|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק לט – מהות הכוונה – גילוי אלוקות'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ח|פרק הקודם]] התבארה '''מציאות''' הכוונה (שהיא כנפש לגבי הגוף{{הערה|וכן שיש בכוונה (ברגש האהבה והיראה) שתי דרגות: שכלית וטבעית.}}), ובפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את '''מהות''' הכוונה "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ט}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| שכר המצווה אינו דומה לשכר רגיל{{הערה|אין קשר בין מהות העבודה לכסף שמקבלים עליה – על כל סוגי העבודות מקבלים אותו סוג מטבעות.}}, אלא "שכר מצווה מצווה" השכר דומה לעבודה עצמה. מכאן, שעל פי השכר נוכל להכיר את מהות העבודה.
| |
| | |
| בתחילת הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את השכר על קיום מצוות מתוך רגש – גילוי אלוקות. ועל פי זה הוא מבאר בהמשך, שגם מהותן של אהבת ה' ויראתו היא גילוי אלוקות. אלא שבזה שתי דרגות{{הערה|אצל הבינונים, וזאת בנוסף לדרגת הצדיקים שמוזכרת גם היא בקיצור.}} (בהתאם לשתי הדרגות שהתבארו ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ח|פרק הקודם]]):
| |
| :* דרגתן של אהבה ויראה שכליות היא אלוקות{{הערה|הכוונה לפנימיות האלוקות, לספירות עצמן.}} בדרגת עולם הבריאה.
| |
| :* דרגתן של אהבה ויראה טבעיות היא אלוקות{{הערה|ראה הערה קודמת.}} בדרגת עולם היצירה.
| |
| | |
| ובסוף הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות:
| |
| :*א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) – נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"{{הערה|כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.}} (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה").
| |
| :*ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) – יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה).
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |