שיחת ויחי תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שם הפרשה – "'''ויחי יעקב'''"{{הערה|כפי שנקראת בכ"מ (לא רק "ויחי", אלא) "ויחי יעקב" (רמב"ם בסוף סדר תפלות כל השנה).}} – שכיון ש"יעקב" הוא "בחיר{{הערה|שעה"פ תולדות כז, כה. וראה ב"ר רפע"ו. זח"א קיט, ב. קמז, ב.}} האבות"{{הערה|שכולל גם אברהם ויצחק – כידוע שיעקב הוא מדת התפארת, שכוללת גם חסד וגבורה, אברהם ויצחק (ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ה') תתקצג, סע"ב ואילך).}}, מהווים חיי יעקב הסך־הכל ד"ספר הישר", "ספר אברהם יצחק ויעקב", ועל ידו נמשכים לכל בנ"י{{הערה|כידוע שיעקב כולל "כל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם" (תניא אגה"ק ס"ז), ועד שנקראים כולם על שמו – "ישראל" ו"יעקב".}} כל עניני האבות שב"ספר הישר" (וההמשכה עצמה היא באופן ד"'''ישר'''{{הערה|ובפרט על ידי יעקב – שמדתו מדת התפארת, קו האמצעי, קו ישר, כלשון המשנה (אבות רפ"ב) "איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת כו'". וראה לקוטי לוי"צ פרשתנו ע' רמח: "וכן בתניא פמ"ה עוד יש דרך ישר כו' על ידי מדתו של יעקב אע"ה שהיא מדת הרחמים כו', הרי שמדתו של יעקב, רחמים ת"ת, נקרא ישר, וכמ"ש כי האלקים עשה את האדם ישר, ואדם הוא ת"ת שם מ"ה (ולהעיר שמדובר בו בפמ"ה בתניא). והאמור שם בפמ"ו ויש דרך ישר כו' שהוא האהבה דכמים הפנים לפנים כו' שייך ג"כ לת"ת, עדמ"ש ישר יחזו פנימו".}} יחזו פנימו"{{הערה|תהלים יא, ז. וראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך ישר. וש"נ.}}), ועד שנעשה המעמד ומצב ד"ויחי יעקב" אצל כל בנ"י עד סוף כל הדורות.

'''*) "כי כל דבר אף שהוא הכרחי לכאורה הכל בכוונה מכוון ומצוה ע"פ ה'" (צפע"נ עה"ת ר"פ מסעי).'''}} – שחיי יעקב הם חיים נצחיים עי"ז שנמשכים אצל זרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות, "זרעו בחיים", חיים אמיתיים על ידי לימוד וקיום '''התורה''', "חיינו ואורך ימינו"{{הערה|נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".}}, ענינו של '''יעקב''', כמ"ש{{הערה|תהלים עח, ה.}} "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".

והכוונה במאורע זה (מצור על ירושלים, אבל מצור בלבד, מבלי לפגוע בירושלים עצמה, אפילו לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את בנ"י '''לשוב בתשובה מיד'''{{הערה|ובפרט שאין צורך בריבוי זמן, כיון שהתשובה היא "בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא" (זח"א קכט, סע"א), וכפס"ד הגמרא (קידושין מט, ב) שעל ידי "הרהור תשובה" נעשה "צדיק (ועד לצדיק) גמור" (כגירסת האור זרוע סקי"ב). ולא עוד אלא ש"זכאי חסידי* בכל יומא '''ויומא''' . . עבדין תיובתא שלימתא" (זהר '''פרשתנו''' רכ, סע"א), ו"איתא בתיקונים שאפילו אם הי' צדיק** א' חוזר בתשובה שלימה בדורו הי' בא משיח" (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תג).

'''**) ולא רק צדיק (גמור) "לענין אמיתת שם התואר והמעלה", אלא גם כ"שנדון אחר רובו ומקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין" (תניא פ"א), כיון שעל ידי "מצוה אחת . . הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד).'''}}, שעי"ז '''יתבטל''' הענין הבלתי־רצוי '''מתחלתו''' (ובמילא לא יבוא מזה המשך המאורעות הבלתי־רצויים דהחורבן והגלות).

ויש לומר, שבהסימן להמצור על ידי "'''ברזל'''" נרמז גם '''חורבן ביהמ"ק''' – כי, "ברזל" מושלל בביהמ"ק{{הערה|ומודגש בעיקר '''במזבח''' – עיקרו של ביהמ"ק, "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (רמב"ם ריש הל' ביהב"ח) – "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית (שפוסלן ומכתתן בברזל) כי חרבך הנפת עלי' ותחללה", ש"המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך, ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו כורת ומחבל" (יתרו כ, כב ובפרש"י – ממכילתא. וראה בארוכה בפי' הרמב"ן. תורה שלימה (אות תקנד־ה)).}}, כמ"ש{{הערה|מלכים־א ו, ז.}} "והבית בהבנותו אבן שלמה גו' ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו"{{הערה|והשימוש בברזל לסתת את האבנים ("אבנים גו' גזית מגוררות במגרה", "חתוכות במגרה", "כלי ברזל מלא פגימות כו'" (שם ז, ט, ובמצודות)) הי' '''בחוץ''' – "שהי' מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים" (סוטה מח, ב)*.

'''*) ולדעת רבי יהודה – ש"אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש" – גם מבחוץ לא השתמשו בכלי ברזל, אלא על ידי ה"שמיר" (סוטה שם).'''}}, כיון ששייך '''לחורבן ביהמ"ק''', כדאיתא במדרש{{הערה|שמו"ר פל"ה, ה.}} "וזאת התרומה גו' זהב וכסף ונחושת{{הערה|תרומה כה, ג.}} . . אבל '''ברזל''' אין כתיב כאן לא במשכן ולא במקדש{{הערה|ו"ברזל" שנזכר בדברי הימים – ראה לקמן ס"ו.}} למה שנמשל בו אדום '''שהחריבו''' '''ביהמ"ק'''"{{הערה|וראה ברכות לב, ב: "מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל כו' שנאמר ואתה קח לך מחבת '''ברזל''' וגו'".}}.

והתיקון לזה על ידי '''ברזל דקדושה'''{{הערה|ראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך ברזל. וש"נ.}}:

אמרו חז"ל{{הערה|תענית ד, א. וראה גם שם ז, א: "מאי דכתיב ברזל בברזל יחד, לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה".}} "כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח . . דכתיב{{הערה|עקב ח, ט.}} ארץ אשר אבני' ברזל, א"ת אבני' אלא בוני'", שזהו"ע ד"קשה עורף" למעליותא{{הערה|ראה שמו"ר ספמ"ב. לקו"ת בלק סז, ד. אוה"ת תצוה ע' א'תשיז. מג"א ע' ב'ת־א (בהוצאת תש"נ – ע' רטז־ריז).}}, החוזק והתוקף (ברזל) דעצם הנשמה{{הערה|להעיר ש"ברזל" בגימטריא "גורל", שקאי על עצם הנשמה (אוה"ת שם).}}, שעי"ז מבטלים הברזל דלעו"ז שהוא (קשיות העורף ד)היצה"ר{{הערה|ראה סוכה נב, ב: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם ברזל הוא מתפוצץ כו'". וראה מדרש משלי (פכ"ז. הובא בבחיי בא יב, לג): "ברזל בברזל יחד זה משה הצדיק ופרעה הרשע שהיו מתנקשין זה עם זה בשפתים . . עד שאתה אומר לא ידעתי את ה' סופך לידע כו'", היינו, שהביטול דפרעה, ברזל דלעו"ז, נעשה על ידי משה, ברזל דקדושה (אוה"ת מג"א שם).}}.

איתא במדרש{{הערה|שמו"ר ספמ"ט.}} ש"זהב וכסף ונחושת" הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב – "זהב זה אברהם . . כסף זה יצחק . . ונחושת זה יעקב". וע"פ הידוע{{הערה|ראה חדא"ג מהרש"א ועיון יעקב לפסחים פח, א. לקו"ת מטות פג, ג. ובכ"מ.}} שגם בתי מקדשות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, "אברהם שכתוב בו הר . . יצחק שכתוב בו שדה . . יעקב שקראו בית"{{הערה|פסחים שם.}}, יש לומר, שזהב וכסף ונחושת הם כנגד ג' בתי מקדשות: זהב כנגד בית ראשון, כסף כנגד בית שני, ונחושת כנגד בית שלישי. וההסברה בזה{{הערה|ראה אוה"ת תשא ע' א'תתפח.}} – שעל ידי יעקב שענינו תורה (כנ"ל ס"א), נעשה גם הבירור של "נחושת" (מלשון נחש{{הערה|ראה חוקת כא, ט ובפרש"י.}}, נחש הקדמוני, שהו"ע הקליפה, שבירורו על ידי "נחשת" דקדושה{{הערה|ולהעיר, ש"נחשת" ר"ת נובלות חכמה שלמעלה תורה (הוספות לתו"א תשא קיא, ד. ובכ"מ). והשייכות ליעקב – ראה אוה"ת פרשתנו תח, א.}}), שעיקרו ושלימותו בביהמ"ק השלישי כנגד יעקב.

ועד"ז בנוגע למעלת '''השפחות''' לגבי הגבירות (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה{{הערה|נוסף על הקדימה דרחל, ספירת המלכות, ללאה, ספירת הבינה.}}), כמ"ש ברחל שנתנה שפחתה (בלהה) ליעקב "ואבנה גם אנכי ממנה"{{הערה|ויצא ל, ג.}} – שהאמהות{{הערה|בהבא לקמן – ראה לקו"ת ס"פ ברכה. סידור (עם דא"ח) כא, ד.}} הן בחי' מלכות '''דאצילות''', והשפחות הן בחי' מלכות '''בירידתה לבי"ע''', ועז"נ{{הערה|תהלים קיח, כב.}} "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", שהאבות שבונים המלכות על ידי נישואיהם עם האמהות{{הערה|כמודגש בהנישואין דיצחק ורבקה שהו"ע יחוד מ"ה וב"ן (לקו"ת ברכה צו, סע"ג. ובכ"מ).}}, לא רצו (מצד עצמם) לישא השפחות כיון שמאסו בהירידה לבי"ע (ענינם של השפחות), ואעפ"כ, דוקא על ידי נישואיהם עם השפחות (בחי' המלכות בירידתה לבי"ע) נעשה בנין ועליית המלכות בתכלית השלימות ("שפחה כי תירש גברתה" למעליותא){{הערה|ומודגש במלכות דוד, שלידתו היתה באופן שאביו (ישי) הי' סבור שבא על שפחתו, בסוד שפחה כי תירש כו' (ראה לקו"ת וסידור שבהערה 86).}}.

"ברזל אין כתיב . . במשכן ובמקדש. . שהחריב ביהמ"ק" – קאי על בית ראשון ובית שני שנחרבו על ידי ברזל; משא"כ מקדש העתיד, בית נצחי שלא שייך בו חורבן – לא שייך בו חשש מענין של ברזל דלעו"ז, כיון שלעתיד לבוא תתבטל מציאות הברזל דלעו"ז{{הערה|שאז לא תהי' מציאות הברזל שמקצר ימיו של אדם, ח"ו, כמ"ש (ישעי' ב, ד) "וכתתו חרבותם וגו'", ויתירה מזה – שיתבטל הענין דהיפך החיים. וראה תנחומא ס"פ יתרו: "בעוה"ז על ידי יצה"ר השנים מתקצרות, אבל לעתיד לבוא בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".}}, ובמילא יכול וצריך להיות בנינו גם בברזל, כדי להדגיש את העילוי והשלימות '''דהפיכת''' הברזל{{הערה|ראה אדר"נ פט"ז: "יצה"ר דומה לברזל שהטילוהו בתוך האור כל זמן שהוא בתוך האור '''עושין ממנו כל כלים שירצו''', אף כך יצה"ר כו'".}} '''שהחריב''' ביהמ"ק לברזל שנעשה חלק '''בהבנין''' דביהמ"ק.

ובפי' מהרז"ו (לשמו"ר שבהערה 51): "ומ"ש בסוף ד"ה א' והברזל לברזל וגו' מאה אלף ככרים ברזל, יתכן שהי' זה בחצרות ולא בפנימה" – שהברזל הי' בבנין המקדש עצמו (דלא כדעת הרמב"ן שהי' רק עבור הכלים לכרות העצים ולחצוב האבנים), אלא בחצר ולא בפנים. וצ"ע היכן מצינו שהשתמשו בחצרות דבית ראשון בכמות ברזל גדולה כזו (משא"כ במקדש העתיד להבנות – "אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר", ויש מקום לומר שבנינו יהי' גם בברזל, כבפנים).}} להבנות על ידי '''דוד מלכא משיחא'''{{הערה|ועפ"ז יומתק שה"ברזל" נזכר רק (א) בהכנת המקדש על ידי '''דוד''' (ולא בבנין המקדש על ידי שלמה), (ב) '''בדברי הימים''' (ולא במלכים) שעיקרו "משום יחס '''דוד''' '''המלך'''" (פרש"י ריש דה"י. הקדמת הרד"ק לדה"י. עיי"ש), דוד מלכא משיחא, שעל ידו יהי' בנין ביהמ"ק השלישי.}}, שבנינו יהי' (לא רק מזהב וכסף ונחושת בתכלית השלימות{{הערה|נוסף על השלימות דזהב שהיתה בבתי המקדשות שלפנ"ז – "שבעה זהבים" (יומא מד, סע"ב).}}, אלא) גם '''מברזל'''{{הערה|'''ומעין זה''' הי' בבית שני (ששייך לביהמ"ק השלישי)* – כי, הברזל במנורה הי' בזמן החשמונאים בבית שני, וכן הברזל באמה כליא עורב שהיתה בבית שני, משא"כ בבית ראשון שמפני רוב קדושה שהיתה בו לא הי' צריך כליא עורב (ערוך ערך כל. וראה תוס' מו"ק שם. תוד"ה כליא מנחות קז, א. תוד"ה כגון ערכין ו, א). ויש לומר ההסברה בזה – שבבית שני היתה '''ההתעסקות''' בבירור והפיכת הלעו"ז** (משא"כ בבית ראשון שמפני רוב קדושתו נדחו החיצונים), ולכן מצינו בו גם ברזל, אבל, רק הברזל שבמנורה שבא במקום כסף וזהב ומחופה בעץ, והברזל שבאמה כליא עורב על גג המקדש שהוא כמו בחוץ (כנ"ל הערה 93), משא"כ בביהמ"ק השלישי יהי' ריבוי ברזל ("מאה אלף ככרים") בהבנין עצמו, כיון שיהי' בירור והפיכת הברזל '''בתכלית השלימות'''.

וענין זה מרומז בהסימן שניתן בשייכות להמצור דעשרה בטבת – "ואתה קח לך מחבת '''ברזל''' ונתתה אותה קיר '''ברזל''' גו' אות היא לבית ישראל" – שהכוונה והתכלית של (התחלת) החורבן על ידי ברזל דלעו"ז, היא, כדי שלאח"ז תתגלה השלימות ד"ברזל" דקדושה בביהמ"ק העתיד{{הערה|ויומתק יותר ע"פ דרשת חז"ל (גיטין נו, רע"ב) בנוגע לחורבן ביהמ"ק "והלבנון באדיר יפול, ואין אדיר אלא מלך, דכתיב והי' אדירו ממנו וגו'" – שפשטות הכתוב "והלבנון באדיר יפול" נאמר על '''מפלת סנחריב על ידי חזקיהו'''* ("בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמ"ש והי' אדירו ממנו" – פרש"י), שביקש הקב"ה לעשות '''חזקיהו משיח''' וסנחריב גוג ומגוג (סנהדרין צד, א), כמודגש בהמשך הכתובים "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'" שקאי על '''משיח'''.

'''*) והתחלת הפסוק: "ונקף סבכי היער''' בברזל'''" – שבירת הקליפה (סנחריב) על ידי "ברזל" דקדושה.'''}}.

זאת ועוד: חודש טבת (כולל ובמיוחד העשירי שבו) הוא "ירח{{הערה|מגילה יג, א.}} שהגוף נהנה מן הגוף"{{הערה|להעיר ש"הגוף נהנה מן הגוף" הו"ע '''היחוד''' שממנו נעשה העיבור והלידה, ושייך במיוחד לעשרה בטבת, התחלת החורבן – ע"ד כרובין המעורין זב"ז בשעה שנכנסו נכרים להיכל (כיון שחייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך (ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רסט. וש"נ)), ולכן ה"ז התחלת הגאולה, על ידי העיבור והלידה דמשיח (ראה לעיל הערה 36).}} – שהגוף כביכול דלמעלה, מהותו ועצמותו ית', נהנה (כביכול) מהגוף (דלמטה) דכאו"א מישראל{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 382 ואילך.}}, שקאי (בעיקר) על המעמד ומצב דלעתיד לבוא, שאז הנשמה ניזונית מן הגוף{{הערה|ראה המשך וככה תרל"ז פפ"ח ואילך. סה"מ תרנ"ט ע' צז ואילך. המשך תרס"ו ע' תקכח. סה"מ קונטרסים ח"ב תיג, ב. סה"ש תו"ש ע' 127 ואילך.}}, ויתירה מזה, הנאת העצמות כביכול מן הגוף.

ויש לומר, שב"'''זרעו''' בחיים" מרומז שהגלות הו"ע של זריעה שכוללת ומהוה '''התחלת הצמיחה''' דהגאולה (כנ"ל ס"ח), וזהו תוכן '''החיזוק''' על כל זמן משך הגלות, כיון שיודעים שהצמיחה דהגאולה נעשית על ידי הזריעה ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|תניא רפל"ז.}}.

ויומתק יותר הקשר והשייכות ד"זרעו בחיים" להתוקף דברזל דקדושה (שחורבן ביהמ"ק על ידי ברזל דלעו"ז הוא התחלת התוקף דברזל בביהמ"ק העתיד, כנ"ל ס"ז) – כיון ש"זרעו בחיים"{{הערה|שעי"ז "הוא בחיים", "יעקב אבינו לא מת", ועד '''לחיים נצחיים כפשוטם''' (נשמה בגוף) – כיון שנתבטל הברזל דלעו"ז שמקצר ימיו של אדם (כנ"ל הערה 96).}} היא השלימות די"ב השבטים '''בני''' (ד' האמהות שהר"ת שלהן) "'''ברזל'''" דקדושה – "'''אבני' ברזל'''": "אבני'" (לא רק מלשון בוני', "א"ת אבני' אלא בוני'", אלא) גם מלשון "בן"{{הערה|כמ"ש בפרשתנו (מט, כד) "אבן ישראל", "ל' נוטריקון אב ובן" (פרש"י עה"פ).}}, הבנים של "ברזל" – שעל ידי החוזק והתוקף שלהם בכל עניני קדושה ("אבני' ברזל"), מהפכים הברזל דלעו"ז שהחריב ביהמ"ק לברזל דקדושה בבנין ביהמ"ק העתיד{{הערה|ראה ספר הליקוטים להאריז"ל פרשתנו (שבהערה 74) עה"פ "אוסרי לגפן עירו וגו'": "ידוע הוא שהפסוק מדבר בענין המשיח, שנאמר גילי מאד בת ציון גו' הנה מלכך יבוא לך גו' עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות . . סוד הענין הוא . . כי יעקב אבינו ע"ה הי' לו ד' נשים, וסודם ברז"ל . . וכנגדם בקליפה שתים גבירות ושתים שפחות, הגבירות . . הם סוד עי"ר וחמו"ר, וכשיבוא משיח צדקנו ב"ב אז יכבוש תחתיו הקליפות . . עי"ר וחמו"ר כו'".}}.

שנה זו שייכת במיוחד לקץ הגאולה ולהגאולה (כי כבר כלו כל הקיצין) – "הי' תהא שנת נפלאות בה", "בכל מכל כל" – שקאי על הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ("כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ.}}), שאז יהיו כל הענינים ("בכל מכל כל") באופן של "נפלאות".

ועוד והוא העיקר – שהזריעה שבפעולה אחת זו פועלת ומביאה את הצמיחה דהגאולה, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ג ה"ד.}} שעל ידי "מצוה אחת", מעשה אחד דיבור אחד ומחשבה אחת, "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה", שאז יהיו לכאו"א מישראל חיים נצחיים כפשוטם, החל מבנ"י שבדורנו זה, נשמות בגופים, לאורך ימים ושנים טובות, לא רק מאה ארבעים ושבע שנה, כשני חיי יעקב, ולא רק ק"פ שנה כשני חיי יצחק, אלא חיים נצחיים, ועד"ז בנוגע לבנ"י בכל הדורות שלפנ"ז, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר", ובנוגע לבנ"י בכל הדורות שלאח"ז, עד סוף כל הדורות.

יב. ויה"ר '''שההחלטה''' עצמה ע"ד הוספת "מצוה אחת" באופן של זריעה (עוד לפני קיומה בפועל) תהי' ה"זריעה" שתביא צמיחת הגאולה בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש{{הערה|באופן דסמיכת גאולה לתפלה – כמודגש בפרשת ויגש (ראה זהר ר"פ ויגש (רה, ב). סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. '''וש"נ''') דמינה אזלינן – שהגאולה היא בסמיכות ממש (ללא הפסק כלל) להתפלה: "רצה כו' והשב העבודה לדביר ביתך כו' ותחזינה עינינו בשובך לציון", ועד לסיומה וחותמה "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". – ראה שיחת ש"ק העבר. ועוד.}}, ביום הש"ק זה, שבת חזק דספר הראשון שבתורה, שכולל החיזוק דכל חמש החומשים וכ"ד ספרי קודש, עד לסיום דברי הימים ב"'''ויעל'''", העלי' מן הגלות אל הגאולה{{הערה|שאז תתגלה "תורה חדשה מאתי תצא" (ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג) – שכיון שניתנה (בכח ובהעלם) במתן־תורה שבפרשת יתרו (שהרי מ"ת הו"ע חד־פעמי), ה"ז נכלל בהחיזוק שלוקחים מסיום ספר הראשון על כל הספרים שלאח"ז, מתחיל מספר שמות שבו נכלל מ"ת שבפרשת יתרו.}}, ועד שלפני הקריאה במנחה "ואלה שמות בני ישראל '''הבאים מצרימה'''", נעשה כבר "ראובן ושמעון '''סלקין'''", כל י"ב השבטים, האבות והאמהות, ומשה ואהרן עמהם, ונשיא דורנו – יוסף שבדורנו – ש"לא מת", כמו יעקב אבינו ("אלה תולדות יעקב יוסף"{{הערה|וישב לז, ב. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 272. וש"נ.}}), כידוע{{הערה|קה"י (לבעהמ"ס מלא הרועים) מע' רבי.}} ש"נשיא" ר"ת "'''נ'''יצוצו '''ש'''ל '''י'''עקב '''א'''בינו", ועל ידי ההתקשרות והביטול לנשיא הדור ה"ז נמשך בכל אחד ואחת מאנשי הדור.