינו הזקן הוא בנוגע להשראת השכינה (לא מצד ההתעסקות בענין שממשיך השראת השכינה, אלא) מצד '''עצם נוכחותם''' של עשרה מישראל.  

'''כ"ק אדמו"ר שליט"א''': בנוגע לחיוב דחלה – ה"ז '''מצוה בתורה''', והחידוש בירושלמי הוא שקיום התומ"צ בעתיד (לאחרי הכניסה לארץ) פועל חלות הקדושה מלמפרע (מזמנו של אברהם אבינו), שישנה גם הקדושה שתומשך ע"י קיום '''התומ"צ'''.

'''כ"ק אדמו"ר שליט"א''': במדרש שם: "אני שנבראתי בצלם ובדמות עאכ"ו", כלומר, שהלל אמר זה '''בשבחה של הנשמה''', שיש לה '''זכות''' לגמול חסד עם '''הגוף''' שנברא ע"י הקב"ה (כלשון חז"ל{{הערה|תענית כ, ריש ע"ב.}} "לך ואמור לאומן שעשאני"), שבו נגלה ונראה '''כח הבורא''', כי, הנשמה להיותה '''רוחנית''' לא רואים בה חידוש גדול של כח הבורא, ודוקא בבריאת '''גוף גשמי''', בשר וגידים ועצמות, רואים חידוש גדול דכח הבורא.

'''הרב אליהו שליט"א''': שלימות ובריאות כל הגוף תלוי' בקיום כל המצוות, כיון שלכל אבר ואבר יש מצות עשה השייכת לאבר זה{{הערה|ראה מכות כג, סע"ב. תנחומא תצא ב. הקדמת הרמב"ם לסהמ"צ בסופה.}} [מסופר שהרח"ו סבל פעם על הכתף, ואמר לו האריז"ל שצריך לתקן ולהשלים בקיום העשה השייך לאבר זה], וע"י קיומו בשלימות נעשה האבר שלם, בלי מום, ככל פרטי הדינים דשלימות האברים שהובאו להלכה בספרו של הרמב"ם{{הערה|הל' ביאת המקדש פ"ז־ח.}}.

קדושת ספר תורה נעשית ע"י ישראל דוקא – החל מעיבוד העורות לשם קדושת ספר תורה, ועד לכתיבת הספר תורה לשם קדושת ספר תורה{{הערה|ראה רמב"ם הל' תפלין פ"א הי"א ואילך.}}.

בירור פסקי דיני התורה נעשה ע"י ישראל דוקא – שע"י לימודם ועיונם בשקו"ט כו' מבררים ופוסקים דיני התורה{{הערה|ראה גם תניא אגה"ק סכ"ו (קמה, א).}}, ובמיוחד אלו מבנ"י שנתמנו '''לרבנים ומורי הוראה''' שהפס"ד שלהם נעשה פס"ד דתורה.

ובענין זה מודגש יותר שהפס"ד בתורה צ"ל ע"י '''נשמה בגוף''' דוקא (כנ"ל ס"ג), כי, פלוגתת הפוסקים אם הלכה כרבה בר נחמני תלוי' אם יש לו דין של נשמה בגוף אם לאו, "דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא"{{הערה|כס"מ הל' טומאת צרעת ספ"ב.}}, או שחשיב עדיין נשמה בגוף.

'''כ"ק אדמו"ר שליט"א''': עיקר החידוש הוא (לא רק העונש כשלעצמו, אלא) '''צורת''' העונש – כפי שמדגיש כבודו ש"'''יארעו לו מאורעות שאירעו לה'''" – בהתאם לפרטי הענינים דהחטא. אבל, העיקר הוא שכל ענינים אלו הם באופן המותר, ע"פ התורה, וכשיש ספק בדבר, מצוה הקב"ה להשתדל בעשיית שלום בין איש לאשתו, ע"י לקיחת (מים ו)עפר מקרקע המשכן{{הערה|נשא ה, יז.}}, '''היסוד''' של המשכן וביהמ"ק, ועד למחיקת פרשה מן התורה, שכל זה הוא מצד מעלתן של ישראל שלמעלה מהתורה].

'''הרב אליהו שליט"א''': לעתיד לבוא תהי' הטהרה ע"י אפר הפרה שיעשה המלך המשיח, שהרי, נוסף על תשע הפרות שהיו בעבר, תהי' גם פרה העשירית שיעשה מלך המשיח{{הערה|רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג.}}, שבה יהי' גם מאפר הפרה הראשונה שעשה משה רבינו{{הערה|ראה פרה פ"ג מ"ה ובמלאכת שלמה שם.}}.

ט. '''הרב אליהו שליט"א''': בנוגע להזאת אפר הפרה לעתיד לבוא – נאמר{{הערה|יחזקאל לו, כה.}} "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", שהזריקה תהי' ע"י הקב"ה.

ויש לומר, שמעין זה הוא גם ע"י עבודת התשובה (ענינו של יוהכ"פ) '''בכל יום''' [כפס"ד הגמרא{{הערה|קידושין מט, ב.}} שע"י הרהור תשובה נעשה צדיק{{הערה|וע"פ גירסת האור זרוע (סקי"ב) – "צדיק גמור".}}, וכדאיתא בזהר{{הערה|ח"א רכ, סע"א.}} "זכאי חסידי בכל יומא ויומא . . עבדין תיובתא שלימתא"] – דכיון שהתשובה היא "לפני הוי'", נמצא, שבכל יום מגיע כאו"א מישראל לדרגא '''שלמעלה משמות''', "בשם השם".

וגם בענין זה מודגשת גודל מעלתן של ישראל – שהקב"ה '''מבקש מכאו"א מישראל''' ש"תמליכוני עליכם", היינו, שמלכותו של הקב"ה נעשית '''ע"י ישראל''' דוקא (ע"ד האמור לעיל שבנ"י הם למעלה מכל השמות, והם אלו שנותנים השמות כו').

ומודגש גם בהמשך המאמר "'''ובמה בשופר'''" – שפעולתו של יהודי להמליך את הקב"ה היא (לא ע"י אמירת חידוש עמוק בתורה, אלא) ע"י '''מעשה פשוט''' דתקיעת שופר, ולא סתם מעשה פשוט, אלא מעשה פשוט שקשור עם '''קרן של בהמה''', בהמה ממש (ולא נפש הבהמית שבאדם, אלא בהמה כפשוטה ממש), ומן הבהמה עצמה לוקח הקרן בלבד, שחשיבותו פחותה (לא רק מחשיבות הבשר שנעשה מאכל אדם, אלא גם) מחשיבות העור שעושים ממנו לבוש, שלכן אינו מקבל טומאה{{הערה|רמב"ם הל' כלים פ"ה ה"ח.}} – שבזה מודגשת מעלתו של יהודי, שגם '''מקרן של בהמה''' (דבר פחות ביותר) עושה "שופר" שעל ידו '''ממליך את הקב"ה'''!

'''כ"ק אדמו"ר שליט"א''': כן הוא גם בנוגע ללימוד התורה{{הערה|ראה שו"ע או"ח סמ"ז סי"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.}} – שמברכים ברכת התורה פעם אחת בהתחלת היום (בברכות השחר), ומהני להלימוד במשך כל היום, גם לאחרי שהפסיק והסיח דעתו מלימוד התורה, ועד להפסק והיסח הדעת שע"י '''שינה''' (שבנוגע לעבודה במקדש צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו{{הערה|רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ג.}}), כיון שהברכה שבהתחלת היום היא בתוקף גדול ביותר.

יד. '''הרב אליהו שליט"א''': יש חקירה בנוגע לחיוב קרבנות לעתיד לבוא על דברים שנעשו בזמן הזה{{הערה|ראה פני דוד פ' ויקרא. ראש דוד ונחל קדומים פ' צו. שו"ת יוסף אומץ סס"ה ס"ג. וראה בארוכה שו"ת לב חיים (לר"ח פלג'י) או"ח סכ"ט.}}: מחד גיסא – נעשית הכפרה בזמן הזה ע"י לימוד סדר קרבנות, כדברי הגמרא במסכת מגילה{{הערה|לא, ב. וש"נ.}} "אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך . . אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו'{{הערה|לך לך טו, ט.}} . . בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם, אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ("כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת"{{הערה|מנחות בסופה.}}) ומוחל אני על כל עוונותיהם", אבל לאידך גיסא – מצינו שרבי ישמעאל "כתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה"{{הערה|שבת יב, ב.}}, שמזה משמע שהעסק בתורת קרבנות הוא רק '''כאילו''' הקריב קרבן, אבל אין זה פוטר חיוב הקרבן כשיבנה ביהמ"ק.

'''כ"ק אדמו"ר שליט"א''': חיוב הקרבן הוא כשיבנה ביהמ"ק, אבל ברגע שלפנ"ז, התשובה היא בשלימותה ע"י הקריאה והעסק בתורת הקרבנות באופן ד"ונשלמה פרים שפתינו"{{הערה|הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ת) סוס"א.}}, "נשלמה" (גם) מלשון '''שלימות'''{{הערה|ראה לקו"ת פ' ראה ל, רע"ג. ובכ"מ.}}, כך, שגם התשובה היא בשלימות, היינו, שיש לו את כל המעלות של בעל־תשובה גמור, כולל גם המעלה שעל ידה באה הגאולה{{הערה|ראה סנהדרין צז, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.}}, ועד ש"משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"{{הערה|ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ.}}, שגם אצל צדיקים תהי' מעלת התשובה.

גיור בזמן שביהמ"ק הי' קיים נעשה ע"י מילה וטבילה '''וקרבן''', ואילו "בזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה, וכשיבנה ביהמ"ק יביא קרבן"{{הערה|רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ג ה"ה.}}, ואעפ"כ, ה"ה "גר גמור" לכל דבר.