|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{פרק תניא}} |
| '''סימן י"ב – והיה מעשה הצדקה שלום'''
| |
| | |
| ==מבוא לאגרת==
| |
| אגרת זו מבארת את ההבדל שבין '''מעשה''' הצדקה לבין '''עבודתה'''.
| |
| | |
| באגרות הקודמות התבאר שצדקה מגלה אלוקות{{הערה|באגרות [[אגרת הקודש סימן ד'|ד']], [[אגרת הקודש סימן ו'|ו']], [[אגרת הקודש סימן ח'|ח']] כיצד מועילה הצדקה לעבודת השם ב[[אגרת הקודש סימן ט'|אגרת ט']] כיצד מגלה הצדקה אלוקות בדברי הרשות וב[[אגרת הקודש סימן י'|אגרת י']] כיצד היא מועילה ואפילו '''לחוטאים'''.}}, ואגרת זו מוסיפה שצדקה מועילה גם '''לעבודת הבירורים'''.
| |
| | |
| ==גוף האגרת==
| |
| {{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן י"ב}}
| |
| | |
| ==סיכום האגרת==
| |
| * בתחילת האגרת מבואר מהו שלום: השפעת חיים עצומה (מאור אין סוף) שרק בכוחה לאחד את המידות המנוגדות חסד וגבורה.
| |
| * בהמשך מוסבר, שגילוי שפע זה '''למעלה''' תלוי בצדקה '''למטה'''. ושפע זה לא נשאר למעלה, אלא יורד מטה מטה עד נפש האדם. ומהו אותו "שלום" בנפש האדם? – שיתברר הטוב מהרע, וישאר אך הטוב לבדו.
| |
| * ובסיום האגרת מבאר את ההבדל בין '''מעשה''' הצדקה '''לעבודתה''':
| |
| :'''א. מעשה:''' צדקה הבאה מהרחמנות '''הטבעית'''{{הערה|"טבע" הוא כל דבר שאינו נלמד ונרכש. ב[[לקוטי אמרים פרק א'|פרק א' בתניא]] הוסבר שרחמנות טבועה ביהודי מלידה אפילו מצד נפשו '''הבהמית'''.}} – פועלת "שלום" רק בשעת התפילה.
| |
| :'''ב. עבודתה:''' צדקה שאדם נותן '''ביגיעה''' (יותר ממה שהיה נותן מצד טבעו) – פועלת שלום בנפשו בקביעות '''"השקט ובטח עד עולם"'''.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ה]]
| |
| [[קטגוריה:אגרת הקודש]]
| |