2,976
עריכות
מ
החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגית: שוחזרה |
||
| שורה 88: | שורה 88: | ||
דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז אפילו ווען אידן געפינען זיך אין גלות תחת שעבוד מלכיות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח תפלת מוסף דיו"ט.}} – איז הגם אַז מ'זעט דעמולט ניט בגלוי ווי די נשמה איז בדרגת "ראשית" – איז אָבער דער גוף הגשמי והחומרי פון אידן בדרגת "ראשית", צוליב בחירתו של הקב"ה אין דעם גוף – און דעריבער איז מובן, אַז ניט נאָר וואָס אידן זיינען דעמולט ניט תחת השליטה פון אוה"ע ח"ו (ניט נאָר מצד זייערע נשמות נאָר אויך מצד זייערע גופים{{הערה|ומה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"רק גופותינו נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות" (שיחת ג' תמוז תרפ"ז – סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ) – הפירוש בזה בנוגע להענינים שבהם "דינא דמלכותא דינא" וכיו"ב, ובנוגע לזה שבזמן הגלות חלק מהשפעת החסדים לישראל עובר להם באמצעות אוה"ע, כדלקמן בפנים.}}), נאָר אדרבה: זיי זיינען (אויך בזמן הגלות) "ראשית" כל הבריאה, און בשבילם נבראו אַלע אוה"ע ושאר חלקי העולם. [ביז אַז די גדלות פון אוה"ע איז גאָר תלוי אין אידן, כדאיתא{{הערה|תו"ח לך צב, א. וראה חגיגה יג, ב. מכילתא בשלח יד, ה. זח"ב ז, א.}}, אַז "בכל דור ובכל זמן, אומה שישראל תחתם בגלות מתנשאת על כל הגוים"]. | דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז אפילו ווען אידן געפינען זיך אין גלות תחת שעבוד מלכיות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח תפלת מוסף דיו"ט.}} – איז הגם אַז מ'זעט דעמולט ניט בגלוי ווי די נשמה איז בדרגת "ראשית" – איז אָבער דער גוף הגשמי והחומרי פון אידן בדרגת "ראשית", צוליב בחירתו של הקב"ה אין דעם גוף – און דעריבער איז מובן, אַז ניט נאָר וואָס אידן זיינען דעמולט ניט תחת השליטה פון אוה"ע ח"ו (ניט נאָר מצד זייערע נשמות נאָר אויך מצד זייערע גופים{{הערה|ומה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"רק גופותינו נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות" (שיחת ג' תמוז תרפ"ז – סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ) – הפירוש בזה בנוגע להענינים שבהם "דינא דמלכותא דינא" וכיו"ב, ובנוגע לזה שבזמן הגלות חלק מהשפעת החסדים לישראל עובר להם באמצעות אוה"ע, כדלקמן בפנים.}}), נאָר אדרבה: זיי זיינען (אויך בזמן הגלות) "ראשית" כל הבריאה, און בשבילם נבראו אַלע אוה"ע ושאר חלקי העולם. [ביז אַז די גדלות פון אוה"ע איז גאָר תלוי אין אידן, כדאיתא{{הערה|תו"ח לך צב, א. וראה חגיגה יג, ב. מכילתא בשלח יד, ה. זח"ב ז, א.}}, אַז "בכל דור ובכל זמן, אומה שישראל תחתם בגלות מתנשאת על כל הגוים"]. | ||
ואע"פ אַז אין גלות געפינען זיך אידן אין "שעבוד מלכיות"{{הערה|ראה ברכות לד, ב. וש"נ. '''ועוד'''.}}, און מ'האָט דעם ציווי פון "דינא דמלכותא דינא"{{הערה|גיטין י, ב. וש"נ. וראה בארוכה אנציקלופדי' תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצה ואילך). וש"נ.}}, און "לא ימרדו באומות"{{הערה|כתובות קיא, רע"א.}}, אל תתגרה בגוים{{הערה|ראה פסחים קיג, א.}}, וכיו"ב – איז דער טעם אויף דעם, ניט דערפאַר וואָס אידן האָבן אַ '''מורא ופחד''' פאַר אוה"ע (בזמן הגלות) ח"ו, וואָרום אדרבה: אידן זיינען בבחי' "ראשית" וואָס בשבילם נברא האוה"ע, נאָר דער פירוש אין דעם איז, ע"ד ווי דער ציווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"{{הערה|דברים ב, ט.}} (ועד"ז בנוגע צו עמון{{הערה|שם, יט.}}), אַז דאָס איז ניט (כאילו ווי אַן עצה טובה) צוליב דעם וואָס אידן דאַרפן פאַר זיי מורא האָבן (צוליב זייער כח) און מ'דאַרף צו זיי אָנקומען, נאָר ווי ס'איז מפורש אין פסוק69 דער טעם: "כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה." ד.ה. אַז אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר, אַז כשם ווי "ברצונו נתנה לנו" ארץ ישראל, אַזוי איז "ברצונו נתנה להם" ארצות עמון ומואב, און ניט צו אידן, און דעריבער „"אל תתגר בם מלחמה"{{הערה|ועפ"ז מובן מה ש"לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו', אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר כו'" (פרש"י שם, ט). וגם מה ש"עמון ומואב טיהרו בסיחון" (גיטין לח, א) – כי האיסור הוא מפני ציווי ה' "אל תתגר בם מלחמה", אבל באופן המותר "מיראים היו אותם", ועד שאפשר לכובשם ( | ואע"פ אַז אין גלות געפינען זיך אידן אין "שעבוד מלכיות"{{הערה|ראה ברכות לד, ב. וש"נ. '''ועוד'''.}}, און מ'האָט דעם ציווי פון "דינא דמלכותא דינא"{{הערה|גיטין י, ב. וש"נ. וראה בארוכה אנציקלופדי' תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצה ואילך). וש"נ.}}, און "לא ימרדו באומות"{{הערה|כתובות קיא, רע"א.}}, אל תתגרה בגוים{{הערה|ראה פסחים קיג, א.}}, וכיו"ב – איז דער טעם אויף דעם, ניט דערפאַר וואָס אידן האָבן אַ '''מורא ופחד''' פאַר אוה"ע (בזמן הגלות) ח"ו, וואָרום אדרבה: אידן זיינען בבחי' "ראשית" וואָס בשבילם נברא האוה"ע, נאָר דער פירוש אין דעם איז, ע"ד ווי דער ציווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"{{הערה|דברים ב, ט.}} (ועד"ז בנוגע צו עמון{{הערה|שם, יט.}}), אַז דאָס איז ניט (כאילו ווי אַן עצה טובה) צוליב דעם וואָס אידן דאַרפן פאַר זיי מורא האָבן (צוליב זייער כח) און מ'דאַרף צו זיי אָנקומען, נאָר ווי ס'איז מפורש אין פסוק69 דער טעם: "כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה." ד.ה. אַז אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר, אַז כשם ווי "ברצונו נתנה לנו" ארץ ישראל, אַזוי איז "ברצונו נתנה להם" ארצות עמון ומואב, און ניט צו אידן, און דעריבער „"אל תתגר בם מלחמה"{{הערה|ועפ"ז מובן מה ש"לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו', אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר כו'" (פרש"י שם, ט). וגם מה ש"עמון ומואב טיהרו בסיחון" (גיטין לח, א) – כי האיסור הוא מפני ציווי ה' "אל תתגר בם מלחמה", אבל באופן המותר "מיראים היו אותם", ועד שאפשר לכובשם (על ידי סיחון).}}. | ||
ועד"ז בנוגע צו אל תתגרה באומות און דינא דמלכותא דינא (וכיו"ב), אַז דאָס איז ניט צוליב פחד{{הערה|ולהעיר ממאחז"ל (ברכות ז, ב): א"ר יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה כו'.}} ח"ו, נאָר ווייל דער אויבערשטער האָט איינגעשטעלט און אָנגעזאָגט אַז אַזוי דאַרף זיין דער סדר בזמן הגלות; אָבער ס'איז מובן ופשוט אַז דאָס רירט כלל וכלל ניט אָן דאָס וואָס אידן זיינען (אויך בזמן הגלות) דער עם הנבחר, "ראשית" פון כל העולם וכל אוה"ע. | ועד"ז בנוגע צו אל תתגרה באומות און דינא דמלכותא דינא (וכיו"ב), אַז דאָס איז ניט צוליב פחד{{הערה|ולהעיר ממאחז"ל (ברכות ז, ב): א"ר יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה כו'.}} ח"ו, נאָר ווייל דער אויבערשטער האָט איינגעשטעלט און אָנגעזאָגט אַז אַזוי דאַרף זיין דער סדר בזמן הגלות; אָבער ס'איז מובן ופשוט אַז דאָס רירט כלל וכלל ניט אָן דאָס וואָס אידן זיינען (אויך בזמן הגלות) דער עם הנבחר, "ראשית" פון כל העולם וכל אוה"ע. | ||
| שורה 152: | שורה 152: | ||
ועוד והוא העיקר: עס זאָל צוקומען אין דער הכרה בכל העולם כולל ביי אוה"ע אין מעלתם ושבחם של ישראל – "בראשית בשביל ישראל", און – אַז ארץ ישראל געהערט צו אידן, ביז – שלימות הגילוי בזה, בגאולה האמיתית והשלימה, ווען מ'וועט האָבן נוסף צו די ז' ארצות אויך קיני קניזי וקדמוני{{הערה|פרש"י לך לך טו, יט. ועוד.}}, | ועוד והוא העיקר: עס זאָל צוקומען אין דער הכרה בכל העולם כולל ביי אוה"ע אין מעלתם ושבחם של ישראל – "בראשית בשביל ישראל", און – אַז ארץ ישראל געהערט צו אידן, ביז – שלימות הגילוי בזה, בגאולה האמיתית והשלימה, ווען מ'וועט האָבן נוסף צו די ז' ארצות אויך קיני קניזי וקדמוני{{הערה|פרש"י לך לך טו, יט. ועוד.}}, | ||
ותיכף ומיד ממש, בשבת בראשית הי' תהא שנת נפלאות בה – גילוי נפלאות הקב"ה, ביז עיקר הנפלאות – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}, בגאולה האמיתית והשלימה | ותיכף ומיד ממש, בשבת בראשית הי' תהא שנת נפלאות בה – גילוי נפלאות הקב"ה, ביז עיקר הנפלאות – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, | ||
און מ'גייט גלייך אַריין אין "אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, און דערנאָך – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", אַז אַלע אידן – אויך די וואָס געפינען זיך לע"ע אין חו"ל [כולל די אבות החסידות חב"ד – דער אַלטער רבי, דער מיטעלער רבי און דער צמח צדק (וועלכע געפינען זיך אין "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך": האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), און אַלע רבותינו נשיאינו און אַלע צדיקים און אידן שבכל הדורות], גייען אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, בבית המקדש השלישי, אין קדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | און מ'גייט גלייך אַריין אין "אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, און דערנאָך – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", אַז אַלע אידן – אויך די וואָס געפינען זיך לע"ע אין חו"ל [כולל די אבות החסידות חב"ד – דער אַלטער רבי, דער מיטעלער רבי און דער צמח צדק (וועלכע געפינען זיך אין "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך": האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), און אַלע רבותינו נשיאינו און אַלע צדיקים און אידן שבכל הדורות], גייען אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, בבית המקדש השלישי, אין קדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | ||