דבר מלכות/כי תשא: הבדלים בין גרסאות בדף

בפרשה זו מדובר אודות ענינים מן הקצה אל הקצה – הלוחות הראשונות{{הערה|לא, יח. לב, טו־טז.}}, חטא העגל ושבירת הלוחות{{הערה|שם=:0|לב, א ואילך.}}, תיקון וכפרה על החטא על ידי תפלת משה{{הערה|שם, ל ואילך.}}, ראיית משה כבודו של הקב"ה{{הערה|לג, יז ואילך.}}, י"ג מדות הרחמים{{הערה|לד, ה ואילך.}}, נתינת לוחות האחרונות{{הערה|שם, א ואילך.}}, עד להסיום אודות "קרן עור פני משה"{{הערה|שם, כט ואילך.}}. דאע"פ שענינים אלו הם מאורעות שאירעו בהמשך אחד, הרי נוסף לכך שיש להבין מדוע התורה (מלשון הוראה{{הערה|ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ועוד. וראה זח"ג נג, ב.}}) מספרת לנו באריכות אודות הענינים הבלתי רצויים (ובפרט דלכאורה: מאי דהוה הוה{{הערה|ע"ד יומא ה, ב. ועוד.}}, ואפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"{{הערה|ב"ב קכג, א. וראה פסחים ג, א.}}) ה"ה ענינים שונים לגמרי, מן הקצה אל הקצה, בריחוק הערך הכי גדול ביניהם:

יתירה מזו: מעשה העגל – שתופס חלק חשוב מהפרשה – ה"ה '''ירידה שאין כמותה''', עי"ז "חזרה זוהמתן"{{הערה|זהר ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא ספל"ו]].}} מחטא עץ הדעת{{הערה|שבת קמו, א.}} (לאחרי ש"פסקה זוהמתן" במ"ת{{הערה|שבת שם. זהר שם.}}), עד שזהו ראש ושרש דכל החטאים, כמ"ש{{הערה|פרשתנו לב, לד ובפרש"י. מסנה' קד, א.}} "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" – בדיוק להיפך מתוכן (שם הפרשה –) "כי תשא את ראש בני ישראל", '''נשיאת ראש ועליית''' בנ"י{{הערה|גם לפי פירוש חז"ל ש"תשא את ראש בנ"י" (על ידי נתינת מחצית השקל) באה לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב סוף ה"ג. תנחומא פרשתנו י־יא. ועוד).}}!

וכן בסוף הפרשה – בענין קרני ההוד – דרוש ביאור: מדוע נוספה במשה המעלה ד"קרן עור פניו" דוקא לאחר שקיבל את הלוחות '''האחרונות''', ולא בקבלת לוחות הראשונות{{הערה|ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא על ידי מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא על ידי הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).{{ש}}אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא על ידי תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות.}}, "והלא{{הערה|לשון הרא"ם שם.}} כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"?{{הערה|ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.}} ואדרבה: הגילוי אלקות בלוחות הראשונות (בהיותם "מעשה אלקים") הרי הי' נעלה יותר מהלוחות האחרונות (שהיו מעשה ידי משה), נוסף לכך שנתינת לוחות הראשונות באה לאחר הגילוי הנעלה והרעש (שטורעם) דמתן תורה (משא"כ הלוחות האחרונות ניתנו בחשאי){{הערה|ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.}} – וא"כ, היתכן שדוקא בקבלת לוחות האחרונות ניתוסף במשה "קרן עור פניו"?!

– בכל ענין בתורה ניתן למצוא את כל הענינים, כמאחז"ל{{הערה|אבות ספ"ה.}} "הפך בה והפך בה '''דכולא בה'''", די"ל שקאי לא רק על כללות התורה, אלא גם על כל ענין פרטי בתורה, ועאכו"כ פרשה שלימה – אבל ברוב הענינים ה"כולא בה" נמצא רק ברמז וכיו"ב וצריך למצוא ולגלות זאת (על ידי היגיעה ד"הפך בה והפך בה"); משא"כ בפ' כי תשא החידוש הוא, שה"כולא בה" נמצא שם '''בגלוי''', באופן דתורה שבכתב – בכתב בגלוי.

ובפרטיות יותר ישנם ג' ענינים אלו בסדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם. (ב) הבריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – על ידי "מעשינו ועבודתינו" להמשיך ולגלות אלקות בעולם{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}}. ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. '''ובכ"מ'''.}}: (א) לכל לראש, אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) לאח"ז – צמצום האור כך שנשאר חלל ומקום פנוי. וכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי – שיהי' גילוי אלקות בעולם, עד שמגיעים אל (ג) שלימות הגילוי, שממשיכים בתוך החלל ומקום פנוי – אוא"ס, עד לאוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, עד שנעשה – דירה{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.}} לו יתברך – לו לעצמותו{{הערה|ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}} – בתחתונים.

ה. ויש לומר שמכיון שכל הענינים נמשכים על ידי התורה (ה"דיפתראות ופינקסאות" של העולם, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<ref name=":3" />) – לכן נחלקת התורה עצמה בהתאם לג' ענינים אלו:

עד (ג) סיום התורה, בה מדובר על כך שה' מראה למשה "עד היום האחרון"{{הערה|ספרי ופרש"י ברכה לד, ב.}}, ועד להסיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"{{הערה|ס"פ ברכה (לד, יא־יב).}} – סיום ושלימות התורה, שקשורה לשלימות דהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו (שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.}}), כשתהי' השלימות דגילוי אלקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמ"ש{{הערה|מיכה ג, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

כמרומז גם בפרקי אבות: (א) התחלת פרקי אבות היא "משה קיבל תורה מסיני" – כללות ענין התורה (כמאחז"ל{{הערה|ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252.}} "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני"). (ב) "ומסרה וכו' והעמידו תלמידים הרבה וכו'"{{הערה|אבות פ"א מ"א.}}, הסדר דמסורת התורה מדור לדור – אופן בו התורה באה בגלוי ובפרטיות (על ידי "תלמיד ותיק עתיד לחדש"). (ג) סיום כל הפרקי אבות – "ה' ימלוך לעולם ועד"{{הערה|בשלח טו, יח.}}, שכולל כל המשך הזמן עד סוף כל הזמנים – הגאולה האמיתית והשלימה, כש"ה' ימלוך לעולם ועד", "לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"{{הערה|פרש"י שם.}} – שלימות מילוי הכוונה דקבלת התורה ומסירת ולימוד התורה במשך כל הדורות.

ויש לומר, שזהו אחד הטעמים לכך ש(מתן) תורה קשורה לענין ד"תליתאי" – כדברי חז"ל{{הערה|שבת פח, א.}} "(בריך רחמנא דיהיב) אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי" (ור"נ גאון מבאר שם עוד ענינים של שלשה בקשר למתן תורה), כי היות שעל ידי (מתן) תורה מתמלאת תכלית כל סדר השתלשלות – הנחלק לשלשה (ראש תוך וסוף), לכן נחלקת גם התורה ל"תליתאי", א' ב' ג'{{הערה|ראה פי' ר"נ גאון שם, "תורה שאותיותי' משולשות אלף בית גימל".}}.

והכוונה בזה היא, שעל ידי העבודה למטה, עד אפילו במצב של ירידה, ימלאו את כוונת הבריאה, "בשביל התורה" (כדלקמן).

(ג) הלוחות האחרונות מבטאים את ענין הגימ"ל – העלי' שבאה על ידי הירידה ושבירת הלוחות:

וי"ל הביאור בזה{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.}}: כשם שעל ידי חטא העגל ניתוספה בבנ"י המעלה דבעלי תשובה{{הערה|ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.}} [ובשביל זה הי' החטא, כדלקמן], שלמעלה מעבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"{{הערה|ברכות לד, ב.}}, עד שאין "'''יכולין''' לעמוד בו"{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.}}) – כך גם בנוגע לשבירת הלוחות (המסובב דחטא העגל), שהטעם (הפנימי) על כך הוא בכדי שעי"ז יתוסף עילוי בתורה – הלוחות האחרונות שיש בהם מעלה לגבי הלוחות הראשונות, כדברי חז"ל{{הערה|שמו"ר רפמ"ו.}} שהקב"ה אמר למשה רבינו (ע"ז שהצטער על שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים{{הערה|שם=:4|איוב יא, ו.}} לתושי'". וכדברי הגמרא{{הערה|נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.}} "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר{{הערה|קהלת א, יח.}} כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"{{הערה|פרש"י נדרים שם.}}.

מעלת הלוחות הראשונות (האל"ף) היא כפי שהתורה ניתנת מלמעלה וזה נותן את הכח לעבודה גם למטה (הבי"ת והגימ"ל), כפשטות הענין שאל"ף הוא ראש כל האותיות וזה מוליך לבי"ת וגימ"ל. אבל היות שהאל"ף מצ"ע (הגילוי מלמעלה) הוא לא בערך ואינו חודר בתחתונים (הבי"ת ד"בראשית"), שייך בזה ענין השבירה כו', כי מצד הבריאה עדיין לא מוכנים לכך [ולכן התחלת התורה היא אכן בבי"ת ולא באל"ף, כי הכוונה היא שזה יומשך ויחדור בעולם, שההכנות לזה נפעלו על ידי העבודה בכ"ו הדורות עד מתן תורה{{הערה|ראה שיחת ש"פ שלח תשמ"ז.}}].

משא"כ על ידי לוחות האחרונות, שבאים על ידי עבודת האדם (תשובה), והלוחות עצמן הם מעשה ידי משה – מתמלאת תכלית וכוונת הבריאה, שיגלו בעולם איך שהוא "בשביל התורה". ולכן נפעל עי"ז העילוי בתורה דלוחות האחרונות – שאין בזה שבירה כלל, ואדרבה – מתוסף בתורה "כפלים לתושי'", ובאופן שהתורה (הלוחות) נשארת בשלימות למטה באופן נצחי לעד ולעולמי עולמים{{הערה|שהרי הארון (עם הלוחות ושברי לוחות שבתוכו) נגנז (יומא נב, ב. רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ד), ויתגלה לע"ל.}}.

עד – שזה מביא לשלימות ענין הגימ"ל – הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תתגלה בשלימות{{הערה|ראה לקו"ש ח"ט ע' 241. ושם, שזהו הטעם שפרש"י "יישר כחך ששברת" דוקא בסיום פ' ברכה, כשהקב"ה מראה למשה רבינו "עד היום האחרון", כי אז תתגלה המעלה הבאה על ידי לוחות האחרונות.}} מעלת התשובה דבנ"י על חטא העגל{{הערה|ומכיון ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לחטא העגל (כנ"ל בפנים), מובן ששלימות התשובה תהי' דוקא לע"ל כשיבטל החטא לגמרי.}} ומעלת הלוחות האחרונות{{הערה|ראה סה"מ עטר"ת ע' שנט ש"אמיתת הגילוי דלעתיד" הוא דוקא על ידי הבירורים בכח התורה של לוחות האחרונות. וראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות האחרונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".}} (שבאו על ידי שבירת לוחות הראשונות) – המעלה שבאה על ידי עבודת האדם למטה (ובפרט על ידי עבודת התשובה) למלאות תכלית הבריאה – "בשביל התורה".

ז. וכל ג' ענינים אלו בפ' כי תשא באים בהמשך אחד. ולכאורה: כיצד ניתן להשוות את הלוחות הראשונות (שניתנו מלמעלה) לחטא ושבירת הלוחות שבאה בגלל חסרון למטה (דאע"פ שזה מביא לאח"ז לעלי' נעלית יותר, אבל זה בא בכ"ז על ידי חטא האדם)?

ויש לומר שדרגת הבי"ת היא לא רק בנוגע לכללות הבריאה (הצמצום), אלא גם בנוגע לתוצאות שבאות מזה, עד גם לענין החטא ושבירה כו' (שנעשה על ידי הצמצום כו', כנ"ל ס"ו),

שכן בנ"י מצד עצמם אינם שייכים כלל וכלל לענין החטא ח"ו{{הערה|ובלשון הזהר (ח"ג יג, רע"ב. טז, א) "נפש כי תחטא – תווהא".}}, וכל הענין בא רק בגלל זה שהקב"ה בחסדו הגדול רצה להביא את בנ"י לעלי' הכי גדולה (למעלה ממצבם מצ"ע), ולכן "עלילה נתלה בו" ונעשית ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך"{{הערה|ישעי' נד, ז.}}) ובחיצוניות (רק למראית עינים), בכדי להביא את העלי' שלא בערך, ולא רק עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה – שבאה על ידי הירידה הגדולה בגלות – גאולה נצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, ואדרבה – מתוספות עוד עליות, עלי' אחר עלי' עד אין קץ, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"{{הערה|[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].}}.

[ובפרטיות נכללים בזה גופא ב' הענינים האחרים (שכן בראש והאל"ף נכללים גם הבי"ת והגימ"ל, האמצע והסוף): הירידה – "העובר על הפקודים"{{הערה|פרשתנו ל, יג־יד.}}, והעלי' שבאה מזה – "לכפר על נפשותיכם"{{הערה|שם, טו.}}, על ידי "כופר{{הערה|שם, יב. וקאי על חטא העגל כנ"ל הערה 29.}} נפשו"]{{הערה|ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות דהג' ענינים (לוח"ר, שבירת הלוחות ולוח"א) לשם הפרשה ("כי תשא") – כי בענין ה"ראש" (אל"ף) נכלל גם ענין הבי"ת (שבירת הלוחות) והגימ"ל (לוח"א).}}.

י. ע"פ הנ"ל יובן ג"כ החידוש דקרני ההוד של משה שנתוספו על ידי הלוחות האחרונות{{הערה|בהבא לקמן – ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע ב'עה. ע' ב'עז־עח. סה"מ תרס"ח ע' קלב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעז. עטר"ת ע' תכ. ועוד.}} [שזהו ע"ד העילוי דגימ"ל, שבא דוקא על ידי העבודה דבי"ת, חטא העגל ושבירת הלוחות]:

דוקא הלוחות האחרונות – שבאו על ידי הירידה למטה לפעול עבודת הבירורים (שזה נפעל על ידי הלוחות האחרונות) – פועלים את הגילוי ד"תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<ref name=":4" /> בתורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, למעלה מחכמה הגלוי' בלוחות הראשונות. שלכן ניתוסף עי"ז במשה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת{{הערה|קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.}} אדם תאיר פניו"{{הערה|אוה"ת שם.}}) – שזהו אור עצמי שלמעלה מהתלבשות.

ולאידך: היות שהמעלה דלוחות האחרונות באה דוקא על ידי הירידה וההתלבשות למטה בעולם (הבי"ת ד"בראשית"), "פסל לך" מאבנים בעולם (לא כמו הלוחות הראשונות שהם "מעשה אלקים"), עד שמהפכים גם את הענינים הבלתי רצויים – לכן ה"קרן עור פניו" פעל "וייראו מגשת אליו", ולכן "ויתן על פניו מסוה"{{הערה|פרשתנו שם, לג.}}, בכדי להסתיר{{הערה|ביאור ופירוש ענין המסוה – ראה תורה שלימה כרך כ"א מילואים סימן ו. וע"ד הקבלה והחסידות – ראה שער הפסוקים וס' הליקוטים (להאריז"ל) סוף פרשתנו. אוה"ת פרשתנו ע' ב'פא. המשך תער"ב שם. תורת לוי יצחק ע' קצט. ועוד.}} גילוי אלקות שבתורה מה"התלבשות בענין הבירורים"{{הערה|המשך תער"ב שם. וראה פירוש העקידה והאברבנאל סוף פרשתנו (נעתקו בתו"ש שם).}};

ועל ידי עבודתו של יהודי בבירור וזיכוך העולם הוא פועל, שגם כפי שיהודי נמצא בעולם הוא יוכל לקבל את הגילוי ד"קרן עור פניו", כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה תניא פל"ו.}} בבנ"י גם כפי שנמצאים ומתעסקים עם העולם, עד שעד"ז יהי' גם בעולם עצמו – "ונגלה כבוד ה' וראו כל '''בשר''' יחדיו"{{הערה|שם מ, ה.}}, "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.}}, הגילוי דכח הפועל בנפעל.

ועאכו"כ כשנמצאים בשבת שבה קוראין את כל הפרשה ד"כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – שנוסף לכך שבנ"י הם ראש בכלל, נעשה גם – בכחו של משה רבינו – הנשיאת ראש דבנ"י, שזה נותן לאח"ז את הכח לפעול את תוכן המשך הפרשה – הענין דאל"ף (לוחות הראשונות), הענין דבי"ת – העבודה בעולם, עד אפילו במצב דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולהפכו ולהעלותו להדרגא דלוחות האחרונות, עם הגילוי דקרני ההוד, שבכחו של כאו"א מישראל לקבל, עד שעל ידי העבודה בעולם הוא פועל שגם בהיותו בעולם יוכל לקבל זאת.

ויש לומר, שבמשה גופא ישנם כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, עד לראשו וכתרו של משה. ובנוגע ליראה '''תתאה'''{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא שם]].}}, הקשורה עם דרגת רגלו של משה (ע"ד "'''רגלי''' העם אשר אנכי בקרבו"{{הערה|בהעלותך יא, כא.}}), נאמר הלשון "מילתא '''זוטרתא'''". אבל למעלה מזה ישנם במשה ענינים שהם בדרגת בינוני, עד בדרגת רבתי, דרגת הראש ולמעלה מזה – כתר שלמעלה מהראש, שזהו הענין דקרני ההוד של משה – דרגת הכתר{{הערה|ועפ"ז יש לבאר הקשר דתחלת הפרשה וסיומה (ד"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"): על ידי "תשא את ראש בני ישראל" (על ידי משה רבינו) נעשית ההתנשאות והעלי' לדרגת הכתר שלמעלה מן הראש. ושלימות גילוי זה הוא בקרני ההוד של משה (בסוף הפרשה), ומעין זה בבחי' משה שבכל א' מישראל.}}, כתר מלכות, כידוע{{הערה|ראה תנחומא ישן בהעלותך טו (תורה שלימה פרשתנו אות רלג). וראה פרש"י שבת פח, א (שקרני ההוד באו מכתרים שלקח משה). ובצפע"נ עה"ת כאן, שקרן עור פניו "הוה גדר מלוכה דאז נעשה מלך וכתר מלכות".}}.

ובפרט עי"ז שמוסיפים בקיום הוראת חז"ל{{הערה|תענית כט, סע"א.}} "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובפרט שנמצאים כבר כו"כ ימים לאחר הכניסה דחודש אדר ראשון, ונמצאים כבר לאחר פורים קטן, ושושן פורים קטן, המהוים הכנה לפורים גדול ושושן פורים גדול – באופן ד"זה הקטן גדול יהי'"{{הערה|נוסח סדר המילה.}}, ולא רק "יהי'" לשון עתיד, אלא "הי'" לשון עבר והוה, עי"ז שחגגו את פורים קטן ושושן פורים קטן בשמחה גדולה, ומוסיף והולך ואור ושמחה מיום ליום באופן ד"מעלין בקודש"{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ.}}, שאז ה"גדול יהי'" דפורים גדול ושושן פורים גדול יהי' גדול עוד יותר, גדול למעלה מגדול{{הערה|ויש לקשר מועדים אלו (פורים קטן ושושן פורים קטן) עם המבואר לעיל בפרשת השבוע (כידוע שבכל המועדים של השנה יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן – של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א)):{{ש}}בימי הפורים "קיימו מה שקבלו כבר" במ"ת (אסתר ט, כז. שבת פח, א) על ידי המס"נ של היהודים בזמן ההוא (ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' קל־לא. וש"נ), ע"ד המעלה של לוחות האחרונות לגבי לוחות הראשונות (והרי יום הכפורים, שהוא רק כ־פורים, הוא מ"ת של לוחות האחרונות (משנה תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב)). ובכח זה – מהפכים גם הענינים דלעו"ז (כמו חטא העגל), "ונהפוך הוא".{{ש}}ועפ"ז מובן המאחז"ל (מגילה ז, ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ולכאורה – היתכן לומר בעניני קדושה שאא"פ להבחין בין "ארור המן" ו"ברוך מרדכי"?! ויש לומר הביאור בזה (ע"פ המבואר לעיל בפנים), שכל הכוונה ב"ארור המן" היא אך ורק כדי להביא עלי' נעלית יותר, למעלה מהעלי' בקדושה מצ"ע. וענין זה נעשה על ידי השמחה (לבסומי) בפורים, שמגלים הפנימיות ב"ארור המן" (מעלתו הכי נעלית), עד שמשום זה אא"פ להבחין בינו ובין "ברוך מרדכי" (ע"ד המדובר לעיל שכל הג' ענינים בפרשתנו (גם החטא והשבירה) תוכנם חד הוא – הענין ד"כי תשא את ראש בנ"י"). ולהוסיף, שהבירור של "ארור" (באות אל"ף) הוא למעלה יותר מענין של "ברוך" (הבי"ת של "בראשית"), המורה על הברכה שמצד טבע הקדושה.{{ש}}ויש לומר שבשושן פורים ניתוסף חידוש נעלה יותר (לגבי פורים) – כמודגש בשמו שנקבע לדורות "'''שושן''' פורים" (ולא פורים דמוקפין וכיו"ב), ע"ש עיר הבירה של לעו"ז, אחשורוש מלך פרס [אף שלדינא ה"ז נוגע לכל עיירות מוקפות חומה מזמן יהושע בן נון, ולא רק עיר שושן. ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ה) "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו הזמן . . ויחשבו כאלו הם כרכין המוקפין חומה אע"פ שהם עתה חרבין"] – כי '''בשושן''' פורים מודגש שגם הלעו"ז (שושן) הוא ענין של פורים (דקדושה), היינו לא רק הבירור של ק"נ, אלא גם של גקה"ט, ולא רק באופן שדוחים הרע, אלא שהרע עצמו נעשה טוב (ראה לקו"ש חט"ז ע' 413).{{ש}}ובזה גופא – ניתוסף בשנה מעוברת, שיש בה פורים קטן ושושן פורים '''קטן''', אשר "זה הקטן גדול יהי'", כמ"ש (עמוס ז, ב. וראה חולין ס, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", שעל ידי הביטול (תשובה) בדרגא בי"ת, נעשית העלי' וגדלות יתירה (ע"ד דלוחות האחרונות – ראה לקו"ש חכ"ו ע' 250) בפורים ושושן פורים '''גדול'''. [וכמודגש בלשון "יקום" – המורה על אתהפכא ממעמד ומצב בלתי רצוי].}}.

ועל ידי שמחה פורצים את כל הגדרים{{הערה|ראה סה"מ תרנ"ז ע' רכג ואילך.}}, עד לעיקר – שמהרגע האחרון דהגלות נעשה הרגע הראשון דהגאולה, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.