דבר מלכות/שמות: הבדלים בין גרסאות בדף

מפרש רש"י: "כבן שבעים שנה – כבר הייתי נראה זקן ולא זקן ממש שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזרי' נשיא כדאיתא לקמן בפרק תפלת השחר{{הערה|שם=:1|ברכות כח, א.}}, ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה".

ד. וביאור הענין:

הטעם ע"ז הוא – כי (זכירת) יציאת מצרים הוא "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו כו'"{{הערה|חינוך מצוה כא.}}, אז נפעלה פתיחת ענין הגאולה{{הערה|שם=:2|ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (ע' 164).}} – שבנ"י יצאו מגדר עבדות ונעשו בני־חורין בעצם{{הערה|ס' גבורות ה' (להמהר"ל מפראג) פרק סא.}} ("עבדי הם ולא עבדים לעבדים"{{הערה|בהר כה, מב. שם, נה. ב"מ י, א.}}), ובאופן דפעולה נמשכת{{הערה|ראה לקו"ש ח"ה ע' 175.}} לתמיד.

ובפרטיות ישנם בזה שלושה שלבים ודרגות:

והחידוש בזה גדול יותר:

והיות שיזכירו אז את יצי"מ, ה"ז ראי' שזהו עבור תועלת – בגלל המעלה והחידוש שיצי"מ תפעל גם אז, כדלקמן.

אבל הזכירה דיצי"מ לע"ל היא רק בדרך "טפל" ("שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו"{{הערה|ברכות יב, סע"ב.}}), כי עיקר הגילוי אז הוא של הגאולה השלימה, שלמעלה מכל מדידה והגבלה, אלא שיחד עם זה מזכירין יצי"מ (בדרך טפל) כי המעלה דהגאולה השלימה למעלה מכל מדידה והגבלה לגמרי (באופן ד"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "אתהפכא"<ref name=":3" />), נמשכת במדידה וההגבלה ד"כל ימי חייך" במציאות העולם הזה (המעלה דאתכפיא בגאולת מצרים). משא"כ אילו לא היו מזכירים אז יצי"מ, הוה־אמינא שהגאולה מנותקת מ"כל ימי חייך" בעולם הזה.

ולהוסיף בדיוק הלשון "'''להביא''' לימות המשיח" (ולא "לרבות" וכיו"ב כרגיל), שהעבודה של (זכירת) יצי"מ "כל ימי חייך" בעולם הזה (א) '''מכניסה''' את ימות המשיח בעולם הזה עתה{{הערה|כן שמעתי מאאמו"ר ז"ל (ראה שיחת ליל ב' דחגה"פ תשי"ט). וראה גם שיחת ליל ב' דחג הפסח תרצ"ט (ספר השיחות ה'תרצ"ו – חורף ה'ש"ת ע' 323).}}, עד יתירה מזו (ב) שזה מביא{{הערה|ראה שיחת ליל ב' דחג הפסח תש"ג (ע' 73) ב' פירושים ב"להביא לימות המשיח": (א) כפשוטו, שמשיח יבוא. וצריכים להתבונן מה יהי' המצב של כל דבר בעוה"ז בימות המשיח. (ב) שהכוונה והתכלית של כל העבודה בימי הגלות היא "להביא לימות המשיח".}} בפועל בתוך "ימי חייך" את השלימות דימות המשיח (לשון רבים, כולל כל התקופות בזה{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ז ע' 191 ואילך. ובכ"מ.}}) בגאולה האמיתית והשלימה.

והביאור בזה:

ועד"ז י"ל בנוגע ל"הרי אני כבן שבעים שנה" דראב"ע הנשיא: בכדי להיות נשיא הי' עליו להשיג את השלימות של "(כ)בן שבעים שנה", הבירור דעניני העולם (הנחלקים לשבעים, שבעים אומות וכו'). וזה נתן לו את הכח שיהי' אצלו "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", שיוכלו לפעול את הענין דיציאת מצרים (הגאולה ממיצרים וגבולים) אפילו בהיותם במצב של תחתון ("לילות"), נוסף על העבודה בזה בכל יום ויום, עד גם – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"{{הערה|ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).}}, (מעין) העילוי דהגאולה השלימה{{הערה|ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".}}, כשנעשה (שלימות הבירור דכל שבעים אומות כו', ו)הגילוי דשבעים{{הערה|להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).}}, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, ובאופן שאלקות נמצא בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"{{הערה|שם מ, ה.}}.

ט. ולהוסיף, שהחידוש הנ"ל דראב"ע כנשיא מרומז גם בסיפור הגמרא<ref name=":1" />, ש"באותו היום (כשראב"ע נעשה נשיא) סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהי' רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי כו'"{{הערה|ולהעיר מהב' דיעות בהמשך הגמרא כמה ספסלי אתוספו – ארבע מאה ספסלי או '''שבע מאה''' ספסלי (שהוא שבעים כלול מעשר).}}:

והי' אפשר לחשוב, שמכיון שראב"ע נתן להכניס גם תלמיד כזה ש"אין תוכו כברו", אפשר לפעול איתו רק גאולה שאינה שלימה (באופן של "אתכפיא" כי הרע עדיין בתקפו), שכן הגאולה השלימה תלוי' בכך שהכל יהי' "תוכו כברו" ("ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"); ממשיכים ומוסיפים החכמים – ש"כל ימי חייך" כולל נוסף ל"לילות", גם "להביא לימות המשיח" – שגם במצב של גלות כשיש מציאות של "אין תוכו כברו" ניתן לפעול את הגאולה השלימה.

יב. עפ"ז אפשר להבין גם את השייכות דפ' שמות לכ"ף טבת{{הערה|כדברי השל"ה (חלק תושב"כ ר"פ וישב – רצז, א), ש"המועדים של כל השנה . . בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן כו'".}}, יום ההילולא דהרמב"ם{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 26. וש"נ.}}, שחל לעולם בסמיכות לפ' שמות, ובשנה זו – הוא חל בערב שבת פ' שמות.

והענין בזה:

וכך נעשה בפועל, שספר הרמב"ם נעשה מורה דרך לבנ"י בכל הדורות, החל מבנ"י במצרים בדורו של הרמב"ם, ומשם נתפשטו פסקי הלכותיו למקומות אחרים בעולם (כידוע מאגרות הרמב"ם), ועד לבנ"י בדורות שלאחרי זה, כולל גם עי"ז שריבוי ספרים (החל מהשולחן ערוך וכו') מיוסדים על ספר הרמב"ם.

ויתירה מזו: נוסף על "מזכירין יצי"מ בלילות", פעל הרמב"ם גם את הענין ד"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" – כידוע שספר הרמב"ם כולל את כל הלכות התורה, גם הלכות השייכות לזמן שבית המקדש קיים, וגם – ההלכות דימות המשיח (בסיום ספרו), שמורות לבנ"י את ההלכות הקשורות עם ימות המשיח, איך צריך להתכונן לזה, והסדר בפועל דביאת הגאולה האמיתית והשלימה.

וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק סז"ך־כח.}} שביום ההילולא של צדיק "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולים למעלה, וזה מאיר ומתגלה למטה ו"פועל{{הערה|תהלים עד, יב.}} ישועות בקרב הארץ" – מובן, שביום כ"ף טבת, יום ההילולא של הרמב"ם, נמצאים בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים, וכל שאר עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – וזה "פועל ישועות בקרב הארץ", בקרב הארץ דמצרים{{הערה|ראה וארא ח, יח.}} (מיצרים וגבולים דעולם), באופן שזה נעשה מורה דרך ו"מורה הנבוכים"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.}} דבנ"י בכל הדורות שלאח"ז.

יג. הלימוד וההוראה מזה מובן בפשטות, ובפרט בדורנו זה ובזמננו זה:

יד. ובנוגע לפועל הכוונה היא, שהעבודה דבנ"י עתה צריכה להיות "להביא לימות המשיח", לגלות '''כבר''' תיכף בפועל איך שהמצב ד"הבאים מצרימה" בגלות הוא באמת מצב ד"גאולת ישראל", עי"ז שמתכוננים בעצמם ומכינים אחרים למצב ד"ימות המשיח".

ובפרט – בספר הרמב"ם עצמו – הלכות מלך המשיח{{הערה|כ"ה הכותרת בדפוס ויניצאה רפד. שי.}}, בשני הפרקים האחרונים דהלכות מלכים בסיום ספר משנה תורה.

ונוסף ללימודו בזה, ידאג להשפיע גם על יהודים נוספים מסביבתו, אנשים נשים וטף, באופן ד"והעמידו תלמידים הרבה"{{הערה|אבות פ"א מ"א.}}, ומהם יראו וכן יעשו רבים.

עד – כסיום הרמב"ם – "מלאה{{הערה|ישעי' יא, ט.}} הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים".{{הערות שוליים}}