|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{פרק תניא}} |
| '''דוד זמירות קרית להו – מעלתה העצמית של התורה'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| ארבעת הסימנים בקונטרס אחרון (מכאן ואילך) אינם "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר וכתבי הארי"{{הערה|כלשון "בני הגאון המחבר" [[תניא הסכמה ג|בהסכמתם]] לתניא.}} (אלא אגרות קודש "רגילות"), ואין בידינו הסבר מדוע שולבו כאן{{הערה|בפעם הראשונה צורף קונטרס אחרון לתניא (וכן אגרת הקודש) בשנה '''שאחרי''' הסתלקות רבינו הזקן (אך לא כפי שהן לפנינו: חלקן צורף מאוחר יותר, וגם בסדרן נעשו עוד שינויים – עד דפוס ראם תר"ס בו נחתם התניא).}} ולא בחלק אגרת הקודש. אגרת זו מהווה אמנם המשך לפלפול שלפניה, אך לא כן שלושת האחרונות (העוסקות בצדקה ובתוכחה).
| |
| | |
| בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה{{הערה|על פני מצוות ותפילה.}} מצד '''פעולתה''' בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה '''עצמית'''.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ו'}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה מצד '''פעולתה''' (לברר את העולם ולחיות אותו). בסימן זה מוסיף, שיש לתורה מעלה נוספת, גדולה שלא בערך = מעלה '''עצמית''':
| |
| | |
| * "פעולת" התורה היא לחיות את העולמות, ובדקדוק קל של מצווה תלוי אם יקבלו חיותם ושפעם או לא. אך כששיבח דוד את התורה '''בזה''' נענש בשיכחה, כי מעלה '''זו''' היא רק בחינת '''אחוריים'''{{הערה|דהיינו, זה שהתורה מחיה את העולמות הוא עניין צדדי וחיצוני בלבד. פנימיותה התורה הוא שעשועי '''המלך'''. התורה לא רק '''מאוחדת''' עם עצמות אין סוף, אלא '''מיוחדת''' איתו (מלשון יחיד) – היא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא אחד ממש.}} של התורה.
| |
| * ולכן נענש דוד:
| |
| :א. '''בשכחה''' – הבאה מחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה.
| |
| :ב. '''במצוות "נשיאת הארון בכתף"''' – הרומזת לחיבור בחינת הפנימיות (ארון ולוחות) עם האחורים (כתף).
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ו]]
| |
| [[קטגוריה:תניא קונטרס אחרון|ו]]
| |