מאמר וידבר אלוקים אל משה תשל"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ויובן בהקדים, דהנה ידוע המאמר של בעל ההילולא, בתו"א פ' שמות{{הערה|בתחילתו.}}, וגם באחד הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות מן השבי'{{הערה|נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע בתחלתו.}} ד"ה להבין הביאור במרז"ל עה"פ{{הערה|שה"ש ו, ח־ט. שהש"ר שם.}} ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו הברייתות ועלמות אין מספר אלו ההלכות, שהן מימרות האמוראים, ומסיים שכ"ז אינו בדומה לאחת היא יונתי. ולהבין זה, וגם להבין מרז"ל{{הערה|קדושין מ, ב.}} גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאין להם שייכות למעשה, ובפרט ע"פ המבואר בקו"א{{הערה|תניא קנט, ב.}} שישנם ענינים שלא היו כו' ולא יהיו ואעפ"כ ישנן הלכות ושקו"ט בענינים אלו. ומבאר שם בהקדם הידוע שתכלית הבריאה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.}}, שהדירה בתחתונים נעשה ע"י ששים מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ובכללות ע"י התורה, שע"י עסק התורה טהור, כשר ומותר, עי"ז מתברר הדבר ההוא, וע"י עבודת ישראל אח"כ מזדכך ומתעלה הדבר ועד שנעשה דירה לו ית' בתחתונים. והנה כמו שבדירה צ"ל כלים נאים, עשה טוב, כן גם צריך להסיר הענינים הבלתי רצויים שזהו"ע סור מרע, וזהו התורה כמו שהיא בקו הגבורה, שהפס"ד הוא להיפך מטהור כשר ומותר, והיינו לפי שאי"ז ראוי להיות כלי לאלקות – דירה לו ית' בתחתונים. וזה"ע ששים המה מלכות, ששים מסכתות, שדוקא בתושבע"פ הוא בירור רצה"ע לידע הענינים דסור מרע ועשה טוב. וכללות תושבע"פ מתחלקת בששה, שהם הששה סדרי משנה, וכל א' כלול מעשרה שמזה נעשה ששים המה מלכות. ומה שנק' בשם מלכות הוא כי במשנה אלקות הוא בגילוי כמו במלכה שהמלך הולך אלי' בגלוי ובאופן של קביעות. וי"ל שזוהי שייכות ענין המשנה לבית, להזמן שביהמ"ק הי' קיים, דהגם שסדור המשנה וסיומה הי' ע"י רבינו הקדוש (שהי' אחר זמן הבית), הרי אמרז"ל{{הערה|שבת קיג, ב.}} ותותר בימי רבי, שימי רבי ה"ה ההמשך להזמן שביהמ"ק הי' קיים. ושמונים פלגשים אלו ברייתות, שברייתא הוא מל' בר וחוץ, דלפי שבזמן ההוא הי' ענין הגלות, גלינו מארצנו, שהו"ע בר וחוץ, הנה גם גילוי הרצון וגילוי אלקות שהי' בתורה בזמן ההוא לא הי' בבירור כ"כ שלכן נק' בשם פלגש. ואח"כ נמשך למטה יותר ועלמות אין מספר אלו ההלכות שהן מימרות האמוראים, ובזה נכלל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ובפרט תלמוד בבלי שעליו נאמר במחשכים הושיבני{{הערה|איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.}} שהיא התורה שבזמן הגלות דוקא, ועד לגלות אחרון. ונק' עלמות מלשון העלם והסתר, שההעלם וההסתר שבהם הוא יותר מכמו שהוא בברייתות. אבל מ"מ דוקא בהם ישנו ענין האין מספר, שע"י נעשה תכלית הבירור ועד לאופן דאין מספר. וזה הוא הקדמה להזמן דוהי' מספר בני ישראל אשר לא יספר{{הערה|ע"פ הושע ב, א.}}.

והנה אף שעי"ז (ענין התורה) נעשה דירה לו ית', צריך להיות בחי' אחת היא, בכדי לחבר התורה עם נותן התורה, שזהו ע"י שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שאז הוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום{{הערה|שמואל־א טז, יח. סנהדרין צג, ב.}}, הנה לזה צ"ל עבודת התפלה שעי"ז נעשה בחי' אחת, שמקבל מאחד. דהתחלת עבודת התפלה היא בחי' יונתי, שזהו כמ"ש{{הערה|שה"ש א, טו. ד, א.}} עיניך יונים, והיינו ההתבוננות (שמע) וההסתכלות שבק"ש שלפני התפלה (שמו"ע), ועוד קודם לזה בברכת ק"ש ובפסוד"ז שמתבונן ומסתכל שהו"ע עיניך יונים כו', ועד שנעשה שמע ישראל ה"א הוי' אחד{{הערה|ואתחנן ו, ד.}}, דשמע הוא גם לשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ כל עניניו, ונעשה מקבל מהוי' אלקינו, שהו"ע בחי' אחת ועד שמגיע לבחי' בכל מאדך{{הערה|שם, ה.}} שהוא ענין המס"נ. וע"י העבודה דאחת היא יונתי, נעשה תמתי מל' תמימות ושלימות שפועל השלימות, שממלא ונשלם הרצון והתאווה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, שזהו ע"י התורה שעי"ז פועל בהעולם כל הענינים האמורים לעיל. וגם פי' השני בתמתי{{הערה|שהש"ר עה"פ.}}, תאומתי, שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (וכל הביאורים המבוארים בהדרושים עה"פ בתו"א{{הערה|נא, ב.}} ובלקו"ת שה"ש{{הערה|לח, ב ואילך.}} מבעל ההילולא). ומסיים אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כמבואר בדרושים הנ"ל.

וזהו מש"כ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', דהנה גלות מצרים היתה בדוגמת כור הברזל{{הערה|ראה תו"א עד, ב.}}, דבכדי שהעולם יוכל לקבל התורה ולימוד מביא לידי מעשה, ענין המצות, הוצרך להקדים וימררו את חייהם ויעבידו גו'{{הערה|שמות א, יד.}} את בני ישראל בפרך{{הערה|שם, יג.}}, שהוא הבירור והזיכוך הנעשה ע"י כור הברזל, שהכשיר את העולם לקבל את התורה. משא"כ בזמן האבות קודם גלות מצרים, שלא הי' העולם מוכשר וכו'. וע"י התורה נמשך אמת הוי' לעולם{{הערה|תהלים קיז, ב.}}, שהתורה נק' תורת הוי' פועלת בהבראשית ברא אלקים{{הערה|בראשית א, א.}} שיהי' בתכלית השלימות, ובדוגמת המבואר לעיל בתמתי שנשלם הרצון העליון שהי' בבריאת העולם, בראשית בשביל התורה שנק' ראשית{{הערה|פרש"י עה"פ.}}. אמנם כמו שנת"ל שאף שהמשכת הדירה בתחתונים הוא ע"י ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ענין התורה, צריך להיות לפני זה ענין התפלה בחי' אחת היא יונתי, שעי"ז נעשה התקשרות ישראל בקוב"ה, ואח"כ ועי"ז פועלים ישראל בהתורה שמתקשרת בקוב"ה ואח"כ היא ממשכת מלמעלה למטה. וכידוע{{הערה|ראה לקו"ש חי"ח ע' 408.}} א' הביאורים במאמרז"ל{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}} תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה, דלכאורה הרי בקשר ג' דברים ישנם רק ב' קשרים, אלא שגם ישראל מתקשראן בקוב"ה באופן ישר, וכמו שהוא בעיגול. שהקשר אינו רק מלמעלה למטה, שקוב"ה למעלה ולמטה מזה אורייתא, ולמטה מזה ישראל, אלא שגם ישראל עצמן מתקשראן בקוב"ה, ועי"ז ה"ה ממשיכים מקוב"ה באורייתא בדוגמת המבואר דדוד הי' מחבר אורייתא בקוב"ה{{הערה|שם רכב, ב.}}. הנה כמו שע"י בחי' אחת היא יונתי שהו"ע התפלה, פועלים התקשרות התורה בקוב"ה, הנה עד"ז הוא בענין אני הוי', שהו"ע התורה שהיא אמיתית עצמותו דאותי אתם לוקחים{{הערה|ראה שמו"ר פל"ג, א. שם, ו.}} ע"י התורה, דפנימיות אבא פנימיות עתיק{{הערה|פרי עץ חיים שער הק"ש פט"ו. רמ"ז לזח"ג רס, ב. לקו"ת נצבים מט, ד.}}, שהוא עצמות ומהות, הנה קודם לזה צ"ל וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שהו"ע התפלה, דתפלות אבות תקנום{{הערה|ברכות כו, ב.}}, ובפרטיות, הרי אברהם יצחק ויעקב הם הג' תפלות דשחרית מנחה וערבית, שזה הי' ההכנה לעבודת הבנים דמעשה אבות סימן לבנים{{הערה|ראה תנחומא לך לך ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך לך יב, ו. ועוד.}}. שצ"ל ב' הענינים דתורה ותפלה.

וזהו וידבר אלקים גו', דכשישראל צריכים לצאת מגלות מצרים עדיין בחי' הגבורה בגלוי שזהו"ע שם אלקים. וכמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'{{הערה|שמות ה, ב.}}, שאינו שייך לשם הוי', לפי שענינו ושרשו הוא שיונק ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים{{הערה|ראה פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ה.}}, ולכן גם בישראל, להבדיל, שהיו אז בגלות מצרים הי' ג"כ באופן כזה. אבל אח"כ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', שהגיע הזמן שיתגלה בחי' אני הוי', והוא ע"י הקדמת וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שהו"ע התפלה כנ"ל, בחי' אחת היא יונתי, שמצד בחינה זו אינו שייך להרהר אחר מדותיו וכמשארז"ל{{הערה|ברכות נד, א.}} בכל מאדך בכל מדה שהוא מודד לך, ואח"כ ועי"ז נמשך בחי' אני הוי', ונמשך ע"י משה כמ"ש לכן אמור לבני ישראל אני הוי', משה קבל תורה מסיני ומסרה כו'{{הערה|אבות רפ"א.}}, מתן תורה לישראל שעי"ז יהי' שם הוי' בגלוי, שעשרת הדברות יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם{{הערה|שם רפ"ה.}}, גאולה מההעלם והמצרים ובכל הד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ועד והבאתי אתכם{{הערה|וארא ו, ו־ח.}} אל ארץ טובה (היפך דהעלם) ורחבה{{הערה|שמות ג, ח.}} (היפך דמצרים) בקרוב ממש בעגלא דידן ע"י משיח צדקנו.