קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל: הבדלים בין גרסאות בדף

החידוש ב"שכינה עמהן" (גם בגלות) הוא – "גילוי השכינה . . במקומות מיוחדות כמו במשכן ומקדש"{{הערה|חדא"ג מהרש"א שם. – ומוסיף ש"בגירסת העל ידי מייתי נמי גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי '''כסאי''' בעילם דהיינו מקום מיוחד לגילוי שכינה".}}, ומקום זה הוא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שנקראים "מקדש מעט"{{הערה|ונקראים גם "משכנות" – "אוהב ה' גו' '''משכנות''' יעקב", "דריש משכנות בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם '''במקום משכן''' שהשכינה שרוי' בהם בגלות" (ברכות שם ובחדא"ג מהרש"א).}}, בהמשך הסוגיא.

השראת השכינה בכל מקום שגלו ישראל על ידי ה"מקדש מעט" ש"בארצות אשר באו שם" (מעין ודוגמת השראת השכינה במקדש שבירושלים) אינה אלא בזמן הגלות, אבל לאחרי ש"עתידין להגאל"{{הערה|"מגלות אדום, אבל כשנגאלו כבר מגלות בבל, נשארה גילוי שכינה שם, דהא בזמן אביי שהי' כמה מאות שנים אחר שנגאלו מבבל ועדיין נשארה גילוי השכינה שם בבהכ"נ" (חדא"ג מהרש"א שם).}}, "תחזור גילוי שכינה לירושלים ולא תשאר שם במקום שגלו ישראל כבר"{{הערה|שם=:0|חדא"ג מהרש"א שם.}}, היינו שלא תהי' השראת השכינה '''במקום בחוץ לארץ''' שעליו עמד ה"מקדש מעט"{{הערה|ולכן, "בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין", "כשחרב . . מהני התנאי . . לאותן שבבבל . . שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן" (תוד"ה בתי כנסיות – מגילה כח, ריש ע"ב).}}, כיון שה"מקדש מעט" יעקר ממקום זה ויקבע בארץ ישראל, במקדש הגדול שבירושלים.

ומזה מובן שעיקר ענינו של "בית רבינו שבבבל", הוא, '''הגאולה מבבל''', על ידי הנתינת כח לכללות עבודתם של ישראל לעשות מבבל (חוץ לארץ) ארץ ישראל, פתגם הידוע{{הערה|ראה אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה.}} "עשה כאן (בחוץ לארץ) ארץ ישראל", שענין זה נעשה לכל לראש על ידי בנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ("מקדש מעט") בארצות אשר באו שם{{הערה|כולל גם בתים פרטיים דבנ"י, אשר, על ידי עבודתם של ישראל בתורה תפלה וגמ"ח בבתיהם הפרטיים, נעשים הם בתי תורה תפלה וגמ"ח, ע"ד ובדוגמת "מקדש מעט".}}, ומהם נמשכת הקדושה בכל ארץ העמים, ועי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים קיום היעוד "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"{{הערה|ראה ספרי דברים בתחלתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעי' רמז תקג.}}, "שיהי' כל העולם כולו אז במדרגת ארץ ישראל דעכשיו, ואז יהי' א"י במדרגת ירושלים דעכשיו, וזהו שאמרו שירושלים תתפשט על כל ארץ ישראל כולו"{{הערה|לקו"ת מסעי פט, ב ואילך.}}, שבה יקבעו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל מחובר למקדש.

ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 549. וש"נ.}} ש"עשר גליות גלתה ליובאַוויטש"{{הערה|ע"ד שמצינו בסנהדרין – ש"לעשרה מקומות גלו" (רמב"ם שבהערה 31).}}, מליובאַוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון"{{הערה|תקו"ז ת"ו בסופו. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 136 הערה 35. וש"נ.}}) על ידי תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות{{הערה|מח"י אלול תקע"ג (שאז קבע אדהאמ"צ דירתו בליובאַוויטש) עד י"ז מרחשון תרע"ו (שאז העתיק אדמו"ר מהורש"ב מושבו לרסטוב) – ק"ג שנים ("שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו" בהקדמת ה"יום יום").}}] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג{{הערה|משנת תרפ"ד עד לאחרי המאסר והגאולה בשעת פרז"ת, שאז העתיק מושבו מפּטרבורג* למושבה מאַלאַחאַווקאַ – סמוכה למאָסקוואָ (שם).

ועד"ז בנוגע להגלות דכללות דבנ"י – שבדורנו זה נמצאים רוב מנין ורוב בנין דבנ"י בגלות אַמריקא, ויש לומר, שזהו א' הטעמים לכך שגם נשיא הדור (ש"הנשיא הוא הכל") חי ונמצא עשר שנים בגלות אַמריקא, ומשם עסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו שם בנ"י, על ידי תלמידיו ושלוחיו בכל קצוי תבל.

ויש לומר ההסברה בזה – לפי שבדור זה, דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה מסיימים ומשלימים "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|תניא רפל"ז.}} לעשות מארץ העמים ארץ ישראל גם במקום '''היותר תחתון''' דארץ העמים, '''חצי כדור התחתון''' (שבו לא הי' מתן תורה{{הערה|ראה אגרות־קודש אדמור מהוריי"צ ח"ב ע' תצב ואילך. וש"נ.}}), אשר, על ידי העלאת המקום היותר תחתון מעלים גם את כל שאר המקומות דארץ העמים{{הערה|"כמו בהגבהת כותלי בית שצריכים להתחיל להגבי' הקורה התחתון דוקא ואז ממילא יוגבהו העליונים הימנו, משא"כ אם הי' מתחיל מאמצע הכותל לא הי' מגבי' התחתונים" (תו"א בראשית ד, רע"א).}}, וענין זה נעשה על ידי "'''בית רבינו'''" שבחצי כדור התחתון, שממנו אורה יוצאה לכל העולם, לעשות מהעולם כולו (עד לפנה הכי נדחת בקצוי תבל) ארץ ישראל, שזהו"ע ד"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות", ו"עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל", שבה יוקבעו כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם כולו מחובר לבית המקדש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, נשיא הדור, שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור (כנ"ל ס"ה), ועוד וג"ז עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות{{הערה|להעיר שתורת החסידות היא בחי' היחידה שבתורה (ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות), הקשורה עם בחי' היחידה שבישראל, נשמתו של משיח צדקנו (כנ"ל הערה 53).}}, אשר, על ידי הפצתה חוצה ("יפוצו מעינותיך חוצה", עד לחוצה שאין חוצה ממנו, בכל קצוי תבל) פועלים ביאת מלכא משיחא{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.}}.

"'''רבינו'''" – ב' שמותיו רומזים על הגאולה: שמו הראשון – יוסף – ע"ש "ביום ההוא '''יוסיף''' אדנ־י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו' ומאיי הים גו' '''ואסף''' נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"{{הערה|ישעי' יא, יא־יב.}}, ושמו השני – יצחק – ע"ש הצחוק והשמחה ששלימותה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כמ"ש{{הערה|תהלים קכו, ב.}} "אז ימלא '''שחוק''' פינו", "אז" דייקא, לעתיד לבוא{{הערה|משא"כ בזמן הגלות, ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו" (ברכות לא, א).}}, כשיאמרו ליצחק (דוקא) "כי אתה אבינו"{{הערה|ישעי' סג, טז. שבת פט, ב.}}.

'''*) וביחד עם זה – "אני אהי' לה גו' חומת אש גו'" (שם, ט).'''}}, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, עליו נאמר{{הערה|וישב לח, כט.}} "'''פרצת''' עליך פרץ", ודרשו חז"ל{{הערה|אגדת בראשית ספס"ג. וראה ב"ר ספפ"ה ובפרש"י.}} "זה משיח, שנאמר{{הערה|מיכה ב, יג.}} עלה '''הפורץ''' לפניהם"{{הערה|ולהעיר, ש"בית משיח" בגימטריא "פרצת" (770). ודו"ק.}}.

מספר שבע קשור עם מציאות העולם, שנברא בשבעה ימים, שבעת ימי הבנין (שבע מדות){{הערה|ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ועוד.}}, וקשור גם עם בירור העולם על ידי עבודתם של ישראל, שנחלקים לז' סוגים, ז' מדרגות בעבודת ה' (שבע מדות), שבעת קני המנורה{{הערה|ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.}}, ועפ"ז, השלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים) מורה על שלימות עבודתם של ישראל בבירור העולם על ידי מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, שאז נגאלים{{הערה|להעיר, שגאולה שייכת לשביעי – "גאולה בשביעית . . שעתידין ליגאל בשביעית (מגילה יז, ב).}} מן הגלות וחוזרים ובאים לארץ ישראל.

ויש לומר, שבשלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים) נרמזת גם שלימות עבודתו של רבינו במשך כל ימי חייו, '''שבע''' עשיריות{{הערה|כולל גם השלימות דמאות (שהרי עבודתו היתה בתכלית השלימות ד"בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן '''העולם''' (ההעלם)" (אבות ספ"ה)) – שכל עשר כלול מעשר (שבע מאות).}} שנים, '''שבעים''' שנה (תר"ם – תש"י), ועד לגמר ושלימות עבודתו בעשור '''השביעי''' בחצי כדור התחתון (מהבית שמספרו שבע מאות ושבעים), כולל גם המשך העבודה בשנים שלאח"ז על ידי דור '''השביעי''', "כל השביעין חביבין"{{הערה|ויק"ר פכ"ט, יא. וראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת בתחלתו ובארוכה ד"ה זה תשי"א. סה"מ באתי לגני ח"א ע' כט ואילך.}} – שעי"ז נעשית השלימות דמעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות בכל שבעת הארצות שבעולם, ותיכף ומיד "יוסיף אדנ־י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", עי"ז ש"'''פרצת''' (בגימטריא שבע מאות ושבעים) עליך פרץ", "עלה הפורץ לפניהם".

ויה"ר שעוד לפני הגדלת והרחבת "בית רבינו שבבבל", יתגלה וירד מן השמים מקדש העתיד, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז. וראה פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}}, בית המקדש השלישי והמשולש (שכולל גם המשכן ובית ראשון ובית שני{{הערה|ראה זח"ג רכא, א.}}), שיתגלה תחילה ב"בית רבינו שבבבל", שגם הוא "בית '''משולש'''", בית הכנסת (תפלה), בית המדרש (תורה), ובית מעשים טובים (גמילות חסדים), ומשם יחזור לירושלים, ביחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם שיקבעו בארץ ישראל ובירושלים, מחובר למקדש, וביחד עם כל בנ"י שבכל קצוי תבל, כמ"ש²⁶ "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי . . כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|שם=:1|ומעין זה גם בסוף זמן הגלות – ש"בית רבינו שבבבל" "יקרא (גם) לכל העמים", על ידי ההשתדלות בהפצת הלימוד והקיום דמצוות שנצטוו בני נח, כפס"ד הרמב"ם בהל' מלכים ספ"ח.}}, "נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים<ref name=":1" /> והלכו עמים רבים<ref name=":1" /> ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"{{הערה|ישעי' ב, ב־ג.}}, "תורה חדשה מאתי תצא{{הערה|שם נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}}, תיכף ומיד ממש.