הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים/מגיד: הבדלים בין גרסאות בדף

לאחר אמירת מה נשתנה כנ"ל על ידי הקטן שבמסובים – נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר לחזור ולאמור – בלחש – מה נשתנה כו' (עם הקדמה הנ"ל) והעתקתה.

'''הרי אנו כו' משועבדים היינו לפרעה.''' כמובן אין הכונה לפרעה שבימי משה, אלא שכל מלכי מצרים נקראו בשם כללי: פרעה (רש"י תהלים ל"ד, א). ואף שבימי המשנה וסדור ההגדה כבר בטל מנהג זה (וכקושית האבודרהם. ולכן השמיט תיבת '''לפרעה''' בנוסח ההגדה) י"ל – לתרץ נוסח שלנו – שבטל מפני שביצי"מ ירדה מצרים מגדולתה. ואח"כ היתה בעליות וירידות וגם נכבשה על ידי אחרים. אבל '''אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים''' היתה נשארת בתוקפה (להעיר מיל"ש רמז רל: כשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותן של מצרים כו' פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו כו' בשביל כבודן של ישראל) וכל הנימוסים ומנהגי המלוכה היו נשמרים. וע"כ צ"ל כן לתרץ מה שהיו אומרים – גם לפי נוסח האבודרהם – משועבדים היינו '''במצרים''', אף בזמן שבטלה מלכות מצרים.

'''ולא על ידי שליח.''' בסי' רס"ג יש כאן הוספה: '''לא על ידי הדבר, אלא כו''''. וצע"ק מזהר (ח"א קיז, ב).

'''ובמופתים זה הדם.''' מכה הראשונה מעשר המכות, שמונה אותם בסמוך – כ"פ רוב המפרשים. אבל הכלבו מפרש: לא מכת היאור קאמר, אלא מאשר היו המים לדם ביבשת כאשר עשה האותות לעיני העם, שעל ידי אותו האות האמינו בו כל ישראל. – ובתפלה למשה פי': הוא הדם שהי' יוצא מגופם (של המצריים) במותם. – ולשני פי' אלו צ"ע, דא"כ הי' לו, לבעל ההגדה, לפרש כוונתו.

'''ושופך כו' על ידי כח הבינה.''' הפירוש: ושופך, על ידי כח הבינה, מהיין שבתוכו (שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר).

'''נוטל הפרוסה בידו כו' נוטל המרור בידו,''' בפסחים קטז, ב הל' '''להגבי''''. אבל בסי' רש"י ובמח"ו כתב: כשמגיע למצה זו מרור זה '''מניח''' ידו עליהם (ואולי נ"א הי' להם בש"ס). ומנהג בית הרב לאחוז המצות, השני' והשלישית (על ידי המפה שעליהם) '''ולהניח''' ידיו על המרור '''והכורך''' – עד '''על שום''' השני.