דבר מלכות/י"א ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

ג. ויש לומר יתירה מזו: הכח והאופן בו הברכות של הקב"ה נמשכות לבנ"י למטה הוא על ידי משה רבינו – הרועה נאמן של כל בנ"י{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]]. וראה שמו"ר עה"פ (שמות ג, א) ומשה הי' רועה (פ"ב, ג־ד).}} (בכל הדורות{{הערה|דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא – זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.}}), שעל ידו נמשכות כל ההשפעות לבנ"י, והוא הממוצע '''המחבר''' "ביניכם ובין ה' אלקיכם"{{הערה|ואתחנן ה, ה.}} – ש(בהיותו ממוצע) יש בו משני הענינים שהוא מחברם{{הערה|ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט (ע' קצ ואילך).}},

כפי שחז"ל אומרים{{הערה|דב"ר פי"א, ד. מדרש תהלים (באבער) עה"פ.}} על "איש האלקים" – "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים". משה יש בו שני הענינים – הן כפי שהוא בדוגמא שלמעלה ("מחציו ולמעלה האלקים"), והן כפי שהוא בדוגמא לבנ"י למטה ("מחציו ולמטה איש"), ובהיות בו שני ענינים אלו יש למשה הכח ד"תפלה למשה" – להוריד את הברכות של הקב"ה כפי שהם למעלה ממדידה והגבלה ("ואני אברכם"){{הערה|והרי ציווי ה' על ברכת כהנים נאמר על ידי '''משה''' – "וידבר ה' אל משה לאמר דבר גו'" (נשא ו, כב ואילך).{{ש}}ויומתק ע"פ פירוש הבחיי (עה"פ ומעשה ידינו כוננה עלינו), ש"מעשה ידינו" קאי על "נשיאת כפים שעשה אהרן ביום ההקמה, שזה לשון עלינו", היינו, שלאחרי ברכת כהנים של אהרן ניתוסף בזה על ידי ברכתו של משה ש"מעשה ידינו כוננה עלינו", '''ע"ד ובדוגמת''' ההוספה ד"ואני אברכם" על ברכת כהנים שלפני זה.}} לבנ"י כפי שהם נשמות בגופים למטה (בבחי' "איש").

לפי זה נמצא שהמזמור "תפלה למשה" – נוסף לזה שקאי על התפלה דמשה על בנ"י (וברכת משה לבנ"י) – הוא ענין כללי ביותר: תפלת וברכת הנשיא – משה, שכוללת את כל התפלות והברכות כולם; על ידי "תפלה למשה", נשיא ישראל, שהנשיא הוא הכל{{הערה|פרש"י חוקת כא, כא (בנוגע למשה). וראה גם תנחומא חוקת כג. במדב"ר פי"ט, כח. וברמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: לבו (של מלך*) הוא לב כל קהל ישראל (והרי משה הי' (נשיא, וגם) מלך – רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א. ועוד – ראה לקו"ש חי"ט ע' 170. '''וש"נ''').{{ש}}'''*) וראה לקמן סעיף יו"ד.'''}}, נמשכות כל הברכות מהקב"ה למטה, בכל הפרטים ופרטי פרטים.

ומזה מובן, שע"ד שאצל משה ישנם שני הענינים ד"איש" וד"האלקים" (שעל ידי זה ה"ה הממוצע המחבר בין הברכות שלמעלה ובנ"י למטה), עד"ז ישנו "אפס קצהו ושמץ מנהו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].}} אצל כאו"א מישראל (כדלקמן), שזה נותן בו את הכח לקבל את הברכות בשלימות.

עפ"ז מובן עוד יותר, שמזמור צדי"ק "תפלה למשה" כולל את כל הברכות כולם – כיון שנוסף לזה שעל ידי "תפלה למשה" נמשכות כל הברכות לבנ"י למטה, ישנה בחי' משה בכל א' מישראל, ובמילא (תפלת) משה כולל את כל בנ"י, ותוכן המזמור מדגיש ומשקף את (התוכן והעבודה ד)בנ"י '''עצמם''' בכל עניניהם (כיון שמשה הוא רעיא מהימנא דכל בנ"י (כנ"ל), עד שבחי' משה ישנה בכאו"א מישראל), עד – ש"תפלה למשה" פועלת עליו בעבודתו בפועל (כנ"ל), משה נותן את הכח שכל הענינים דמזמור זה, מתחיל מעצם הענין ד"תפלה למשה איש האלקים", יומשכו לכאו"א מישראל.

ועפ"ז י"ל שזהו הכפל בסיום המזמור: ביום השבת, כאשר ישנו ה"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", נעשית שלימות כפולה [בדוגמת השלימות שנפעלת על ידי "תפלה למשה", הקשורה עם שבת]: "ומעשה ידינו כוננה עלינו" – השלימות דמנוחה בעצם, ו"ומעשה ידינו כוננהו" – גם השלימות דמנוחה בערך היגיעה בימי החול ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"{{הערה|בראשית ב, א.}}) [נוסף ע"ז ששבת מיני' מתברכין כולהו יומין{{הערה|זח"ב סג, ב. פח, א.}} גם על העבודה בימי החול שלאחרי זה]. ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול, "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כאשר "כל מלאכתך עשוי'"{{הערה|מכילתא (הובא בפרש"י) יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.}}.

ואע"פ שגם הכלי וגוף הוא "איש האלקים", שהוא שם קדוש{{הערה|שבועות לה, סע"א. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט. ועוד. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.}} של הקב"ה{{הערה|ראה זח"ג ע, ב: גופא דילהון קדישא. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]] (סט, סע"ב ואילך). ס' השיחות תורת שלום ע' 120.}} – מ"מ ה"ז (כמגן) '''בהעלם''', כיון שהכוונה היא שיהודי יגלה זאת על ידי עבוד'''תו''' ("מעשה ידינו", לא נהמא דכסופא{{הערה|ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] ז, רע"ד.}} ח"ו) דגילוי אור הנשמה בהגוף{{הערה|להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" – ברכות יב, א) הוא "כל '''הנשמה''' תהלל י־ה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).}}, שהנשמה שלו תפעל ותעבד את הגוף, עד שתגלה שהגוף הוא כלי לאור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', וגם לגלות את המעלה שבגוף (משם אלקים) עצמו.

שהוא נותן את הכח לבחי' משה בכאו"א מישראל בדורנו – ובפרט על ידי הגילוי דפנימיות התורה – לגלות שהוא "משה איש האלקים", וש"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", גילוי בחי' נועם (פנימיות עתיק), על ידי לימוד התורה, ובפרט '''פנימיות''' התורה, והעבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, באופן שזה פועל "כוננהו" ב"מעשה ידינו", בכל הדרגות שבזה,

הסדר הרגיל בעולם הוא ההנהגה הטבעית. אך ישנם זמנים שהקב"ה עושה נסים, מלשון "ארים{{הערה|ישעי' מט, כב.}} נסי"{{הערה|פרש"י יתרו כ, יז. וראה סידור ופיה"מ שם. תרע"ח שם. הנסמן במכתב כ"ה אדר שנה זו הערה ד"ה "נס" – אויפגעהויבן (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 886).}} "כמו הנס על ההרים"{{הערה|סהמ"צ להצ"צ עג, א (ע"פ לשון הכתוב ישעי' ל, יז). וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 371. וש"נ.}}, שמעלה ומגלה אלקות שלמעלה מהבריאה, ומעלה ומגלה גם את הפנימיות דהנהגה טבעית (שזה בא מהקב"ה, שם אלקים){{הערה|להעיר מאוה"ת בשלח ע' תרסה: משה נק' איש האלקים שהוא איש ומושל על שם אלקים . . ע"כ עושה ניסן של ישראל כי שם אלקים גימט' הטבע והנס שהוא למעלה מהטבע זהו על ידי שנקרא איש האלקים.}}.

אח"כ ישנו חידוש נעלה יותר – "אראנו נפלאות", כמ"ש בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}, נפלאות אפילו בערך לנסים דיציאת מצרים{{הערה|אוה"ת נ"ך עה"פ סק"ז (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). וראה הנסמן במכתב ה' ניסן שנה זו (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 889) הערה ד"ה ווי דער ברוואוסטער פירוש.}}, ז.א. שנעשית עלי' אפילו בענין ד"ארים נסי". ונוסף לזה – ה"ז באופן ד"'''אראנו''' נפלאות": הנפלאות הן '''בגלוי''' באופן שיכולים לראותם בעיני בשר. ויתירה מזו – "אראנו", הקב"ה עצמו מראה את הנפלאות, מובן א"כ שזה למעלה מכל מדידה והגבלה, וגם – ש'''הכל''' מתגלה, נראית האמת והפנימיות דההנהגה טבעית{{הערה|שהרי גם לע"ל תהי' הנהגה טבעית והנהגה נסית* (וגם בתקופה הב' כשיהי' שינוי במעשה בראשית (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 198. ועוד), לא יתבטלו כל חוקי הטבע לגמרי, כפשוט), ויהי' אז גם החילוק בין ימי החול ויום השבת* (ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים גופא), וכמ"ש (ישעי' סו, כג) והי' גו' מדי שבת בשבתו גו', וכיו"ב – ובכל א' מהם יהי' הגילוי ד"כוננהו" על ידי הקב"ה עצמו באופן של "נפלאות".{{ש}}'''*) ששרשם הוא משם הוי' ומשם אלקים, ולע"ל יהי' גם הגילוי דשם אלקים (ועד שהוי' דעכשיו יהי' אלקים לע"ל, והי' הוי' לי לאלקים (ויצא כח, כא), ויהי' גילוי שם הוי' נעלה יותר – תו"א ואוה"ת ר"פ ויצא. ועוד).'''}}, והגילוי הכללי דההנהגה נסית, עד – גם הגילוי ממה שלגמרי "נפלא"{{הערה|ראה גם מכתב הנ"ל.}}.

עפ"ז מובן, שבעמדנו ב"שנת נפלאות אראנו" – מודגשת ביותר הברכה דהקב"ה (שנמשכת על ידי "תפלה למשה איש האלקים") בכל הענינים, "ויהי נועם ה"א עלינו" – שנעשה "ומעשה ידינו כוננהו" הן בההנהגה הטבעית (אלקים), שבעניני "חול"{{הערה|ראה הערה 97.}} וטבע שלו נעשה "כוננהו" (עד באופן של נפלאות), ויתירה מזו – "ומעשה ידינו כוננה עלינו" אפילו בההנהגה נסית (הוי'), שאפילו בהנהגה ה"שבתית" ולמעלה מדרך הטבע שלו מראה הקב"ה נסים גלויים – וכפי שכבר התחיל להראות, וממשיך להראות ביתר שאת וביתר עוז, לכל אחד ואחת, גם בחייו הפרטיים, ומעלה את בנ"י (ו"מעשה ידינו") למעלה ממעמדם ומצבם אפילו כשהיו בשנת נסים (שגם אז היו נעלים), ובאופן ד"(נפלאות) אראנו", שרואים זאת בגלוי, מראה באצבעו ואומר זה{{הערה|ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב (ד"ה זה א־לי).}}.

וב"אראנו נפלאות" עיקר ההדגשה היא על ה"אראנו", שהקב"ה עצמו מראה באופן דראי' – את האמת והפנימיות של כל דבר, וכשזה באופן ד"אראנו" (על ידי הקב"ה עצמו) רואים (בדרך ממילא) שהכל זה – "נפלאות" (הן ההנהגה הטבעית, והן ההנהגה הנסית, הן המאורעות שבעבר והן הנפלאות שיהיו בעתיד).