|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{פרק תניא}} |
| '''פרק י"ב – טעם השמחה ביסורי הגוף'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| התבאר לעיל, ששמחה הוא תנאי '''עיקרי''' לתשובה עילאה, אך לא התבאר '''איך''' אפשר להיות בשמחה{{הערה|אמנם בחלק הראשון (בפרקים כו־כח, וכן ל"ג־ל"ד) מוסברת הדרך לשמחה, אך העצות שם מועילות רק לבינוני, לא לבעל תשובה (מטעם שמבואר במפרשי התניא).}}
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/אגרת התשובה - פרק י"ב}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| הדרך בה יכול גם בעל תשובה לשמוח ביסורי הגוף{{הערה|יסורים מהשמים או מידי הבריות.}} היא, להתבונן שיסורים אלו ממרקים עוונותיו ומצילים אותו מדין קשה פי כמה בעולם הבא.
| |
| | |
| ומסיים ומסכם אדמו"ר הזקן את התניא{{הערה|אגרת התשובה וקונטרס אחרון נוספו לתניא בשנת תקע"ד (בשנה שאחרי הסתלקותו), '''וכאן''' סיים אדמו"ר הזקן את התניא.}} על שלושת חלקיו{{הערה|ליקוטי אמרים, שער היחוד והאמונה ואגרת התשובה.}} במילים '''ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב''', דהיינו:
| |
| | |
| * כל שלושת סוגי העבודה{{הערה|מידות, אמונה ותשובה.}} באים לפועל ע"י תקיעת '''הדעת'''.
| |
| * ולאחר '''שמתבוננים''' בפועל – מתברר שהדבר גם '''נקל'''.
| |
| * עבודה זו מגלה נקודת היהדות '''משכיל''', ומאירה בכל הכוחות עד '''דבר'''{{הערה|עניין הדיבור, מלכות.}},
| |
| * וע"י היגיעה מגיעים ל'''מציאה'''{{הערה|"מציאה" היא למעלה ממדידה והגבלה.}} של '''טוב'''{{הערה|ואמרו חז"ל אין טוב אלא תורה.}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ד]]
| |
| [[קטגוריה:אגרת התשובה|ל]]
| |