שיחת מקץ תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

לחם ומים הם דברים המוכרחים לקיום האדם, ויין ושמן הם דברים שאינם מוכרחים לקיום האדם, אלא כדי להוסיף חיות (שמחה, ע"י יין, "המשמח אלקים ואנשים"{{הערה|ס' שופטים ט, יג.}}) ותענוג (ע"י שמן){{הערה|להעיר משיעור הרמב"ם דיום הש"ק: "דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהן, כגון . . '''יין ושמן בארץ ישראל'''" (הלכות תעניות פ"ב הי"א) – '''שבארץ ישראל''' דוקא חשובים יין ושמן כדברים מוכרחים.}}. ודוגמתם בתורה: נגלה דתורה, כל דיני התורה בענין האסור והמותר הטמא והטהור כו' – כיון '''שמוכרח''' לקיום המצוות, לידע את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה, נמשל ללחם ומים שמוכרחים לקיום האדם; ונסתר דתורה, מעשה בראשית ומעשה מרכבה, "פרדס"{{הערה|רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ד.}}, ידיעת אלקות, שעי"ז ניתוסף '''חיות ותענוג''' בקיום המצוות מתוך אהבת ה' ויראתו, כמ"ש{{הערה|דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א (קנו, ב). ועוד.}} "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם" – נמשל ליין ושמן שמוסיפים חיות ותענוג.

ועפ"ז יש לבאר תוכן החידוש והמעלה דימי חנוכה לגבי שאר ימים טובים, שלא קבעום למשתה ושמחה (כשאר ימים טובים) אלא להלל והודאה ע"י הדלקת הנרות (לזכר נס השמן) – כיון שחנוכה קשור עם '''שמן''', שמן שבתורה, '''רזין דרזין''', שלמעלה מרזין סתם, יין שבתורה, ועאכו"כ למעלה מנגלה דתורה, מים ולחם שבתורה, ומצד גודל מעלתו לא נקבע למשתה ושמחה ע"י סעודה בלחם ומים ויין{{הערה|ולהעיר, ש"מנהג ישראל" ("תורה היא") לאכול מאכלים שעשויים '''בשמן''' לזכר נס השמן – שבזה מודגש שגם המשכת וגילוי היו"ט דשמן '''באכילה ושתי'''', אין זה בשמן בפ"ע (אף שהטעם דאכילת מאכל זה הוא בגלל השמן), כי אם, לאחרי שמערבים אותו במאכל אחר, מצד גודל מעלת השמן שאינו יכול לבוא בגילוי, כנ"ל.

ויתירה מזה – שגם הדלקת הנרות ע"י השמן היא באופן ש"אין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד".}}.

ונקודת הביאור בזה – שהסדר דהתגלות התורה (ש"ניתנה לעשות שלום בעולם"{{הערה|רמב"ם סוף (סיום וחותם) הלכות חנוכה.}}) הוא באופן שככל שהולך ומתגבר החושך בעולם, הולך ומתגבר גם בהתגלות התורה, "תורה אור"<ref name=":2" />, להאיר את העולם, ולכן, מצד גודל הירידה "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", הי' צורך בהוספה והתגברות אור התורה, ע"י התגלות דרגא נעלית יותר בתורה, שמן שבתורה, רזין דרזין שבתורה{{הערה|ועפ"ז יומתק שגילוי השמן (רזין דרזין) שבתורה הוא בחודש השלישי דחדשי '''החורף''' (דלא כמ"ת דנגלה שבתורה בחודש השלישי דחדשי '''הקיץ''') – שהלילות ארוכים מהימים (בארץ ישראל, עיקר ותמצית כל הארצות), התגברות '''החושך'''.}}.

ולא רק בד' אמותיו של יהודי, אלא גם מחוץ לד' אמותיו, בכל הסביבה כולה – כמודגש בהדלקת נר חנוכה (שנקבע על נס השמן) ש"מצוה להניחה על פתח ביתו '''מבחוץ'''"<ref name=":0" />, "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק . . עד דכליא רגלא '''דתרמודאי'''"<ref name=":0" /> – שגם בזמן החושך, ובחוץ, בשוק שיש בו "תרמודאי", אותיות מורדת{{הערה|עמה"מ שער קרית ארבע ר"פ קיא (קח, א). קה"י ערך תרמוד.}}, מורדים בה'{{הערה|להעיר שמרידה בה' שייכת כשיש איזו ידיעה בה' (ע"ד לשון חז"ל (תו"כ ופרש"י בחוקותי כו, יד. ועוד) "יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו"), וי"ל שעיקרה ב"יון", מצד יניקתם מחכמת התורה ע"י תרגומה ליונית (כנ"ל ס"ה).}}, פועל האור דנר חנוכה '''לבטל ולכלות''' ("כליא") המרידה בה' ("תרמודאי"), שלא ישאר אפילו הרגל ("רגלא"), דרגא הכי אחרונה (כולל גם דבר הגורם, וגם גרם דגרם כו', לאפשרות) של מרידה בה', ויתירה מזה, שהאור דנר חנוכה פועל '''כליון וכלות הנפש''' ("כליא" למעליותא) גם ב"רגלא דתרמודאי", שגם הם יבואו לבחינת כלות הנפש{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ב ריש ע' כו. וש"נ.}}, מצד גודל ועוצם האור דשמן שבתורה, רזין דרזין שבתורה.

גם לאחרי שבטלה גזירת יון "להשכיחם תורתך" ע"י הדגשת ה"מאור שבתורה" בנס השמן דחנוכה, נמשך סדר לימוד התורה באופן שעיקר הלימוד הוא בנגלה דתורה, שהרי גם בזמן התנאים והאמוראים (לאחרי החורבן) "כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים, כ"א ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים, כדאיתא בגמרא{{הערה|ראה חגיגה יא, ב. יג, א. פסחים קיט, רע"א. קידושין עא, א.}} . . וגם רשב"י אמר בזוה"ק{{הערה|ח"א צו, ב. ח"ב ט, א. ח"ג קנט, א. ועוד.}} שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחבריו לבדם", ורק בדורות האחרונים הולכת ומתגלה, "כמ"ש האריז"ל{{הערה|ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפסה ג"כ בהוספה לקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע). ועוד.}} דדוקא בדורות אלו האחרונים '''מותר ומצוה לגלות''' זאת החכמה"{{הערה|תניא אגה"ק רסכ"ו (קמב, ב).}}, ועד להתגלות פנימיות התורה בתורת החסידות ע"י הבעש"ט והמגיד, ובתורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה ע"י רבינו הזקן (ובפרט לאחרי י"ט כסלו).

וטעם הדבר שדוקא בדורות האחרונים נתגלו רזין דרזין (שמן) שבתורה באופן של הבנה והשגה (מזון) – כיון ש'''נתגבר יותר''' החושך בעולם, כולל ובמיוחד ההתגברות דחכמות חיצוניות שמצד יניקתם מחכמת התורה באופן בלתי־רצוי מתגברת הסכנה ד"להשכיחם תורתך"{{הערה|להעיר מסה"ש תורת שלום (ע' 44 ואילך) שגם בי"ט כסלו בטלה הגזירה והקטרוג "להשכיחם תורתך", כמו בחנוכה, אלא שבחנוכה היתה גזירה זו ע"י '''היונים''', משא"כ בזמנו של רבינו הזקן נתלבשה הגזירה ע"י '''יהודי''', שיש לו גם "בבואה דבבואה", בחי' היחידה, שלכן על ידו דוקא יכולה להיות ההתנגדות לגילוי בחי' היחידה שבתורה.}} (כנ"ל ס"ה), ולכן יש צורך בגילוי השמן שבתורה, ועד שנעשה דבר '''המוכרח''' כמזון{{הערה|ובנוגע לענין זה – ה"ה מוכרח יותר מנגלה דתורה.}} (אף שבדורות שלפנ"ז לא ניתן רשות לגלות השמן שבתורה, כמו שמן שאינו ראוי לשתי' בפ"ע, ומזיק לאדם{{הערה|והטעם שגם בדורות האחרונים ה"ז "שמן" שאינו ראוי לשתי' מצד גודל מעלתו (ולא כמו יין ומים) – כיון שגם כשנעשה מוכרח כמזון (שנעשה דם ובשר כבשרו), ה"ז באופן שניכר ונרגש שהוא למעלה מהאדם (ע"ד "תכלית הידיעה שלא נדעך").}}).

ובכל זה ניתוסף עוד יותר ע"י בנו וממלא מקומו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, בהתייסדות ישיבות תומכי תמימים וסניפים שלהם בכל קצוי תבל, ומוסיף והולך ביתר שאת וביתר עוז עד היום הזה,

ועוד וג"ז עיקר – שהולך וניתוסף בההפצה דתורת החסידות '''חוצה ממש''' גם ע"י '''התרגום''' דריבוי ענינים בתורת החסידות בלשונות דאוה"ע, שעי"ז נעשה שלימות הענין דהתגלות האור דנר חנוכה (נס השמן) "על פתח ביתו מבחוץ", "עד דכליא רגלא דתרמודאי", עי"ז שהמעיינות דפנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, שמן שבתורה, באים באופן של הפצה גם בחוצה, היינו, לא רק שהשמן מאיר "על '''פתח ביתו''' (ועי"ז מאיר גם) מבחוץ", אלא יתירה מזה, שהמעיינות (שמן) '''עצמם''' באים באופן של הפצה גם ב"חוצה".

ומהתגלות תורת חסידות חב"ד ע"י רבינו הזקן בי"ט כסלו הולך וניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל שבעת הדורות דנשיאי תורת חסידות חב"ד, כולל ובמיוחד ע"י התייסדות ישיבת תומכי תמימים, חיילי בית דוד שיוצאים למלחמת בית דוד לנצח את אלה "אשר חרפו עקבות משיחך"{{הערה|תהלים פט, נב.}}, ולהביא בפועל ההתגלות דדוד מלכא משיחא{{הערה|ראה שיחת שמח"ת תרס"א – לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. סה"ש תש"ב ס"ע 141 ואילך.}}, ובפרט בדורנו זה, שכבר נשלמו כל הענינים, וצריכים רק "לפתוח את העיניים" ולראות ש"הנה זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}}.

ועיקר ושלימות המשכת ענינו של יעקב '''בעולם''' נעשה ע"י '''יוסף''' בירידתו למצרים (לאחרי ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף") – כמ"ש{{הערה|וישב לז, ב.}} "אלה תולדות יעקב יוסף{{הערה|ובלשון החסידות – שע"י יוסף נעשית ההמשכה מאצילות (דרגתו של יעקב) לבי"ע (ראה לקו"ש חכ"ה ס"ע 196 ואילך. '''וש"נ''').}} בן שבע עשרה שנה וגו'", ש"ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים"{{הערה|פרש"י עה"פ.}} [לאחרי וע"י הקדמת '''לימוד התורה''', "כל מה שלמד (יעקב) משם ועבר מסר לו"{{הערה|פרש"י שם, ג.}}, שזוהי הנתינת־כח דיעקב ליוסף על כל המאורעות הקשורות עם ירידתו למצרים{{הערה|ועפ"ז יש לבאר ההמשך ד"בן זקונים הוא לו (בר חכים . . כל מה שלמד משם ועבר מסר לו) ועשה לו כתונת פסים" – שלימוד התורה הוא "כתונת" (לבוש) להגן עליו* במשך הזמן שנתגלגל ב"פסים", "על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים" (פרש"י שם – מב"ר פפ"ד, ח), ר"ת פסים.{{ש}}'''*) ועפ"ז יומתק הדיוק "'''ועשה לו '''כתונת פסים" – שעשה פעולה מיוחדת כדי להגן עליו.'''}}], שאז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"ויחי יעקב בארץ מצרים"{{הערה|ע"י ההקדמה ש"את יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (ויגש מו, כח), "להתקין לו בית תלמוד שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה", שעי"ז נעשה גם במצרים "ויחי", ועד למבחר שנותיו (ראה "היום יום" '''ח"י''' טבת. וראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 160 ואילך. וש"נ).}}, שהגילוי '''דתורה''' (יעקב) נמשך וחודר (ע"י יוסף) גם '''במצרים'''{{הערה|וחידוש מיוחד בזה – כיון שמצרים היתה מפורסמת בחכמת האומות, "חכמת מצרים" (מ"א ה, יו"ד ובמפרשים. זח"א קכה, סע"א), הלעו"ז דחכמת התורה (ע"ד האמור לעיל (ס"ה) בנוגע לחכמת יון).}}, מלשון מיצר{{הערה|תו"א וארא נז, ג. יתרו עא, ג. ובכ"מ.}} (וגבול), ועי"ז באים לשלימות נעלית יותר באין־ערוך, ע"ד מ"ש{{הערה|תהלים קיח, ה.}} "מן המיצר גו' ענני במרחב", מרחב אמיתי (ושלוה אמיתית) דהגאולה האמיתית והשלימה, ולכן שייכת גם הגאולה ליוסף, כמ"ש (בסיום וחותם פרשת ויחי) "'''ויאמר יוסף''' גו' ואלקים פקד יפקד אתכם", "פקד יפקד אלקים אתכם"{{הערה|להעיר מפרש"י (שמות ג, יח) "סימן זה מסור בידם '''מיעקב ומיוסף''' שבלשון זה נגאלים, יעקב אמר ואלקים פקד יפקד אתכם, יוסף אמר להם פקד יפקד אלקים אתכם", אף שב' הפסוקים נאמרו ע"י יוסף, כי, "יוסף אמר פעמיים פקד יפקוד להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו" (רמב"ן שם).

ועפ"ז יומתק דיוק לשון רש"י "יעקב אמר ואלקים פקד יפקד אתכם, יוסף אמר '''להם''' פקד יפקד אלקים אתכם" – כי, האמירה '''להם''' היתה ע"י יוסף, אבל יעקב אמר (לא להם, אלא) '''ליוסף לבדו'''.}}, ומרומז גם בלשון הכתוב{{הערה|ישעי' יא, יא־יב.}} "ביום ההוא '''יוסיף''' אדנ־י שנית ידו גו' '''ואסף''' נדחי ישראל גו'"{{הערה|גם אלה שהיו במעמד ומצב ד"אחר", כמ"ש (ויצא ל, כד) "יוסף ה' לי בן אחר", שגם מ"אחר" נעשה "בן" (אוה"ת עה"פ).}}.

ויש לומר הביאור בזה – ש"ימי שני מגורי . . '''מעט'''" (אף שהם "שלושים ומאת שנה") הוא '''באיכות''', כלומר, אף שבכמות רבים הם, מועטים הם באיכות, להיותם '''ימים חסרים''' (היפך ד"בא בימים"{{הערה|חיי־שרה כד, א.}}, שפירושו ימים מלאים ושלמים{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' רפט. לקו"ש חלק לה חיי שרה תנש"א ס"ד.}}), מפני החסרון בטובה (שאינם מלאים בטובה), ויתירה מזה, ש"רעים היו", וענין זה נשלם ב"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", "כאילו כל ימיו בטובה"{{הערה|תדבא"ר פ"ה.}} (ויש לומר, שעל ידם השיג גם שנות חיי אבותיו, שבקמ"ז שנותיו הגיע לתכלית השלימות{{הערה|כהשלימות דחיי שרה, "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", כתר (מאה שנה), מוחין (חכמה ובינה, עשרים שנה) ומדות (שבע שנים), ויתירה מזה, שהמוחין (ע"י התורה) היא (לא רק באופן של עשרים שנה, אלא) בהשלימות דארבעים שנה (קמ"ז), שמספר '''ארבעים''' מורה על השלימות ד'''ד'''' מוחין (חכמה ובינה, ודעת שנחלק לחו"ג)* כפי שכ"א מהם כלול מעשר, תכלית השלימות דהמוחין (וראה הערה 141).{{ש}}'''*) "שיש בו מבחי' פנימיות הכתר ממש שלמעלה מגדר התחלקות קוין ומשו"ז כולל בחי' הקוין דחו"ג" (סה"מ עת"ר ע' קכג).'''}}, כולל גם השלימות דק"פ שנה{{הערה|ע"ד שמצינו בנוגע לרבי בון (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח) ורבי אלעזר בן עזרי' (ברכות יב, סע"ב. כח, רע"א).}}).

וענין זה הודיע יעקב לפרעה – שלא יטעה לחשוב שיעקב ובניו יסתפקו בכך שיושיבום "בארץ מצרים במיטב הארץ"{{הערה|ויגש מז, יא.}} ויתנו להם "את חלב הארץ"{{הערה|שם מה, יח.}}, כיון שהעיקר אצלם הו"ע '''הגאולה''', ובמילא, גם ישיבתם במצרים משך זמן אינה אלא לצורך שלימות הגאולה, כיון שע"י הבירור דמצרים (עי"ז ש"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה") תהי' הגאולה ("אעלך גם עלה"{{הערה|שבזה נכללת גם העלי' דהגאולה האמיתית והשלימה (תו"א ר"פ שמות).}}) באופן נעלה יותר, בתכלית השלימות, ואז יהי' "ויחי יעקב" לא רק קמ"ז שנה{{הערה|וע"פ האמור לעיל (הערה 134) שארבעים (מ') מורה על שלימות המוחין (יותר מעשרים), תומתק השייכות דק'''מ'''"ז שנות חיי יעקב (יותר מק'''כ'''"ז דשרה) להגאולה, כיון שבהגאולה "יהיו כל ישראל '''חכמים''' גדולים . . וישיגו ('''בינה''') '''דעת''' בוראם", תכלית השלימות דמוחין (וראה גם ד"ה אל תצר את מואב במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א בתחלתו).}}, ולא רק ק"פ שנה, אלא חיים נצחיים.

וחידוש גדול יותר כשר"ח הוא ב' ימים, שאז חל יום א' דר"ח בשבת, ובמילא שייך גם יום השני דר"ח{{הערה|עיקרו של ר"ח – שבו מתחיל מנין ימי החודש.}} לשבת{{הערה|נוסף על מעלתו מצד עצמו – "יום אחד", ש"הקב"ה יחיד בעולמו" (בראשית א, ה ובפרש"י – מב"ר פ"ג, ח).}}, כיון שבהפטרה דיום השבת מזכירים גם את היום השני של ר"ח ע"י הוספת פסוק ראשון ואחרון ד"מחר חודש"{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חלק לה חנוכה תשנ"ב.}} (משא"כ כשיום א' דר"ח חל ביום ששי, ויום ב' דר"ח חל בשבת) – שכל עניני חנוכה (המודגשים בשבת חנוכה) הם באופן של '''חידוש כפול''', חידוש ע"ג חידוש.

יד. ויה"ר שעוד לפני ההוספה בעניני חנוכה במעשה בפועל יתן '''הקב"ה''' "מעות חנוכה" (ולא רק באופן של מתנה, אלא גם באופן של תשלום חוב) ל"נער ישראל ואוהבהו"{{הערה|הושע יא, א.}} בהענין הכי נחוץ ומוכרח – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא (ש"בשמן קדשי משחתיו") בפועל ממש, ועל ידו תהי' חנוכת ביהמ"ק השלישי (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"{{הערה|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}}) בפועל ממש.