11,477
עריכות
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י") תגיות: שחזור ידני עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
ב"ה | ב"ה | ||
קונטרס הזה (מאמר ליום ההילולא דאדמו"ר הזקן – בהוספת מכתב בקשר לל"ג בעומר, הלולא דרשב"י | קונטרס הזה (מאמר ליום ההילולא דאדמו"ר הזקן – בהוספת מכתב בקשר לל"ג בעומר, הלולא דרשב"י{{הערה|קבוצה=1|ראה לקוטי לוי יצחק אגרות (ע' רמט ואילך) – ע"ד הילולא דאדה"ז ודרשב"י, כ"ד טבת וכו'.}} הובא לדפוס לפני זמן רב, אלא שמפני סיבות לא הו"ל אז, | ||
וע"פ בקשת רבים עתה – הננו מו"ל בקשר ליום הילולא דאדמו"א הזקן – כ"ד טבת – הבע"ל, | וע"פ בקשת רבים עתה – הננו מו"ל בקשר ליום הילולא דאדמו"א הזקן – כ"ד טבת – הבע"ל, | ||
המאמר, המכתב | המאמר, המכתב{{הערה|קבוצה=1|נדפס גם בלקו"ש ויקרא, כרך ז' (עמ' 341).}} וכן המ"מ – הם מכ"ק אדמו"ר שליט"א. | ||
מערכת "אוצר החסידים" | מערכת "אוצר החסידים" | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
כ"ג טבת, ה'תשל"ד. ברוקלין, נ.י. | כ"ג טבת, ה'תשל"ד. ברוקלין, נ.י. | ||
== בס"ד. כ"ד טבת | == בס"ד. כ"ד טבת{{הערה|קבוצה=1|יום ההילולא דכ"ק אדמו"ר הזקן.{{ש}}וז"ל כ"ק אדמו"ר הצ"צ (נדפס בסיום ה"פסקי דינים" שלו – ברוקלין ה'תשל"ב): "במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה' ונתבקש כו'". דיוק ג' לשונות אלו – ארון הקדש, מאור ישראל, משיח ה' – (בינה, חכמה, כתר) נתבאר בארוכה בההתועדות (וראה לקו"ש חט"ז ע' 33 הערה 3).}}, ג' פ' וארא, תשל"ב{{הערה|קבוצה=1|יצא לאור לקראת כ"ד טבת ה'תשל"ד, "'''כ"ג טבת''', '''ה'תשל"ד'''" (בהוספת מכתב* בקשר לל"ג בעומר, הילולא דרשב"י**).}} == | ||
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', ומסיים לכן אמור לבני ישראל אני הוי'{{הערה|ר"פ וארא.}}. וידוע הדיוקים בזה מבעל ההילולא{{הערה|ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ס"ע רלח. הוספות ע' 26.}}, מהו החידוש באני ה' שבזה מתחיל הדבור וכמו שמבאר וממשיך בכתוב (החידוש באני הוי') שהגם שוארא (גם) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב הי' זה רק בא־ל שדי אבל שמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין בכללות תוכן הענין דוארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שמצד אחד מורה זה על העילוי והחידוש שבמשה לגבי האבות, שדוקא בימי משה נתגלה שמי הוי', משא"כ להאבות לא נתגלה הידיעה וההשגה בשמי הוי', וביחד עם זה איתא במדרש{{הערה|סנהדרין קא, א.}} על פסוק וענין זה (הובא בפרש"י עה"ת{{הערה|וארא ו, ט.}}) שאמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין שוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת כו', שלכאורה הרי זה שני ענינים הפכיים. ועד"ז צריך להבין במשארז"ל{{הערה|ויק"ר פכ"ט, יא.}} (הובא בד"ה החודש הזה לכם, ה'ש"ת{{הערה|סה"מ ה'ש"ת ע' 29.}}) בנוגע למשה כל השביעין חביבין, דיש בזה דבר והיפוכו, דכשאומר שהשביעין חביבין הרי זה חביבות יותר מכל אלו שקדמו לו, וביחד עם זה, הרי מזה שאומרים שחביבותו של משה הוא להיותו שביעי, הרי מובן מזה (וכמבואר בד"ה הנ"ל) שחביבותו הוא מצד זה שהוא שביעי לראשון. ובפרט לפי דברי המדרש{{הערה|דב"ר פ"ב, ז.}}, המובא בהמאמר (שם), דבשעה שביקש משה ענין ששייך לגדולים אמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, שובמקום גדולים קאי על אברהם. | וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', ומסיים לכן אמור לבני ישראל אני הוי'{{הערה|ר"פ וארא.}}. וידוע הדיוקים בזה מבעל ההילולא{{הערה|ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ס"ע רלח. הוספות ע' 26.}}, מהו החידוש באני ה' שבזה מתחיל הדבור וכמו שמבאר וממשיך בכתוב (החידוש באני הוי') שהגם שוארא (גם) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב הי' זה רק בא־ל שדי אבל שמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין בכללות תוכן הענין דוארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שמצד אחד מורה זה על העילוי והחידוש שבמשה לגבי האבות, שדוקא בימי משה נתגלה שמי הוי', משא"כ להאבות לא נתגלה הידיעה וההשגה בשמי הוי', וביחד עם זה איתא במדרש{{הערה|סנהדרין קא, א.}} על פסוק וענין זה (הובא בפרש"י עה"ת{{הערה|וארא ו, ט.}}) שאמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין שוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת כו', שלכאורה הרי זה שני ענינים הפכיים. ועד"ז צריך להבין במשארז"ל{{הערה|ויק"ר פכ"ט, יא.}} (הובא בד"ה החודש הזה לכם, ה'ש"ת{{הערה|סה"מ ה'ש"ת ע' 29.}}) בנוגע למשה כל השביעין חביבין, דיש בזה דבר והיפוכו, דכשאומר שהשביעין חביבין הרי זה חביבות יותר מכל אלו שקדמו לו, וביחד עם זה, הרי מזה שאומרים שחביבותו של משה הוא להיותו שביעי, הרי מובן מזה (וכמבואר בד"ה הנ"ל) שחביבותו הוא מצד זה שהוא שביעי לראשון. ובפרט לפי דברי המדרש{{הערה|דב"ר פ"ב, ז.}}, המובא בהמאמר (שם), דבשעה שביקש משה ענין ששייך לגדולים אמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, שובמקום גדולים קאי על אברהם. | ||
ויובן בהקדים, דהנה ידוע המאמר של בעל ההילולא, בתו"א פ' שמות{{הערה|בתחילתו.}}, וגם באחד הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות מן השבי'{{הערה|נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע בתחלתו.}} ד"ה להבין הביאור במרז"ל עה"פ{{הערה|שה"ש ו, ח־ט. שהש"ר שם.}} ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו הברייתות ועלמות אין מספר אלו ההלכות, שהן מימרות האמוראים, ומסיים שכ"ז אינו בדומה לאחת היא יונתי. ולהבין זה, וגם להבין מרז"ל{{הערה|קדושין מ, ב.}} גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאין להם שייכות למעשה, ובפרט ע"פ המבואר בקו"א{{הערה|תניא קנט, ב.}} שישנם ענינים שלא היו כו' ולא יהיו ואעפ"כ ישנן הלכות ושקו"ט בענינים אלו. ומבאר שם בהקדם הידוע שתכלית הבריאה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.}}, שהדירה בתחתונים נעשה ע"י ששים מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ובכללות ע"י התורה, שע"י עסק התורה טהור, כשר ומותר, עי"ז מתברר הדבר ההוא, וע"י עבודת ישראל אח"כ מזדכך ומתעלה הדבר ועד שנעשה דירה לו ית' בתחתונים. והנה כמו שבדירה צ"ל כלים נאים, עשה טוב, כן גם צריך להסיר הענינים הבלתי רצויים שזהו"ע סור מרע, וזהו התורה כמו שהיא בקו הגבורה, שהפס"ד הוא להיפך מטהור כשר ומותר, והיינו לפי שאי"ז ראוי להיות כלי לאלקות – דירה לו ית' בתחתונים. וזה"ע ששים המה מלכות, ששים מסכתות, שדוקא בתושבע"פ הוא בירור רצה"ע לידע הענינים דסור מרע ועשה טוב. וכללות תושבע"פ מתחלקת בששה, שהם הששה סדרי משנה, וכל א' כלול מעשרה שמזה נעשה ששים המה מלכות. ומה שנק' בשם מלכות הוא כי במשנה אלקות הוא בגילוי כמו במלכה שהמלך הולך אלי' בגלוי ובאופן של קביעות. וי"ל שזוהי שייכות ענין המשנה לבית, להזמן שביהמ"ק הי' קיים, דהגם שסדור המשנה וסיומה הי' ע"י רבינו הקדוש (שהי' אחר זמן הבית), הרי אמרז"ל{{הערה|שבת קיג, ב.}} ותותר בימי רבי, שימי רבי ה"ה ההמשך להזמן שביהמ"ק הי' קיים. ושמונים פלגשים אלו ברייתות, שברייתא הוא מל' בר וחוץ, דלפי שבזמן ההוא הי' ענין הגלות, גלינו מארצנו, שהו"ע בר וחוץ, הנה גם גילוי הרצון וגילוי אלקות שהי' בתורה בזמן ההוא לא הי' בבירור כ"כ שלכן נק' בשם פלגש. ואח"כ נמשך למטה יותר ועלמות אין מספר אלו ההלכות שהן מימרות האמוראים, ובזה נכלל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ובפרט תלמוד בבלי שעליו נאמר במחשכים הושיבני{{הערה|איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.}} שהיא התורה שבזמן הגלות דוקא, ועד לגלות אחרון. ונק' עלמות מלשון העלם והסתר, שההעלם וההסתר שבהם הוא יותר מכמו שהוא בברייתות. אבל מ"מ דוקא בהם ישנו ענין האין מספר, שע"י נעשה תכלית הבירור ועד לאופן דאין מספר. וזה הוא הקדמה להזמן דוהי' מספר בני ישראל אשר לא יספר{{הערה|ע"פ הושע ב, א.}}. | ויובן בהקדים, דהנה ידוע המאמר של בעל ההילולא, בתו"א פ' שמות{{הערה|בתחילתו.}}, וגם באחד הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות מן השבי'{{הערה|נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע בתחלתו.}} ד"ה להבין הביאור במרז"ל עה"פ{{הערה|שה"ש ו, ח־ט. שהש"ר שם.}} ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו הברייתות ועלמות אין מספר אלו ההלכות, שהן מימרות האמוראים, ומסיים שכ"ז אינו בדומה לאחת היא יונתי. ולהבין זה, וגם להבין מרז"ל{{הערה|קדושין מ, ב.}} גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאין להם שייכות למעשה, ובפרט ע"פ המבואר בקו"א{{הערה|תניא קנט, ב.}} שישנם ענינים שלא היו כו' ולא יהיו ואעפ"כ ישנן הלכות ושקו"ט בענינים אלו. ומבאר שם בהקדם הידוע שתכלית הבריאה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}}, שהדירה בתחתונים נעשה ע"י ששים מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ובכללות ע"י התורה, שע"י עסק התורה טהור, כשר ומותר, עי"ז מתברר הדבר ההוא, וע"י עבודת ישראל אח"כ מזדכך ומתעלה הדבר ועד שנעשה דירה לו ית' בתחתונים. והנה כמו שבדירה צ"ל כלים נאים, עשה טוב, כן גם צריך להסיר הענינים הבלתי רצויים שזהו"ע סור מרע, וזהו התורה כמו שהיא בקו הגבורה, שהפס"ד הוא להיפך מטהור כשר ומותר, והיינו לפי שאי"ז ראוי להיות כלי לאלקות – דירה לו ית' בתחתונים. וזה"ע ששים המה מלכות, ששים מסכתות, שדוקא בתושבע"פ הוא בירור רצה"ע לידע הענינים דסור מרע ועשה טוב. וכללות תושבע"פ מתחלקת בששה, שהם הששה סדרי משנה, וכל א' כלול מעשרה שמזה נעשה ששים המה מלכות. ומה שנק' בשם מלכות הוא כי במשנה אלקות הוא בגילוי כמו במלכה שהמלך הולך אלי' בגלוי ובאופן של קביעות. וי"ל שזוהי שייכות ענין המשנה לבית, להזמן שביהמ"ק הי' קיים, דהגם שסדור המשנה וסיומה הי' ע"י רבינו הקדוש (שהי' אחר זמן הבית), הרי אמרז"ל{{הערה|שבת קיג, ב.}} ותותר בימי רבי, שימי רבי ה"ה ההמשך להזמן שביהמ"ק הי' קיים. ושמונים פלגשים אלו ברייתות, שברייתא הוא מל' בר וחוץ, דלפי שבזמן ההוא הי' ענין הגלות, גלינו מארצנו, שהו"ע בר וחוץ, הנה גם גילוי הרצון וגילוי אלקות שהי' בתורה בזמן ההוא לא הי' בבירור כ"כ שלכן נק' בשם פלגש. ואח"כ נמשך למטה יותר ועלמות אין מספר אלו ההלכות שהן מימרות האמוראים, ובזה נכלל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ובפרט תלמוד בבלי שעליו נאמר במחשכים הושיבני{{הערה|איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.}} שהיא התורה שבזמן הגלות דוקא, ועד לגלות אחרון. ונק' עלמות מלשון העלם והסתר, שההעלם וההסתר שבהם הוא יותר מכמו שהוא בברייתות. אבל מ"מ דוקא בהם ישנו ענין האין מספר, שע"י נעשה תכלית הבירור ועד לאופן דאין מספר. וזה הוא הקדמה להזמן דוהי' מספר בני ישראל אשר לא יספר{{הערה|ע"פ הושע ב, א.}}. | ||
והנה אף שעי"ז (ענין התורה) נעשה דירה לו ית', צריך להיות בחי' אחת היא, בכדי לחבר התורה עם נותן התורה, שזהו ע"י שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שאז הוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום{{הערה|שמואל־א טז, יח. סנהדרין צג, ב.}}, הנה לזה צ"ל עבודת התפלה שעי"ז נעשה בחי' אחת, שמקבל מאחד. דהתחלת עבודת התפלה היא בחי' יונתי, שזהו כמ"ש{{הערה|שה"ש א, טו. ד, א.}} עיניך יונים, והיינו ההתבוננות (שמע) וההסתכלות שבק"ש שלפני התפלה (שמו"ע), ועוד קודם לזה בברכת ק"ש ובפסוד"ז שמתבונן ומסתכל שהו"ע עיניך יונים כו', ועד שנעשה שמע ישראל ה"א הוי' אחד{{הערה|ואתחנן ו, ד.}}, דשמע הוא גם לשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ כל עניניו, ונעשה מקבל מהוי' אלקינו, שהו"ע בחי' אחת ועד שמגיע לבחי' בכל מאדך{{הערה|שם, ה.}} שהוא ענין המס"נ. וע"י העבודה דאחת היא יונתי, נעשה תמתי מל' תמימות ושלימות שפועל השלימות, שממלא ונשלם הרצון והתאווה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, שזהו ע"י התורה שעי"ז פועל בהעולם כל הענינים האמורים לעיל. וגם פי' השני בתמתי{{הערה|שהש"ר עה"פ.}}, תאומתי, שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (וכל הביאורים המבוארים בהדרושים עה"פ בתו"א{{הערה|נא, ב.}} ובלקו"ת שה"ש{{הערה|לח, ב ואילך.}} מבעל ההילולא). ומסיים אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כמבואר בדרושים הנ"ל. | והנה אף שעי"ז (ענין התורה) נעשה דירה לו ית', צריך להיות בחי' אחת היא, בכדי לחבר התורה עם נותן התורה, שזהו ע"י שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שאז הוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום{{הערה|שמואל־א טז, יח. סנהדרין צג, ב.}}, הנה לזה צ"ל עבודת התפלה שעי"ז נעשה בחי' אחת, שמקבל מאחד. דהתחלת עבודת התפלה היא בחי' יונתי, שזהו כמ"ש{{הערה|שה"ש א, טו. ד, א.}} עיניך יונים, והיינו ההתבוננות (שמע) וההסתכלות שבק"ש שלפני התפלה (שמו"ע), ועוד קודם לזה בברכת ק"ש ובפסוד"ז שמתבונן ומסתכל שהו"ע עיניך יונים כו', ועד שנעשה שמע ישראל ה"א הוי' אחד{{הערה|ואתחנן ו, ד.}}, דשמע הוא גם לשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ כל עניניו, ונעשה מקבל מהוי' אלקינו, שהו"ע בחי' אחת ועד שמגיע לבחי' בכל מאדך{{הערה|שם, ה.}} שהוא ענין המס"נ. וע"י העבודה דאחת היא יונתי, נעשה תמתי מל' תמימות ושלימות שפועל השלימות, שממלא ונשלם הרצון והתאווה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, שזהו ע"י התורה שעי"ז פועל בהעולם כל הענינים האמורים לעיל. וגם פי' השני בתמתי{{הערה|שהש"ר עה"פ.}}, תאומתי, שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (וכל הביאורים המבוארים בהדרושים עה"פ בתו"א{{הערה|נא, ב.}} ובלקו"ת שה"ש{{הערה|לח, ב ואילך.}} מבעל ההילולא). ומסיים אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כמבואר בדרושים הנ"ל. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
וזהו וידבר אלקים גו', דכשישראל צריכים לצאת מגלות מצרים עדיין בחי' הגבורה בגלוי שזהו"ע שם אלקים. וכמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'{{הערה|שמות ה, ב.}}, שאינו שייך לשם הוי', לפי שענינו ושרשו הוא שיונק ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים{{הערה|ראה פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ה.}}, ולכן גם בישראל, להבדיל, שהיו אז בגלות מצרים הי' ג"כ באופן כזה. אבל אח"כ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', שהגיע הזמן שיתגלה בחי' אני הוי', והוא ע"י הקדמת וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שהו"ע התפלה כנ"ל, בחי' אחת היא יונתי, שמצד בחינה זו אינו שייך להרהר אחר מדותיו וכמשארז"ל{{הערה|ברכות נד, א.}} בכל מאדך בכל מדה שהוא מודד לך, ואח"כ ועי"ז נמשך בחי' אני הוי', ונמשך ע"י משה כמ"ש לכן אמור לבני ישראל אני הוי', משה קבל תורה מסיני ומסרה כו'{{הערה|אבות רפ"א.}}, מתן תורה לישראל שעי"ז יהי' שם הוי' בגלוי, שעשרת הדברות יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם{{הערה|שם רפ"ה.}}, גאולה מההעלם והמצרים ובכל הד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ועד והבאתי אתכם{{הערה|וארא ו, ו־ח.}} אל ארץ טובה (היפך דהעלם) ורחבה{{הערה|שמות ג, ח.}} (היפך דמצרים) בקרוב ממש בעגלא דידן ע"י משיח צדקנו. | וזהו וידבר אלקים גו', דכשישראל צריכים לצאת מגלות מצרים עדיין בחי' הגבורה בגלוי שזהו"ע שם אלקים. וכמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'{{הערה|שמות ה, ב.}}, שאינו שייך לשם הוי', לפי שענינו ושרשו הוא שיונק ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים{{הערה|ראה פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ה.}}, ולכן גם בישראל, להבדיל, שהיו אז בגלות מצרים הי' ג"כ באופן כזה. אבל אח"כ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', שהגיע הזמן שיתגלה בחי' אני הוי', והוא ע"י הקדמת וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שהו"ע התפלה כנ"ל, בחי' אחת היא יונתי, שמצד בחינה זו אינו שייך להרהר אחר מדותיו וכמשארז"ל{{הערה|ברכות נד, א.}} בכל מאדך בכל מדה שהוא מודד לך, ואח"כ ועי"ז נמשך בחי' אני הוי', ונמשך ע"י משה כמ"ש לכן אמור לבני ישראל אני הוי', משה קבל תורה מסיני ומסרה כו'{{הערה|אבות רפ"א.}}, מתן תורה לישראל שעי"ז יהי' שם הוי' בגלוי, שעשרת הדברות יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם{{הערה|שם רפ"ה.}}, גאולה מההעלם והמצרים ובכל הד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ועד והבאתי אתכם{{הערה|וארא ו, ו־ח.}} אל ארץ טובה (היפך דהעלם) ורחבה{{הערה|שמות ג, ח.}} (היפך דמצרים) בקרוב ממש בעגלא דידן ע"י משיח צדקנו. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים|קבוצה=1}} | ||
[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט|א]] | [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט|א]] | ||
[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט חלק א]] | [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט חלק א]] | ||
[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט בעניני גאולה ומשיח]] | [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט בעניני גאולה ומשיח]] | ||