לקוטי שיחות חלק ל/בראשית א: הבדלים בין גרסאות בדף

כי (נוסף ע"ז דשם מדובר '''לפני''' הבריאה, אבל הבריאה '''בפועל''' היתה על ידי אשר "שיתף עמו מדת הרחמים"{{הערה|ובלשון רש"י "'''הקדים''' מדת רחמים כו'".}}, הרי) מה שעלה במחשבה לברוא את העולם במדת '''הדין''' אין פירושו שהמכוון העיקרי הוא (לדון ו)לענוש את הנבראים, אלא להיפך, "זהו{{הערה|'''כמפורש''' בכ"מ (אצל עונש) "וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות" וכיו"ב (ראה יג, יב. שופטים יז, יג. יט, כ. תצא כא, כא), ובפרש"י (שופטים יז, יג) – פשש"מ – שמפני זה היו '''מעכבין''' הדין (כשחמור ביותר) "עד הרגל"; וכן בנוגע לשכר (רמב"ם הל' תשובה רפ"ט בארוכה). וראה בארוכה ד"ה שובה ישראל תרנ"ט (ושם, "שיש יתרון במדה"ד על מדת החסד ורחמים '''בג'''' דברים". ע"ש). – ראה לקמן הערה 47.{{ש}}<nowiki>*</nowiki>6. ל' ד"ה שובה ישראל שם (ע' כז).}} בחי' תכלית הטוב"^[*6] – שעל ידי אימת הדין ויראת העונש יימנעו מלהיות חוטאים ורשעים{{הערה|ועפמש"נ ומבשרי אחזה אלוקה (איוב יט, כו): חושך שבטו שונא בנו (משלי יג, כד) ולעולם תהא שמאל '''דוחה''' וימין מקרבת (סוטה מז, א). ובכ"מ.}}; משא"כ במשנתנו מודגש כי הבריאה בעשרה מאמרות היא "להפרע מן הרשעים".

ידוע מאמר חז"ל{{הערה|ב"ר בתחלתו.}} שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה – "דיפתראות ופינקסאות", שעל ידם ברא הקב"ה את העולם. ומובן, שאין הכוונה רק לבריאת עולם הזה הגשמי, אלא בריאת כל העולמות היא על ידי התורה. ומזה, שגם '''גדרי''' העולם (כולל גם זה ששלימות עניניו מוגדרת במספר עשרה) נבראו על ידי התורה.

כלומר: עם היות שלאחרי שנברא העולם על ידי עשרה מאמרות (המכוונות כנגד העשר ספירות) הרי כל עולם ועולם (וכל דבר ודבר) שלימותו מוגדרת במספר עשרה (ואי אפשר לנו לצייר אחרת) – ועד שגם עניני תורה ויהדות מוגדרים במספר זה דוקא (כנ"ל) – מ"מ, זהו רק מצדנו, הנבראים, שנבראו מעשרה מאמרות; אבל מצד הקב"ה שאינו מוכרח ברצונו ח"ו, הרי גם לאחרי שקבע כן בעולמו, ביכלתו ית' '''לשנות''', לברוא, או לעשות ענין בהבריאה ששלימותו אינו במספר עשר, ויתרה מזה – ענין שאינו בגדרי הבריאה בכלל.

ז. שני ענינים הנ"ל בנוגע להבריאה [(א) אשר עניני והנהגות הבריאה כולם הם באופן דלא ישבותו (כולל – השלימות דמספר עשרה, מאחר שנבראו על ידי העשרה מאמרות); (ב) "במאמר אחד יכול להבראות" – יכולתו ית' שאינה מוגדרת בשום גדר, ופועלת בעולם לא לפי גדרי העולם] – ישנם גם בעבודת האדם:

ובכללות (וגם כפי שהעולם במילואו נברא, והאדם בשלימותו), הם שני סוגי העבודה – עבודת הצדיקים ועבודת התשובה – שהחילוק ביניהם הוא{{הערה|בהבא לקמן ראה גם [[מאמר ביום השמיני עצרת תש"מ - מוגה|ד"ה ביום השמע"צ תש"מ]] סוס"ג (סה"מ מלוקט ח"א ע' שסו) ואילך. וש"נ.}}: עבודת הצדיקים היא בסדר של איש ישר הולך – האלקים עשה את האדם ישר{{הערה|ל' הכתוב – קהלת ז, כט.}} – עבודה מסודרה כפי סדרי התורה; עבודת הבעלי תשובה: דאף מי שחטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל, העברה על דרכי התורה, על ידי התשובה הוא חוזר ושב ומתקרב אל הקב"ה ומתדבק ("לדבקה") בו ומקיים מצוותיו '''בחילא יתיר'''{{הערה|זח"א קכט, ב. [[אגרת התשובה פרק ח'|אגה"ת ספ"ח]].}}.

ועד"ז הוא בנוגע לפעולתם בעניני העולם: עבודת הצדיקים פועלת והיא רק בדברים המותרים ע"פ תורה, שהוא עוסק בהם לשם שמים וכו', אבל לא בדברים האסורים, שאין לצדיק מגע ומשא עמהם והוא דוחה אותם בתכלית הדחי'{{הערה|ראה גם [[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]]. לקו"ת שה"ש ו, ד.}}. ועבודת הבעלי תשובה – על ידי התשובה{{הערה|ראה בארוכה דרמ"צ קצא, א.}} '''הזדונות''' נעשו לו כזכיות{{הערה|יומא פו, ב.}}.

דהנה כל נשמה ירדה למטה בשליחותו של הקב"ה לעשות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|תנחומא נשא טז. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}}, והוא – על ידי קיום התומ"צ. אמנם מי שחטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל, הרי נעשה עי"ז "בעל חוב" להקב"ה, כי צריך הוא להשלים את השליחות המוטלת עליו.

ותשלום חוב זה הוא ענין '''התשובה''', שבה ועל ידה הוא מתקן כל החסרונות שפעל על ידי חטאיו. וזהו תוכן הענין ד"'''להפרע''' מן הרשעים", שהקב"ה תובע מן הרשעים שישלמו לו כביכול החוב – על ידי עשיית תשובה [וזהו ג"כ ענין העונשים כפשוטו, שתכליתם אינה בשביל העונש עצמו, אלא כדי להביא את האדם לידי תשובה{{הערה|ולאט לאט דוקא – כמפורש בהכתובים דפ' בחוקותי (כו: יח. כא. כג (ובפרש"י). כז. ועוד), והובא להלכה – ראה רמב"ם ריש הל' תעניות. וכן מפורש לגבי עונש על היחיד – ראה רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת. קדושין כ, א (וש"נ), הובא בפרש"י בהר כו, א. '''ובכ"מ.'''}}].

ועפ"ז יש לפרש בעומק יותר המשך דברי התנא "(להפרע מן הרשעים) '''שמאבדין''' את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – שגם זה (שהרשעים "מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות") יש בזה גם ענין '''למעליותא''', בהתאם להעילוי שבעבודת התשובה, שעל ידי התשובה בונים "עולם חדש"{{הערה|נוסף ע"ז שהאדם נעשה מציאות חדשה – בלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ד) "אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים", ונעשה ענין חדש '''בעולם''' – שזדונות נעשו לזכיות, כנ"ל –{{ש}}הנה גם סדר ואופן עבודתו שלאח"ז – "עולם" שלו – הוא באופן חדש, כבפנים.}} – הנהגה יום יומית '''בחילא יתיר דוקא''', ועד שצמאה נפשם ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]].}}.

וזהו "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – ש"פרעון" הרשעים הוא בזה, שהם '''מאבדין ומבטלים''' את המדידה וההגבלה שבעולם (מצד זה שנברא ב"עשרה מאמרות"), כי על ידי התשובה '''מתגלה''' בעולם יכלתו ית' שלמעלה מן העשרה מאמרות (ועשר ספירות), שאינה מוגדרת בגדר הבריאה והיא המנהגת את העולם – ע"ד שיהי' גם בגשמיות העולם לעת"ל '''שארץ''' ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת{{הערה|שבת ל, סע"ב. וש"נ. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}} וכיו"ב.

ובהתאם לזה ממשיך בשני סוגי העבודה – העבודה ד"להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות", כלומר עבודת התשובה הבאה מה"מאמר אחד יכול להבראות" (ולכן היא מבטלת את '''ההגבלה''' שנשתלשלה מהעשרה מאמרות למטה){{הערה|אבל גם ענין זה הוא טעם לבריאת העולם '''בעשרה''' מאמרות (כפשטות הפירוש בהמשנה) – כי העילוי ב"פרעון חוב" הרשעים (על ידי תשובה) מתבטא בזה '''שישנן''' המדידות כו' דהעשרה מאמרות, ועל ידי עבודת התשובה הבע"ת הם "'''מאבדין''' את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (ביטול המדידות כו' שמצד העש"מ). וראה בארוכה ד"ה שובה תרנ"ט (הנ"ל הערה 6) ועוד, שהאהבה ד"בכל מאדך" באה על ידי המיצר דוקא (וראה שם בסוף המאמר "ואם הי' נברא העולם במדה"ד הי' העבודה התמידית בבחינת רצוא . . בבחינת ביטול כל עצמותו וכמו ענין התשובה כו'").}};  

"וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – שעל ידי עבודתם בקיום התומ"צ, פועלים '''קיום וחיזוק''' (בעשרה מאמרות, ועי"ז) בהבריאה עצמה.