שיחת וישלח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ומעלה מיוחדת בקביעות זו שמתאימה להקביעות די"ט כסלו בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט) – כדברי רבינו הזקן במכתבו הידוע<ref name=":0" /> שגאולתו היתה ב"יום י"ט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב . . כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי" (שע"פ חלוקת ספר תהלים לימי השבוע{{הערה|כפי שנהגו רבותינו נשיאינו בזמנים מיוחדים שהי' צורך באמירת תהלים בשופי (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תעג ואילך. וש"נ).}} שייך פסוק זה לשיעור דיום השלישי), ובמילא, חל יום הש"ק שלפניו בט"ז כסלו, וערב שבת בט"ו כסלו.

ב. ובהקדם שאלה ותמיהה בנוגע לחג הגאולה י"ט כסלו, חג החגים – שיש בו שינוי לגבי שאר החגים:

אבל, כיון שגם כשנתמלא ונשלם אור הלבנה ה"ה עדיין בבחי' '''מקבל''', אין זה תכלית השלימות דהלבנה שנעשית כמו החמה ואינה צריכה לקבל אור מהחמה, כמ"ש{{הערה|ישעי' ל, כו.}} "והי' אור הלבנה כאור החמה", כמו שהיתה קודם מיעוטה, שהיו "שני המאורות הגדולים"{{הערה|שם=:3|בראשית א, טז.}}.

ה. ביאור הדברים{{הערה|בהבא לקמן – ראה סידור (עם דא"ח) קפב, ד ואילך. תו"ח שמות שעא, ב. סה"מ פר"ת ע' קנט ואילך. ועוד.}}:

וטעם הדבר – לפי שהיחס שבין המשפיע (חמה) והמקבל (לבנה) הוא באופן שכאשר המקבל הוא בקירוב אל המשפיע אין המקבל יכול להשפיע ולהאיר (מצד הביטול שלו לקבל ההשפעה), וככל שמתרחק מן המשפיע מתחיל גם הוא להשפיע ולהאיר (האור שמקבל מהמשפיע).

ובעומק יותר{{הערה|ראה סה"מ פר"ת שבהערה 29.}}:

ומזה מובן שהצורך במיעוט האור כדי להתקרב להעצם אינו אלא כל זמן שנשאר בגדר של '''מציאות בפ"ע''' (זולת) שאינו יכול לקבל את העצם (שנשאר ב"העלם"), אבל, כשמתאחד עם המשפיע ועד לאופן שנעשה כמו המשפיע, שאין ביניהם יחס של משפיע ומקבל, אלא '''שניהם שוים''' ("והי' אור הלבנה כאור החמה"), אזי העצם הוא בהתגלות.

אלא, שגם בישראל צ"ל ענין הביטול ('''התוכן''' דמיעוט האור) כדי שיתגלה הענין ד"ישראל וקוב"ה כולא חד" (ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · ויאמר לו יהונתן, תשמ"ה|סה"מ מלוקט ח"ו ע' כט]]).}}, כיון שהולך וניתוסף '''בהתגלות העצם''' (שלמעלה מהתגלות האור).

'''<nowiki>*</nowiki>) מילוי אלפין – (י)'''וד '''(ה)'''א '''(ו)'''או '''(ה)'''א '''– בגימטריא י"ט.'''

י. ויש לקשר זה עם פרשת השבוע – הפרשה דערב שבת ודיום השבת, פרשת וישלח, והפרשה דיום השלישי ויום הרביעי (י"ט וכ"ף כסלו), פרשת וישב (שמתחילין לקרותה במנחה שבת פרשת וישלח):

ובהקדמה – שאף שמצד יעקב נגמרו ונשלמו כל עניני הבירורים וכבר אז (כשוישלח יעקב) היתה יכולה וצריכה להיות הגאולה [שלכן שלח מלאכים לעשו להודיע שהגיע הזמן ד"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", ו"ביקש לישב בשלוה" (כנ"ל ס"י)]. מ"מ, לא בא ענין זה בפועל מצד (וב)העולם.

יב. ויש לומר, שהמעלה המיוחדת בדורנו זה מרומזת בהפטרה דפרשת וישלח – "והי'{{הערה|עובדי' א, יח ואילך.}} בית יעקב אש '''ובית יוסף''' להבה ובית עשו לקש גו' וירשו הנגב את הר עשו גו' וגלות גו' עד '''צרפת''' גו' ירשו את ערי הנגב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו":

ויש להוסיף ולהעיר ע"ד הרמז:

"צרפת" בגימטריא שבע מאות ושבעים (770), השלימות דמספר שבע, כפי שכל א' כלול מעשר (שבעים), וכפי שכל א' כלול ממאה (שבע מאות), ושניהם יחד (שבע מאות ושבעים), וי"ל שבזה מרומז שבהבירור דמדינת צרפת, נגמר ונשלם בירור העולם שנברא בשבעת ימי הבנין בכל הפרטים ופרטי פרטים.

ובעומק יותר – "צרפת" אותיות "פרצת", שבזה מרומז שגילוי והפצת המעיינות הוא בצרפת – פריצת כל הגדרים, ולא רק באופן שמצד פריצת כל הגדרים דהמעיינות באים הם גם בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, אלא יתירה מזה, שענין זה הוא גם '''מצד התחתון''', כמודגש בכך ש"'''צרפת'''" אותיות "'''פרצת'''"{{הערה|ובסגנון דלעיל – שהמקבל מתאחד עם המשפיע להיות כמותו, ע"ד "והי' אור הלבנה כאור החמה" (וראה לקמן הערה 97).}}, ועי"ז נעשה "פרצת{{הערה|וישב לח, כט.}} עליך פרץ"{{הערה|"פרץ על שם הלבנה הנפרצת לעתים ונבנית לעתים" (כנ"ל הערה 87). – וי"ל ש"נפרצת" (פירצה, מיעוט הלבנה) הוא גם מלשון '''פריצה''', שבזה מרומז שבמיעוט הלבנה (בחציו השני של החודש) נכלל גם פריצת גדר הלבנה שמקבלת מן החמה להיות כמו החמה.}}, "זה משיח, שנאמר{{הערה|מיכה ב, יג.}} עלה הפורץ לפניהם"{{הערה|אגדת בראשית ספס"ג. וראה ב"ר ספפ"ה ובפרש"י.}}.

ידוע ומפורסם הר"ת דשנה זו – "הי' תהא שנת נפלאות בה", "בכל (מכל כל)"{{הערה|נוסח ברכת המזון. וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.}}, היינו, שהשנה עצמה וכל הענינים שבה הם באופן של "נפלאות", "פלא" שלמעלה מנס{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 368 הערה 16. וש"נ.}}, ו"פלאות" לשון רבים, ועד ל"נפלאות", נו"ן פלאות{{הערה|זח"א רסא, ב.}}, ולכל לראש והוא העיקר – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}} ("נפלאות" גם לגבי יצי"מ{{הערה|ראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תפז). וש"נ.}}).

ויש לקשר זה עם דרושי חתונה שאמרם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו{{הערה|בהחתונה ד"בית יוסף" בשנת תרפ"ט*.

בבואנו מערב שבת שבו קיימא סיהרא דחודש כסלו באשלמותא, והמשכו ביום הש"ק ומוצאי ש"ק (יום ראשון (שנקרא יום אחד, ש"הי' הקב"ה יחיד בעולמו"{{הערה|ב"ר פ"ג, ח. פרש"י בראשית א, ה.}}), טו"ב כסלו), ג' ימים רצופים שיש בהם מעלה (קדושה) מיוחדת, והמשכם בח"י, ערב י"ט כסלו, ועאכו"כ בימי הגאולה י"ט וכ"ף כסלו, והמשכם בימים שלאח"ז עד לימי חנוכה – יש לערוך התוועדויות חסידותיות{{הערה|להעיר מפתגם בעל הגאולה ע"ד גודל הפעולה דהתוועדות חסידית יותר מפעולתו של מלאך מיכאל (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תיג. וש"נ).}} ("חסידישע פאַרבריינגענישן") '''בכל מקום ומקום''', בכל מדינה, בכל עיר ובכל שכונה כו', ולא רק התוועדויות גדולות במקומות מרכזיים ועיקריים, אלא בכל מקום ומקום כפשוטו, כולל גם שבכל מקום פרטי תהי' ההתוועדות באופן של "עיקר" (ולא באופן שמקום פלוני הוא "עיקר", משפיע, ומקום פלוני הוא "טפל", מקבל), ולא זו בלבד שאין זה גורע בה"עיקר" שבמקום שני, אלא אדרבה, שעי"ז ניתוסף יותר בשאר המקומות, בבחינת "קנאת סופרים '''תרבה''' חכמה"{{הערה|ב"ב כא, סע"א. כב, רע"א. וראה אוה"ת ויצא ריח, ב ואילך.}}, ועד '''שכולם''' נעשים בבחינת "עיקר", ועד ל"עיקר שבעיקר" – שאינו צריך לקבל השפעה ממקום מרכזי ועיקרי, כיון שנעשה בעצמו כמו המקום המרכזי והעיקרי, ע"ד ובדוגמת שלימות הלבנה שהיא (לא רק בבחי' מקבל, אלא) כמו החמה.

ובהתוועדויות אלו יעוררו ויתעוררו{{הערה|ובלשון הרב הוא בעל הגאולה: "זה היום . . אשר בו . . '''יתעוררו''' אלפי לבבות בישראל לתשובה ועבודה שבלב כו'" (לקו"ד ח"א יט, ב).}} ("איש את רעהו יעזורו"{{הערה|ישעי' מא, ו.}}) להוסיף בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, כדרשת חז"ל{{הערה|ברכות ח, רע"א.}} על הפסוק "פדה בשלום נפשי", "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני כו'", ועוד והוא העיקר, לא רק "כאילו פדאני לי ולבני", אלא "פדאני לי ולבני" '''בפועל ובגלוי'''.